ההתנגשות בין המערכת הפוליטית למשפטית יצרה באג במערכת. שום פרשנות או הערכה, סקר או מדגם, לא יכולים לנבא כיצד ישפיעו הדברים זה על זה. כמו שני קווים מקבילים שלא היו אמורים להיפגש על פי החוקים הידועים, שבסוף הצטלבו דרכם. לא נתניהו, לא מנדלבליט ולא בית המשפט יודע כיצד זה ייגמר ומה בסופו של דבר יגבר על מה. התיקים על הבחירות, או להפך.
נתניהו נלחם בכל כוחו עד הרגע האחרון כדי לעצור את הגשת כתבי האישום בכפוף לשימוע. בסקרים שהוא רואה כמעט מדי יום יש פוטנציאל נזק לא מבוטל כתוצאה מההכרעה הדרמטית של היועץ. אבל גם סקרים אלה מטעים. עוד לפני פרסום המסקנות, הציבור, כך נראה, חש שהוא כבר יודע הכל, ראה הכל ושמע הכל. זה נכון שרבים מאמינים יותר למנדלבליט מאשר למשל למפכ"ל המשטרה היוצא אלשיך, ולכן מילה שלו עשויה להתקבל אצל רבים יותר. אבל זה לא חייב להישאר כך. התיקים מספיק בעייתיים ומורכבים מכדי שהאמון במערכת יתחלק לשחור ולבן.
היתה חקירה?
בניגוד לתיקי נתניהו, על החקירה הפלילית המסועפת והמורכבת, שבה מעורבים אישי ציבור בכירים ושפתיחתה היתה טעונה את אישור הדרגים הבכירים ביותר במערכת אכיפת החוק בישראל, איש לא שמע ואיש לא ידע. ב־2011 הועברו ליחא"ה אלפי עמודים ומסמכים ובהם טענות ועדויות למגוון רחב של חשדות לפלילים, כולל שוחד, נגד צמרת מפלגת קדימה דאז, בראשות ציפי לבני. עיקר החשדות נגעו לאופן התנהלות מערכת הבחירות המוניציפלית שהכניסה את המפלגה לגירעון של עשרות מיליוני שקלים, אולם גם אירועים אחרים בזמנים אחרים נפרשו שם בין המסמכים, הצילומים והתיעודים. חייבים להדגיש כבר בהתחלה: התיק נסגר. לא דבק רבב לא בלבני ולא באף חבר כנסת ממקורביה. אבל התהליך כולו היה תמוה. תמוה ביותר. וזאת בלשון המעטה.
שנתיים אחרי שהובאו החומרים ליחא"ה בידי מי שהיה גזבר קדימה, רו"ח איציק חדד - שנעצר ונחקר בעצמו זמן קצר לפני כן ואף הוגש נגדו כתב אישום במשפט שעודנו תלוי, עומד ומתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב - הועברו החומרים לפרקליטות. עו"ד ליאת בן ארי היא שעומדת בראשות פרקליטות מיסוי וכלכלה תל אביב, המחלקה שאליה הועבר התיק.
על פי הפרקליטות, "חקירת הפרשה ארכה זמן רב, וזאת לאור מורכבות החקירה והיקפה. חומר החקירה מחזיק קרגלים (ארגזים) רבים, ולאחר העברת חומרי החקירה לפרקליטות ב־2013 נדרשו השלמות חקירה אשר הושלמו לאחר כשנה".
מורכבות החקירה לא מסתכמת רק בהיקפים הגדולים של החומר, אלא גם בזהות הנחקרים כביכול. "זאת ועוד", ממשיכה הפרקליטות וטוענת, "מדובר בחשד לכאורה בביצוע עבירות חמורות, אשר בהן מעורבים לכאורה אישי ציבור בכירים, דבר אשר דרש בחינה מדוקדקת ומעמיקה, ואף חלקן של פעולות החקירה היו טעונות קבלת אישורים מקדימים מדרגים בכירים".
כשרוצים, אפשר בלי הדלפות. משרדי יאח"ה // צילום: גדעון מרקוביץ
מי שחתום על הטקסט הזה הוא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שלמה למברגר, במענה לערר שהגיש חדד נגד סגירת התיק.
גם מי שיאמץ את תאי מוחו האפורים והנידחים, או יחפש דבר מה בארכיון גוגל לגבי איזו חקירה מדובר, מי נחקר ועל מה, לא ימצא ולו רמז או בדל דיווח על כך שמתחת לאפינו התנהלה חקירה פלילית הכוללת "ביצוע עבירות חמורות", שבה היו מעורבים "אישי ציבור בכירים" במשך כמעט חמש שנים, וכל זה במחשכים, ללא חצי הדלפה או פיסת מידע שזלגה מחוץ לחדרים הסגורים לדפי העיתונים ולערוצי הטלוויזיה. זאת, למרות שהחקירה עברה מהמשטרה לפרקליטות, אחר כך שוב למשטרה להשלמות חקירה, ואז שוב לפרקליטות, אישורים של דרגים בכירים (היועמ"ש עצמו?) על כל שלב, ועד הסגירה הסופית.
איפה ואיפה כאבן יסוד
אלו היו חמש שנים שבהן התגייסה המערכת כולה, בראשות פרקליטות מיסוי וכלכלה, מיחא"ה, דרך המפכ"ל ועד היועמ"ש, לשמור באופן הרמטי על דבר קיום חקירה פלילית נגד צמרת מפלגת קדימה. שלא יהיה ספק, זה אכן סטנדרט ראוי. קדימה של ציפי לבני יצאה מהפרשה ללא שריטה מבחינה ציבורית, ובצדק, מאחר שלמרות החשדות הכבדים שלכאורה עמדו לפתחה, התיק נסגר לחלוטין. מלבד המעורבים, איש לא ידע על פתיחת החקירה, ולכן לא היה צריך לעדכן איש בסגירתה.
מתבקש לשאול לאן נעלם הסטנדרט המבורך והמהודק בחקירות אחרות, בעיקר בחקירות נתניהו, שלגביהן התבשר הציבור כמעט מדי יום על כל התפתחות, דרמטית וזוטרה כאחד, החל משלב הבדיקה המקדמית וכלה בהחלטת היועמ"ש הסופית. והכל בפירוט מלא, כולל פרוטוקולים ותמלולים מדויקים של הקלטות וחומרי חקירה.
מה שהיה פעם שיח של שיחות סגורות ונאמר בחשש מסוים והסתייגות מתבקשת, נאמר היום על ידי פרקליטי צמרת ובכירים שנחשפים להתנהלות מערכת המשפט והפרקליטות מדי יום בקולי קולות: המערכת רקובה. מהיסוד. היא מונעת מאג'נדות פוליטיות יותר מכל דבר אחר. איפה ואיפה היא אבן יסוד שם. אכיפה בררנית היא תוכנית עבודה. לא רק אנשי ימין מתוסכלים מעידים על כך. אלא כמעט כל מי שקרוב למערכת. למעט כמובן אלה שניזונים מצלחתה ומעוניינים לשמור עליה ועל המצב הקיים מכל משמר.
הם יודעים היטב שליאורה גלט־ברקוביץ' שהדליפה את דבר חקירת אריאל שרון על מנת להפיל אותו היא לא סטיית תקן של המערכת אלא חלק ממנה. בשר מבשרה. היא פשוט היחידה שנתפסה והודתה. כולם מיהרו להיפטר ממנה ולהתנער ממעשיה, כדי שיוכלו הם להמשיך לעשות זאת באין מפריע. בדיוק כמו השופטת רונית פוזננסקי־כץ, שלא חידשה דבר ולא התנהלה באופן חריג ביחס לעמיתיה. אבל הושלכה לכלבים בידיהם אחרי שצולמה עושה מה שכנראה גם הם עושים.
שרת המשפטים, איילת שקד, מתברכת ברפורמה גדולה שעשתה בבית המשפט העליון, בעיקר בנושא מינוי שופטים ושינוי צביון בית המשפט. אולם רפורמה מקבילה בפרקליטות המדינה טרם נמצא מי שיעז לעשות. הפרקליטים, כמו גם השופטים, מטיפים לכל מה שסביבם, בעיקר לפוליטיקאים, על הצורך במינהל תקין, שקיפות וביקורת - אולם מסרבים בתוקף להכיל על עצמם אפילו קמצוץ מזה. כשעורכי הדין ביקשו למתוח ביקורת על שופטים במסמך דירוג השופטים של הלשכה, יצאו השופטים נגדם במלחמת חורמה עד שביטלו את המסמך. כשצצה יוזמה להקים גוף לפיקוח על הפרקליטות, צורחת הפקידות הבכירה של משרד המשפטים על פגיעה בדמוקרטיה ומבטלת את היוזמה פעם ועוד פעם.
