אוויר הרים צלול שאחרי הסערה ניקה את הנוף מהאובך. בעלטה הקפואה של ליל שבת, מרחק צעדים ספורים מפתח ביתי בגבע בנימין (אדם), נראו בוהקים מתמיד אורות היישובים הישראליים הסמוכים. רימונים החילונית, מגרון החרד"לית, ענתות המדברית, פסגות ההררית, תל ציון החרדית, וכן הלאה. יישובים קהילתיים או עירוניים, סגורים או מגוונים. לכל אחד היסטוריה משלו, אופי משלו וגם מחיר דמים משלו.
בתולדות ישראל לא היה ראש ממשלה שקשר את גורלו עם ההתיישבות כמו גדול מדינאיה בדורות האחרונים, בנימין נתניהו. שלא כמו אחרים, שהחלו את דרכם כמגיני ההתיישבות אך הפכו את עורם כשהגיעו לפסגה, נתניהו מעולם לא נטש את העמדות שביטא מאז תחילת דרכו. גם כיום, כשהוא אחד המנהיגים המוכרים והמוערכים בעולם, נתניהו משמיע אותם צידוקים ביטחוניים והיסטוריים לקיומה של ההתיישבות שהציג לפני 30 ו־40 שנה, כשההתיישבות היתה רק בראשיתה.
"אתם יודעים מדוע אנו נקראים יהודים?!", שאל רטורית את מאות חברי הקונגרס האמריקני ב־2011, "משום שבאנו מיהודה". ולא רק רטוריקה - בניגוד לקודמיו, נתניהו מעולם לא נתן הוראה לעקור יהודים, ואף ניסה כמיטב יכולתו למזער צווים שיפוטיים ברוח זו.
והנה כעת מזמן שר ההיסטוריה לנתניהו הזדמנות בלתי חוזרת לנקוט מעשה מדיני שישלים את אחת ממשימות חייו. ביום שני יציג הנשיא טראמפ את תוכנית המאה, כלומר המתווה שלו לשלום בין ישראל לפלשתינים. ביום שלישי יוזמן ראש הממשלה נתניהו להגיב. זמן קצר אחר כך תדחה הרשות הפלשתינית את המתווה. או אז תיפתח בפני ישראל ההזדמנות לקחת את גורלה בידה ולנקוט צעדים משני פני מציאות.
מרגע שהעולם יבין כי נתניהו רציני בעניין הסיפוח, תיפתח מלחמה, לכל הפחות מדינית. הלחצים מבית ומבחוץ שלא להחיל ריבונות בבקעת הירדן ובהתיישבות יהיו כבירים. המשפטנים יסבירו שאסור, הפרשנים יתריעו על הסכנות, הפוליטיקאים ינסו לשמוט מידיו את האפשרות להטביע חותם.
כך שנתניהו, שכבר מזמן הפך להיות מנהיג לפחות בסדר הגודל של דוד בן־גוריון, יידרש להכרעה בן־גוריונית. חרף כל האיומים והתבהלות, וממש כפי שעשה ראש הממשלה הראשון בעת שכפה על עמיתיו להכריז על הקמת המדינה, יצטרך נתניהו ללכת נגד הזרם - אחד נגד כולם כמו שהוא רגיל - לסגור את המעגל שנפתח במלחמת ששת הימים, ולקבע את הגבולות המזרחיים של מדינת ישראל.
וכשיעשה זאת, לא רק בתל ציון ובמכמש, שאורותיהם מנצנצים למולי עכשיו, ייצאו המונים לרקוד ברחובות, אלא גם בכפר סבא ובבאר שבע, בעפולה ובמודיעין. משום שגם רוב הישראלים שלא ביקרו מימיהם ב"התנחלויות", מסכימים שההתיישבות תורמת לביטחונם שלהם. הרי אין חולק שהעם ימני - ואפילו בני גנץ אמר רק השבוע ש"בקעת הירדן היא חומת המגן המזרחית של מדינת ישראל בכל תרחיש עתידי", ושהוא יפעל "להחלת הריבונות על בקעת הירדן, במהלך לאומי מוסכם ובתיאום עם הקהילה הבינלאומית". כך שהסיפוח הוא קונצנזוס - נשאר רק לבצע.
במרחק נראים הפרוז'קטורים האדירים של בסיס חיל האוויר המפורסם, בעל חצור. למרגלותיו שוכנת עפרה, ששמעון פרס נטע בה עץ ביום הקמתה. האם בנימין נתניהו יהפוך את העץ הזה לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל?! האוויר הקפוא כבר צורב את עיניי, והן מתמלאות לחלוחית. או שמא לא היה זה רק הכפור שהעלה בהן דמעות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו