חזרנו לכל סיסמאות הבחירות הבלתי נשכחות

כשמנהיג הליכוד נקרא לעלות לבמה באירועים המפלגתיים, מלווה אותו ג'ינגל המפלגה הנצחי "הליכוד זה נכון", שכיכב בשידורי תעמולת הבחירות של המפלגה ב־92'. לא היה זה שיר הבחירות הטוב ביותר, וגם לא כזה המסמל ניצחון: בבחירות ההן הליכוד, בראשות יצחק שמיר, דווקא הפסידה. אלא שהמנגינה נשארה, בעיקר בזכות אירועי הליכוד המשודרים מעת לעת בטלוויזיה. 

אף שאולי מדובר בארכאיות שלא מתאימה להוויה התקשורתית של 2019, בקרוב יחלו שידורי תעמולת הבחירות לכנסת בטלוויזיה וברדיו. אף על פי שכל הסרטונים מופצים באינטרנט, ברשתות החברתיות ובקבוצות הווטסאפ, החוק עודנו מחייב שידורי תעמולה מהסוג של פעם. לא ברור כמה כסף ומשאבים ישקיעו המפלגות בשידורים אלה במסגרת תקציב הקמפיין שלהן, אולם כן ברור שבעבר היו שידורי התעמולה גולת הכותרת של מערכת הבחירות. המפלגות היו מתכנסות ומזמינות עיתונאים לצפות בהן עם בכירי המפלגה בערב השידורים הראשון, ואזרחי ישראל כולם היו מרותקים למרקעים הקטנים לראות את המפלגות המתמודדות יוצאות מגדרן כדי לשכנע את הציבור לבחור בהן - לפעמים גם תוך כדי הכפשות ומתקפות על היריבים. 

 

הלהיט של מרצ

אף שג'ינגל הליכוד מ־92' שרד את מבחן הזמן, הוא דווקא לא היה הזמריר הבולט ביותר באותה מערכת בחירות. שני קמפיינים חרכו אז את המסכים - זה של מרצ וזה של המפד"ל. "חייבים ממשלה עם מרצ", התנגן הזמריר של מפלגת השמאל, בקצב סוחף שכבש את הנוער. בזמן שאת ההנהגה עצמה הובילה גוורדיה ותיקה ומבוגרת, הצליח הקמפיין ליצור תחושה של מפלגה צעירה ורעננה, כשבני נוער מקפצים להם ורוקדים לצלילי התשדיר. 

המפד"ל אמנם לא הצליחה, וכנראה לא ניסתה, לשנות משהו בתדמיתה באותה שנה, אולם התשדיר שלה נחרת גם הוא בזיכרון הקולקטיבי. הוא הציג את הווי הציונות הדתית בישיבות וביישובים, כשברקע ביצוע כיסוי לשיר חסידי מוכר במגזר. השיר כל כך הצליח, עד שהוא חדר מהר מאוד לאוכלוסייה הכללית ומוכר עד היום. המילים "המפד"ל לימינך" כבר נשכחו, כמו יתר המילים בשיר, אולם החלק הבלתי נשכח הוא הקטע שבו שרה הלהקה "אואו אואו אואו אואו, איי־איי־איי־איי". 

גם העבודה הפתיעה באותה שנה, כאשר ויתרה בפעם הראשונה על הצבע האדום בלוגו והלכה על כחול־לבן. "ישראל מחכה לרבין", ניגן אז תשדיר התעמולה שלה. סיסמת בחירות בלתי נשכחת בקמפיין הבחירות היתה: "מושחתים, נמאסתם". 

15 שנה קודם לכן, בבחירות 77', שהסתיימו עם המהפך הפוליטי הראשון מאז קום המדינה, כיכב קמפיין הליכוד עם הסיסמה: "כוח 1 - הליכוד". אולם כרזת בחירות זכורה יותר מאותה מערכת בחירות היתה דווקא של שמואל פלאטו־שרון, שרץ עם הקמפיין "האיש הבודד לכנסת". הקמפיין כה הצליח עד ששרון קיבל שני מנדטים, אולם מכיוון שלא הוסיף עוד שמות לרשימת המועמדים מלבדו, נאלץ להסתפק במושב אחד. 

בבחירות 88' ניצח הליכוד, אולם בקרב התשדירים היה זה דווקא המערך של שמעון פרס שהותיר חותם עם הג'ינגל "המערך - הדרך לפריצת דרך". 

מהפכת פינקלשטיין

נראה שאפשר לחלק את מערכות הבחירות בישראל לשניים: לפני בחירות 96' ואחריהן. אם לפני כן השקיעו המפלגות בג'ינגלים ובצילומים ארוכים, הרי שב־96' הגיע לא רק מהפך שלטוני, אלא גם מהפך באופי קמפיין הבחירות. מי שהביא את השינוי היה ארתור פינקלשטיין, יועצו האסטרטגי של בנימין נתניהו שעמד בראשות הליכוד. "נתניהו, עושים שלום בטוח" היתה הסיסמה המרכזית, אולם לא הבולטת ביותר. "פרס יחלק את ירושלים", על רקע הזכוכית הנשברת, נותר אחד הקמפיינים הזכורים ביותר של כל הזמנים. כמו גם: "אין שלום, אין ביטחון, אין סיבה להצביע פרס". קמפיין נוסף לטובת נתניהו, שדווקא לא קשור לפינקלשטיין או למטה הליכוד בכלל, הוא "נתניהו. זה טוב ליהודים", שיזם איש העסקים החב"דניק יוסף גוטניק מאוסטרליה.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו