ציפי לבני הותירה אחריה שורה ארוכה של קורבנות. אנשים שהלכו איתה האמינו בה, ופעם אחר פעם הוכיחה כי כשהזדמנות אישית נקרית בדרכה - אתנן פוליטי, תפקיד נחשק, עמדת כוח חדשה - העדיפה תמיד לקפוץ על המציאה, ובלי להניד עפעף לנטוש את כל מה שהיה יקר וחשוב עד כה, ולצאת לדרך החדשה והמשתלמת. מותירה מאחוריה שובל נאמנים ומעריצים מאוכזבים, נבגדים ועזובים. עכשיו תורה להיות הקורבן. המהלך המנהיגותי של אבי גבאי נתן ללבני להרגיש, ולו במעט, איך נראית החתרנות מהצד השני של המטבע.
צילום: יורי גרשברג. חדשות 20
בנאומה היום, אחרי האמבוש בשידור חי שסידר לה אבי גבאי, חזרה לבני על המשפט השחוק על סדר העדיפויות הראוי לפוליטיקאי: "המדינה, המפלגה ורק אח"כ אני". כשזה נשמע מפיה של לבני זה אפילו עוד יותר גרוטסקי מלשמוע זאת מכל אחד אחר. האמת היא שבעשר השנים האחרונות לא נמצא הפוליטיקאי שיוכל להתחרות בה בהעדפת-יתר כלפי עצמו.
כך למשל, יכולה הייתה לבני לכנס מסיבת עיתונאים, לקרוא לאהוד אולמרט - ראש הממשלה שמינה אותה לשרת החוץ - להתפטר מתפקידו בשל החשדות הפליליים נגדו, ומשלא עשה זאת - נותרה לשבת באין מפריע בממשלתו. ניקיון כפיים הוא ערך נעלה, אולם המחשבה שבעטיו תזדקק לשלם מחיר אישי כלשהו אפילו לא עלה על בדל מוחה.
כנסו לעמוד הבחירות של "ישראל היום"
כך לא הפריע לה למנות את חיים רמון, עבריין מין מורשע, לתפקיד בכיר במפלגתה, ולאחר מכן לשמש מהנדס שתכנן את מפלגתה החדשה והנוכחית "התנועה". וגם להותיר מנכ"ל מפלגה חשוד בפלילים על כנו, רק משום שנמנה על חוג מקורביה.
כשפרשה מ"קדימה", אחרי התבוסה המוחצת על ראשות המפלגה לשאול מופז, ביקשה לבני מכמה ח"כים לפרוש יחד איתה, כדי שתוכל להקים סיעה חדשה. כמה "גרופיז" הצטרפו, אולם לבני זרקה אותם מיד אחר כך מכל המדרגות, כשלא שיבצה איש מהם ברשימתה החדשה לכנסת.
לבני זורקת לא רק את מי שעומד בדרכה, אלא גם סתם אנשים תמימים שהאמינו לה והחליטו ללכת אחריה, בעוד היא הרגישה שמיצתה אותם והם אינם מועילים לה עוד. אין רגשות אשם. אין סנטימנטים. יש רק הזדמנות, תפקיד ואופורטוניזם צרוף במלוא טהרתו.
לכן אין כמעט ספק שגבאי היה הבא בתור. לבני לא הייתה נשארת במפלגה שמקבלת בסקרים מספר חד-ספרתי של מנדטים, והיא פשוט חיכתה להזדמנות הבאה. זה יכול להיות בני גנץ, יאיר לפיד, אפילו אורלי לוי. מבחינתה אין נתיב מילוט שאינו ראוי, אין הזדמנות שאינה מביישת את בעליה.
מה שהיא לא חזתה זה שלגבאי נמאס. עד כדי פיצוץ. כשישבה לצידו לפני כמה חודשים וניצלה את זכות הדיבור שלה בפתח ישיבת הסיעה לדרוש את ראשות האופוזיציה, ודאי חשבה על טובת המדינה באותם רגעים. הוא, לעומת זאת, חשב שהיא חצופה וחתרנית, ששלום איתה לא יכול להיות.
והוא צודק. חבריה של לבני לסיעת התנועה עומדים, ככל הנראה, לחוש זאת שוב בקרוב. אם לבני תמצא לעצמה סידור, אין כמעט ספק שתותיר את כולם מאחור. הבא אחריהם, זה שיסכים לקחת אותה כעת לשורותיו - אם יהיה כזה - יהיה הבא בתור, וחוזר חלילה. כי שותפיה של לבני לא מתים, הם רק מתחלפים.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
