"בקיץ היינו מבקשים לא להגיע, כי לא היה מקום"

טבריה לא יורדת מהכותרות, ולאו דווקא בהקשר החיובי של הכנרת המתמלאת או הטיילת המתחדשת. אחרי שדווקא יריבו המר, שר הפנים אריה דרעי, נתן לו ארכה חריגה, יכנס ביום ראשון ראש העירייה, רון קובי, את מועצת העיר להצבעה חמישית ואחרונה על התקציב. ההערכה היא שגם הפעם התקציב לא יעבור, ולראשונה מאז מונה לה ראש עיר בעידן המודרני, לפני 91 שנה, מועצת העיר תפוזר מיידית, טבריה תעבור לניהול ועדה קרואה וקובי, שנבחר לפני שמונה חודשים בלבד בקול תרועה רמה, יודח מתפקידו בכפוף לשימוע במשרד הפנים.

לאורך הקמפיין שלו לפני הבחירות וגם מאז היבחרו, מבטיח קובי להשיב את טבריה לימי תפארתה, כפי שהיה בשנות השבעים והשמונים, שבהן נהנתה משיא פריחה תיירותית. מי שמפריע לו, לטענתו, בהגשמת תוכניתו, הם העסקנים החרדים, והוא אף נמנע מלהקים קואליציה עם ראשי סיעות "כולנו" ו"הבית היהודי" במועצת העיר, שהם בכלל חובשי כיפות סרוגות. אולי כדאי לקובי להיזכר שמי שכיהן כראש העיר באותם ימי זוהר היה, באופן אירוני, דווקא נציג המפד"ל (היום הבית היהודי) שלימים היה גם ח"כ מטעמה - יגאל ביבי (גם הוא חובש כיפה). 

"ככלל, אני לא יודע כמה זמן נשאר לראש עיר באשר הוא לנהל את העיר, אם הוא כל הזמן רץ מאולפן לאולפן ומופיע כמה פעמים ביום בתקשורת", אומר ביבי, שבמהלך השנים עזב את טבריה לירושלים כדי להיות קרוב לכנסת ("הנסיעות התישו אותי"), וכיום מתגורר באפרת. "אני חושב שבאוניברסיטאות עוד ילמדו איך אדם כמו קובי נבחר בלי להוציא שקל, רק באמצעות הסלולרי והפייסבוק. היתה לו הצלחה תקשורתית בלתי רגילה, ואולי זאת השיטה היום להיבחר. אבל הוא התמקד בעיקר בהצגת ליקויים של אחרים גם אחרי בחירתו, הלך נגד אוכלוסיות מסוימות והיה עסוק במלחמות. הוא פחות הציג את הרזומה שלו - קבלות ותוכניות ממשיות לעתיד. זה בא בקלות והלך בקלות".

פריחתה של הטיילת

ביבי (77) נכנס לראשונה למועצת העיר ב־1969, ובמשך תשע שנים שימש סגן ראש העיר. בנובמבר 1978, אחרי מערכת בחירות יצרית ומתוחה, שבמסגרתה התמודד מטעם סיעת "החזית הדתית" ששילבה נציגים ממפלגות המפד"ל ואגודת ישראל, ניצח ביבי בסיבוב השני את מועמד הליכוד והפך לראש העיר הדתי הראשון של טבריה.

"בקמפיין של הליכוד ניסו לעורר חשש מפני מינוי ראש עיר דתי", נזכר ביבי, "בכרזות התעמולה הראו את העיר כבולה בשרשראות ברזל ורמזו שאם ייבחר ראש עיר דתי, אז עיר התיירות תיסגר. הטבריינים לא קנו את זה כי הם הכירו אותי. הייתי בין היתר מורה לחינוך גופני, מדריך נוער, הקמתי קבוצת כדורסל ולימים הוכחנו שגם אדם דתי יכול להיות ראש עיר תיירותית".

 

סמל לפריחה תיירותית. הטיילת // צילום: גיל אליהו/ג'יני

 

האוכלוסייה הדתית בעיר חגגה את ניצחונו של המועמד "שלה", ולמחרת היבחרו של ביבי נכתב ב"מעריב": "מאות אברכים ובקבוקי משקה בידיהם חגגו הלילה את ניצחונו של נציג החזית הדתית". כבר באותו יום ביקש ביבי, אז בן 37, להרגיע את חששות התושבים החילונים ואמר: "אשמור על הסטטוס קוו בענייני דת ואוציא את הפחד מלב הציבור החילוני, שיש בו הסבורים בטעות כאילו מטרת היהודים הדתיים היא להגביל את חופש הפרט. נבחרתי על ידי כל שכבות הציבור ואפעל לטובת כולן". 