בינתיים מאבדת המערכת נכס חשוב. את הציבור. לא יעזור כמה יזעקו פוליטיקאים משמאל על פגיעה בדמוקרטיה, הסדק באמון הציבור הולך ומתרחב. אם בעבר היתה יכולה המערכת למצוא אוזן קשבת גם מימין למפה הפוליטית - ראשי הליכוד לדורותיהם, שרים בכירים בליכוד ומפלגות הימין המרכזיות, וכן עורכי דין רבים מהצד הימני של המפה - הרי היום האוזן הזאת הולכת ונאטמת. הביקורת על הרשות השופטת והמערכת השיפוטית ברשות המבצעת הולכת ונעשית נחלת חלקו של המיינסטרים בימין ומתחילה לאט לחלחל גם למחוזות השמאל. ייקח אולי עוד זמן עד שחבר כנסת או אישיות ציבורית ידועה תדבר נגדה, במיוחד כל עוד עניינו של נתניהו תלוי ועומד, אולם בשיחות סגורות הדברים נשמעים, ונשמעים היטב.
כמו למשל במקרה של ההחלטה שלא לאפשר לראש הממשלה לממן את הגנתו המשפטית במימון חיצוני. לא רק עורכי דין, פרשנים משפטיים ואנשי ליכוד, אלא גם ח"כים באופוזיציה זעו באי־נוחות לשמע ההחלטה האבסורדית. בשיחות סגורות גם יריביו המרים ביותר של נתניהו, כאלה המייחלים להסתלקותו המהירה מהזירה הפוליטית, אמרו כי אפילו לו מגיע "פייר־פייט". להגן על עצמו בכל הכלים שכל אחד אחר יכול להגן על עצמו.
על אש גבוהה מדי
המכה בזירה המשפטית היתה המכה השנייה השבוע שעימה נאלצו להתמודד במטה הליכוד. את הראשונה יזמו הם עצמם, כאשר החליטו לשדר ב"ליכוד טי.וי" סרטון חסר טעם הטוען כי השמאל מסוכן ויביא להרוגים על רקע תמונה של בית עלמין צבאי. יש תמונות שצריכות להישאר, בכל מקרה ובכל מצב, מחוץ לפריים. בית עלמין צבאי היא אחת כזאת. גם תמונות של פיגועים, פיצוצים ופצועים שותתי דם, הם מראות שטוב אם יואילו מנהלי הקמפיין של כל המפלגות לחסוך מאיתנו בזמן בחירות.
ומה עם הרפורמות בפרקליטות? השרה שקד // צילום: יהושע יוסף
אולם גם באופוזיציה צריכים לדעת לשים גבולות. זה נכון שיש מקום לזעזוע ושפרסום הסרטון לא היה במקום. אבל פסטיבל הגינויים וההשמצות גם הוא חרג מעט מגבולות הסביר. במיוחד אחרי שנתניהו הודה והתנצל על כך. אושרת קוטלר, למשל, היאיר גרבוז של בחירות 2019, לא התנצלה עד לרגע זה על שאמרה שחיילים המשרתים בשטחים הם חיות אדם.
התמונה שעל הקיר
נפתלי בנט ואיילת שקד מוצאים את עצמם במקום שבו לא ציפו להיות כשהקימו את מפלגתם החדשה. למרות שהבטיחו לא לפגוע בבית היהודי, המחסור במנדטים שאליו נקלעו בסקרים אילץ אותם לפנות גם לערוץ הזה כדי לקושש כמה אחוזים מבוחרי הציונות הדתית.
אחרי שהתאמץ לאחד את עוצמה יהודית והבית היהודי על מנת לבדל את מפלגתו, אמר השבוע בנט כי לדעתו לא ראוי שאנשי עוצמה יהודית יישבו בכנסת ישראל. דבריו פחות כוונו לבית היהודי או עוצמה יהודית ויותר לנתניהו, שהתאמץ ועשה כל שביכולתו לחבר אותם ולהביא להצלחתם בבחירות. לא רק בנט כמובן, אלא גם משמאל זוכים חברי עוצמה יהודית למתקפה ולדה־לגיטימציה. חברי אופוזיציה אף עתרו לוועדת הבחירות המרכזית בבקשה לפסול אותם מלהתמודד בבחירות.
איתמר בן־גביר, מס' 2 במפלגה (ו־8 ברשימה המשותפת עם הבית היהודי והאיחוד הלאומי), הגיב לטענות על גזענות ועל כהניזם ואמר כי "ב־2003 רץ ברוך מרזל במסגרת מפלגת חירות. הוא לא נכנס, אבל לאף אחד לא היתה בעיה עם מועמדותו. ב־2009 מיכאל בן־ארי הצטרף לאיחוד הלאומי והוא נבחר לכנסת. ארבע שנים היה שם. רבים אמנם לא חתמו על הדעות שלו, ורבים התווכחו איתו, אבל היו לו קשרים טובים ושיתופי פעולה גם עם ח"כים מהשמאל. אף אחד מהם לא חשב לצאת מאולם המליאה כשנאם. שלל הצעות חוק הוא הגיש, ואף אחת מהן לא נפסלה.
"ב־2013 עוצמה יהודית התמודדה לכנסת, אריה אלדד עמד בראש. איש לא הרים גבה וצעק. ב־2015 התמודדו עם אלי ישי. ועדת הבחירות דחתה את הפסילה. היתה עתירה לבג"ץ ששוב דחה וקבע כי אפשר להתמודד. במילים אחרות, כל הבלאגן שאנחנו שומעים עכשיו, לא שמענו אותו בעבר. הרי רק לאחרונה כולם יודעים שהציעו לי להיות בבית 'האח הגדול'. הכל נתפס נורמלי ולגיטימי. פעמיים בשבוע הייתי בפאנל של הפטריוטים בערוץ 20. היתה תוכנית שבועית ברדיו גלי ישראל. פתאום גל של החרמות, קמפיינים, טענות לגזענות, מאיפה זה הגיע?".
איחוד המפלגות שלנו זה מה שיביא את ניצחון הימין". בן גביר // צילום: אורן בן חקון
לבן־גביר יש הסבר פשוט: "הם מבינים שאיחוד מפלגות הימין זה מה שמביא את ניצחון הימין בבחירות הקרובות. האמירה שלנו שאנחנו לא נפיל את ראש הממשלה במקרה של כתב אישום, העובדה שאנחנו לא בצד שלהם, זה מה שהפך את הכל. אני מבטיח לך שאם נגיד שאנחנו תומכים במועמד של השמאל, בתוך רגע נהיה לגיטימיים".
שאלתי אם ייתכן בכל זאת שחלק מהטענות נכונות. אחרת, מדוע למשל יש לו תמונה של ברוך גולדשטיין על הקיר בבית? "כמעט בכל הלשכות של חברי הכנסת הערבים יש תמונה של ערפאת", הוא משיב, "הטענה על התמונה מגוחכת ורק מראה שאין להם מה לטעון נגדי. התמונה לא נתלתה בגלל שהוא רצח ערבים. אלא בגלל שהוא הציל מאות יהודים. עשרות חברים שלי טופלו על ידיו אחרי שכמעט נרצחו.
"בלי לשים לב, נתנו באופוזיציה מתנה לרה"מ. כל הזמן הוא טוען שהם ישתפו פעולה עם הערבים והם מכחישים. הגיע המבחן הראשון - בקשת הפסילה של עוצמה יהודית בוועדת הבחירות המרכזית, והם גילו שכחול לבן, מפלגת העבודה ומרצ זה לא מספיק כדי להביא את העתירה לדיון. הם יחד רק 8 אבל התקנון מחייב לפחות 12 נציגי מפלגות. מה עשו? רצו לסיעות הערביות ויחד איתם השיגו את הרוב הדרוש. עכשיו רק אפשר להעריך מה יקרה אם יצטרכו את אחמד טיבי וחבריו לגוש חוסם נגד נתניהו. הם ירוצו אליהם בדיוק כמו שעשו עכשיו. כך הם יעשו גם כששאלת פינוי יישובים תהיה על הפרק וכן הלאה".
אני מזכיר לו שתורת הרב כהנא, שהוא מאמין בה, כוללת מרכיבים גזעניים ובג"ץ פסל את התמודדותו בשל כך. "יש הבדל בין 'כך' של הרב כהנא לבין עוצמה יהודית של היום. אני לא הכרתי את הרב כהנא. כשהוא נרצח הייתי בן 4. אבל למדתי בישיבה שלו, 'הרעיון היהודי'. המצע שלנו לא כולל שום סעיף שאפשר לפרש אותו כגזענות. בכלל, אין בו שום התייחסות למצבם ולמעמדם של הערבים. המצע מדבר על אויבי ישראל. אנחנו בעד עונש מוות למחבלים ובעד עידוד הגירה על ידי הקמת מינהלת ממשלתית מיוחדת של אותם ערבים המוגדרים אויבי ישראל. לא של כולם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו