בית הנייר

למדינת ישראל בעיות רבות בהסדרת התיישבות הבדואים בנגב. השילוב בין פשיעה, עבריינות ודחיינות מצד הבדואים, לבין חוסר עקביות ורשלנות מגושמת מצד המדינה, לא מועיל למצב, ובעיית הפזורה הבדואית עודנה חיה ובועטת.

אך בתוך בליל האתגרים הללו, אחד המטרידים ביותר הוא האפשרות שיהיה מי שינצל את מערכת הקשרים הסבוכה הזו ויפעל באופן לא הגון. ברגע שזה קורה - האמון הבסיסי של האזרחים הבדואים במוסדות השלטון עלול להתערער, ועימו כל סיכוי להסדרה ולהסכמה. 

ממידע שהגיע לידי "ישראל היום" עולות שאלות רבות סביב התנהלותו של משה משה, האחראי כיום על פינוי הפזורה מתוואי כביש 6 הדרומי, ולשעבר מנהל מרחב ברשות להסדרת הבדואים, המלמדת על חשש לשימוש פסול ורשלני בסמכויותיו. המקרים שיתוארו כאן נעשו לפני שנים לא מעטות, באחד מתפקידיו הקודמים של משה, אך בעקבות פעולות אכיפה חדשות הם נתגלו רק לאחרונה. בשל הזמן שחלף חלה על האירועים התיישנות, והם מצויים כעת בבדיקה של נציבות שירות המדינה. 

 

בלוף הדיווחים 

אחד מתפקידי הליבה של הרשות להסדרת הבדואים הוא משא ומתן על פינוי־פיצוי של תושבי הפזורה הלא חוקית, ויישובם מחדש בכפרים ובעיירות המוסדרות והחוקיות. במסגרת זו, פקחי הרשות באים במגע עם משפחות הפזורה, ומגיעים איתן להסכם הכולל בדרך כלל פיצוי כספי על הבתים והמבנים הלא חוקיים שיהרסו, ומגרשים חוקיים הניתנים בפטור ממכרז. סך כל החבילה עשוי להגיע לשווי של כ־200 אלף שקלים, ולעיתים אף יותר. כך, בתיאוריה לפחות, מנסה המדינה ליישב את תושבי הפזורה באופן מסודר.

הבעיה היא שבמנגנון הקיים ניתן כוח רב מאוד בידיו של הפקח בשטח. הוא זה שמגיע להסדר עם המשפחה, הוא זה שקובע שומה ואת שווי הנכסים הלא חוקיים שמהם נגזרים הפיצויים, והוא זה שמדווח על התקדמות הביצוע, ובחתימתו בסופו של דבר ניתנת ההוראה להעביר כספים. 

המבנה הבעייתי הזה, החסר ביקורת פנימית מעצם טיבו, יצר פתח לאפשרות של התנהלות לא תקינה. בשורה של מקרים שהגיעו לידיעתנו, דיווח משה על הסכם עם משפחה שכלל את הריסת המבנה הלא חוקי שלה, כאשר בפועל, בבדיקה שנעשית כיום בשטח, ניתן למצוא את המבנים המדוברים עומדים על תילם. במקרים הללו דיווחיו של משה הובילו לתשלום פיצויים נדיבים מקופת המדינה, ולהענקת מגרש בפטור ממכרז באחת מעיירות הבדואים המוכרות. 

כך, למשל, דווח בחודש דצמבר 2007 על משפחה מסוימת ש"הרסה את המבנים ועברה להתגורר במגרש הקבע שלה", מה שמזכה את המשפחה בכ־15 אלף שקלים פיצוי, מגרש בחינם מהמדינה ואם יפונו בתים נוספים מהמקבץ - תקבל המשפחה עשרות אלפי שקלים נוספים. בתמונות שצורפו לתיק, נראים שלושה מבנים מפח, בעלי מאפיינים מסוימים. אלא שבאופן מפתיע, מי שיחפש בשטח את המבנה המדובר, יגלה כי הוא עוד קיים ועומד, ואף ניתן לזהות את מאפייניו הברורים. 

במקרה אחר, דווח במאי 2006 על אדם שהרס את הבית ועבר ליישוב הקבע. הוא קיבל סכום של כ־7,000 שקלים, פיצוי על הרס המבנה, וזאת נוסף על מגרש חינם ושאר הזכויות. גם כאן, המבנה שצילם משה ומתועד בתיק, עודנו עומד על תילו. 

מקרה נוסף עוסק באדם שדווח כי מגיעה לו החבילה הקבועה - הכוללת מגרש ללא תמורה, מענק העברה ופיצויי מחוברים, הכל על סך כ־20 אלף שקלים (לא כולל המגרש), בחתימתו של משה. והבית שצולם וצורף לתיק, ניחשתם נכון, עודנו עומד. 

בידינו כמה דוגמאות נוספות להתנהלות דומה. בכל המקרים דיווחו של משה וחתימתו על הניירת הובילו לביצוע הוראות כספיות, ובכולם מתגלים פערים משמעותיים בין הנאמר והמצולם בתיק לבין הנעשה בשטח. במקרים מסוימים שבהם צורפו לתיק תמונות של הבית "ההרוס", ניתן לזהות על פי תוואי השטח ופרטי רקע שונים כי מיקום ההריסות, לכאורה, שונה משמעותית ממיקום הבית שדווח, לעיתים בהפרשים של מאות מטרים ואף יותר.

 

נדרש בדק בית

חמור הוא החשש כי נציגי המדינה מתנהלים באופן לא ראוי, שיש בו כדי לפגוע במאמצי ההסדרה של ההתיישבות הבדואית בנגב. לפני שבאים בטרוניה על אכיפת החוק וכשלים במימוש הריבונות, ראוי לעשות בדק בית פנימה, ולשאול: האם נורמות פסולות לא חדרו אל המערכת השלטונית עצמה?

מהרשות להסדרת התיישבות הבדואים נמסר: "מכיוון שהנושא מצוי בבדיקה של הנציבות, לא נוכל להתייחס לפרטים".

מנציבות שירות המדינה נמסר: "הנושא אכן נמצא בחקירת אגף חקירות המשמעת בנציבות שירות המדינה. האגף לא נוהג למסור פרטים על חקירות מתנהלות".

ממשטרת ישראל נמסר: "איננו מוסרים פרטים בדבר קיומן או אי קיומן של חקירות".

פרקליטות מחוז דרום (פלילי): "התנהלה חקירה ע"י יחידת ההונאה המחוזית והתיק נסגר, כי האירועים שנחקרו התיישנו. החומרים הועברו לנציבות שירות המדינה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו