סקר סקר תרדוף

לפרופ' ישראל אומן יש דעה מוצקה על סקרי הבחירות, ובעיקר עלינו, הציבור, כצרכן כמעט אובססיבי שלהם. חתן פרס נובל לכלכלה (2005), שתחום מחקרו העיקרי הוא תורת המשחקים, מספר מדי מערכת בחירות את המעשייה על אודות היהודי שהגיע לעיירה ופרסם "קול קורא" מרעיש. מחר, הבטיח, אמתח חבל מעל הנהר השוצף, ואעבור עליו מגדה לגדה. מחיר ההצגה: חמישה רובלים. נהר הציבור אל גדת הנהר ואז עלה ה"לוליין" על הבמה והבהיר: ללכת על חבל מעל נהר - איני יודע, אבל אם אתם רוצים לראות יהודי נופל למים הגועשים תמורת חמישה רובלים - אעשה זאת. היהודים, רחמנים בני רחמנים, שחסו על הלוליין המתחזה, החליטו לוותר גם על ההצגה וגם על הרובלים, אך בטרם התפזרו הודיע להם "הלוליין" חגיגית - מחר תהיה הופעה נוספת. 

אומן סבור שגם הציבור בעיירה שלנו נוהג בטיפשות, כאשר הוא הולך בכל פעם שבי אחרי הסוקרים והסקרים ומאמין להם.

פרופ' קמיל פוקס, לשעבר ראש החוג ובית הספר למדעי המתמטיקה באוניברסיטת ת"א, הוא ידיד אישי של אומן אך מתקשה לקבל את גישת חברו. מי שהיה החוקר הראשי והמוערך של מכון דיאלוג ואחד הסוקרים היותר מנוסים ומקצועיים בישראל, עורך כיום את סקרי הבחירות עבור ערוץ 13 ועיתון "הארץ", ובעבר ערך את תחזיות ליל הבחירות בערוצים 1 ו־2. 

"כולם טועים לעיתים", אומר פוקס, "גם שופטים, גם רופאים, גם בעלי עסקים וגם סוקרים לפעמים טועים, אבל מדביקים לנו שלא בצדק תדמית של טועים סדרתיים, ובעיקר שופטים אותנו לפי פרמטר מעוות.

"אנשים חייבים להבין: אני כסוקר, וגם עמיתים מכובדים שלי כמו מינה צמח, או מנו גבע, איננו חוזים את תוצאות הבחירות אלא משקפים תמונת מצב ליום שבו נערך הסקר. מי שיבדוק לאורך מערכות הבחירות האחרונות יגלה שהסוקרים שיקפו נכונה תהליכים שהתרחשו לאורך זמן, אבל התקשו לשקף תהליך או אירוע שהתרחשו ממש ביום הבחירות או ב־24 השעות שקדמו להן.

"לפני ארבע שנים", מדגיש פוקס, "נתניהו עם ה'ערבים נוהרים לקלפיות' שלו לא העביר בוחרים מצד לצד, אלא הצליח להוציא מהבית הרבה מאוד אנשים, בעיקר מהפריפריה - כאלה שמסורתית הם תומכי ליכוד - שכלל לא התכוונו להצביע. כך זינק הליכוד ביום הבחירות מ־24 ל־30 מנדטים. גם בשעות אחר הצהריים ההשפעה של נתניהו, שהיה מאוד־מאוד פעיל ברשתות ובאינטרנט, היתה פנומנלית. בדיעבד, מצאנו שבאותן שעות היו יותר ממיליון אינטראקציות עם השם נתניהו, שהוחלפו בין אנשים. אני מודה - אין דרך מדעית לשכלל השפעה כזאת מראש".

 

"יש אוכלוסיות שאינן מקבלות ביטוי ביחס לחלקן באוכלוסייה". פרופ' וימן // צילום: משה שי

 

דוגמה נוספת ל"אירועי הרגע האחרון" מספק פוקס מהבחירות של 2013. "המעבר של הבוחרים שהביאו 19 מנדטים ללפיד התרחש ממש ביום הבחירות עצמו", הוא מספר, "היו ויהיו התרחשויות מסוג זה שאין לנו אפשרות לצפות אותן, אבל אנחנו משקפים תהליכים. למשל את התנועה שהגדילה את כוחו של גנץ, את התנועה שקודם האיחוד עם גנץ הקטינה את כוחו של לפיד, את התנועה שמגדילה זמנית את כוחן של מפלגות שמקיימות פריימריז: ליכוד, עבודה, מרצ. או את היציבות היחסית של בוחרי הליכוד, לפחות עד סוף השבוע שעבר. כאן יש לנו הצלחות מוכחות, למשל התיעוד המאוד מדויק של התנועה שהורידה את מפלגת המרכז בבחירות לכנסת ה־15, מ־25 מנדטים שהסקרים צפו לה בראשית דרכה לשישה שקיבלה בסופו של דבר". 

פרופ' גבי וימן, מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, המבקר הבוטה ביותר של תעשיית הסקרים כיום, אינו מוכן לקבל "תירוצים", כהגדרתו. "הסקרים הרי יצרו בשנים האחרונות עולם דמיוני שבו קלינטון מכהנת כנשיאה ראשונה בבית הלבן, בריטניה עדיין חברה באיחוד האירופי והרצוג מנצח את נתניהו", אומר וימן, שעומד כבר 40 שנה בראש קבוצות מחקר שעוקבות ובודקות את השפעת הסקרים על הציבור ואת השימוש שהתקשורת, המפלגות והפוליטיקאים, עושים בהם. 

 

יותר מדי סימני שאלה

הביקורת של פרופ' וימן על הסוקרים ממוקדת. "הם אינם מספרים לנו ש־85 אחוזים מהאנשים שפונים אליהם טלפונית, בכלל מסרבים להשתתף. הם אינם מגלים לנו שמבין 15 האחוזים שמשיבים, רבים אומרים שאינם יודעים למי יצביעו. כשליש מהקולות במערכת הבחירות הנוכחית הם קולות צפים. מדוע אין מספרים לנו על כך? מדוע לא מגלים לנו מי הם ה'צפים' הללו, ובין מי למי הם 'משייטים'?

"הסוקרים גם אינם טורחים להסביר לציבור באיזה אופן הם מפלחים את הצפים הללו ומצרפים אותם לתוצאות. רבים מהם אינם מקפידים לדווח על טעות הדגימה ומשמעויותיה, שעשויה להיות לה השפעה מפליגה, בעיקר כאשר מדובר במפלגות שמתנדנדות סביב אחוז החסימה. המכונים גם אינם ממלאים אחר הוראות החוק, שמחייב אותם להעביר לוועדת הבחירות את הסקר המלא על כל נתוניו".

אינך מגזים מעט? הבעיה המרכזית שאתה מצביע עליה - המספר הגבוה מאוד המסרבים להשתתף בסקרים - אינה רלוונטית כאשר מדובר בפאנל אינטרנטי שאליו רשומים המונים. כך הרי נעשים מרבית הסקרים היום.

"ראשית, עדיין משתמשים גם בסקרים טלפוניים. שנית, גם בסקרים האינטרנטיים שמתבססים על מאגרי נשאלים - שאגב, מקבלים תשלום סמלי עבור השתתפותם במדגם - יש בעיה: אלה מאגרים שהוכנו לצרכים מסחריים ואחרים ומשתמשים בהם גם לבחירות. יש שם אוכלוסיות שאינן מיוצגות, או שאינן מיוצגות פרופורציונלית לחלקן באוכלוסייה: ערבים, חרדים, קשישים, עניים, חסרי השכלה. לצעירים יש שם בדרך כלל ייצוג יתר". 

האם יש נתונים מומצאים, מוטים, מניפולטיביים?

"נגדיר זאת כך: יש דברים מאוד לא מובנים. הרי לא מתקבל על הדעת שבאותו יום שבו קמה מפלגת 'הימין החדש' מתפרסמים שני סקרים שביניהם יש הפרש של מאה אחוז בתחזית המנדטים. ברור שמישהו 'שיחק' פה עם הנתונים, וזו דוגמה אחת בלבד".

מה באשר לסקרי עומק? כתבים לענייני מפלגות רומזים לנו על קיומם, אבל כמעט אף פעם לא נכנסים לעומקם או לתכניהם. מדוע אינם נחשפים לציבור?

"כי אין למפלגות אינטרס לשחרר את המידע הזה. אלה בעיקרם סקרים שממפים רגשות, תחושות והשקפות עולם. הם מלמדים את הסוקרים אילו גורמים מעצבים ומשפיעים על החלטתו של הבוחר, מה עומד בראש סדר העדיפויות שלו, ואפילו כיצד משפיעה דינמיקה משפחתית על החלטתו. הציבור והפוליטיקאים מעצבים את מהלכיהם והצבעתם על פי סקרים. חיבורים או ניתוקים נוצרים לפי רייטינג שעולה או יורד בסקרים ולאו דווקא על פי ריחוק או קרבה אידיאולוגית. פוליטיקאים מעדיפים שיקולים לטווח קצר, וניתן משקל מועט בלבד לאידיאולוגיה, לחזון ולתוכניות".

לפרופ' וימן אין ציפיות "מסוקרים שקרנים ומניפולטיביים". הוא מאוכזב בעיקר "מהסוקרים המקצוענים והמשובחים: מינה צמח, מנו גבע, פרופ' יצחק כץ או קמיל פוקס. אם הם היו כנים עם עצמם הם היו מצטרפים לביקורת שלי, או לפחות מציגים לציבור באופן אמיתי את כל מגבלות הסקר. גם הפרשנים נגררים לקלחת הסקרים. הם נמנעים מהשוואת רקורד של עשייה, חזון, מצע או תוכניות ופתרונות. הם הופכים לפרשני 'מרוצי הסוסים' של הסקרים, שמתמקדים בפופולריות האישית של המועמדים, בדרך כלל תוך התעלמות מהנושאים עצמם".

פרופ' פוקס, שבימי שגרה עוסק בכלל בסטטיסטיקה של רפואה וגנטיקה, מאשר שבסקרי הבחירות הטלפוניים יותר מ־80 אחוזים אינם מוכנים להשיב, אך מסביר שרק אם מדובר באוכלוסיות מאוד ספיצפיות של כלל המסרבים - אז יש הטיה גם בתוצאות, ובמקרה כזה הסוקר מחויב בשקלולים שבהכרח אינם תמיד מדויקים.

 

מתלבטים בתוך הגוש 

מה שיעור המתלבטים בסקרים שאתה עורך היום?

"28 אחוזים. יש יותר אנשים שמתלבטים בין מפלגות קרובות. כשאני שואל 'מה הסיכוי שתצביע לכל אחת מהמפלגות', 60 אחוזים מהנשאלים נוקבים בשתיים־שלוש אופציות להצבעה. בשמאל ובמרכז אלה היו, לפני שקמה 'כחול לבן' - גנץ, לפיד ואורלי לוי, ובימין אלה הימין החדש והבית היהודי. מכיוון שכך אני מתבסס בעיקר על התשובות לשאלה הישירה: 'למי היית מצביע אם הבחירות היו מתקיימות היום'?".

 

"איננו חוזים את תוצאות הבחירות". פרופ' פוקס // צילום: יוסי זליגר

 

פוקס דוחה את טענותיו של וימן בנוגע לסקרים האינטרנטיים: "שיעור ההשתתפות שם גבוה מאוד. אלה אנשים שאנו יודעים עליהם הרבה, כולל מה הם הצביעו בפעם הקודמת. האוכלוסייה החרדית מיוצגת בהם יפה. הערבים אמנם אינם מיוצגים, אבל אנו נעזרים בסקרים טלפוניים אמינים של מכון מחקר מדלית אל־כרמל. יש ייצוג לקשישים, ייצוג לצעירים, ואמנם חסר ייצוג למגזר העני, אבל זה גם מגזר שיחסית מצביע פחות ואת מה שחסר - אנו משקללים".

ומה לגבי אלה שאומרים לך שטרם החליטו?

"אני מציג שאלת המשך: 'למי אתה נוטה להצביע?' עם התשובות על שאלת ההמשך הזאת, סוקרים שונים מתנהגים באופנים שונים. יש מי שמחזירים את המתלבטים 'הביתה'. יש מי שמורידים אותם לגמרי מהחישוב. אני עצמי נוהג גם כך וגם כך. אם זה מאוד קרוב לבחירות, אני נוטה לאפשרות הראשונה".

האם בדקת מראש כסוקר איזו השפעה תהיה להודעה הצפויה של היועמ"ש על כתב אישום בכפוף לשימוע נגד רה"מ נתניהו?

"לא. מסוכן לשאול שאלה לגבי אירוע עתידי. גם סקרי הבחירות, אני מדגיש שוב - הם 'נכון להיום', ואינם תחזית ליום הבחירות".

בדקתם כיצד עימות צבאי בגבולות, פעולה צבאית גדולה, נניח בעזה - משפיעה או תשפיע על הבוחרים? 

"התשובה שלי זהה, אבל מניסיון העבר אני יכול להעיד שעימות צבאי, בוודאי בראשיתו, גורם בדרך כלל לציבור להתאחד סביב הדגל, אלא אם כן הדברים משתנים ומסתבכים".

הרייטינג של הסקרים גבוה, אבל פעמים רבות, לאחר הבחירות כותבים על "יום הכיפורים של הסוקרים". אילו לקחים אתם מפיקים מטעויות? 

פוקס משתמש בנייט סילבר, מומחה הסטטיסטיקה מארה"ב, כדוגמה. "סילבר בנה מערכת שהשתמשה בכל הסקרים שאחרים ערכו, מערכת שנתמכה במידע נוסף, לאו דווקא מהסוקרים. באמצעות המערכת הזאת הוא חזה במדויק את תוצאות בחירות 2014 בכל 50 המדינות בארה"ב. אבל גם סילבר הגדול כשל, כמו כולם, בחיזוי תוצאות הבחירות שבהן טראמפ ניצח את קלינטון. איננו חוזים את תוצאות הבחירות, אלא משקפים תמונת מצב ליום שבו נערך הסקר. סוקרים משקפים תהליכים שהתרחשו לאורך זמן, אבל קשה להתמודד עם תהליך פתאומי או אירוע שהתרחשו ממש ביום הבחירות או סמוך אליהן".

 

לאן הולך העדר?

פרופ'' פוקס פוסל אפשרות שהנסקרים שלו בטלפון או בפאנלים האינטרנטיים משקרים. "אני לא קונה את זה. זה כמעט לא קיים. אדם שמקדיש זמן למלא שאלון אינטרנטי לא ישקר. מדוע שיעשה זאת?"

אבל ייתכן שהוא מעט תמים. פרופ' אומן, למשל, סיפר בהרצאה שנשא בכנס האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה, כי לאחר בחירות שבהן התקרב שיעור המצביעים ל־70 אחוזים, שאלו חוקרים בסקר טלפוני האם הצבעת ולמי. 90 אחוזים השיבו שהצביעו, וממילא השאלה השנייה התייתרה. אומן גם הצביע שם על "אפקט העדר". הוא הסביר שכאשר כל הסקרים מנבאים ניצחון למועמד מסוים, יהיו בציבור גם כאלה שישיבו שיצביעו עבורו, למרות שמאחורי הקלפי הם מתכוונים לנהוג אחרת.

פוקס, כמו צמח ופרופ' כץ, תיאר בעבר כיצד הסקרים מעצבים לא פעם את הצבעת הבוחר. יש מי שקופץ על עגלתו של המנצח על פי הסקרים ויש ציבורים שמזדהים דווקא עם מפלגות שהסקר מזהה כחלשות. "עד לאחרונה היו 7-6 מפלגות שמתנדנדות סביב אחוז החסימה. להצלחה או לכישלון שלהן עשויה להיות השפעה דרמטית בעיקר על גורל הגושים", אומר פוקס.

ויש גם "המצביעים האסטרטגיים", שמתנהגים לפי התמונה הכוללת, ולא בהכרח לפי השקפתם. בדוגמה ההיסטורית הבולטת מ־1981, חזו הסקרים תיקו 42 בין הליכוד והמערך, אבל תעמולת הבחירות שכנעה ברגע האחרון בוחרים משני הצדדים כי הנשיא מטיל את הרכבת הממשלה על ראש המפלגה הגדולה ביותר (מה שאינו בהכרח נכון). הדבר הביא למעבר מצביעים ממפלגות קצה, כמו רצ בשמאל והתחייה בימין, למפלגות האם הגדולות, ולתוצאה של 48 מנדטים לליכוד ו־47 למערך. האם המאבק המסתמן בין הליכוד לבין "כחול לבן" ייצור תהליך דומה? נחכה לסקר האמיתי, ב־9 באפריל. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו