בסיומו של תהליך שנמשך חצי שנה, ביום שישי שעבר אשררו תושבי נצרת עילית ברוב של כ־80% את השם החדש שנבחר לעירם: נוף הגליל. למרות שראש העיר, רונן פלוט, היה נחוש ובטוח כי הגיעה העת לשינוי השם כך שיבדל אותה משכנתה הערבית - נצרת, ערכה העירייה לפני שלושה שבועות סקר דעת קהל באמצעות מכון סמית. בסקר השתתפו 601 נשים וגברים כמדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל.
"בסקר השתתפו תושבי מרכז הארץ והשאלה היתה איפה תעדיף לבקר, בנצרת עילית או בנוף הגליל? התשובות היו מדהימות: רק 11% בחרו בנצרת עילית. לעומתם, 77% אמרו שיעדיפו את נוף הגליל וזאת למרות שהיישוב הזה בכלל לא היה קיים בעת עריכת הסקר", הסביר פלוט.
"למה הם הצביעו ככה? הם אומרים לעצמם שאם בעיר עפולה יש שכונה שנקראת עפולה עילית ובטבריה יש שכונה שנקראת טבריה עילית, אז נצרת עילית היא שכונה של נצרת שמוכרת כיישוב ערבי. יש לנו יחסי שכנות טובים ושיתוף פעולה מלא עם נצרת. היוזמה לשינוי השם נובעת בעיקר מהצורך למנוע את המשך הבלבול בין הערים וליצור זהות עצמאית משלנו, גם אם באיחור של יותר משישה עשורים".
הסודות של בן־גוריון
כדי להבין את התרגשותו של פלוט מגודל השעה, צריך ללכת 63 שנים אחורנית. ב־1956 קמה העיר כחלק מתוכניתו של ראש הממשלה דאז, דוד בן־גוריון, לייהוד הגליל והשם הזמני שנבחר ליישוב היה "קריית נצרת". בישיבת ממשלה שכינס במארס 1959 העלה בן־גוריון לדיון את הנושא, ואמר דברים שבעידן הפוליטיקלי קורקט נשמעים אולי מעט צורמים.
"צריך גם לתת שם אחר למקום, נצרת - נצרות בהיסטוריה היהודית זה דבר איום, אני אמנם השתחררתי מזאת, לא כן כל העם", אמר באותה ישיבת הממשלה לפרוטוקול - שמסמכו הוגדר בשעתו כ"סודי". "כל כך הרבה דם של העם היהודי נשפך בשביל הנצרות, למה לנו זאת, אם כי נצרת היתה קודם יהודית, זה צורם את האוזן. ברגע זה אין אני מעורר שאלה זו, אבל נצטרך פעם לדון בזאת".
מיכאל טומסיס // צילום: גיל אליהו/ג'יני
מאז ועד היום הממשלה לא התכנסה שוב לדון בנושא. לא ברור מדוע בשנות ה־60 הפכה "קריית נצרת" ל"נצרת עילית", אבל ותיקי העיר טוענים שמקור השינוי נעוץ במפעל העוגן של העיר - "עילית", שהוקם באותה תקופה בסמוך לבניין העירייה. במהלך 63 שנות קיומה של העיר כיהנו שלושה ראשי עיר נבחרים, ושלושתם ניסו לקדם מהלך לתת לעיר שם קבוע. מנחם אריאב ז"ל הביע רצון, אבל לא קידם את הביצוע; שמעון גפסו שקידם את הנושא ואף הביא אותו לאישור המועצה, אך ביטל אותו בטענה שמיתוג העיר מצריך תהליך עמוק יותר שאינו מסתכם רק בשינוי שם העיר; ורונן פלוט, שהחל את כהונתו לפני שלוש שנים, והוביל כאמור בימים אלה לשינוי השם הזמני לקבוע.
"רק האוויר טוב כאן"
מרכז רסקו הוא המרכז המסחרי הראשון שנוסד בנצרת עילית. בשנה האחרונה שיפצה אותו העירייה. הריצוף הוחלף, חלק מהמתחם קורה בסככות והתאורה שודרגה. אבל למרות מתיחת הפנים שעבר, נראה המקום כאילו הזמן עמד בו מלכת והוא נותר אי אז בשנות ה־70. כמו במשאל התושבים שערכה העירייה, גם כאן מרבית התושבים תומכים בשינוי שם העיר. אחרים מטילים ספקות כי המהלך יביא עימו מפנה חיובי.
"נוף הגליל זה נשמע כמו שם של צימר. אני מכיר את שכונת נוף הגלעד, נוף הגלבוע - אלה שכונות בבית שאן. אבל יש עובדה שראש העיר לא יכול לשנות - לכל האזור הזה קוראים הרי נצרת", אומר לנו משה, תושב העיר. "שינוי השם לא מפריע לי אבל גם לא מועיל לי. אני לא חושב שזה מה שישנה את המיתוג של העיר. העיר הזאת הולכת מדחי לדחי ושום דבר לא יציל אותה. יש פה אוויר צלול כיין, אבל זה הדבר היחיד שטוב כאן. האוכלוסייה החזקה עזבה את העיר, אין פה תעסוקה איכותית, ורבים מהתושבים הם נתמכי סעד ומקבלי קצבאות זקנה".
"השם 'נוף הגליל' לא באמת מזיז לי, אבל הוא גם לא מפריע לי. אני מקווה שייצא מזה משהו טוב, אבל העיר הזאת הרוסה", הוסיף מיכאל וקנין, תושב העיר. "אין פה מקורות תעסוקה איכותיים, אין פה מספיק מקומות בילוי לצעירים ולדעתי השם החדש לא ישנה כלום. מבחינתי זה גימיק. אני חושב שלפני שהולכים לשנות את השם, צריך קודם לשדרג את התדמית של העיר ואת הבעיות שהיא סובלת מהן. האוכלוסייה החזקה עוברת ליישובים הקהילתיים שבסביבה והאוכלוסייה שמגיעה לכאן היא חלשה".
מיכאל וקנין // צילום: גיל אליהו/ג'יני
בסמוך אלינו שלט: "מסעדת טומסיס - שווארמה פלאפל משנת 1976". מיכאל טומסיס שעובד בעסק המשפחתי עוד מהימים שהיה נער צעיר, מסיים להכין מנה פלאפל ללקוח ומייד מתפנה כדי להדוף את הביקורת.
"כולנו תקווה שהשם החדש יביא את נצרת עילית למקום שהיא ראויה להיות בו", אומר טומסיס. "מאז שרונן פלוט התחיל לכהן כראש העיר הוא לא מפסיק לעבוד. הוא מזכיר לי את אריק שרון - הוא בולדוזר בעשייה שלו למען העיר. אין מקום בעיר שאין בו טביעת אצבע שלו, וזה בתקופה מאוד קצרה של שלוש שנים בסך הכל. נוף הגליל משקף את איכות החיים פה. אין לנו ים, אבל יש לנו אוויר צלול כיין. אני רוצה להאמין ששינוי השם של העיר יעזור גם לשיפור התדמית שלה".
"כל מה שיש לי להגיד על שינוי השם של נצרת עילית הוא: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. העיר ראויה לשם משלה", מוסיף איציק סבג, תושב העיר. "לצערנו, בשנים האחרונות העיר סבלה מהגירה שלילית. וזה חבל כי יש בה הכל ועכשיו היא גם נמצאת בתנופת פיתוח. שינוי שם העיר בהחלט יעזור. זה היה מתבקש עוד מייסודה של העיר. במקורות של העם היהודי ידוע ששם הוא דבר מהותי. גם שם שנותנים לבן אדם מסמל את המהות שלו. ושם שנותנים לעסק או לעיר, פשוט ממתג אותם ויכול למשוך אליהם יותר תושבים או לקוחות".
בלמו את ההגירה השלילית
את הרצון להחליף את שם העיר הביע פלוט כבר בתחילת כהונתו כראש העיר לפני שלוש שנים. אבל בעירייה אומרים כי פלוט החליט להמתין עם המהלך מאחר ש"בחר קודם לבנות ולהשביח את המוצר ורק אחר כך לארוז ולהעניק לעיר זהות מיתוגית משלה" .
בשבע השנים שקדמו לכהונתו סבלה העיר מהגירה שלילית מסיבית למרכז הארץ וליישובי הסביבה, שאותה הצליח פלוט לדבריו לבלום. במהלך כהונתו הקצרה פיתח ושדרג תשתיות רעועות בעיר והקים פארק עירוני רב־תכליתי הכולל אמפיתיאטרון, אגם אקולוגי, פינת חי, מתחמי משחק ופלנטריום.
כמו כן, הוקמו ארבעה פארקים בשכונות, במתחמים לפי חתכי גילי הילדים והנוער; מתחם נופש ובריאות הכולל בריכה מחוממת וספא, ומרכז התעמלות שנבנה במקביל להקמת קריית היי־טק שכבר מאכלסת שישה מפעלים ועתידה להכניס לתחומה 27 מפעלים, ובהם CIMS וסולאראדג'. מרכזי קניות שופצו והורחבו ובתחום התרבות יוסד פסטיבל השוקולד.
"אנחנו עובדים בארבע יבשות בעולם בתחום מיתוג מקומות ושינינו זהות של מקום, אבל אף פעם לא שינינו שם של עיר. שינוי שם של עיר זה צעד מאוד קיצוני ובמרבית המקרים הוא לא פותר את הבעיה", אומר פרופ' רם הרשטין, הבעלים של חברת PBS Consulting המתמחה בקידום ומיתוג ערים, מחוזות, שכונות ומדינות ברחבי העולם.
יצחק סבג // צילום: גיל אליהו/ג'יני
"מה שעושה את ההבדל הוא בנייה של תוכנית סדורה עם חזון וערכים בשיתוף התושבים. אם העיר לא הגדירה מחדש את החזון שלה, את הדנ"א שלה, אז לשינוי השם אין משמעות מלבד זה שבטווח הקצר הוא יעניק לתושבים תחושות חיוביות. לדוגמה: העיר מחליטה שהיא ממתגת את עצמה כעיר היין, אז היא תשנה בין היתר את המראה הפיזי שלה ותקשט את הכיכרות בסממנים הקשורים ליין".
נצרת עילית היא הרשות השלישית בישראל שהחליפה את שמה בעשור האחרון. המועצה האזורית עמק לוד החליפה בשנה האחרונה את שמה ל"שדות דן", ולפני כעשור הפכה המועצה האזורית בקעת שאן למועצה אזורית עמק המעיינות. תהליך המיתוג של עמק המעיינות החל שנתיים לפני החלפת שם המועצה האזורית, ובמסגרתו נכתבו חזון ומטרות.
במועצה האזורית מספרים כי השם שנבחר נעוץ בנוכחותם של כ־40 מעיינות בשטחה, וסביבו נבנו החזון והמטרות החדשים של המועצה. פארק המעיינות שודרג, סומן שביל עמק המעיינות ולפני תשע שנים יוסד פסטיבל המעיינות. לפני כעשור רבים מתושבי העיר השכנה, בית שאן, חשו כי העלמת השם "בקעת בית שאן" מהמועצה האזורית, היתה סממן נוסף להתנשאות ולניכור מצד הקיבוצים שבתחומה. אבל עם השנים, כשעיריית בית שאן ראתה ככל הנראה כי המיתוג הצליח וחלה עלייה בביקוש לנדל"ן באזור, היא הוציאה סלוגן חדש לעיר: "בית שאן - בירת עמק המעיינות".
ראש העיר רונן פלוט // צילום: גיל אליהו/ג'יני
"הערים היחידות שמיתגו את עצמן בהצלחה אדירה הן חולון ובאר שבע, והן עשו את זה בלי להחליף את שמן", מסכם פרופ' הרשטין. "חולון היתה עיר של עוני ופשע. 45% מתושביה עזבו את העיר ואחרי המיתוג עברה אליה אוכלוסייה חזקה. היא מיתגה את עצמה כעיר הילדים והשקיעה סכומי כסף עצומים כדי לשדרג מבנים קיימים ולהשמיש אותם לפעילות לילדים.
"תיאטרון הילדים נמצא שם, ימית 2000, העדלאידע שלהם הפכה לשם דבר והיא השקיעה בהעלאת הרמה לגבוהה ביותר במוסדות החינוך. גם באר שבע שינתה את פניה מקצה לקצה. בא ראש עיר צעיר והחליט שהוא שם את תחום התרבות כמרכיב מרכזי, ולפי זה הוא בנה את כל העיר מחדש.
"הוא הקים מרכזי תרבות ברמות הגבוהות ביותר והביא לפיתוח מרכזי תרבות קיימים. באר שבע היא עיר שקולטת היום תושבים ושהתושבים גאים בה. פעם אמרו שהדבר הכי טוב בבאר שבע זה הכביש לתל אביב, אבל היום הם כבר לא צריכים את הכביש הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו