"בחיים לא ידעתי כלום על צילום", כותב מתמודד נפש ליד תצלום שלו, המוצג בתערוכת "דרכים חדשות" בפסטיבל הצילום הבינלאומי השביעי של ארגון PHOTO IS:RAEL, שהתקיים השבוע ויינעל מחר במתחם עזריאלי שרונה בתל אביב. המשפט האחד הזה מכיל בתוכו כל כך הרבה, שכן אי־ידיעה היא שער לכל תהליך של לימוד וגילוי שפה חדשה. אותו "כלום", שהוא כשלעצמו דבר מה שמחכה להתגלות, הוא כמו דימוי רדום שעומד להיחשף ולקבל צורה דרך הצילום, מדיום ששינה וממשיך לשנות את פני החברה של ימינו ואת האופן שבו אנו יודעים על - ויודעים את - העולם.
התערוכה היא פרי של התהליך "PHOTO IS:VOICE", שמהותו חיפוש אחר קול קהילתי באמצעות צילום, ומתקיים זו השנה החמישית. בשנה האחרונה לקחו בו חלק יותר מ־500 נשים וגברים ב־55 קהילות שונות, שבהן בני נוער בסיכון או על הרצף האוטיסטי, מתמודדי נפש, קשישים, בני מיעוטים ועוד.
"התהליך מתחיל בביטוי אישי של גילוי ואימון בשפת הצילום, ממשיך בהיכרות עם מודלים של שילוב בין תמונה וטקסט תוך מציאת נושאים ומכנים משותפים בין חברי וחברות הקהילה, ומתגבש לאמירה קהילתית הנאמרת במרחב מוגן, שבו היא יכולה להדהד ולהישמע", אומרת אוצרת התערוכה ומנהלת ההכשרות והפיתוח בפעילות החברתית בארגון, שירז גרינבאום. לדבריה, "אנחנו מעודדים את המשתתפות והמשתתפים לאמץ עמדה אקטיבית, ותפקידנו לאפשר לקולות שלא נשמעים בשיח הציבורי לנוע, בקשב ובסבלנות, לקדמת הבמה".
התינוק והסברס // צילום: ד'
כדי להבין את השינוי החברתי המתבצע דרך הפרויקט, קיבלנו הצצה לחמש קבוצות קהילתיות המשתתפות בו: המרכז הקהילתי לחירש באשדוד, קבוצת רקפת לשילוב בעלי צרכים מיוחדים בחברה, המרכז הקהילתי לקשישים בשכונות רמת ישראל וביצרון בתל אביב, בני נוער ובנות נוער בדואים מקבוצת "השחר החדש" ברהט, ואימהות מקהילת מבקשי המקלט "יוניטף" בדרום תל אביב.
"עניין של נקודת מבט"
מהמרכז הקהילתי לחירש, המופעל על ידי האגף לשירותי רווחה, קהילה ובריאות בעיריית אשדוד, השתתפו בפרויקט שנתמך על ידי חברת "אדמה" כ־20 חירשים. "הצילום הוא תחום מעניין בגלל שהוא מתמקד בזוויות הראייה ובנקודות המבט של אנשים כלפי העולם", אומרת מנהלת המרכז רחל קידר (35), שהשתתפה בו גם היא. "בחרתי תמונה בנושא העצמת חפץ מסוים, כי היה מעניין לצלם חפץ פשוט ויומיומי ולהאיר אותו באור אחר לחלוטין. לצערי, קהילת החירשים נתפסת כקהילה חלשה, אבל אם משנים את נקודת המבט ומסתכלים עלינו באור אחר, מגלים שאנו בעצם קהילה עם שפה משלנו, שהיא מאוד דינמית ומעניינת. העובדה הזאת מעצימה את הייחודיות והשוני שלנו כקהילה, ובמקביל מעמידה אותנו כשווים לכולם - כי הכל עניין של נקודת מבט".
לדברי מנחת הקבוצה, לאה פארן, "לצד תכנים טכניים על דרכי הצילום בטלפון הסלולרי, דיברנו בקבוצה גם על תחושותיהם ועל התמודדותם עם החירשות ועל איך ניתן לבטא את התחושות הללו בתמונות".
בקבוצת רקפת, שנוסדה לפני 15 שנה ומטרותיה הן מתן מענה לספורטאים צעירים בעלי צרכים ייחודיים בתחומי הספורט, החברה והתרבות, קידום שוויון זכויות והזדמנויות ומתן כללים לשילוב בחברה, התקיים הפרויקט במועדון כבריה ברמת השרון, שנתרם על ידי "מגוונים" - רשת המתנ"סים של העיר.
אור וצל בכפר סבא // צילום: אורית מוסלי
"התמונה שבחרתי לתערוכה צולמה בפארק כפר סבא, כי אני מאוד אוהבת לצלם צילומי טבע, והעצים הירוקים, עם שילוב האור והצל, קסמו לי", מספרת אורית מוסלי (31) מרעננה, שהשתתפה בפרויקט. "השביל, שנראה כאילו אינו נגמר, מסמל עבורי את שביל החיים ואת אי הידיעה לגבי מה צופן העתיד. השביל מתפצל וכל אדם בוחר לאן לפנות".
מי שריכזה את הפעילות עם קבוצת רקפת היא דלית שחם, יחד עם המנחות אנהאר חאג' יחיא, חביבה לבקוביץ, מיכל טהורי, סימון שפאק ספראן, סיגל ברג וטליה לבנון. "לאורך התהליך ניתן היה לראות את השפעת הצילום על חיי המשתתפים, שהתגברה משבוע לשבוע", אומרת שחם, "ככל שהעמקנו בתהליך, כך נחשפנו לעומק האישיות של כל אחד ואחת מהם וכמובן לכוח העצום שלהם כקבוצה".
במרכז הקהילתי רמת ישראל־ביצרון בתל אביב, השייך לאגף קהילה, נוער וספורט בעיריית תל אביב־יפו, השתתפו בפרויקט בנות הגיל השלישי מהקהילה המקומית. אחת מהן, ריקי מירה בשארי בת ה־66, בחרה תמונה מטיול במדבר סהרה במרוקו.
"הישיבה לפנות בוקר בדיונות לקראת הזריחה וההתבוננות בקרניים הראשונות ששולחת השמש לעולם עוררו בי פליאה ותחושת עוצמה", היא מספרת, "נסענו בג'יפים בדיונות ולאחר מכן עלינו עם שיירת גמלים לנקודת תצפית מדהימה. דיונות החול במדבר עוררו בי תחושה של מרחבים אינסופיים, שמבטיחים שהכל פתוח. דרך התמונות התכוונתי להעביר מסר שהחיים נמצאים לפעמים בין הדמדומים - ואנחנו צריכים למצוא את קרן האור שבתוכנו".
העצמת חפץ // צילום: רחל קידר
את הפעילות, שהתקיימה בתמיכת מינהל קהילה תרבות וספורט באגף תרבות ואמנויות בעיריית תל אביב־יפו, הנחתה נורית מדברי. "המשתתפות הן נשים מבוגרות, לעיתים בודדות, שבחלקן מעולם לא צילמו ולא חשבו להביע את עצמן בדרך זו", היא מספרת, "לאט־לאט הן למדו את האפשרויות הגלומות בעדשת המצלמה ונדבקו יחד איתי ב'חיידק'. מצאתי עצמי עורכת ביקורי בית, נחשפת לסיפור החיים האישי של כל אחת ואחת מהן ומעודדת אותן להביע חלק קטן ממנו באמצעות המצלמה. משהו ממסתרי ליבן נפתח בפניי".
"לצאת לעולם טוב יותר"
שתיים מהקבוצות המיוחדות ביותר שהשתתפו בפרויקט הן קבוצה של בני נוער בדואים מרהט וקבוצה של אימהות מקהילת מבקשי מקלט בדרום תל אביב.
בני הנוער ובנות הנוער הבדואים מרהט הם חלק מקהילת "השחר החדש", מרכז בדואי־יהודי שמטרותיו הן העלאת הסטנדרטים החינוכיים והחברתיים בקהילה הבדואית, בדגש על טיפול בתחושת הבדידות החברתית והתרבותית בקרב הנוער ויצירת אפשרויות לקידום חינוכי וחברתי וליזמות עבורם.
"אני חובב תמונות ומצלם המון בטלפון, אבל אף פעם לא דמיינתי שהתמונות שלי יגיעו עד תל אביב ואנשים יתעניינו בהן", מספר הישאם אלנסאסרה בן ה־17 מרהט, שצילם סוסים וסייחים השייכים למשפחתו. "דרך הפרויקט למדתי להראות את היופי בתרבות שלנו, אבל כשביקשו ממני לצלם תמונות שמראות את הזהות החברתית של החברה הבדואית היה לי קשה להיפתח", הוא מספר, "בהתחלה חשבתי על סטיגמות כמו קפה או אריגה בדואית, ולקח לי המון זמן לראות את עצמי בתמונת הסוסים. בדרך כלל, כשאני מרגיש כעס, כאב או עצב, אני הולך לרכוב ומצב רוחי משתנה".
משתתפת נוספת בקבוצה היא מלאק אלדבסאן, בת 17 וחצי, גם היא מרהט. "היינו צריכים לעמוד מול קבוצה, להיפתח ולדבר על עצמנו, וגם למדנו לצלם בצורה מקצועית", היא מספרת, "בפרויקט הכרתי חברים חדשים ואחריו החלטתי לעסוק בצילום באופן מקצועי, כך שאני מודה על פתיחת האופקים ועל ניצול ההזדמנות כדי לעודד אותנו לעסוק באמנות ככלי להבעת עצמנו לצד פתיחת אפשרויות לפרנסה".
זריחה בסהרה // צילום: ריקי מירה בשארי
את הקבוצה ברהט הנחו יחד אורן לבון וסונדוס אלהוזייל. "בעזרת הצילום אני מצליח ליצור קשר בלתי אמצעי עם בני הנוער", אומר לבון, "אחד הרגעים המרגשים בקורס היה בתקופת איסוף התמונות לתערוכה, כשאחת הנערות, נערה שקטה שכמעט לא הציגה תמונות במהלך הקורס, חשפה בפניי סדרה של 15 תמונות שמעניקות זווית ראייה חדשה לעיר רהט ולהתפתחותה כנערה בעיר.
"לאחר שהנחיתי שלוש קבוצות מהמגזר הבדואי, התחזקה בי האמונה שאנו חייבים ליזום מפגשים בין האוכלוסיות החיות זו לצד זו בנגב, כדי לתת לאוכלוסיות הזדמנות להכיר טוב יותר זו את זו וליצור סביבת מחיה טובה יותר לכולנו".
קבוצת האימהות מקהילת מבקשי המקלט בדרום תל אביב פעלה דרך עמותת "יוניטף", המפעילה מסגרות חינוכיות לילדים מקהילת מבקשי המקלט והפליטים. הפעילות ביקשה לאפשר לאימהות לילדים בגיל הרך לספר את סיפורן האישי באמצעות צילום, ולאפשר מרחב לשיח על חוויית הפליטות הכרוכה בחוויית האימהות.
את הקבוצה ליוותה עדי גיל מ"יוניטף" והנחתה רינה שטרן, שמספרת כי "בקורס זימנתי את המשתתפות לספר את סיפורן, האישי והקבוצתי, באמצעות צילום. התהליך כולו לווה בשיח קבוצתי, חשף נקודות מבט שונות של אנשים החיים בקהילת הפליטים ואפשר לנשים המשתתפות להשמיע קול אותנטי, ויזואלי ומילולי".
בובת סוס ברהט // מלאק אלדבסאן
אחת המשתתפות בקבוצה היא ד', בת 28 ואמא לשני פעוטות, שנולדה בכפר באתיופיה, וסיפור חייה - כמו סיפורן של נשים רבות בקרב יוצאות אתיופיה ואפריקה בכלל - הוא בלתי נתפס.
"נולדתי אחרי שאנסו את אמא שלי כשהיתה בת 19", מספרת ד', "האנס עזב אותה כשנכנסה להיריון, וההורים שלה לא אפשרו לה לחזור הביתה. כשהייתי בת 8 חודשים סבתא שלי קיבלה אותי וגדלתי אצלה עד גיל 7, אבל היא היתה מבוגרת מאוד וכשלא יכלה להמשיך לטפל בי, מסרה אותי למשפחה אחרת. בגיל 12 החליטה המשפחה לחתן אותי עם גבר מבוגר, תמורת הבטחה שיעזור להם. לאותו גבר לא היה אכפת ממני ואני לא רציתי להיות במצב הזה, והחלטתי לברוח. הגעתי לאדיס אבבה, התגלגלתי שנים, ולאחר מכן הלכתי במשך חודשים עם קבוצת פליטים במדבר סיני, עד שלפני כחמש שנים הגעתי לארץ". אם כל זה לא מספיק, לפני כשנה התגלה בראשה של ד' גידול שהוצא בניתוח חירום, אך למרבה השמחה, מאז הבריאה וחזרה לעבודתה כמטפלת במשפחתון בדרום תל אביב.
"בתרבות שממנה אני באה, לנשים אסור לדבר כמעט בכלל, במיוחד לא על דברים אישיים ופרטיים", היא מספרת, "אבל ברגע שהתחלתי לצלם הרגשתי שיש לי את הכוח לספר. התמונה שבחרתי לתערוכה, עם שיח הסברס וה'תינוק', מספרת בצורה חזקה את מה שהרגשתי באותה תקופה. שם התמונה הוא 'אני רוצה לצאת לעולם טוב יותר', כי בזמן שצילמתי אותה הייתי בלחץ בגלל שפחדתי מגירוש, נוסף על בעיות קשות שהיו לי בחיים. הסברס, עם קוציו החדים, לא נותן ל'תינוק' לזוז והוא צריך עזרה כדי לצאת ממנו. אלה חיים קשים, אבל בסברס יש גם מתיקות, שמסמלת את התקווה שלי לחיים טובים יותר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו