מחרתיים, י"ב בחשוון, הוא על פי חוק הכנסת יום הזיכרון ליצחק רבין. י"א בחשוון - יממה קודם לכן - הוא על פי המסורת היהודית יום פטירת רחל אמנו. לפני 24 שנים, במוצאי שבת פרשת לך לך, הפגיש הגורל בין שני המועדים הללו: רבין נורה בכיכר מלכי ישראל בת"א, בשעה שאלפים עשו את דרכם לקבר רחל. כשנודע על ההתנקשות ברבין, קראו רבים מהם תהילים לרפואתו, וכאשר התברר שנפטר מפצעיו, הודלקו בקבר רחל מאות נרות לזכרו. אלא שרגעי האחדות והחסד הללו היו קצרים.
חנן פורת אמנם סיפר לימים, כי חש באותם רגעים ש"רחל בוכה בכי מיוחד, בכי תמרורים, על בנה רבין שלא נהרג בידי אויב אלא בידי יהודי", אבל הממשק בין שני המועדים הללו הוליד לאורך השנים תחרות מלאכותית: שלא ברצונם, רבין ורחל אמנו הפכו ליריבים מתחרים ולמגדירי ומבדלי זהות. שמאל חילוני וימין דתי השתמשו בחיבור בין שני המועדים כדי להדגיש ולהבהיר איזה אירוע הם מציינים באותו יום, ואיזה אירוע אינם מציינים באותו יום; כאילו אמרו: ראו את מי אנו זוכרים וראו את מי אתם זוכרים. הסופר ס. יזהר התרשם באותם ימים בכאב, שבארץ חיים שני עמים, המדברים בשתי שפות שונות.
"כחרב בליבם"
הלכאורה דיסוננס הזה, בין מה שהוגדר כבר אז לאחר הרצח "זיכרון יהודי" (זיכרון רחל) לבין מה שהוגדר כבר אז "זיכרון ישראלי" (זיכרון רבין), הוא שעמד כפי הנראה ביסוד שתי החלטות סותרות שקיבל יצחק רבין קודם הירצחו בעניין קבר רחל.
ההחלטה הראשונה התקבלה בראשית יולי 1995, במהלך המו"מ על הסכם אוסלו ב', והיא העבירה לשליטה ביטחונית ואזרחית מלאה של הפלשתינים, יחד עם העיר בית לחם, גם את קבר רחל שבפאתיה הצפוניים של העיר. בד בבד היא הבטיחה ליהודים את זכות הגישה למקום הקדוש. המודל הועתק מהסדר דומה שהוחל על בית הכנסת שלום על ישראל ביריחו. ההחלטה השנייה, בסיומו של אותו חודש, הפכה למעשה את ההחלטה הראשונה על פיה. היא השאירה את קבר רחל והכביש אליו כשטח C, בשליטה ישראלית בלעדית, והפכה אותם למובלעת ישראלית שתיגרע מבית לחם, בפאתיה הדרומיים של ירושלים.
שלא ברצונם, רבין ורחל אמנו הפכו למגדירי ומבדלי זהות // צילום: משה שי
בין לבין הופעל על רבין מכבש לחצים שבו נטלו חלק ח"כים, שרים, רבנים ולמעשה אישים מכל רחבי העולם היהודי, גם כאלה שתמכו בזמנו בהסכמי אוסלו, שעצם המחשבה על פרידה מקבר רחל היתה בעבורם בלתי נסלחת, או כפי שהגדיר זאת לימים פרופ' שמעון שטרית, שר הדתות בממשלתו של רבין וחבר מפלגתו, "כמדקרת חרב בליבם".
שטרית, שנמנע בהצבעה בממשלה על הסכמי אוסלו, היה הדמות המרכזית במפלגת העבודה ובממשלת רבין, שפעל לשינוי ההחלטה. הוא הכיר היטב את ההיסטוריה של קבר רחל, לא רק מתוקף תפקידו כשר הדתות, ושיתף את רבין במציאות שרה"מ כלל לא הכיר קודם לכן: מאות האלפים שפוקדים מדי שנה את ציון הקבר ושוטחים שם את בקשותיהם האישיות ביותר: מפרי בטן ורפואה למחלה קשה, ועד שידוך ובקשה לפרנסה טובה. שטרית גולל בפני רבין ואנשיו את סיפורו של קבר רחל לא רק כמקום קדוש ואתר דתי, אלא גם כסמל ציוני שמגלם את נבואת ירמיהו: "ושבו בנים לגבולם".
בראשית חודש יולי ובאמצעו התקיימו בלשכתו של רבין שני דיונים שבמרכזם עמד גורלו של קבר רחל. שטרית ואנשיו ציטטו שם מן האנציקלופדיה העברית ומכתביו של פרופ' זאב וילנאי. שטרית עצמו הקריא עדויות של עולי רגל וצליינים רבים לאורך הדורות, החל בתייר האלמוני מבורדו בשנת 333, דרך בנימין מטודלה ועד הדורות האחרונים, שכולם זיהו את האתר שבדרך אפרתה כקברה של רחל ועמדו על חשיבותו". הוא לא חסך במילים כדי להביע את אכזבתו מ"הנתק הקיים בין ההנהגה לבין המסורת שמקדשת את קבר רחל":
"יושבים כאן ראש ממשלה, שרים ומפקדי צה"ל. האם אני צריך להסביר להם שקבר רחל אינו בית תפילה רגיל כמו בית הכנסת 'שלום על ישראל' ביריחו אלא המקום השני בחשיבותו ליהודים אחרי הכותל המערבי? האם האנשים שניהלו את המו"מ בשם מדינת ישראל והעם היהודי, אינם מודעים לקשר המיוחד שיש לעם ישראל עם האתרים המקודשים לו מדורי דורות?"
משתתף אחר באותה ישיבה לימד את משתתפי הדיון שיעור קצר בהיסטוריה. הוא סיפר להם על ניסיונות הווקף, בשנים שקדמו למלחמת השחרור, להשתלט על חלקים מן המתחם. "אין ואקום", העריך האיש, "אם נצא משם, הווקף יתפוס את המקום, ואם בכלל יתירו ליהודים להגיע למקום, הם ייאלצו לעשות זאת בחסותו".
רבין הקשה על הדובר: "מה המרחק בקו אווירי מירושלים ועד לקבר רחל?"
הרמטכ"ל אמנון ליפקין־שחק השיב במקומו: "מאות מטרים".
רבין: "יש לנו בעיה צבאית להחזיק את זה"?
ליפקין־שחק: "לא".
אלא שליפקין־שחק לא התלהב, בלשון המעטה, מהאפשרות שצה"ל יצטרך להגן על מובלעת של שטח C, בתוך שטח A (שבשליטה פלשתינית מלאה), ולא המליץ על כך. לעומת זאת, אילן בירן, אלוף פיקוד המרכז, ראה בכך פתרון סביר, בהתחשב בעובדה שהדיון על קבר רחל נפתח מחדש לאחר שכבר הושגו סיכומים בעניין עם הפלשתינים.
חנן פורת עם הרב מנחם פרוש בקבר רחל // צילום: מרים צחי
בין שני הדיונים שהתקיימו בלשכת רבין, ב־10 וב־16 ביולי 1995, התחוללה בישראל סערה ציבורית שהבהירה לרבין עד כמה הרחיקה ממשלתו לכת בעניין קבר רחל. ההתבטאויות החריפות ביותר נשמעו מפי ראשי המפלגות הדתיות. ח"כ אברהם רביץ מיהדות התורה התרשם ש"הממשלה דורסת עניין יקר וקדוש לרבבות יהודים בחוסר רגישות... האם אנשים יצטרכו דרכון ויסכנו את חייהם כדי להתפלל שם?" יו"ר ש"ס, אריה דרעי, הודיע שמפלגתו מתנגדת לכל נוכחות, אפילו משותפת, של שוטרים פלשתינים בקבר רחל, "לערבים", אמר דרעי, "לא היתה מעולם כל זיקה לקבר רחל, שהוא מקום קדוש ליהודים בלבד. אין סיבה שהם ישמרו על הקבר". סגן שר הדתות, ח"כ יגאל ביבי, הפטיר כלא מאמין: "רבין השתגע. שאנחנו לא נשלוט על קבר רחל. כנראה שהוא מזמן לא התפלל שם".
מנהיג מולדת, רחבעם זאבי (גנדי), התפרץ ללשכת רבין בכנסת והודיע לאנשי הלשכה שעליו לראות את רה"מ בדחיפות בנושא של פיקוח נפש. זאבי, ששירת לצד רבין שנים ארוכות בצה"ל, דילג על מילות הנימוסים והבהיר לו: "אתה מכיר את דעתי על הסכמי אוסלו. אתה המפקד, אבל כחייל אני חייב להעיר לך שבעניין אחד עלית על שדה מוקשים שבו תיפגע. עם ישראל לא ישכח לך לעולם את הוויתור על קברה של רחל אמנו... עם לא מוותר על הקבר של האמא שלו..."
שילוב בין הזיכרונות
עוד דמות שהשפיעה על רבין באותם ימים היתה זו של אליקים רובינשטיין, לימים המשנה לנשיאת בית המשפט העליון. רובינשטיין תיאר בפני רבין את קבר רחל כ"מקום שבו נשפכו דמעות יהודים לאינספור, ושהתקבע לדורות במסורת היהודית כמקום שבו רחל מבכה על בניה". הוא העריך באוזניו שהפלשתינים יתגמשו בעניין.
"זה היה ערב י"ז בתמוז", נזכר רובינשטיין השבוע, "אחרי בערך עשר דקות רבין אמר שיחשוב על דבריו וישקול אותם". גם הרב הראשי, הרב לאו, פנה לראש הממשלה. לאו סיפר לרבין שהוא מכיר אישית רבים מכל רחבי העולם שלא יעברו ניתוח ולא יסכימו לשידוך מבלי להגיע קודם לכן לארץ ולהתפלל בקבר רחל. יש אנשים, סיפר הרב הראשי לרבין, "שבלילות מקפידים לומר 'תיקון חצות' בקבר רחל. אם הדרך לשם תהיה בידי שוטרים פלשתינים חמושים, הם יחדלו להגיע לשם. זה כאילו ויתרת על המקום".
צילום: אורן בן חקון
רבין ניסה לשכך את חששותיו של הרב לאו: "אנחנו הגענו לאותה מתכונת כמו ב'שלום על ישראל' ביריחו. אתה בוודאי זוכר שהיית בביתי והראיתי לך את המסמך ששמעון פרס הביא ממצרים", ואולם הרב לאו קטע את דבריו: "אתה רוצה להשוות את קבר רחל לבית הכנסת ביריחו? עם כל הכבוד לבית כנסת, כאן מדובר באמא של העם היהודי. האם שקיבלה את ההבטחה ההיסטורית 'ושבו בנים לגבולם', ומאמא, אדוני ראש הממשלה, לא נפרדים".
יותר מכל, כך התברר לימים, השפיעה על רבין פגישה אחת עם חברי הכנסת חנן פורת מהמפד"ל ומנחם פרוש מאגודת ישראל. פורת בא אל רבין כשהוא מצויד בצילום אוויר גדול של מתחם קבר רחל ופרוש שפתח בו בפתח הלשכה נכנס עימו לרבין. תחילה היה פרוש שקט. הוא האזין לפורת שמתח קווים על צילום האוויר והמחיש לרבין את המרחקים הקצרים ואת טווחי הירי שבין שכונת גילה הירושלמית לבין בית לחם.
פורת שאל את רבין האם היה מעביר לפלשתינים את קבר בן־גוריון או את קבר מפקדו בפלמ"ח יגאל אלון? אבל עוד בטרם הספיק רבין להשיב, ניגש פרוש לרבין, חיבק אותו ופרץ בבכי סוער, תוך שהוא צועק על רבין: "זו מאמע רוחל. איך אתה נותן את הקבר שלה?" "פרוש", תיאר בפניי לימים פורת, "בכה בדמעות וממש הרטיב את החולצה של ראש הממשלה. רבין הפציר בו: 'ר' מנחם - תירגע'. 'איך אני אירגע?' צעק עליו ר' מנחם. 'אתה הולך לתת את הקבר של מאמע רוחל. העם היהודי לא יסלח לך אם תפקיר את הקבר של אמא'".
האירוע הזה שבר את רבין, הודו לימים מקורביו. בנוכחות פרוש ופורת טלפן רבין לשר החוץ שמעון פרס וביקש ממנו להידבר עם ערפאת בעניין. פרס שוחח עם ערפאת והשיג ממנו הסכמה לרצף ישראלי ולשליטה ישראלית בלעדית בקבר רחל ובדרך אליו. בבוקר 24 ביולי נסע פרס משכונת גילה הירושלמית לקבר רחל. הוא נדהם לנוכח המרחק הקצר ביניהם, וכדי להיות בטוח שחושיו לא הטעו אותו, ביקש לשוב לגילה ולעשות את הדרך פעם נוספת. אחר הצהריים הודיע פרס בכנסת שקבר רחל וכביש הגישה אליו יהיו בשליטת ישראל, וכי הסיכומים הקודמים עם הפלשתינים - בטלים.
פורת הקפיד מאז אותו יום, ועד פטירתו לפני שמונה שנים, ללמד זכות על רבין שנעתר לפניות הרבות והשאיר את קבר רחל בשליטת ישראל. גם הרב מנחם פרומן, רבה של תקוע (שנפטר לפני כשבע שנים), ראה ב"יום רחל" הזדמנות לקירוב לבבות. הוא וכמה מחבריו נועדו לאחר רצח רבין עם קבוצת סופרים מחוגי השמאל ודווקא בקבר רחל. אלא שרבים יותר השתמשו בממשק בין שני המועדים כדי לבדל את עצמם אלה מאלה ולחדד את השוני בין מי שזוכרים את רחל לבין מי שזוכרים את רבין. רבים יותר חזרו עם השנים להתבצר איש בזיכרונו הוא, רק מעטים טרחו לשלב בין שני הזיכרונות וחבל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו