כשהבחירות קרבות המוזות שותקות. עמית סגל פרסם ביום שלישי בחדשות 12 תמלילים שומטי לסת מלשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי. נניח לכך שאשכנזי מכנה את שותפו כיום בני גנץ "חמור" - יכול לקרות לכל אחד.
השאלה מה דעתו של מי ש"בא לעשות דברים אחרת", הבטיח "לא אתן יד לפגיעה בטוהר המידות ולא אעצום עין אם אזהה פגיעה כזו", וכמובן זיהה כמחליפו של אשכנזי את "ריח הפגר במטה הכללי" על מה שנחשף אמש? האם לדעת מי שאמר, "אפס סובלנות לשחיתות מכל סוג שהוא", באמת מדובר רק ב"רכילות"?!
כי אשכנזי, על פי עדותו שלו, עשה לפחות פעמיים מעשים שהם בגדר חתרנות מדינית. ראשית, בעודו לובש מדים מכנה הרמטכ"ל את הדרג המדיני, ראש הממשלה, שר הביטחון ושר המשפטים כ"ציר הרשע". רק על ההתבטאות הזו השמיים צריכים היו ליפול.
שנית, כשהוא מודע על פי עדותו שלו לחומרת המעשה – "אני לא רוצה אפילו להגיד את המונח הזה פה...", הוא אומר לחוקר המשטרה - אשכנזי גילה למעשה לרמטכ"ל האמריקני, שישראל לא מסוגלת לתקוף באיראן. בפעולתו זו, וכפי שגם עשה ראש המוסד דאז מאיר דגן, אשכנזי פעל נגד ליבת מדיניות הביטחון הלאומי של הממשלה לה הוא כפוף. כל מי שאכפת ולו במעט מסדרי שלטון צריך היה להקים קול צעקה, אבל השקט רועם.
אחד השרים באותה ממשלה היה רמטכ"ל אחר לשעבר, בוגי יעלון, כיום השותף הנוסף של גנץ ואשכנזי. בוגי החזיק אז והיום בעמדות ניציות ביותר בנוגע לאיראן וקרא לא אחת, "לקצץ את ראש הנחש". אבל גם יעלון, "שנעל נעליים גבוהות בקריה בגלל הנחשים", ממלא פיו מים.
שלא לדבר על הרמטכ"ל שנשאר בחוץ, אהוד ברק, מי שהאשים את בשעתו את אשכנזי ב"פוטש" ובלקיחת שוחד. ברק, שניפק בקצב מסחרר סרטונים וציוצים נגד נתניהו, איבד כנראה את הסיסמא לטוויטר ולא מוצא את הכפתור האדום בטלפון הנייד.
אבל מילא הם, שהרי האינטרס הפוליטי שלהם ברור, היכן התנועה לאיכות השלטון? המכון הישראלי לדמוקרטיה? "לשעברים" של מערכת הביטחון? כל מי שביום יום פועלים, או טוענים שפועלים, כדי שיהיה פה ממשל תקין?! כיצד יתכן שקולם לא נשמע?!
כי עוד לא דיברנו על ההתנהלות המאפיונרית של אשכנזי, שמתפאר ביכולתו לאיים על עיתונאים בכירים כמו איילה חסון ואלכס פישמן. כשנתניהו תוקף את התקשורת כל אלה מבקרים אותו, לפעמים בצדק, על פגיעה בממלכתיות. או כשהוא מחזיק בקשרים קרובים עם בעליו של "ישראל היום", שניהם מושמצים כמי שפוגעים בחירות העיתונאית.
כיצד זה אפוא שאיש לא פוצה פה כאשר אשכנזי אומר, "נוני (מו"ל ידיעות אחרונות – א"כ), מה שאני אגיד לו הוא יעשה... אני יכול לסדר שאלכס פישמן יקבל מסר מנוני שחבל על הזמן?", וכן "אני יכול 'ליישר' את איילה חסון... יש לי עליה מנופים אחרים", ומזכיר, על פי הדיווח של סגל, את בעלה חסון ואת עסקיו?
הרי זו התנהלות של מדינת עולם שלישי. ראש הצבא מאיים לפגוע בעסקים של מאן דהוא, כי אשתו העיתונאית של אותו מאן דהוא, מדברת נגדו בטלוויזיה. האם דבר כזה יעלה על הדעת?! הרי זו צורת מחשבה של ראש ארגון פשע. האם יתכן שכל מי שמטיפים לנו נגד "שחיתות ורוח רעה" ובעד "ניקיון כפיים ודוגמה אישית" – ציטוטים מנאומו של בני גנץ כמובן – לא יגידו דבר על הזוהמה שהתגלתה פה?!
איפה אתם הלוחמים בשחיתות?! מדוע נאלמו דום דוגלי המנהל התקין?! מה פשר השתיקה שעטפה אתכם?! האם אינכם מבינים שצריכה הייתה להיות פה הבוקר רעידת אדמה?! ואגב, לא רק בשמאל שותקים אלא גם בימין. גם שם יש המפחדים מנוני מוזס וקבוצת "ידיעות" ועל כן לא מעיזים לומר דבר. בושה.
למול שתיקת הכבשים הזו, כאן ב"ישראל היום" נמשיך לומר את דברינו ללא מורא וללא משוא פנים. ישראל היום שבר את המונופול העסקי והדעתני של "ידיעות אחרונות" – שאמש שוב התברר כציר שהכל סובב סביבו - ובכך תרם וממשיך לתרום יותר מכל השתקנים הנ"ל לניקוי השחיתות ממסדרונות השררה בישראל.
אכן, בנימין נתניהו, אינו תמים, כפי שהראה כתב החשדות שניסח נגדו היועץ המשפטי לממשלה. אבל, רק אל תספרו לנו שחבורת האילמים המבקשת להחליפו, שאפילו לראיון עיתונאי ראוי לשמו לא מעזה להתייצב, "תנהג אחרת ותנהיג אחרת". ממש כפי שאשכנזי זרק קצינים בכירים מהצבא בגלל "התנהגות לא ערכית", והתגלה כהרבה הרבה פחות ערכי מהם, כך "כחול-לבן", תתגלה עד מהרה כבלוף הכי גדול שנעשה פה, על חשבון הציבור הישראלי. יש רק לקוות, שלפני הבחירות.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
