ביום שישי, בדיוק בעוד שבועיים, היו אמורים כ־120 מחבריו של יצחק נוי להגיע למסיבת הפתעה לכבוד יום הולדתו ה־80. האירוע תוכנן להתקיים בבית אחותה של אשתו נורית במושב נטעים, שם גרים גם יצחק ונורית, כדי שנוי עצמו לא יגלה את ההפתעה מבעוד מועד ואולי יטרפד אותה.
כיוון שחלק מהמוזמנים, חבריו לאורך עשרות שנים, הם בעלי כישרונות רבים בשירה, כתיבה וקריאה - זה היה אמור להיות מפגש רב־תרבותי. ימי הרדיו, האוניברסיטה בבוסטון, משפחה, חברים. אבל ביום שישי לפני שבועיים התברר שחגיגה כבר לא תהיה.
באותו יום פורסם כאן הראיון שקיימתי עם נוי, הדוקטור להיסטוריה, שמחזיק כבר 57 שנים בהגה השידור בקול ישראל וב"כאן", ומהפנט - ממש כך - רבבות מאזינים בקולו המיוחד, בהשכלתו וברוחב יריעה וידע שאין שני לו בהם. בעידן שלנו, שבו אנחנו שואלים בכל בוקר מיהו עיתונאי ומה הקריטריון להיותך איש תקשורת - הנוכחות של נוי באולפן כשהגיש את תוכניותיו בשידור חי, תמיד בשידור חי, היתה מפגש עם וירטואוז. כיתת אמן.
לאורך השבועיים האלו אני משחזר הרבה, שוב ושוב, את שתי פגישותינו בביתו במושב. אחת ארוכה והשנייה קצרה יותר, להשלמות. רציתי שתהיה גם פגישה שלישית, כי הרגשתי שמדובר בעולם הולך ונעלם. אלה היו שעות של הליכה בין תקופות, אירועים ואנשים. דיברנו על אוקראינה ורוסיה, על ישראל, יהודים, ערבים וראשי ממשלה, על פערים דמוגרפיים, אקולוגיה, ביולוגיה ואנתרופולוגיה. ידו בכל ויד כל בו. שאלתי אותו גם איך הוא מרגיש לקראת גיל 80, והוא ענה בשתי מילים: "אני עייף".
הראיון איתו היה אמור לצאת כעת, בגיליון פסח, אבל יד הגורל הקדימה אותו במעט. בערב יום שישי לפני שבועיים, היום שבו פורסמה הכתבה, ישב נוי עם אשתו ובנו לראות חדשות ולהתעדכן לפני שייצא בבוקר לירושלים, כפי שהוא עושה כבר 20 שנה, כדי לשדר את תוכניתו.
• • •
כמו תמיד, גם הפעם היה מדובר בשידור חי, כדי שמאזיניו יקבלו את הסיפורים הטריים והמעודכנים ביותר. כבר כשהלך למיטתו לא הרגיש טוב, וכשהתעורר בבוקר אמר לנורית שהוא חושש לנהוג לבדו לירושלים. נורית אמרה שאין בעיה, היא תנהג, וכשהגיעו לאולפן התאגיד - עלה במדרגות והיא ליוותה אותו. מעולם לא עשתה זאת קודם. הוא ניווט שעתיים של שידור כרגיל, דיבר על מנחם בגין. נורית תספר שאחר כך שמעה שוב את השידור ולא זיהתה דבר שרמז על בעיה.
כשחזרו הביתה, יצחק אמר לה שאינו מרגיש את רגליו. היא חשבה שאולי מגיפת הפוליו ששוב מדברים עליה אצלנו, פגעה בו. הוא נכנס למיטתו ונח, אבל כשהתעורר ואמר לה שאינו מרגיש את הרגליים, הזמינה אמבולנס שלקח אותו לאסף הרופא.
לקח לפרופסור זמן להבין במי מדובר. נוי מופיע ברישומים כיצחק נוישטט ואף פעם לא מבקש הנחות בגלל מי שהוא, אבל כשהפרופסור זיהה את קולו - נפל האסימון.
הפרופסור לא היה צריך לומר יותר מדי, ואחרי הבדיקות יצחק לא נזקק לפרשנות. הוא הבין בעצמו. בהודעה השנייה לחברים שהוזמנו לחגיגה כתבה נורית שאובחן גידול סרטני במוח, ולפיכך החגיגה תתבטל.
היא הוסיפה שהראיון איתו, שפורסם כאן, יהיה אקורד סיום לפועלו - וכך ייזכר.
אנשים חכמים ורגישים יודעים לזהות את הרגע שבו מתהפכים עליהם חייהם. כשיצאו באמבולנס לבית החולים, אמר יצחק לנורית "זה הטיול האחרון שלי", והיא הרגישה כבר את הטלטלה הפנימית, את הבדידות שמיהרה לתפוס מקום בתוך החיים המלאים, הארוכים שלהם יחד.
עורכיו ברדיו, חדוה אלמוג ויגאל בוטון, אומרים שלאחד כמוהו אין מחליף. הם צודקים - כי מלבד יצחק, אין בז'אנר הזה אדם שיש לו את סך כל התכונות שאפשרו לו להיות כוכב על־זמני, גם בעידן שבו פועלים כוחות המחפשים תחליף לידע ולהשכלה ומקדשים פייק ניוז.
האולפן וביתו במושב היו מבצריו. במיוחד חדר עבודתו, שהיה עמוס בעולמו - ספרים ומוזיקה. בנטעים, שבו נולד עכשיו לפני 80 שנה, ואחרי שדודתו, שהיתה רופאה, שכנעה את אמו להסתיר את בטנה עד כמה שניתן כדי להערים על אביו שחשב שעוד ילד במשפחה יהיה מעמסה - היתה דלות מאושרת של מי שגדל לתוך קושי של מדינה בתחילת דרכה.
כלל לא בטוח שיצחק יצליח לשבת שוב במרפסת הצופה והעוטפת את הגינה הבלתי נגמרת ואת עצי הפרי. ללטף את הכלב והחתולים שהתהלכו ביניהם עד שהתמעטו, בין שבגלל גיל מופלג או מחלה, או בגלל הכשת צפע קטלנית.
כמעט 20 ספרים כתב. לפני שבועיים, ביום שבו פורסם הראיון, מצאתי בתיבת הדואר שלי את ספרו הלפני אחרון, "האסקי", שעוסק בכלב שננטש על ידי בעליו במושב סמוך לשדה התעופה. מעין כתב אשמה כלפי בני האדם. הכלב הוא ידידו הטוב של האדם, אבל לא להפך.
עוד זה נכתב, וכבר יוצא ספרו החדש "אחת מהבנות". בימים שכתב ושידר לתוכניות הילדים והנוער, התבקש על ידי מנהלת התוכניות המיתולוגית, מרים הרמן, לכתוב ספר על הנושא הטעון של גילוי עריות. שנים הדחיק את הצעתה, אבל באחרונה השלים את הסיפור, שמתרחש במשפחה מהאליטה הגבוהה.
• • •
ירידה מהבמה של וירטואוזים היא עניין שבטבע. הייתי בהיכל התרבות בקונצרט האחרון של זובין מהטה והחזקתי אצבעות לסר אלכס פרגוסון כשהובהל לבית החולים עם אירוע מוחי משמעותי, שממנו אמנם התאושש, אבל מנצ'סטר יונייטד שלו כלל וכלל לא אותה מנצ'סטר, עד היום.
ד"ר יצחק נוי, בגלל מה ומי שהוא - לא יאפשר לטבע להתל ולשטות בו. הוא חכם מספיק כדי לסיים כרצונו. רצה הגורל, והסיום הבלתי נמנע נכרך עם ראיון וכתבה שמתארים את מפעל חייו. לי לא נותר אלא להרגיש בר מזל על שלקחתי חלק במסע שלו, ויותר מזה - על שהייתי האחרון לתעד, ולו מקצת, את האדם שיודע כמעט הכל על העולם.
Aviadp65@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו