ההתנצלות של אהוד ברק מקוממת אותי

אהוד ברק התנצל בפני ערביי ישראל על התוצאות הקשות של אירועי אוקטובר 2000. יש לא מעט אנשים שמוכנים להתרגש מכך, אף שגם הם מבינים שמדובר בתרגיל בחירות שקוף.

אותי ההתנצלות הזאת לא מרגשת; היא מקוממת. אני כותבת את הדברים האלה על דעת עצמי, ובשמי בלבד. אבל אני סבורה שלא מעט מאחיי ומאחיותיי בקהילת יוצאי צד"ל החיים בארץ, שואלים את עצמם, כמוני: איפה ההתנצלות על הפשע שנגרם לנו?

אני בת ואחות שכולה. לא מעט ישראלים, בעיקר קציני צה"ל ובכירי מערכת הביטחון, שעסקו בדרום לבנון במסגרת שירותם, מכירים את משפחתי בכינוי "שושלת המוות". אבי, ארבעה מאחיי ושניים מאחייניי נהרגו במלחמה הנוראה בדרום לבנון. אחיי לבשו את מדי צד"ל בנופלם. לא מזמן הכיר בי משרד הביטחון הישראלי כאחות שכולה. 

אני מתגוררת בישראל משנות ה־90; בניתי בחיפה את חיי, הקמתי משפחה ושלחתי את בניי לצבא. אני לא מצטערת על כך. כבת למשפחת צד"ל, אני עוד מאמינה בברית ההיסטורית שבין צבא ההגנה לישראל לצבא דרום לבנון. אני מאמינה גם שמאחורי הברית הזאת עומדים יותר מאינטרסים ביטחוניים. מחברים בינינו ערכים משותפים, מוסר מלחמה משותף, ולדעתי גם שותפות גורל רחבה יותר. מי שלא לחם שכם אל שכם, ומי שלא היה שם ולא ראה את הרעות הזאת במו עיניו, לא יוכל להבין את המשמעות של הברית הזאת. אני זוכרת כנערה את הוריי מארחים בביתם לוחמים וקצינים, לעיתים בכירים מאוד, מצה"ל. כמו משפחה קיבלנו אותם, לא פחות. זו הייתה התחושה. 

עוד בנושא: 

• ברק: מתנצל על אירועי אוקטובר 2000

• הליכוד: "מחכים להתנצלות ברק על כך שהיה ראש ממשלה כושל והוביל לאינתיפאדה"

• "האם ברק התנצל בפני המחבלים בסבנה על כך שהוא שחרר חטופים ישראלים?"

מי העלה על דעתו שביום מן הימים הברית הזו תופר? לא שיערנו שיום יבוא וצה"ל ינטוש את דרום לבנון בהפתעה, בלי להכין אותנו. מי שהספיק, הצליח איכשהו להתארגן על קצת רכוש והביא את המשפחה למעבר הגבול. השאר הופקרו לגורלם, כלומר לציפורני חיזבאללה. נדמה לי שרוב הישראלים מסוגלים לדמיין לעצמם את מרחץ הדמים.

אלה שהצליחו לעבור, ניצלו ממעשי הטבח והביזה של חיזבאללה. אבל שום דבר לא יכול להכין משפחות לעקירה כל כך מהירה של חייהן מכפריהן ומעיירותיהן, מקהילותיהן, ממשפחתן המורחבת, משפתן ומתרבותן. תחושת הטראומה וההלם טרם שככו, גם אחרי 19 שנה. נאלצנו לקבל מציאות חדשה: לעולם לא נוכל לראות שוב את קרובי המשפחה שנותרו מאחור. לא ראיתי שוב את רוב משפחתי מאז אותו היום; וכשבני משפחתי נפטרו בזה אחר זה, גם אל קבריהם לא יכולתי לעלות. 

הפגנה של אנשי צד"ל מול הקריה בתל אביב // צילום ארכיון: רוני שיצר

כאמור, אני לא מתיימרת לייצג את כל קהילת צד"ל. אבל תחושת הבגידה עודנה צורבת. איני יודעת כמה אנשים נהרגו וכמה משפחות התרסקו בעקבות ההחלטה, אבל דבר אחד ברור: לא מדובר על אירוע נקודתי שיצא משליטה, אלא על הפרה מכוונת של הברית. 

אבל אנחנו לא זקוקים לבקשת הסליחה של אהוד ברק, וגם לא מעוניינים בה. מספיקה לנו היד המושטת של חברים ואחים מקרב ותיקי צה"ל ומערכת הביטחון, שבניגוד אליו לא נטשו אותנו, והם מלווים אותנו במאבקינו ובקשיינו מאז אותו היום. החברות שלהם לא תפצה על הפשע, אבל היא לפחות מראה לנו שיש במדינה הזאת לא מעט אנשים בעלי הגינות ומוסר, ולא פחות חשוב: אנשים בעלי מצפון. 

הלן נצר אסעד היא ילידת דרום לבנון

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו