התחזית: קיץ איראני חם

בשבועות האחרונים היה נדמה לפרקים כאילו מישהו לחץ על כפתור ה־FF בשלט, והריץ במהירות קדימה את ההתרחשויות בחזית האיראנית כדי להגיע לסוף הסיפור. רצף האירועים וההתבטאויות יצר תחושת בהילות: שבכל רגע עלול לקרות משהו שיגרור את האזור להסלמה, אולי אף למלחמה.

זה התחיל, מהצד האיראני, במתקפות על מכליות נפט במפרץ; נמשך בשיגור רקטות מתימן לסעודיה ואל האזור האמריקני בבגדד, ה"גרין זון"; והסתיים (לעת עתה) בהפלת המל"ט האמריקני המתקדם. היה קשה להחמיץ את קפיצות המדרגה: מפעילות חשאית בחתימה נמוכה (תקיפת המכליות בידי אנשי משמרות המהפכה), דרך פעילות באמצעות שליחים (החות'ים בתימן וארגונים שיעיים בעיראק), ועד לפעילות גלויה וקבלת אחריות מלאה (הפלת המל"ט), ובעקבותיה הצעד המתריס מכולם - החלטת טהרן להפר במתכוון ובגלוי את הסכם הגרעין מ־2015, ולחצות את הקו המותר של 300 ק"ג אורניום מועשר.

ההתנהלות הזאת לא באמת הפתיעה את מי שעוסקים בסוגיה האיראנית. אלוף (מיל') עמוס ידלין, לשעבר ראש אמ"ן וכיום ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, העריך כבר בחודש מאי כי בשלושת התחומים המרכזיים - גרעין, טרור ונפט - תפעל איראן במדרגות: תחילה בניסיון לאותת, אחר כך במטרה להרתיע וללכת על הסף, בהמשך כדי לאסוף קלפים לקראת מו"מ עתידי, ואם כל אלה לא יובילו אותה ליעד הרצוי מבחינתה, היא תנהל עימות אלים.

זה בדיוק מה שאיראן עושה בשבועות האחרונים, עם יוצא אחד מן הכלל - הפלת המל"ט. הצעד הזה חרג מההיגיון, משום שהוא הקדים את זמנו ופתח אפשרות, שאינה רצויה כעת מבחינת האיראנים, לעימות חזיתי ומיידי עם האמריקנים. ידלין נוטה להסכים עם הנשיא טראמפ שהאירוע הזה לא היה מתוכנן, אלא "החליק" לאיראנים בין האצבעות, אבל הכיוון ברור ואיראן מתמידה בו. אחרי שהפרה את הסכם הגרעין "בקטנה", ומהשבוע באופן גלוי, הוא מעריך שבשלב הבא היא עשויה לפרוש ממנו רשמית, ובהמשך לפרוש גם מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, צעד אחרון לפני שבירת כל הכלים באמצעות ניסיון לפרוץ אל הפצצה.

 

אסטרטגיית "תחזיקו אותנו"

ההתנהלות האיראנית הזאת היא פועל יוצא ישיר של פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין ושל הסנקציות האמריקניות החריפות שהוטלו על איראן בשנה שעברה. בנאומו השבוע בכנס הרצליה אמר ראש המוסד, יוסי כהן, כי הסנקציות האלה הביאו את המשק האיראני לשפל חסר תקדים: ההשקעות הזרות ירדו מ־15 מיליארד שקלים ל־0, ועובדים איראנים רבים מגיעים לעבודה אף שאינם מקבלים שכר.

התוצאה היא לחץ פנימי כבד על המשטר, אשר התבטא לאחרונה בהפגנות נרחבות שכללו דרישה לחדול משפיכת כספים למימון טרור ומשטרים בתימן ובסוריה והפנייתם פנימה, לכלכלה האיראנית. "ספק רב אם זה יקרה", אומר אלוף (מיל') עמוס גלעד, ראש המכון למדיניות אסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, "האיראנים גאוותנים ונחושים. הם ימשיכו לייצא את המהפכה גם אם העם שלהם יאכל חצץ".

רון פרושאור, לשעבר שגריר ישראל באו"ם ובבריטניה וכיום ראש מכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית במרכז הבינתחומי הרצליה, אומר כי הסנקציות אפקטיביות יותר מכפי שהוערך תחילה. "הן משתקות את הכלכלה האיראנית. פוגעות בנפט, בתשתיות, בהשקעות. האייתוללות כן רגישים למה שהעם אומר, אבל זה לא אומר שהם ייכנעו, נהפוך הוא: הם ינסו, כדרכם, ללכת על הסף".

האסטרטגיה האיראנית, כך נראה, היא של "תחזיקו אותנו". לשדר, בעיקר למדינות אירופה שנתפסות בעיניהם כחוליה החלשה, שהם או־טו־טו פורשים מהסכם הגרעין ורצים קדימה. זה מה שהם עשו השבוע, עם הודאת/הודעת שר החוץ זריף שאכן נחצתה הכמות המותרת של אורניום מועשר. "איראן לא פרשה רשמית מההסכם, אבל הודתה שהפרה אותו, ככה בקטנה, כרמז למה שעשוי לקרות בהמשך", אומר פרושאור, "היא מקווה שהאירופאים יילחצו, וילחצו בהתאמה על וושינגטון שתלך לקראתם. להערכתי זה לא יקרה, כי באירופה יתקשו לקבל בהבנה את החלטתם להפר ביודעין את ההסכם, וודאי שוושינגטון לא תסכים לכך".

ולמרות זאת, איראן בונה על כך שארה"ב תעשה הכל כדי להימנע ממלחמה. זה עולה לא רק ממדיניותה בשנים האחרונות בעיראק ובאפגניסטן (תחילה תחת ממשל אובאמה ואחר כך אצל טראמפ), אלא גם מכך שהיא שקועה כבר במערכת הבחירות של 2020 וספק אם תרצה לשקוע במקביל גם במערכה צבאית במפרץ. "טראמפ לא רוצה מלחמה, אלא אם כן האיראנים יגררו אותו אליה בכוח", מוסיף פרושאור. הוא מעריך כי הנשיא האמריקני ימשיך בדרך הנוכחית, של לחץ כלכלי ולא של לחץ צבאי, המאפיינת אותו גם בזירות נוספות.

כאשר החליטה ארה"ב לפרוש בשנה שעברה מהסכם הגרעין ולהטיל את הסנקציות הכלכליות, העריכו בוושינגטון כי יקרה אחד משניים: או שהמשטר האיראני יקרוס (בסבירות נמוכה), או שאיראן תחזור לשולחן המו"מ כדי לייצר הסכם חדש (בסבירות גבוהה יותר). בישראל היו שהזהירו, ובהם ידלין, שעלולה להיות גם אפשרות שלישית: שאיראן, כקונטרה, דווקא תסלים - גם את פעולותיה וגם את הרטוריקה שלה.

בינתיים זה מה שקורה. איראן הולכת על הסף וגם קצת מעבר לו - בתחום הנפט, בטרור, בגרעין. זה לא אומר שהיא שוברת מיידית את הכלים, אבל היא לא משחקת לפי מה שמצפים ממנה במערב. "אין ספק שהצדדים לא רוצים מלחמה", אומר ידלין, "אבל הם עלולים למצוא את עצמם גולשים לקראתה בגלל טעויות או עניינים שיוצאים משליטה".

 

כבר לא מסתיר. מוחמד זריף // צילום: אי.פי

 

גם גלעד מעריך שאיראן לא קרובה להרים ידיים: היא מתבוננת על צפון קוריאה - שזכתה השבוע, שוב, לפסגה נשיאותית למרות שלא נסוגה אפילו מילימטר מתוכניתה הגרעינית - ומבינה שהדרך היחידה שלה היא להמשיך במאבק. "הם רחוקים מליפול ולהתרסק", הוא מזהיר, "אבל להערכתי הם יימנעו ממעשים קיצוניים עד אחרי הבחירות לנשיאות בארה"ב, בתקווה שטראמפ ייפול".

ספק אם האיראנים יישבו בתקופה הזאת בשקט, כפי שמעידה התנהלותם. סביר יותר שהם ימשיכו לפעול בחתימה נמוכה, וברטוריקה גבוהה. כרגע אחרים נמצאים על הכוונת, אבל ישראל בהחלט עשויה להיות מטרה. ההערכה הרווחת (גם באמ"ן ובמוסד) היא שחיזבאללה יישמר כקלף האחרון, ולכן הסבירות למלחמה ישירה מולו נותרה נמוכה כשהיתה, אבל הסבירות שגורמים שונים יפעלו - מרמת הגולן, מעזה או בפיגועים ברחבי העולם - עלתה משמעותית.

 

המשכיל בעת ההיא יידום

הדברים האלה מצאו השבוע ביטוי גם בנאומים הנפרדים, שנראו כמתואמים במסרים שעלו מהם, של רה"מ וראש המוסד. נתניהו הבטיח ראיות חדשות שיעידו כי איראן "שיקרה כל הזמן" לעולם בכל הקשור לתוכניתה הגרעינית, בלי לגלות אם הן עוסקות בתקופה שקדמה להסכם או לזו שהגיעה אחריו - עניין דרמטי, שיש לו השלכות מרחיקות לכת על המדיניות העתידית של רוסיה, סין, בריטניה, צרפת וגרמניה.

כהן - שאנשיו זכו באמצע השבוע בפרס ביטחון ישראל על הבאת ארכיון הגרעין האיראני מטהרן - דיבר על איראן כמקור כל הרע באזור. הוא רמז יותר מפעם אחת על עומק החדירה המודיעינית של ישראל באיראן, עדות לכך שהיא היתה ונותרה היעד המודיעיני־מבצעי העיקרי של מערכת הביטחון. בינתיים, הפעילות נגדה מתנהלת ברובה בחשאי: גם כאשר מתבצעות תקיפות המיוחסות לחיל האוויר נגד פרויקט ההתבססות והחימוש האיראני בסוריה (כמו השבוע), נשמרת ישראל שהדבר לא יגלוש להסלמה רחבה.

פריצת מסגרת הגרעין עשויה לחייב את ישראל לנהוג אחרת. נתניהו התייחס לכך במפורש השבוע, כשחזר ואמר כי "ישראל לא תאפשר לאיראן לפתח נשק גרעיני". ידלין סבור כי עוד לא חזרנו לראשית העשור, לימים שבהם מטוסי חיל האוויר היו בכוננות גבוהה לאפשרות של תקיפה. "300 ק"ג אורניום מועשר לרמה נמוכה הם לא 1.5-1.2 טונות, ברמת העשרה שונה, שדרוש להכנת פצצה, כך שאנחנו עוד לא שם, אבל אנחנו חייבים להתכונן לאפשרות הזאת... בעיקר ברמה האסטרטגית".

המשמעות, לדבריו, היא שישראל חייבת לגבש עם האמריקנים מדיניות משותפת בשני צירים: "הראשון, למקרה שחוזרים לשולחן המו"מ לגבש הסכם גרעין חדש, הוא להסכים מהם הדברים שחשוב להתעקש עליהם, ובראשם הארכת משך התקופה שבה אסור לאיראן לפתח נשק גרעיני לעשרות רבות של שנים, איכות משופרת של פיקוח עליה ואיסור על המשך פרויקט הפיתוח של טילים בליסטיים. השני, והחשוב יותר, להסכים מהם הקווים האדומים - בתחום התקנת הצנטריפוגות או העשרת האורניום למשל - ומה עושים במקרה שהם נחצים".

פרושאור סבור שתיאום כזה, ברמה שונה, כדאי שייעשה גם עם מוסקבה ומדינות אירופה. "כרגע רוסיה נהנית מהבלאגן. הוא טוב לה. היא רוצה שמחירי הנפט יעלו, אבל חוששת מפיצוץ כולל שיפגע ביציבות האזורית". לדבריו, מי שצריכה להוביל את המערכה - מול איראן בכלל, וגם את נגזרותיה מול רוסיה ואירופה - היא ארה"ב, וישראל צריכה להישאר מאחור. גם ידלין וגלעד מאמינים כך. "המשכיל בעת ההיא יידום", אומר ידלין, "כרגע לא כדאי להיות בפרונט".

אבל כמו שהדברים נראו השבוע, איראן תהיה הלהיט של הקיץ. מערכות הבחירות בישראל ובארה"ב, ובעיקר המעשים והדיבורים מטהרן ("ישראל תושמד בתוך חצי שעה"), ישאירו את הנושא בכותרות. מבחינת האיראנים זה נועד לשמר אותם על סדר היום, ולהפוך את הלחץ שמופעל עליהם ללחץ על הצד השני.

בתווך, כאמור, עלולים הדברים לצאת משליטה. המשחק באש, גם אם נמוכה, הוא תמיד גבולי; ספק אם ארה"ב תבליג לאורך זמן על פגיעה באינטרסים שלה, ואין ספק שישראל לא תעשה זאת אם תיפגע. הדרך עד למלחמה כוללת ארוכה, אבל יהיה חם, ובתקופה הקרובה אף יתחמם משמעותית. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו