מאיר את ההיסטוריה

מנהטן, 1888. עורך הדין הצעיר פול קראוואת ממהר לקראת עוד יום עבודה. הוא מיישר את המגבעת לראשו, כשלפתע מחרידה את הרחוב התפוצצות גיצים המלווה בקול נפץ. פועל שעסק בתיקון כבל חשמל - אותם חוטים משונים שהחלו להימתח בשנים ההן מעל ראשיהם של תושבי התפוח הגדול, ואשר הנורות שחוברו אליהם האירו את הרחובות - התחשמל ונפל מהסולם שעליו עבד. 

גופתו המפוחמת של הפועל בוססה בשלג, ומשהו בליבו של קראוואת התכווץ ולא נמתח בחזרה. בסיום אותה יממה קיבל פתק שישנה את חייו ויקשור אותם קשר הדוק להמצאה שאורה החל לרצד ברחובות ארה"ב ובכל בית במדינה: הנורה החשמלית.

קראוואת הוא גיבור הספר "ימים אחרונים של ליל" (כנרת זמורה־ביתן, מאנגלית: אורטל אריכה), שכתב הסופר והתסריטאי גרהם מור, יהודי־אמריקני בן 36 שנולד בשיקגו וחי היום בלוס אנג'לס. בספרו הראשון, "The Sherlockian" (שטרם תורגם לעברית), עסק מור במחבר סדרת ספרי שרלוק הולמס ארתור קונן דויל, הנתקל בתעלומה בלשית בחייו האמיתיים. לאחר מכן עיבד את הביוגרפיה של אלן טיורינג "החידה" ("The Enigma"), שכתב אנדרו הודג'ס, לתסריט הסרט "משחק החיקוי", שעליו זכה באוסקר ומתמקד בפיצוח מכונת ההצפנה הגרמנית "אניגמה" על ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה. 

ב"ימים אחרונים של ליל" הוא ממשיך בז'אנר דרמות המתח ההיסטוריות ומתאר מאבק איתנים משפטי־פילוסופי רווי יצרים וחסר פשרות.

בסוף שנות ה־80 של המאה ה־19 היה "נס" הנורה החשמלית עדיין בחיתוליו. תומאס אדיסון, שהיה ידוע כאדם אימתני, ערמומי ומסוכן, זכה ברישום הפטנט על הנורה ותבע את ג'ורג' ווסטינגהאוס, יריבו היחיד במרוץ מי יהיה האדם שיאיר את אמריקה ויזכה, לצד תהילת עולם, לסכום דמיוני של מיליארד דולר. כדי להגן על עצמו שכר ווסטינגהאוס את שירותיו של קראוואת בן ה־26, שזה עתה סיים את לימודיו. בתווך נמצא ממציא נוסף, המהגר הסכיזופרן דובר האנגלית הרצוצה ניקולה טסלה, המגלה יחס אחר לחלוטין לנורה החשמלית ולמהותן של המצאות.

ניקולה טסלה

"איך זה להיות אדם יצירתי? לחוות את רגעי האאוריקה שלהם?... פול ניסה לדמיין מה מרגישים אנשים כמו אדיסון, ווסטינגהאוס וטסלה, ברגע של השראה טהורה... אבל כשל". כך מתאר מור את מחשבות גיבורו, שככל שהוא מעמיק בתיק הסבוך שבו תובע אדיסון את ווסטינגהאוס בעשרות תביעות, כך עולות אצלו יותר שאלות: האם אדיסון הוא ממציא הנורה, אף שהתבסס על תגליות קודמות? מהי בכלל המצאה? ומהי הדרך הטהורה להגיע אליה? 

בשיחה עימו אומר מור כי הוא מאמין שכאשר כותבים על אנשים אמיתיים, "יש אחריות גדולה לספר את סיפוריהם בצורה הוגנת וביושרה - ולהיות פתוח עם הקורא על מה אמיתי, מה לא, מה יכול להיות אמיתי אבל אי אפשר להוכיח, ומה שבהקשרו אנחנו פשוט לא יודעים את האמת".

מה הנחה אותך בכתיבת הרומן?

"העיקרון המנחה שלי בספר היה לספר את סיפור המלחמה בין אדיסון, ווסטינגהאוס וטסלה לחלוטין מנקודת המבט של עורך הדין פול קראוואת, כך שהספר ייקרא כמותחן משפטי. המשימה שלי היתה להעביר את מהות הסיפור של פול וכיצד חש אותו, מן הרשומה ההיסטורית המפוזרת שקיימת בנושא".

מדוע בחרת בסיפור של אדיסון, ווסטינגהאוס וטסלה? ההתמודדות היתה שונה מזו שעם טיורינג ודויל?

"בעולם שבו אנו מוצפים בתקשורת, בסרטים, במופעים, בספרים ובמוזיקה, כל מי שמוסיף משהו חייב שלאותו משהו יהיה גם ערך מוסף, ובמקרה של הסיפור הזה אני חושב שהוא מתקיים בדמות שאלות חשובות.

"כל אחד מהדברים שכתבתי התחיל בעיקרון מנחה שונה. ב'משחק החיקוי', למשל, הרעיון היה שלאלן טיורינג יש סיפור חיים מרתק שראוי להרחבה, והדרך הטובה ביותר להביא את הסיפור שלו לקהל רחב היתה באמצעות סרט. במקרה של 'ימים אחרונים של ליל' הייתי מעוניין לבחון את הפילוסופיות של שלושה מהגאונים הגדולים בעולם - אבל מנקודת המבט של אדם נורמלי שנגע בשלושתם בזמן קריטי בחייהם". 

כריכת הספר

מור מודה שבקריאה בספרו "אפשר להבין מהר מאוד שאם אדיסון היה מספר את הסיפור, הוא היה מסופר בצורה שונה. הבחירה בפרספקטיבה אחרת, לאו דווקא של אחד מהחשודים המיידיים לספר את הסיפור, מאפשרת להראות לקורא משהו שאולי ראה בעבר, אבל מנקודת מבט חדשה", הוא מבהיר.

קשה להתעלם מכך שפרט לרומן היסטורי, יש בספר - שפורסם לפני בחירתו של טראמפ לנשיאות - גם רמזים למצבה של ארה"ב כיום. כך, למשל, כשנפגש קראוואת עם אדיסון במשרדו של האחרון במנהטן, לוחץ הממציא על כפתור ומכבה את האור בלפיד שמחזיקה גברת החירות. 

"תמיד אהבתי את ההיסטוריה, ותמיד הרגשתי שכשכתבתי על דמויות היסטוריות הבנתי טוב יותר את הסוגיות העומדות בפני העולם שלנו היום", אומר מור, "מה שהדהים אותי במחקר ובכתיבת הרומן הזה היה עד כמה הוויכוחים בין אדיסון לבין ווסטינגהאוס רלוונטיים גם לנו. הדברים שהם אמרו זה על זה יכלו לצאת בקלות מפיותיהם של סטיב ג'ובס או של ביל גייטס".

אז אתה מנסה להעניק לקורא משל מודרני באמצעות ההיסטוריה?

"אני חושב שהתפקיד שלי הוא לתת לקורא להסיק מסקנות משלו על איך ליישם את לקחי ההיסטוריה. אם זה מנחם או מדאיג, אני לא בטוח לגמרי. אני חושב שהנושאים העומדים בפני הדמויות בספר דומים מאוד לבעיות שאיתן מתעמתים מדענים גם היום. שאלות כמו מהי המצאה, של מי היה הרעיון, ועד כמה היריבויות מביאות אותנו לגדולה. אנחנו לא עומדים לפתור את השאלות האלה, אבל חשוב מאוד שנמשיך לשאול אותן כל הזמן".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו