ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מתכוון לפרוש. לא עכשיו, ולא אחר כך. לא אחרי החלטת היועמ"ש בכפוף לשימוע, וגם לא אחרי השימוע. בשיחות סגורות בימים האחרונים, אחרי החלטתו להקדים את הבחירות, אומר נתניהו כי הוא לא מאמין שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט יעז להודיע על כתב אישום תוך כדי מערכת הבחירות.
בסביבתו של ראש הממשלה טוענים כי זו תהיה התערבות בוטה מדי, גסה מדי, וגם לא הוגנת: הרי אם ההודעה על כתב אישום בכפוף לשימוע תגיע תוך כדי מערכת הבחירות, ואילו השימוע וההחלטה שבעקבותיו יתקיימו רק אחריהן - זה יהיה אי־צדק משווע; הטיה ברורה.
לבני שיחו גילה נתניהו כי גם אם יוגש נגדו כתב אישום חלוט וסופי, אחרי שימוע, הוא לא הולך לשום מקום. אם וכאשר יהיה משפט, הוא יתנהל כשנתניהו מכהן כראש הממשלה; אם ינצח בבחירות, כמובן.
בליכוד הקפידו להנמיך את גובה הלהבות ואמרו בתגובה לדבריו של נתניהו כי "לא היו דברים מעולם" וכי רה"מ כלל לא דיבר עם איש בעניין זה.
מי יכול להיות רגוע ומי צריך לדאוג?
יש להבהיר - חוק יסוד: הממשלה מפורש מאין כמוהו. הוא קובע כי רה"מ חייב להתפטר רק במקרה של הרשעה. יתרה מכך, בניגוד לשר שחייב להתפטר אחרי הרשעה בערכאה הראשונה, רה"מ יכול להמשיך בתפקידו גם אחרי הרשעה בבית משפט שלום ומחוזי, ועליו להתפטר רק אחרי הרשעה סופית בביהמ"ש העליון.
אמנם בית המשפט העליון קבע כי הנורמה הציבורית מחייבת התפטרות שר כבר בשלב הגשת כתב האישום, אולם אין דין שר כדין ראש ממשלה. שר יכול להתפטר ולחזור לתפקידו במקרה של זיכוי; ראש ממשלה אינו יכול. כשהוא מתפטר, כל הממשלה למעשה מתפטרת איתו.
האם, נוסף על ההיתכנות החוקית, תהיה גם היתכנות פוליטית להישארות נתניהו בתפקידו בעודו מנהל משפט? לדברי בכירים בליכוד, התשובה היא כן חד־משמעי. הקואליציה הבאה תתבסס על מי שיאפשרו לנתניהו להמשיך לכהן, למרות כתב אישום. עם הסיעות החרדיות והבית היהודי לא תהיה בעיה. גם לא עם אביגדור ליברמן: אם תסודר סוגיית הגיוס, כתב האישום יהיה הדבר האחרון שיטריד אותו. כל השאר ייגזר מתוצאות הבחירות. בני גנץ, אורלי לוי, משה כחלון, יאיר לפיד ואולי אפילו אבי גבאי - כל אחד מהם הוא שותף אפשרי בממשלה עתידית, אולם נתניהו יוודא מראש שאיש מהם לא מתכוון להפיל אותו אם וכאשר יוגש כתב אישום. לא בטוח שזה אפשרי; זה בעיקר תלוי כמה גדול יהיה הליכוד, וכמה קטנים יהיו כל השאר.
יש כאלה שרואים זאת מעט אחרת. נתניהו לא מעוניין לסיים כמו אהוד אולמרט, שהתפטר מהממשלה וניהל את המאבק המשפטי כאזרח. לפי תפיסה זו, הוא מבין שאם יואשם בשוחד עדיף לו לנסות להשיג עסקת טיעון בעודו ראש ממשלה, ולהסכים לעזוב את תפקידו בשקט וללא משפט.
נתניהו מאמין ביכולתו של מנדלבליט לקבל החלטה חפה משיקולים זרים. אבל מסכת הלחצים האדירה המופעלת על היועמ"ש, לא רק מצד המשטרה והתקשורת אלא גם מצד הפרקליטות, מכניסה לחץ מוגבר.
אם אכן יחליט על הגשת כתב אישום במהלך מערכת הבחירות, יהפוך היועמ"ש ליעד למתקפה חסרת רחמים מצד בכירי הליכוד. לא יהיו התייפייפות או ניסיון לשמור על כבודו. קמפיין הליכוד כולו יופנה נגדו. עם כל הכבוד לשיח הביטחוני, המדיני והכלכלי, תחושת הרדיפה מצד המערכת המשפטית שישדרו בצמרת הליכוד היא שתכבוש, על פי התוכנית, את סדר היום של מערכת הבחירות.
אחד מבכירי המפלגה נזכר בכתב האישום נגד אריה דרעי במערכת הבחירות של 1999: ש"ס זינקה אז לשיא של 17 מנדטים. אצל הליכודניקים זה יהיה חריף יותר, הוא אומר. הזינוק יהיה גבוה מכפי שאפשר לתאר.
שלא בטובתו, יהיה מנדלבליט כוכב מערכת בחירות 2019. מפלגות האופוזיציה, בסיוע חלקים גדולים בתקשורת, יתקפו אותו אם יתמהמה ולא יחליט על כתב אישום לפני הבחירות. בליכוד, כאמור, יתקפו אם יעשה את ההפך. והיועמ"ש, בתווך, ינסה איכשהו לצלוח את המערכה ולחזור הביתה בשלום.
באופן רשמי מבהירים בליכוד כי "אף אחד לא מאיים על היועמ"ש. האיומים והלחצים עליו להגשת כתב אישום נגד נתניהו בכל מחיר ובכל מקרה - מגיעים מהשמאל ומהתקשורת".
מחכים למיזוגים
סקר "ישראל היום", שנערך באמצעות מכון "מאגר מוחות" בניהולו של פרופ' יצחק כץ, מלמד שלו הבחירות היו נערכות היום, נתניהו היה יכול להיות רגוע. הוא ראש הממשלה הבא בכל תרחיש, עם כמה חלופות להרכבת קואליציה בראשותו. אם יש מישהו שצריך לדאוג הרי זה יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, שבסקר הנוכחי הגיע לשפל של 7 מנדטים בלבד; כמעט מחצית מכוחה של מפלגת העבודה בימיו של אהוד ברק בראשה (13 מנדטים בבחירות 2009).
הסקר נערך השבוע, אחרי ההחלטה על הקדמת הבחירות, בקרב 507 משיבים המייצגים את האוכלוסייה הבוגרת בישראל, עם טעות דגימה של 4.3%.
הליכוד, על פי הסקר, מוביל בבטחה עם 31 מנדטים. אחריו, המפלגה השנייה בגודלה היא מפלגתו של הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, שתזכה ל־15 מנדטים. הרשימה הערבית המשותפת זוכה ל־12 מנדטים. יש עתיד בראשות יאיר לפיד מקבלת 11 מנדטים, וכמותה גם הבית היהודי בראשות נפתלי בנט. המחנה הציוני, כאמור, בשפל של 7 מנדטים; ויהדות התורה מקבלת מספר מנדטים זהה. כולנו בראשות משה כחלון זוכה לפי הסקר ל־5 מנדטים, וכמוה מרצ. ש"ס וישראל ביתנו זוכים ל־4 מנדטים כל אחת, ומפלגתו של בוגי יעלון, שעל הקמתה הכריז השבוע, לא עוברת את אחוז החסימה.
אם אלו יהיו התוצאות, יוכל נתניהו להרכיב קואליציה המבוססת על הקואליציה היוצאת, כולל ישראל ביתנו, ולהישען על 62 ח"כים. אבל פה לא נגמרו האפשרויות. הוא יכול לצרף גם את גנץ (77 ח"כים) ולהוסיף גם את אורלי לוי (ולטפס לקואליציה של 83 ח"כים).
אבל במערכת הפוליטית נערכים לשלל חיבורים ומיזוגים. אף שנראה כי מתרחקת והולכת האפשרות שבני גנץ יחבור למפלגת העבודה, בחן הסקר את הפוטנציאל שבמפלגה מאוחדת זו. התוצאות מלמדות כי המחנה הציוני פלוס גנץ מקבלים 16 מנדטים; הליכוד עולה ל־32; יש עתיד - 14 מנדטים, וכל השאר כמעט ללא שינוי.
לעומת זאת, חבירה של גנץ ליאיר לפיד עשויה להניב מפלגה המאתגרת לראשונה את הליכוד. במקרה כזה תקבל רשימת לפיד־גנץ 25 מנדטים, לעומת 30 לליכוד. המחנה הציוני, במקרה כזה, ימשיך לדשדש ויקבל 8 מנדטים בלבד.
הסקר גם בחן את מידת ההתאמה של מועמדים שונים לתפקיד ראש הממשלה. נתניהו מוביל עם 35%; אחריו בני גנץ, עם 14%; יאיר לפיד אחריהם עם 10%, נפתלי בנט זוכה ל־5% ואבי גבאי ל־6%. 24% מהנשאלים אמרו שמות אחרים או סירבו לענות.
השאלה הבאה שבחן הסקר לא רק מסקרנת, אלא עשויה להיות בעלת השלכות מרחיקות לכת. הסקר בדק מה מידת ההתאמה של מועמדים שונים לתפקיד שר הביטחון. גנץ זוכה כאן לרוב מוחץ: 38% סימנו אותו כמתאים ביותר. אחריו זכה נפתלי בנט ל־15% - ורק אחריהם נתניהו, עם 9%. שר הביטחון היוצא אביגדור ליברמן מקבל 5% בלבד.
הנתון הזה מגלה יותר מכל לאן פניו של הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ. הוא מעוניין לחזור לקריה, הפעם כשר הביטחון, ונראה כי אם לא יעשה טעויות בדרך הוא אף עשוי להגיע לשם.
בני גנץ זוכה לפופולריות רבה בקרב אנשי מחנה המרכז־שמאל, אבל לא מצליח להעביר אפילו מנדט אחד ממחנה הימין.
אם יתנהל באחריות במהלך מערכת הבחירות ויצליח לשמור על כוחו, לא מן הנמנע שיקבל את התיק הבכיר מראש הממשלה. אם חשב נתניהו כי את אפקט בני גנץ עליו למגר באמצעות ניסיון לשייכו למחנה השמאל, כדי למנוע זליגת קולות מצד לצד, נראה שהמלאכה כבר נעשתה. גנץ מזוהה עם גוש השמאל עוד לפני שפתח את הפה והצהיר על כוונותיו.
יכול להיות שהסיבה לכך היא "נאום הכלניות" המפורסם אחרי מבצע "צוק איתן"; ואולי אלו המתקפות מצד מפלגת הליכוד, ובעיקר מצד שרת התרבות והספורט מירי רגב שקשרה בין אותו נאום לבין מותו הטרגי של הילד בן הארבע, דניאל טרגרמן ז"ל. וייתכן שמדובר בחיזורים של מפלגות המרכז־שמאל אחריו, כולל ציפי לבני ואהוד ברק.
הסער והפרץ
ראש הממשלה הפסיק לתקוף בפומבי את השר לשעבר גדעון סער, המתכוון להתמודד לרשימת הליכוד לכנסת, אולם תוכניותיו נגדו עדיין בתוקף. את החוק על שם סער לא יוכל נתניהו להעביר בשל פיזור הכנסת, אולם בתוך המגרש הליכודי נותרו לראש הממשלה כמה כלים להרחיק אותו ולגמד את השפעתו.
הצעד הראשון הוא הגדלת הרשימה הארצית ודחיקת מועמדי המחוזות. הנחת העבודה של נתניהו היא כי סער ינסה להכניס לרשימת הליכוד הבאה נציגים מטעמו. את זאת יוכל לעשות רק במסגרת ההתמודדות על המקומות המשוריינים למחוזות. לרשימה הארצית מתמודדים כל הח"כים והשרים המכהנים, כולל הוא עצמו, השגריר היוצא באו"ם דני דנון וראש עיריית ירושלים לשעבר ניר ברקת. אין שם מקום למועמדים נוספים. לעומת זאת, ברשימת המחוזות יש זירות שנחשבות קלות לכיבוש; מי שבוחר את הנציגים במחוזות הם חברי המרכז. המועמדים כולם אנונימיים יחסית. לכן בכוונת נתניהו להגדיל את הרשימה הארצית עד למקום ה־20 ברשימה, כך שנציגי המחוזות יוכלו להתמודד רק על המקום ה־21 ואילך. אם לא די בזה, בליכוד שוקלים כי גם אחרי המקום ה־21 ישולבו מועמדי הרשימה הארצית ומועמדי המחוזות בשיטת שתי וערב, שילוב שידחק מחוזות רבים למקומות הלא־ריאליים ברשימה.
הצעד השני הוא שינוי שיטת הבחירות. במקום שכל חבר מרכז יבחר עשרה מועמדים, אחד בכל מחוז, תוגבל הבחירה לחמישה בלבד - מה שיקשה על סער להציג רשימת מומלצים מלאה.
בליכוד לא יודעים לומר אם נתניהו ימנה את סער לשר בממשלה אחרי הבחירות או יותיר אותו כח"כ פשוט. ההערכה היא כי גם אם ימונה לשר, ייאלץ להסתפק בתיק זוטר.
להמתיק סוד
אבי גבאי נראה שבע רצון השבוע. פיזור הכנסת הוא הרגע שלו חיכה. בניגוד למספידיו, הוא סבור שעדיין אפשר להציל את המצב. שכל אלה שלא האמינו שינצח בפריימריז לראשות העבודה, יאכלו את הכובע גם לגבי המרוץ לראשות הממשלה.
גבאי נראה כממתיק סוד, כמי שמחכה לרגע האמת כדי לשלוף שפן מהכובע. אבל את חברי מפלגתו הוא לא משכנע. לפחות שבעה מהם נפגשו השבוע במטרה לפרק את מפלגת העבודה ולפנות לכיוון אחר. שלושה מהם שוחחו עם יו"ר מרצ, תמר זנדברג, ואמרו לה שהם בדרך להצטרף אליה. השאר היו מוצאים מפלגות אחרות או נפלטים מהמערכת הפוליטית לגמרי. המהלך עוד בעיצומו, אם כי ההערכה היא שלא ייצא בסופו של דבר אל הפועל - אלא אם כן תימשך מגמת הצלילה בסקרים.
מבחינת גבאי, ציפי לבני הגזימה כשאמרה השבוע שיש להוריד את האגו ולחבר מפלגות שונות לגוש אחד של מחנה המרכז־שמאל. לדעתו, זה ירי בתוך הנגמ"ש. היחסים ביניהם הגיעו השבוע לסף פיצוץ. לבני חוששת לעתידה ורואה את ההתרסקות מגיעה, ואילו גבאי רואה בהצעה להקים גוש קריאה מכובסת להדחתו.
גבאי לא הראשון. גם את אהוד אולמרט קראה לבני להדיח בעודה מכהנת כשרת החוץ בממשלתו. אחרי שסירב להצעה, המשיכה לשבת בנינוחות סביב שולחנו. כשניצח שאול מופז בראשות קדימה, שוב תקעה לבני סכין בגבו של יו"ר מפלגתה, נטשה עם קבוצת הח"כים שלה והותירה אחריה חובות של מיליונים. כשישבה בממשלתו של נתניהו כשרת המשפטים, שוב ניסתה לקשור קשר להדחת הראש מתוך הממשלה, מה שהוביל הפעם לפיטוריה. וכעת תורו של גבאי. רק לפני כמה חודשים מינה אותה ליו"ר האופוזיציה לבקשתה. הוא שכח, כנראה, את עברה.
חיבור בשמאל לא מטריד את הליכוד. דווקא הפער הגדול בסקרים הוא שיכול להביא לשאננות ולאובדן קולות. אם יהיה מתח יוכל נתניהו להחזיר מצביעים הביתה. "זה אינטרס של הליכוד שאהוד ברק וציפי לבני יחברו", אמר השר אופיר אקוניס, "ראש הממשלה הכושל ביותר, שכיהן את הכהונה הקצרה ביותר, שיחבור לזגזגנית הגדולה ביותר בפוליטיקה הישראלית, שהחליפה ארבע מפלגות בעשר שנים, ושכעת יכולה לשבור את השיא של עצמה עם מעבר פוליטי נוסף - זה רק יעשה לנו טוב. לא רק שאיחוד כזה לא יפגע בליכוד, אלא יסייע. זה יהיה ניסיון פתטי להעמיד מפלגת כישלונות פוליטיים אופורטוניסטיים שמחפשים רק כיסא, ושהדבר היחיד שמחבר ביניהם הוא שנאת נתניהו".
אם יש דבר שמדיר שינה מעיני נתניהו במערכת הבחירות, לא מדובר במתקפות השמאל, אלא הימין. ראש הממשלה רצה מאוד להשיק את מערכת הבחירות עם ראשי המועצות ביו"ש; זה לא קרה. ראשי המועצות הגדולות שומרון ובנימין הודיעו שיחרימו את הפגישה שכל עניינה, לדבריהם, מריחה והזדמנות לצילום, והציתו מהומה.
במקום לדבר על תמיכת יו"ש בליכוד, עסקו הכותרות בקרע בין ראשי היישובים לנתניהו. אם בקרוב יצטרף גם נפתלי בנט לביקורת, תהיה לנתניהו עוד סיבה לדאגה.
