אחת הסצנות הזכורות ביותר בסרט "גבעת חלפון אינה עונה" מתרחשת בסיומו, כאשר המ"פ שמגר (טוביה צפיר), הנס על נפשו מאשפוז כפוי, נופל לבור של "שדה ויקטור", שאותו העביר סרג'ו קוסטנצה (ישראל פוליאקוב ז"ל) אל ויקטור חסון (שייקה לוי) בתמורה לשמיטת חוב. מייד לאחר הנפילה כולם נדהמים וצוהלים למראה הנפט שלפתע פורץ מהשדה. "נפט בשדה שלי!" צועק סרג'ו, שלא יודע נפשו מרוב שמחה, מחבק את שפרה ואומר לה - "אנחנו עשירים!"
44 שנים מאז התעשרו סרג'ו ושפרה בסרט הפולחן של אסי דיין ובכיכובם של שלישיית הגשש החיוור, הפכה הסצנה הבדיונית למציאות ממשית, בכמה הבדלים: במקום "שדה ויקטור" - מאגר לוויתן; במקום נפט - גז טבעי; במקום חולות סיני המדומים - המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל; ובמקום סרג'ו קוסטנצה - יגאל לנדאו, מנכ"ל חברת "רציו חיפושי נפט", שזיהתה לראשונה את פוטנציאל הגז בלוויתן ומחזיקה ב־15 אחוזים בעלות על המאגר.
"לוויתן זה הבייבי שלי ושל רציו", אומר לנדאו, "היינו חלוצי תעשיית הגז בישראל, ובעבר לא היה מדובר בפינוק גדול. אנשים מדברים על טייקוני הגז כאילו קמנו בוקר בהיר אחד, מצאנו גז והתעשרנו, אבל האמת היא שב־15 השנים הראשונות לפעילות שלנו, עד 2007, רציו היתה שותפה לעשרה קידוחים ביבשה. לאכזבתנו, כל הקידוחים היו יבשים. חשבו שאנחנו משוגעים, וההפסדים היו גדולים".
עברה בראשך המחשבה להרים ידיים?
"היו לא מעט אנשים שייעצו לי ולליגד (ליגד רוטלוי, יו"ר רציו) לסגור את החברה. אמרו לנו שסדרת כישלונות כזו זה כבר מביך. זה אפילו היה הגיוני. אבל היה לנו את איתן אייזנברג, הגיאולוג שלנו, שהתעקש למרות כל הספקות שיש פוטנציאל לגז בלוויתן. באותה תקופה גז היה קיים רק בדמיון הפרוע שלו, אבל הוא הדביק אותנו באמונה שלו. בסופו של יום, בשנת 2007 ביקשנו וקיבלנו את ההיתר המוקדם שנקרא רציו ים, שלימים הביא את תגלית לוויתן".
נאלצתם לוותר על עיקר הזכויות במאגר לצורך מימון הפרויקט.
"כן, קיבלנו את ההיתר ל־18 חודשים בלבד, וזה היה זמן קצר מאוד כדי להשלים עבודות גיאולוגיות מורכבות ובמקביל לגייס משקיעים. חיפשנו משקיעים בכל רחבי העולם, ללא הצלחה. חברת הענק הצרפתית 'טוטאל' דחתה אותנו אך הצלחנו לרתום את דלק־אבנר (39.6% בעלות) לשותפות. כעבור חמישה חודשים, ב־2008, צירפנו בעבודה מאומצת גם את נובל אנרג'י (45.3%) לתהליך, ויצאנו לדרך הארוכה שהסתיימה כעת עם הפיכתה של ישראל למעצמת אנרגיה. עשינו היסטוריה".
מנציחים את המונופול
מאגר לוויתן ממוקם כ־130 ק"מ ממערב לחיפה ובעומק של 1,500 מטרים. מרכזו באסדה הממוקמת כעשרה ק"מ מול חוף דור. פוטנציאל היצוא של כלל מאגרי הגז הקיימים של ישראל, כולל תמר וכריש־תנין, מוערכים ב־455 מ"ק (BCM), המהווים כ־20 אחוזים מכלל המאגרים במזרח הים התיכון. צריכת הגז השנתית של המשק הישראלי עומדת על 11 BCM, עם צפי גידול ל־15 BCM - כלומר כמות הגז הקיימת מספיקה לעשרות שנים עבור אזרחי ישראל.
ההשפעה של לוויתן כבר מורגשת, כשרשות החשמל הודיעה החודש על הורדת תעריף החשמל ב־4 אחוזים, בין היתר בזכות הזרמת הגז מהמאגר, כחלק ממדיניות ממשלתית של זניחת פחם ואנרגיות מזהמות לטובת ייצור חשמל בגז טבעי ואנרגיות נקיות המיטיבות עם איכות הסביבה.
נכון להיום, הכנסות המדינה ממסי הרווחים של מאגרי הגז עומדות על כחצי מיליארד שקלים, אך בשנים הקרובות צפויות לגדול משמעותית עקב כניסתו לתוקף של "היטל ששינסקי", שעשוי לבדו להכניס למדינה רבע טריליון שקלים ב־40 השנים הקרובות.
בעקבות ששינסקי, שיעור הכנסות המדינה ממאגר לוויתן צפוי להיות 62 אחוזים מהרווחים הנצברים, יותר מפי 2 ממה שהיה נהוג לפני תגלית לוויתן. "ששינסקי בעצם אמר, 'בוא ניקח יותר מסים'", אומר לנדאו. "אני לא אומר שלא היה צריך לעשות כלום, אבל ברמה הגלובלית זה חמור מאוד לשנות כללי משחק אחרי שהמשחק נגמר. מהרגע שהתגלה הגז בלוויתן ב־2010, היתה התערבות בוטה של ערב רב של פוליטיקאים מהאופוזיציה ופקידים שיצרו נזקים כבדים והבריחו חברות זרות".
היית עד לחברות שנמנעות מלהגיע לישראל?
"כמובן, קידוח בים גם ככה טומן בחובו סיכונים הנדסיים, אז אם אתה מוסיף חוסר ודאות רגולטורי - אתה מרחיק משקיעים. גם שר האנרגיה שטייניץ שומע את זה. הוא מגיע לכנסים ביוסטון ובאנגליה. מנסה לשכנע חברות גדולות להגיע ולקדוח בישראל, אבל הוא מקבל הרבה תשובות שליליות כי קשה להחזיר את האמון בקרב החברות הבינלאומיות. יש להן יכולות לקדוח במערב אפריקה, מפרץ מקסיקו, ברזיל והים צפוני. הן מסתדרות גם בלי ישראל. אנשים שלא מבינים מדברים ומזיקים, וההפסד כולו שלנו".
אתה מדבר על אמירות עבר כמו "מצרים לא צריכה גז" של שלי יחימוביץ' או "להשאיר את הגז באדמה", כפי שהתבטאה לאחרונה ח"כ מיקי חיימוביץ'?
"אני לא אכנס פה לשמות, אבל ברור לכולם במי מדובר. כל אלו שאמרו 'בואו נקבור את הגז', 'בואו נלאים את הגז', 'מצרים לא תקנה גז', 'נובל אנרג'י בפשיטת רגל' ועוד כהנה וכהנה אמירות מופרכות. אלו אנשים חסרי אחריות, וגם עכשיו כשהתברר שטעו והטעו - אף אחד לא דורש מהם להתנצל. להפך, יש עיתון מסוים שהיה שותף לקמפיין הכזבים ונשא את אותם פוליטיקאים ורגולטורים על כפיים. במקום להתנצל, ממשיכים להפיץ דברים לא נכונים. אני רק רוצה להזכיר לכולם שאם לא היו את רציו, נובל ודלק, אז גם לא היה לוויתן, לא היה גז ולא היה פוטנציאל הכנסות של מאות מיליארדי שקלים. בקיצור, לא היה על מה לריב".
אתה לא מסכים שצריך לתקוף מונופולים?
"אומרים 'מונופול הגז', אבל ברור שהם יהיו מונופול, כי הם הראשונים שמצאו גז. אתם יודעים איך אפשר לשנות את המצב? אם חברות נוספות ימצאו גז, אבל זה לא קורה כי הסביבה העסקית בישראל לא אוהדת חברות גז זרות. כל אותם 'מבינים' מטעם עצמם שמתיימרים 'להגן' על הציבור וחושבים שהם חכמים יותר מכולם רק מרחיקים את הסיכוי לשבור את המונופול, שעליו הם כל הזמן מתלוננים. זה הפרדוקס. ההתערבות גרמה להנצחת מונופול".
רגולטורים כמו הממונה לשעבר על הגבלים עסקיים, פרופ' דיוויד גילה, ושופטי בג"ץ, ראו גם הם צורך להתערב - לטענתם כדי להגן על הציבור.
"אני לא רוצה להוריד מכבודו של שום אדם, בעיקר אישים וגופים מכובדים כמו אלו שציינת, אבל יותר מדי אנשים שלא מבינים בתחום קיבלו החלטות שיצרו נזקים דרמטיים ועצרו מומנטום חיובי אחרי הגילוי של לוויתן. מחירי הגז היו גבוהים בזמנו ב־30-20 אחוזים לעומת היום, וההכנסות היו יכולות להיות בהתאם. שלא לדבר על זה שלפי ההערכות שלנו, המבוססות גם על נתוני משרד האנרגיה, הפוטנציאל של מאגרים בלתי ממומשים במים הכלכליים של ישראל גבוה פי 2 מאלו הקיימים. זה לא אומר שבהכרח הגז קיים, אבל הסבירות יחסית גבוהה. אנחנו לא יכולים לדעת כי מאז לוויתן לא נעשו פה חיפושים רציניים. כואב הלב".
אסדת לוויתן // צילום: אלבטרוס
ואולי אתה פוצח במסע הפחדות כדי להעשיר את קופתך?
"בינתיים ההפחדות מגיעות מכיוון אלו שהזהירו שהנישוב יגבה קורבנות בנפש. היה ברור שמדובר בשטויות ואין זיהום חריג וגם התברר שצדקנו, למרות ההרעשה התקשורתית. תעשו לכם כלל: אם החברות מרוויחות, המדינה והאזרחים מרוויחים יותר".
לשנות דיסקט
נכון להיום, כ־60 אחוז ממאגר לוויתן יופנה ליצוא - לירדן ולמצרים. היקף העסקה עם מצרים, שאליה החל הגז לזרום ביום רביעי שעבר, נאמד ב־15 מיליארד דולר, שיתפרשו על פני עשר שנים. במהלך העשור הנוכחי צפוי גם להיות מושלם פרויקט צינור גז באורך כ־2,000 ק"מ, שיחבר בין ישראל לאירופה, דרך קפריסין ויוון. כלל צריכת הגז של האיחוד האירופי נאמדת ב־400 BCM, וכיום תלויות מדינות האיחוד במידה רבה ברצונה הטוב של רוסיה המספקת להן את עיקר עתודות הגז.
זה מוצדק שאזרחי ישראל ישלמו על גז מלוויתן שמיוצר בישראל יותר מאזרחי ירדן או האיחוד האירופי?
"צינור הגז לאירופה מוערך בהשקעה של כ־6 מיליארד דולר. איך אפשר למכור באותו מחיר כמו ישראל? פשוט לא יקנו. האלטרנטיבה היא לא למכור למישהו אחר, אלא שפשוט הגז יישאר כאן ונקבל עליו 0 שקלים. אם ישראל יכולה לספק חמישה אחוזים מתצרוכת האיחוד, זו הצלחה בלתי רגילה. מדובר לא רק ברווח כלכלי עצום למדינה, אלא בשדרוג המעמד הגיאו־פוליטי. זה יכול לתת לנו מנוף רציני גם בסוגיות מדיניות".
אולי חלק ממתנגדי המתווה חוששים בדיוק מזה, מהעובדה שהמדינה תעשה קפיצה משמעותית כל כך?
"אתה אמרת".
למרות כל הטענות, רשמתם הכנסות יפות השנה.
"2020 היא בהחלט שנת מפנה לרציו, והחברה אמורה ליהנות מתזרים הכנסות של כ־250 מיליון דולר בשנים הראשונות של שלב א', כאשר החוב של השותפות נטו עומד כיום על כ־700 מיליון. אנו בוחנים כמה אפשרויות למיחזור חלקו או כולו. לרציו בהחלט יש עניין להיות בעלת מינוף נמוך יותר אך כזה שעדיין יאפשר חלוקות רווחים נאות למשקיעים בהתאם להסכם השותפות".
לאחרונה גם קיבלתם שמונה רישיונות חיפוש חדשים בשני אזורים שונים.
"עם כל הכבוד, זה לא מתקרב להיקף הנדרש, וגם זה אחרי מאמצים אדירים. המדינה צריכה להחליף דיסקט. צריך להסיר הגבלות על יצוא, לחשוב מחדש על מבנה המחירים ולעודד השקעות זרות בגז, כמו שעושים בהיי־טק. זה יסלול את הדרך לצמיחה ולשגשוג שטרם ראינו כמותם בישראל".