פריחתה של טבריה במהלך עשר שנות כהונתו זיכתה אותו בתואר "ראש העיר המיתולוגי". את המתחם שמוכר היום כרחוב הבנים בעיר התחתית הוא פינה מהמוסכים ומחנויות הדגים לטובת בתי מלון חדשים ופיתוח אזור תיירות. "במלחמת השחרור הפלמ"ח פוצץ את הבתים שבעיר העתיקה, והמנהל רצה לבנות שם מבנים למגורים", הוא מספר, "אני האמנתי שטבריה תחתית צריכה לשמש רק לצורכי תיירות, אז ניצלתי את הקשרים הטובים שהיו לי עם רשות העתיקות, כי היו צריכים לעשות חפירות הצלה לפני כל בנייה באזור. בכל מקום שלא רציתי שיבנו, רמזתי לארכיאולוגים שלא יאשרו, וכך בנינו ופיתחנו את הטיילת, את מלון קיסר ואת מגרש החניה הסמוך לו".

הטיילת הנושקת לכנרת, שרון קובי גייס את כל כוחותיו כדי להחזיר אליה את התיירים בשבתות ובחגים, עברה את מתיחת הפנים המשמעותית שלה בתקופתו של ביבי. היא נבנתה ב־1934 לאחר שבתים הוצפו בשיטפון ועשרות תושבים טבעו למוות בבתיהם, והיה צורך במחסום שימנע אסון דומה נוסף. במקום פעלו מזח של ספינות ומסעדות שהיו פתוחות בשבת. בקדנציה של ביבי נבנו מעגנים לסירות קיט ולפעילות ימית כאטרקציה תיירותית, ומכל צדדיהם הוקמו מסעדות ובתי קפה נוספים. במקביל נבנו מרבית בתי המלון ברמה של 5-4 כוכבים ברדיוס הקרוב לטיילת, והגן הארכיאולוגי בלב אזור התיירות, שגם הוא היה מוקד משיכה לתיירים.

"בשנות השמונים בנינו את מלונות פלאזה, נהר הירדן, חוף גיא וקיסר, והתיירות שילשה את עצמה, ובקיץ הייתי כל יום קורא ברדיו לא לבוא לטבריה כי אין מקום", מתרפק ביבי על אותם ימים, "אבל הייתי צריך למצוא את האיזונים שיאפשרו לכל האוכלוסיות לחיות בשלום.

"בתי הקפה, המסעדות והברים בטיילת ובעיר התחתית היו פתוחים בשבת. זה היה מתבקש כי באותה תקופה בנינו 2,700 חדרי בתי מלון ורצינו שיהיה איפה לבלות בסוף השבוע. אבל מכיוון שיש שם גם בתי כנסת, סיכמתי עם בעלי העסקים שיפתחו את המסעדות אחרי התפילות, כלומר ביום שישי אחרי השעה 19:00 ובשבת אחרי השעה 11:00. טבריה משכה אליה יותר תיירים מאשר אילת. כל הכנסים שיש היום באילת היו בזמנו בטבריה (עורכי הדין, רופאים וכו'). כמעט בכל יום הייתי הולך לברך בכנס אחר. ארגנו הרבה מאוד פסטיבלים".

 

בית העלמין הישן בעיר // צילום: גיל אליהו/ג'יני 

 

נקודות החיכוך בין הערכים הדתיים לבין הצרכים של עיר תיירות ונופש התנגשו גם לאורך יתר חופי העיר. כך, למשל, בבית העלמין הישן הסמוך לכנרת קיימים גם קברי צדיקים שמושכים אליהם חרדים מכל רחבי הארץ והעולם. "בחודש אלול של שנת כהונתי הראשונה כראש העיר, נסעתי לחמי טבריה וראיתי אלפי חרדים מתפללים בבית העלמין הישן שבו קבורים בין היתר תלמידי הבעל שם טוב והסבא של רבי נחמן מאומן", מספר ביבי.

"מהצד השני של הכביש רואים את החופים. פתאום אני קולט שבמדרכה אחת רואים אלפי חרדים קוראים פרקי תהילים ובמדרכה השנייה ממול, בחורות עולות מהחוף עם ביקיני. זה לא נעים. 

"ומה אעשה כראש עיר - אשים שלט שיבקש לשמור על צניעות בעיר תיירות? השם עזר לי ונתן לי רעיון לבנות בית ספר ימי על החוף. כבר למחרת בבוקר הוריתי למהנדס העיר לגדר את המקום ולשים עליו שלט 'כאן ייבנה בית ספר ימי של טבריה והצפון'. דוד לוי, שהיה אז שר השיכון, התרצה והקצה 1,500 מ"ר לטובת מבנה ומזח. מאז כל תלמידי כיתות ז' בעיר התחילו לרדת לימה פעם בשבוע למשך שעתיים לשיעורי ימאות. וככה אין יותר ביקיני ואחרי 2,000 שנה מאז היווסדה, נבנה בית ספר ימי לטבריה ואין יותר מלחמות בין דתיים לחילונים". 

 

"טבריה תחזור לתפארתה"

לאחר עשור בתפקיד ראש העיר עבר ביבי לכנסת כח"כ מטעם המפד"ל, ובמשך 31 השנים שחלפו מאז הולך גירעון עיריית טבריה ומעמיק, והמצב משפיע גם על ההתפתחות העירונית שנעצרה. 

שלומי זר, גמלאי שעבד בעירייה עשרות שנים וניהל בין השאר את מחלקת התרבות, נותן דוגמה אחת מני רבות להידרדרות: "באילת כל הזמן צמחו בתי מלון חדשים, נבנה שדה תעופה ועכשיו הישן הוחלף בבינלאומי וכל הזמן נבנו אטרקציות תיירותיות חדשות. אם זה מתקני שעשועים בטיילת ובספורט הימי ואם זה בבניית קניונים אטרקטיביים. בטבריה נבנתה אטרקציה אחת חדשה בלבד וגם היא טבעה - הטיבריום (מופע אור־קולי גרנדיוזי בתוך הכנרת ששילב מזרקות, אפקטים של תאורה, תמונות, סאונד, להבות אש ולייזר). אנשים באו מכל הארץ לראות את הטיבריום אבל מישהו הזהיר שאם הכנרת תעלה, אז המיזם יטבע וזה מה שקרה. יוסי בן דויד (ראש העיר הקודם) הצליח להשיג תקציב לתקן את המנועים. פירקו אותם, הניחו אותם על המזח, אבל מישהו גנב ומכר אותם כגרוטאות".

 

מתי הוא מנהל את העיר? קובי // צילום: גיל אליהו/ג'יני

 

קובי החל את שידוריו בפייסבוק באמצעות המכשיר הסלולרי שלו כבר לפני שמונה שנים, ובמהלכן ביקר באינטנסיביות ובבוטות את נבחרי הציבור בטענה כי אלו נכנעים לדרישות המיעוט החרדי בעיר, ששיעורו באוכלוסייה הטבריינית עומד על 22 אחוזים ובהתאם גם במועצת העיר (לש"ס 3 מנדטים מתוך 15 הקיימים במועצת העיר טבריה). אבל זר חושב שהוא סימן את המטרה הלא נכונה: "אני לא חושב שהידרדרות התיירות קשורה לחרדים בעיר. החרדים הם אזרחים לכל דבר, הם תושבי העיר ומגיעה להם מערכת חינוך כמו לחילונים. לא ראיתי חרדי אחד בעיר שהכריח חילוני לא לנסוע בשבת או שמכריח לסגור עסק בשבת. כן ראיתי טבריינים שהפסיקו לבלות בטבריה".

טבריה ידעה לא פעם מאבקים של חרדים נגד בנייה במקומות שבהם היה חשש להימצאות קברים. אבל מאז נבחר קובי נראה כי התרבו - ובעיקר קיבלו הד - המאבקים נגד חילול השבת דווקא בטיילת ובעיר התחתית, שבה קיים זה עשרות שנים סטטוס קוו המתיר פתיחת עסקי תיירות בשבת. 

"בתקופתי, רוב הצעירים בצפון היו באים לבלות בשבת בטבריה, אבל בחופים", מסכם ביבי, "בחוף התכלת ובחופים נוספים היו גם הרקדות, אבל לא חינגות באמצע הרחובות. זה גם מפריע לתיירים לישון כי זה עושה המון רעש ובלאגן. לדעתי יש לטבריה עתיד גדול ואני בטוח שיבוא יום שתהיה הנהגה טובה ויציבה לעיר. לדעתי צריכה להתמנות ועדה קרואה לתקופה מסוימת כדי לייצב את המערכת, לסגור גירעונות, ולהכניס לצנרת פרויקטים שהוקפאו. 

"אני מאוד מאמין בטבריה, חושב שיש לה פוטנציאל אדיר ואין לי ספק שאפשר לשקם את העיר ולהחזיר לה את ימי תפארתה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו