לא הייתי בהפגנה מול בית היועמ"ש בפתח תקווה, ואין לי צל של מושג באיזה שלב התרחשה התאונה התודעתית הזו, אבל אני מנצל את הפריבילגיה שיש לי כדי לכתוב בעיתון, ודווקא בעיתון הזה: זאת בושה.
זו לא היתה ספקנות בריאה, לא כפירה בעיקר, לא פרובוקציה ולא התרסה. הדברים שנאמרו שם על רצח רבין, ושלדאבוננו מחייבים אותנו להפר כמה כללי נימוס קולגיאליים, היו מחליאים למשמע ודוחים. הפומביות שלהם והעיתוי שלהם - ערב יום השנה לרצח רבין - הפכו אותם לבלתי נסבלים. קשה מאוד להחריש מולם ומסוכן להבליג עליהם.
אני חושב שהדובר חטא לא רק כלפי הזיכרון והקולקטיב, כלפי הישראליות עצמה, אלא גם כלפי משתתפי ההפגנה. תכף תבוא הסתייגות - אך נפתח בזיכוי. חלק גדול מהמארגנים ומהמשתתפים של ההפגנה בא כי הוא סבור שנשקפת סכנה לשלטון החוק והדמוקרטיה. קוראים להם "כת" ומאשימים אותם בפולחן אישיות, אבל הם אנשים קוראים, אינטליגנטים, שבוחנים בדיוק את אותן העובדות שידועות לציבור ומגיעים למסקנות אחרות.
מותר להם, וגם מותר להם להפגין, ואפילו להתרגש. חבל שבעל כורחם הם היו אנוסים לקחת חלק במיצג של טרללת קונספירטיבית, שזיהמה גם את התביעה המרכזית שהם הגיעו להשמיע. נגרם כאן נזק תדמיתי ותודעתי חמור. הכתם דבק גם בהם, ומי ירצה מחר להיות מזוהה עם הפינה השולית והסהרורית הזו? זה בגדר Guilt by Association - ובצדק.
עוד בנושא:
בעקבות דבריו על רצח רבין: ד"ר מרדכי קידר זומן לוועדת משמעת
"באתי כי איבדתי את האמון במערכת המשפט": אלפי המפגינים בכיכר גורן חשים שהגבול נחצה
תומכי נתניהו הפגינו ליד בית היועמ"ש
עם זאת, צריך לשאול איך מלכתחילה הדבר הזה מרגיש מספיק בנוח לבטא את עצמו דווקא שם. אני לא רוצה להטיל דופי אישי באף אחד ממארגני, ראשי, דוברי ופעילי המחאה, אבל ההגינות מחייבת לשפוך אור על הממד הזה, שהולך ונעשה דביק ומוחשי בתנועה למען נתניהו ונגד "כנופיית שלטון החוק". קורה שם משהו לא טוב. תודעתית וסגנונית כאחד. שברי אינפורמציה לא בשלים נלקחים כחומרי גלם ליצירת תיאוריות קונספירציה, קרעי טקסטים נתפרים בגסות לתזות מופרזות. כל בדל דיווח לא מאומת מועלה לדרגת הוכחה פורנזית לקיומה של מזימה בממדים היסטוריים. זה קורה בצדדים, אבל חלק לא מבוטל מזה מחלחל למרכז.
רעידת אדמה !!!!! דוקטור מרדכי קידר :יגאל עמיר לא רצח את רבין!!!!!פעם ראשונה אני שומע אדם במעמדו וברמתו אומר דבר כזה !שתפו pic.twitter.com/nESbRjRJTW
— Yossef Hacohen (@HacohenYossef) October 29, 2019
חמור לא פחות, הוא הסגנון. זה כבר מעבר לביקורת על פקידים או הטלת הספק ביושרתם. זו היטפלות אישית לוחצת. הפגנות מול הבית, הסימון האישי של ממלאי תפקידים ובני ביתם, כינויים ירודים ומבזים, לעיתים אלימים. גם כתבי פלילים ומשפט סופגים שטנה לא מידתית, שכבר מזמן עברה את הרף של ביקורת לגיטימית. אוצר המילים השתגע.
אפשר להבין את הסנטימנטים, וגם את התסכול. מיום ליום סימני השאלה מתעבים ומאדימים: אי אפשר להתייחס עוד בביטול למושגים דוגמת אכיפה סלקטיבית, חקירה מגמתית, מוטיבציית יתר, הליכים פסולים. אם משהו מכל זה נכון, אז אכן נגרם כאן עוול מוסרי כלפי נתניהו, אבל גם עוול לציבור שנגזלה ממנו הדמוקרטיה. והדבר הזה, יסכימו גם בשמאל, מחייב תגובה ציבורית נחושה.
אבל דווקא משום שלתנועת המחאה הזו יש קייס - או לפחות בסיס מוצדק לקריאה לחקירה - חבל שהיא מתנהלת בעננה הלא נעימה ואף המסוכנת הזו. היא באמת פוגעת במה שהיה יכול להתפתח לתופעה סוציולוגית ייחודית - דווקא הימין, השמרן, מגלה ביקורת אנטי־ממסדית, מערער על סמכויות, פועל במונחים של חשיבה ביקורתית. יריבים משמאל קוראים לזה "אי־אמון" ומעווים את פרצופם בחרדה, כי הפרץ המהפכני הזה גורם לשמאל הרדיקלי להיראות כמו נער צייתן ומבוהל. הימין בתפקיד הנער גברוש על המתרס, השמאל בתפקיד הדודות שמגיפות את התריס ומצקצקות בלשון. אבל דווקא משום שהימין פה בתפקיד מטיל הספק, הוא צריך להבין שיש סיכוי שהוא לא יודע הכל; הוא צריך להטיל ספק גם בספק שלו. הוא חייב להמשיך למלא את המרחב הציבורי בסימני שאלה, לא בסימני קריאה.
זה נכון מה שאומרים על מחאות ומהפכות. שינוי חברתי הוא עבודה מלוכלכת, ולכן כלי העבודה שלה מלוכלכים. אבל אנחנו לא בתנאי דיכוי, עריצות או עבדות. ישראל היא עדיין דמוקרטיה, פועלת בה חברה הרמונית, והיא חזקה יותר מכל קלקוליה, כולל תקלותיה השלטוניות. הדבר הזה עדין כמו ערוגה; אסור לדרוך עליו במגפיים של קבלן הריסות. סלחו לי על הטקסיות, אבל הפעם הקלישאות מתבקשות: אסור שלמען הצדק ייחתך התינוק; אסור שבשביל התיקון יוחרב המרקם החברתי עד היסוד; אסור בשום אופן לתת למטרה הלגיטימית לעבות את השסע החברתי ולייצר קרע.
והכי חשוב: אסור לרסס עוד ארס לאדים הרעילים האלה, שמחשמלים את האווירה באלימות נצורה. כשמסמנים אויבים לדמוקרטיה ולחירות, יוצרים לגיטימציה לסילוקם בכל מחיר. אם הנרטיב הוא שממילא מערכת אכיפת החוק מושחתת והיכלי הצדק מזוהמים, אל תתפלאו אם מישהו יבין מזה שאין מה לסמוך עליהם כדי להציל את המדינה. הוא כבר יודע איך נראים ה"רשעים" ואיפה הם גרים. בואו לא נביא אותו אל סף דלתם. הבהרתם את הנקודה שלכם. זה הזמן להעביר את המחאה והביקורת מהכיכרות - לשולחנות הדיונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו