"אם מרצ לא תעבור את אחוז החסימה, גנץ לא יהיה ראש ממשלה"

"בסופו של דבר, זה מאבק בלתי נגמר", אומרת מיכל רוזין ולוקחת אוויר. "פוליטיקה היא קרב יומיומי, אבל זה מה שבחרתי לעשות וזה מה שאני הכי אוהבת לעשות. אין הרי הבדל בין הפוליטי לאישי, וכשאתה בפנים כולם נסחפים איתך - הבעל, הילדים, ההורים, החברים". אחר כך היא אוספת את עצמה, כי צריך להמשיך את היום, את המאבקים שלא נגמרים לעולם. 

כשמתלווים לחברת הכנסת שסיימה במקום השני בפריימריז של מרצ והוצבה במקום השלישי הכללי במפלגה, אפשר לזהות שמדובר בשועלת קרבות רצינית למדי. ראשית, עובדתית - היא שיאנית החקיקה של האופוזיציה בכנסת החולפת עם 18 חוקים. אחר כך היא הצליחה לשרוד את רשימות החיסול בפריימריז של המפלגה - שם הוכיחה שלמרות המאצ'טה הארוכה של אילן גלאון, ועל אף הרעש והצלצולים של הדור הצעיר במפלגה שביקש "שמות חדשים", בסופו של דבר היא קיבלה קרדיט וסיימה שלישית ברשימה.

המשוכה הבאה היתה בשליחות ראשת המפלגה, תמר זנדברג. רגע אחרי האיחוד בין גנץ ולפיד, רוזין נשלחה לגשש אצל איציק שמולי לגבי איחוד עם העבודה. זה לא צלח, ועצר, ולו למראית עין, את המומנטום בשמאל הציוני.

החודש הקרוב יהיה כבר מאני טיים אמיתי. קרב על החיים הפוליטיים של מרצ. הפלרטוט עם אחוז החסימה מדאיג את כולם, אף על פי שבסקר שפורסם ב"ישראל היום" בתחילת השבוע, האיחוד של "כחול לבן" העלה אותה לאזור הנוחות עם שבעה מנדטים. ריאלי? רוזין לא מאמינה לסקרים, ומעדיפה עבודת שטח. האם זה יספיק בליל 9 באפריל? אף אחד לא מוכן לחתום על התשובה.

 

מכניסים להילוך ראשון: על ג'ינג'ר אפשר להתפשר

אנחנו מצטרפים אל רוזין בנסיעה לקריית ארבע. לא לוקיישן טריוויאלי במרצ, אבל נהדר לצילום סרטון על קברו של ברוך גולדשטיין, בדיוק רבע מאה אחרי שהרופא הכהניסט טבח ב־29 מתפללים מוסלמים ופצע יותר מ־100 מהם. 

רוזין טוענת שלא מדובר בפרובוקציה, אלא בניסיון להראות את הקשר שבין ממשיכי דרכו, שבמרצ חוששים שייכנסו לכנסת הבאה, לבין הרצח ההוא והסובלנות שמגלה הימין כלפי איתמר בן־גביר וברוך מרזל. 

כשאנחנו זוחלים מאחורי משאית באמצע גוש עציון, היא מספרת: "בגיל 16 התחלתי לפתח מודעות פוליטית. הבנתי שאנחנו כובשים עם אחר, נסעתי לפגוש אנשים מכל גוני הקשת הישראלית. ישבתי ביום שישי בארוחת ערב ושרתי למשפחה 'ברוך הגבר אשר יבטח בהשם'. הם הסתכלו עלי ולא הבינו מה עובר על הבת שלהם, אבל הם קיבלו את זה בדרכם. 

 

09:00, בבית בפ"ת: כל המשפחה מעורבת // צילום: יוסי זליגר

 

"המודעות הפוליטית היא משהו שאני מעבירה לילדים שלי בכל דבר. כשאנחנו צופים בסרטים של וולט דיסני, אני מבקשת מהילדים לבצע צפייה חתרנית, לא להגיד להם שתכף יבוא הנסיך ויציל את הנסיכה. בכלל, אנחנו מעדיפים סרטים של דיסני עם מסרים של נשים חזקות".

אז הצעד הבא זה חרם על ההתנחלויות?

"אני כמובן גם אומרת להם לגבי מוצרים שמיוצרים כאן בשטחים, מה אנחנו קונים ומה אנחנו לא קונים. אבל אתה רוצה סקופ? בבקשה, חברת הכנסת מיכל רוזין קונה ג'ינג'ר טרי מתקוע. אני לא אעבוד על עצמי, אין להשיג ג'ינג'ר טרי, הכל מיובא וזה חשוב לי, אז אני קונה". 

רוזין היא אחת הכוכבות העולות של השמאל הישראלי. היא מעידה על עצמה שהיא לוקה בכל הקשור ליחסי הציבור לעצמה, וטוענת שהתקשורת לא ממהרת לראיין אותה, משום שבמהלך שתי הקדנציות שלה בכנסת הצליחה ליצור לעצמה חברים גם מעברו השני של המתרס הפוליטי. היא לא קורצה מהחומר המתנצח באולפנים ולפיכך אינה משאבת רייטינג. יריב לוין, מוטי יוגב, איילת שקד - כולם מוכנים לשתף עימה פעולה בכל הקשור לנושאים כמו אפליה על רקע מגדרי, זכויות נשים, הטרדות מיניות והמאבק בצרכני זנות. 

אבל כשזה מגיע לפוליטיקה הארדקור, ברור שהעסק נראה אחרת. "אנחנו השמאלנים האחרונים", אומרת רוזין, "אם אתה מגדיר את עצמך כשמאל - למי תצביע? בני גנץ לא נחשב - מי יש לו ברשימה המוזרה שלו שאפשר לקרוא לו שמאל? הוא בכלל מקווה להביא קולות מהימין כדי להיות ראש ממשלה. אני לא רואה איך זה קורה, כי ימנים לא יצביעו לגנץ. במילים אחרות, אם מרצ לא תעבור את אחוז החסימה - בני גנץ לא יהיה ראש ממשלה".

קריית ארבע שוממת באמצע היום. ברוך מרזל עובר במקרה, אבל לא מצליח לקלוט את המכוניות של רוזין ומוסי רז, שהצטרף אליה לצילום הקליפ. ב"פארק התיירותי על שם מאיר כהנא" הציפורים מצייצות ובמרכזו, עמוס באבנים, ניצב קברו של ברוך גולדשטיין. כמה דקות לאחר שהצוות של מרצ מוכן לצילומים, מופיע עופר אוחנה באמבולנס המוכר שלו. אוחנה, אחד מגיבורי פרשת אלאור אזריה, שולף את הנשק האולטימטיבי במפגשים מסוג זה - מצלמת הטלפון הסלולרי. במקביל הוא מודיע בקשר על פעילות סמוך לקבר של גולדשטיין. מי שפנוי, שיגיע בבקשה. 

לאחר כמה דקות חוצה את המקום אם צעירה עם בנה הקטן. "כל השנה המקום הזה ריק מאדם, רק כשצריך לעשות פוליטיקה פתאום הכל מתעורר", היא קוראת לעבר הסט. 

הפנייה של אוחנה בקשר נפלה על אוזניים ערלות, אבל הוא נחוש לנהל את הקרב לבד. הוא מפריע לצילומי הקליפ, מתעקש להציג את האמת שלו. עד כמה המציאות שלנו במקום הזה מזכירה את "קן הקוקייה" של קן קיזי ובהמשך מילוש פורמן? המעגל שנוצר סביב הקבר מעיד שהדמיון רב. 

יעל, היועצת של רוזין, שולפת טלפון נייד, אוחנה מסובב את המצלמה אליה. אני שולף גם את הנייד שלי כדי לצלם את הסיטואציה. יוסי, הצלם שאיתי, מצלם אותי מצלם אותם מצלמים זה את זה, ומעל הכל, מביים את הסצנה גיל, צלם הווידאו של המדור. הסכסוך בראי האייפון. 

שיח החירשים הוויזואלי אינו מוביל לדבר, כמו בכל שיח חירשים בדור האחרון. אוחנה מזמין את פעילי מרצ לעשות אצלו שבת, הם מזמינים אותו לקפה בתל אביב. רק חסר שחנן פורת ז"ל יגיע ויאחל לכולם "פורים שמח".

 

הפסקת צהריים: בין אבי בוסקילה לאבי גבאי

מסיימים בקבר, חוזרים למכונית. רוזין ממלמלת לעצמה שאם שבעה מנדטים זה הישג אפשרי, יש סיכוי שגם מוסי רז ישתחל פנימה. רז נראה מדוכדך במהלך היום בחברון. "פוליטיקה של זהויות", קראו הפרשנים הפוליטיים לפריימריז במרצ - ורז היה בצד הלא הנכון. בשמאל של מרצ, לפחות על פי הרשימה, ערבי מנצח דרוזי, שמנצח אתיופית, שמנצחת מזרחי. 

רוזין נתקעה לכולם כמו עצם בגרון. "במרצ, ובכלל בשמאל, תמיד רוצים דברים חדשים, שמות אחרים. אז מבחינתם שאילן גילאון ואני נלך הביתה, רק כי צריך חדש. לא אהבתי קמפיינים שקראו למצביעים שלנו להפסיק להיות אליטיסטים ושצריך להצביע למזרחי ולהומו רק כי אנחנו מרצ". 

 

11:00, קבר גולדשטיין: דו־קרב סלולרי // צילום: יוסי זליגר

 

בדבריה היא מכוונת לאבי בוסקילה, שעם אבי דבוש והפעילים בשטח קיבל שיעור רציני בדילים ובפוליטיקה. "אני לא מבינה, דילים זה דבר רע? לא שדילים זה מספיק, אתה לא יכול לנצח רק איתם. אבל אם אתם לא מסוגלים להתמודד עם דילים בתוך המפלגה, מה תעשו במגרש של הגדולים? תילחמו באופוזיציה? 

"בוא אגיד לך משהו: אני שומעת גם את הביקורות שיש על תמר זנדברג. הבעיה במרצ אף פעם לא היתה בראש". היא מאבדת משלוות רוחה, "אמרו לנו 'תחליפו את אלוני', אמרו 'תחליפו את יוסי שריד'. הבאנו את ג'ומס, כולם אהבו את ג'ומס. ומה קרה למפלגה? היתה זהבה, אמרו 'אם רק תחליפו את זהבה'. אז עכשיו כולם אומרים 'תחליפו את תמר'".

עוצרים להתרעננות בתחנת הדלק, רגע לפני המחסום. "אתה מכיר את הדילמה אם לקנות כאן או לא, נכון? למי הולך הכסף, איפה זה מיוצר", היא אומרת. אנחנו מתפשרים על שוקולד וקשיו. היא קוראת טוקבקים על טור שנכתב עליה ב"הארץ", שבו היא מוצגת כרגיל כמתנשאת, מנותקת. "כן, אני מכירה את זה. זה בא ביחד עם הטוקבקים שאומרים שאני שוכבת עם ערבים, בדואים, סודאנים ומה לא. לא יודעת מתי יש לי זמן לכולם", היא מחייכת חיוך מריר. 

נכון לאמצע השבוע, היא עוד לא התאוששה מהאופן שבו איציק שמולי ואבי גבאי מסמסו את הכוונה לאיחוד. מבחינתה, עצם העובדה שבכלל לא התקיימה פגישה ביניהם זו טעות שמאפיינת את השמאל, כי בסופו של דבר לא מדובר במחנה הציוני, "אלא בחיבור טקטי־אסטרטגי כדי לייצר גוש". 

האמון שלה במפלגת העבודה לא היה גבוה גם לפני כן, לנוכח הכתף הקרה שקיבלה ממנה בהצעות חוק בקדנציה האחרונה, אבל המקרה האחרון היה הקש ששבר את גב הגמל. "אבי גבאי הוא תקלה", היא אומרת, "תמיד יש את הרצון הזה למזרחי, מהפריפריה, אבל בסופו של דבר זה לא עובד בשטח. זו קלישאה שאנחנו מאמינים בה, ובסוף בקלפי בחצור הגלילית מצביעים לביבי, שהוא לא מזרחי ולא מהפריפריה. 

"מתקשרים אלי ואומרים: 'מרצ מספר אחת, אבל לא נצביע לה'. גבאי לא ישנה את המגמה הזו. כמו במרצ, גם בעבודה תמיד רוצים חדש וממהרים להחליף. כמה ראשים התחלפו בליכוד מאז בגין? למה להם לא כל כך דחוף להחליף?"

 

סוגרים יום: אייל גולן? לא אצלי באוטו

אנחנו בדרך לבית המשפט בתל אביב. בצוותא עם מרב מיכאלי, רוזין מנסה לשנות את האופן שבו בתי המשפט מתייחסים לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. 

כפי שידעו לייצר בתי דין לתעבורה או עבודה, רוזין חושבת שהציבוריות הישראלית כבר מוכנה לדרך פעולה חדשה ואחרת במישור המשפטי. "אין אישה בישראל שלא עברה הטרדה מינית, כולל בכנסת ישראל", היא אומרת, "ההטרדות והתקיפות הן עניין יומיומי ואפשר לראות את ההבדל בין הביורוקרטיה לבין הציבור הישראלי. בציבוריות הנושא מטופל בצורה מצוינת, כולל אגב בצבא שלנו. הכנסנו כאן נשיא לבית הסוהר, משהו שבצרפת המתקדמת, לדוגמה, לא היה קורה. אבל הביורוקרטיה איטית ומסורבלת". 

 

16:00, ביהמ"ש בת"א: הלאה הביורוקרטיה // צילום: יוסי זליגר

 

יחד עם הפעילות בכל נושא המסתננים ומהגרי העבודה, הנושא הזה בוער בה. אחד הדברים הראשונים שעשתה כשהחליפה מכונית היה להיפטר מהדיסקים של אייל גולן: "בדיוק כמו עם ביבי נתניהו, לא מעניין אותי אם הוא הורשע בסוף או לא. יש אמות מידה, ראש הממשלה לא יכול להתנהג ככה ולהסתפק בכך שהחוק מאפשר מה שמאפשר. זה שאייל גולן לא הורשע אומר שההתנהגות שלו היתה בסדר?"

המתקפה הזו, אני אומר לה, היא חלק בהיסטוריה שבסוף יתאזן למשהו בריא יותר, ופחות קיצוני. "כן, כן, אני שומעת שבגלל מה שמתרחש גברים מפחדים להתחיל עם נשים", היא משיבה, "אל תגיד לי שאישה לא יודעת להבדיל בין חיזור לגיטימי לבין הטרדה מינית. כשחבר כנסת כמו איתן כבל מחבק אותי בכנסת, אני יודעת שזה מחברות. וכשאחרים מחבקים אותי, אני יודעת לזהות מתי זה סליז. כל אישה יודעת, תאמין לי". 

בדרך חזרה הביתה לפתח תקווה, אייל גולן לא מתנגן ברדיו. בימים כאלו של בחירות, השינה היא מצרך נדיר. האדרנלין לא מאפשר מנוחה. מדובר בקרב על חייה המקצועיים של רוזין, שטוענת שהפוליטיקה היא כבר עניין משפחתי והכל נופל וקם על ההצלחה של אם הבית. מנגד, היא אומרת שלא צריך להיסחף, וכמו שאר חבריה - היא "תמשיך לעשות את מה שהיא עושה גם מחוץ לכנסת". 

כדי להירדם, היא תשים בטלוויזיה פרק של הטלנובלה הטורקית שכבשה את המדינה, "הכלה מאיסטנבול". מדובר בהתמכרות לכל דבר ועניין. "כן, אני האשכנזייה, המתנשאת, השמאלנית ממרצ, מכורה לפארוק. אגב, תופתע לגלות שמדובר בסדרה עם תכנים פמיניסטיים חתרניים". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו