"אני מעבירה את הלקוח תהליך פסיכולוגי"

נוחי דנקנר, שהיה אחד האנשים העשירים והחזקים במשק הישראלי, שוחרר מהכלא ביום ראשון האחרון. לאחר החנינה שהעניק לו הנשיא ריבלין היתה הדרך לצליחת ועדת השחרורים קצרה, ושלוש שנות המאסר שקיבל בגין עבירות על חוק ניירות ערך והלבנת הון, קוצרו ביותר מחצי. מי שייצגה את איש העסקים מרגע שנכנס למגירת הצווארון הלבן ועד שחרורו היא עו"ד שני אילוז, שעם לקוחותיה הידועים נמנו גם רה"מ לשעבר אהוד אולמרט, סטס מיסז'ניקוב, שלומי לחיאני, אתי אלון, ג'קי בן זקן, מורשעי פרשת הולילנד, הנשיא לשעבר משה קצב, הרב יונה מצגר ועוד.

על מיוצגיה היא נמנעת מלדבר, אך אילוז נאותה לשתף אותנו במה שעבר עליה כעורכת הדין שליוותה את הנאשם המפורסם מאחורי הסורגים, ב"אני מאמין" שהביא אותה משכונה ד' בטבריה אל צמרת המשפט הישראלית, ובשאיפה הפוליטית החדשה שמעבר להרי המשפט. 

 

"כל אחד יכול להגיע לכלא"
כאשר עמדה שני אילוז לסיים התמחות בדיני תעבורה, נתבקשה ללוות לקוח של משרד עורכי הדין שבו עבדה. הוא היה אסיר מורשע והיא סייעה לו בבקשות השחרור מול השב"ס. הליווי עלה יפה, עורכת הדין חסרת הניסיון בת ה־27 לא ידעה שמדובר בתיק חסר סיכוי, אבל האסיר ידע. לכן הדבר הראשון שעשה עם קבלת בשורת השחרור היה לחרוט "עורכדינית תותחית" בצירוף מספר הטלפון של שני אילוז על כל הטלפונים הציבוריים באגף הסגור במעשיהו.

בחמש השנים העוקבות ייצגה שני אילוז את כל העבריינים שהתקשרו מהטלפונים הציבוריים האלה, עד שיום אחד, בבואה לפגישה בבית הכלא, חייה השתנו: "מחוץ לחדר מפגש עורכי הדין ראיתי את משה קצב עומד עם מעיל של שב"ס. זה היה רגע עצוב, היה קשה לי לראות נשיא מדינה בכלא. עבורי, כמי שגדלה בשיכון ד' בטבריה, משה קצב סימל את מי שהצליח בגדול למרות נקודת הפתיחה הקשה שהגיע ממנה. היה לי קשה אבל ניגשתי אליו, הצגתי את עצמי, לחצתי את ידו. סיפרתי לו מה אני עושה, והוא שאל 'למה אסיר צריך עורך דין בכלא?' לימים הוא הבין". אילוז ליוותה אותו לאורך כל תקופת המאסר, בייעוץ משפטי שוטף שכולל טיפול בתנאים, בחופשות, בהכנה לשחרור מוקדם ועוד.

קראתי שקצת לפני שהסתבך, נוחי תרם יותר מ־20 מיליון לעמותות של הרב איפרגן. 
"נוחי אדם מאמין, אני מכירה אותו רק בשנים האחרונות אבל אני יודעת שהיו לו הרבה ניסים בחיים שקירבו אותו מאוד לדת. כל מי שביקש הוא נתן לו. נחשפתי מהטיפול בתיק ומעדויות של הרבה אנשים לכמה שהיה פעיל בהקמה של תיאטרון ומרכז מוזיקה ומוקדי סיוע בקריית שמונה. כשאני מסתובבת בצפון, ראשי רשויות מספרים לי כמה הוא עזר בזמן מלחמת לבנון השנייה".

אני שואלת אותך על העניין הדתי כי בזמנו ייצגת גם את קובי פרץ בסוגיית מזון בכשרות מהודרת כשישב בכלא. האוכל שהוגש שם לא היה מספיק כשר עבורו, ופרץ לא ידוע בתור אדם דתי.
"קובי פרץ הוא אדם דתי מאוד. זה דבר שרוב הציבור לא יודע". 

את מכירה כל כך הרבה אנשים שהסתבכו, יש קורלציה בין הסתבכות פלילית לבין התחזקות דתית?
"המקום הדתי הוא נחמה. האנשים הנורמטיביים שיורדים מאיגרא רמא לבירא עמיקתא נאחזים באמונה, וזה לא דבר רע. לא קובי ולא נוחי הם דוגמה לדבר הזה, אבל אני חושבת שזה ראוי. לפני כמה שנים בכלא חרמון היה אירוע מכונן. נתבקשתי על ידי לקוחות שלי להזמין את הרב קוק מטבריה, שהוא צדיק מיוחד שרגילים להשוות לבבא סאלי, לבוא לכלא להעביר שיעור. הפרוצדורה לא היתה פשוטה אבל בסוף שב"ס אישר, ויותר מ־400 אסירים, חלקם ערבים, מילאו את בית הכנסת של הכלא.
"חלפו ארבע שנים ועדיין מדברים איתי על האירוע ההוא. ערב ארוך ישבו אסירים והתמלאו אמונה ותובנות, הרגישו שלא שופטים אותם. שמקרבים אותם. הדת היא חומלת, והלוואי שגם אנחנו בתור אזרחים נדע לקבל את האסירים שלנו ואת החוטאים שלנו כמו שהתורה מצווה".

 

אילוז עם נוחי דנקנר, 2018 // צילום: יוסי זליגר

 

אנחנו לא מקבלים אותם כי אנחנו מפחדים שהם יחזרו לחטוא. אין אנשים שאחרי השחרור חזרו אלייך ואמרו "נפלנו שוב"?
"יש בודדים. לאורך כל הדרך אני אומרת ללקוחות שלי שאני עוזרת להם רק פעם אחת, שאם הם יעזו לחטוא שוב אז מעבר לבית המשפט, לאישה ולילדים יהיה להם עסק איתי. אני מעבירה את הלקוחות סוג של תהליך חברי־פסיכולוגי, כשאני מציגה אותם בפני הרשויות כאנשים שכדאי לתת בהם אמון, ואני מראש אומרת למיוצגים: יהיה לי קשה להציג אתכם שוב כאנשים כאלה בפני אותה ערכאה. אם תיפלו, זאת תהיה בגידה באמון שלי. אני מראש מסננת לקוחות, הלקוחות שלי הם נבחרים".

איך את יודעת לסנן מראש?
"קודם כל אינטואיציה, אני יותר מ־12 שנים בתחום וכבר יודעת מי יכול להיות לקוח שלי ומי לא. אני רואה אם מדובר בבן אדם טוב, נורמטיבי, עם ערכים".

בן אדם נורמטיבי עם ערכים לא נחשד בפלילים ומגיע לעו"ד שני אילוז.
"את טועה חד־משמעית. כל אחד היום יכול להגיע לכלא, גם אני וגם את".

הצילו. איך זה?
"אם אנחנו מדברות על עבירות תעבורה - היום את יכולה לעשות רוורס ולמצוא את עצמך בכלא. צווארון לבן: עבירות כלכליות בעיקרן, עבירות שוחד, הפרת אמונים - זה לא קורה רק לאנשים עשירים מאוד. גם עצמאי פשוט שלא משלם מסים ומע"מ החל מהסכום הקטן ביותר הוא עבריין". 

 

"מסר מרחיק לכת"
בהחלטת ועדת השחרורים שפורסמה השבוע בנוגע לנוחי דנקנר, מובאים השיקולים המוקדמים לעונש שנפסק ב־2016, אז נכתב כי העבריין המשוחרר ניצל לרעה את הגישה שלו למוקדי השפעה וכוח; ניצל לרעה את האמון שניתן בו על ידי אנשים שביקשו שינהל את כספם; שהנאשם גרם נזק עצום לכלכלה ולחברה הישראלית; מייד אחר כך מפורטים תרומתו לחברה, מצבו הבריאותי וההליכים הטיפוליים שבהם לקח ולוקח דנקנר חלק, ומתחייב לקחת בעתיד. 

"עד לפני כמה שנים, אלה שעברו עבירות צווארון לבן והלכו לכלא היו בודדים", נזכרת אילוז. "פעם זה היה נגמר בכופר, בקנס משמעותי, לכל היותר בעבודות שירות. בשנים האחרונות החליטו בפרקליטות ובבתי המשפט שיש להחמיר עם צווארון לבן כדי להעביר מסר הרתעתי ציבורי, כדי שלא ישלחו יד בקופת המסים".

והמסר הזה עובר?
"המסר הזה קצת הרחיק לכת, כי ברור שכליאה ממושכת אינה פתרון". 

בהחלטת הוועדה נכתב גם כי "בחודשים האחרונים עבר האסיר תקופה קשה באשר נפתח נגדו תיק חקירה במהלך מאסרו, הוא הועבר מכלא מעשיהו לבית מעצר ניצן וחופשותיו הופסקו". התיק הזה נסגר בסופו של דבר לאחר שהגורמים הבכירים ביותר בפרקליטות קראו אותו והחליטו שאין בו כדי להפריע להליך השחרור. על התיק מוטל, עדיין, צו איסור פרסום, אך המתלונן מתכוון לערער על ההחלטה. 

"מערכת הכליאה שלנו צריכה לעשות רפורמה בכל הקשור לכליאת עברייני צווארון לבן. לא כי הם מיוחסים, אלא משום שהאינטרס הציבורי שלנו הוא שאנשים כאלה ייצאו טובים ומתוקנים כשהם משתחררים, שלא ייחשפו לעבריינות שקיימת מטבע הדברים בכלא. אין כלא סטרילי. המפגש עם עבריינים אחרים גורם להם להכיר דברים שלא היו פוגשים בחייהם. מערכת הכללים של שב"ס לא מותאמת לאנשים מהסוג הזה.

"למשל, כשאהוד אולמרט נכנס לכלא, לא נתנו לו להכניס את האפטרשייב שבו הוא משתמש שנים. כששאלתי למה אמרו לי 'כי זה מכיל אלכוהול, שמא מישהו פה ירצה לשתות את האלכוהול'. אני חושבת שזה מגוחך, שהמערכת מתנהלת כך כלפי אנשים שאין סיכוי שירצו לשתות בושם. המערכת מקפידה יותר מהרגיל כלפי מפורסמים, וזה לא חכם. אם יש אסיר לא מפורסם שמבקש משהו, הוא יקבל אותו מהר יותר מאשר אסיר בעל פרופיל ציבורי, יש התייחסות 'מחפשת' כלפי אנשים מפורסמים. כשידוען יושב בכלא, כל הזמן מגיעים אנשי שב"ס לראות אותו ולהתרשם. בנוסף, הענישה אינה אינדיבידואלית אלא רחבה יותר, את מענישה כאן גם את המשפחה הנורמטיבית, לא רק את העבריין שנשלח לכלא". 

זה ייחודי לישראל?
"למשל, בארה"ב ובצרפת יש מקומות קהילתיים, בתי סוהר ייעודיים לעברייני צווארון לבן, שבהם הקהילה והחוטא יוצאים נשכרים מהתקופה הזאת. אנחנו צמאי דם. במקום שנשית ענישה חינוכית שתשיג את המטרה, אנחנו רוצים לרמוס". 

יש לך גם לקוחות לא מפורסמים. אנחנו כחברה כועסים רק על הידוענים?
"אם מישהו מפורסם הולך לכלא אנחנו חוגגים על זה; מלווים אותו עיתונאים וצלמים והרשת רועשת וגועשת. אם הוא מבקש משהו - כמו שכל אסיר זכאי ורשאי לבקש - אז יש טוקבקים מכוערים של שמחה לאיד ו'מה פתאום הוא מבקש' ו'לא מגיע לו'". 

את רוצה להיות שופטת?
"הוצע לי בעבר, אני לא מתאימה. יש בליבי המון חמלה על אנשים. היתה רועדת לי היד לשלוח אדם לכלא. מעבר לכך, זו עבודה סגפנית ואני אדם של אנשים, אני אוהבת לבלות ולהכיר אנשים". 

 

"12 שנה אני מנהלת גברים"
שני אילוז גדלה בשיכון ד' בטבריה, במשפחה מרובת ילדים, לזוג הורים שעובדים קשה לפרנסתם. את החברים מהשכונה היא פוגשת לפעמים בעבודה, לאו דווקא כעורכי דין. הם תמיד קוראים לה בשם נעוריה, כהן. "באמא שלך, כהן, תוציאי אותי מפה, לא עשיתי כלום", צעקו לה לא פעם מאחורי הסורגים. 

"לא ייצגתי אף פעם חברים מטבריה כי אני מרגישה מעורבת מאוד וחשוב לי לשמור על רמה מקצועית. אני תמיד עוזרת בעצות, מפנה לחברים עורכי דין שיעזרו להם. פעם זיהיתי מישהו רק לפי המגבת והשירים של זוהר, הוא גינן בחצר הכלא וקלטתי שזה הוא, חבר מהשכונה.

 

"עיצב אותי". אילוז עם ציון אמיר // צילום: יהושע יוסף

 

"ראיתי בילדותי אנשים טובים אבל גם עבריינים ונרקומנים מזריקים וילדים שאבא שלהם היה בכלא. כסף לא היה, ודווקא זה מייצר לפעמים רעב להצליח. דווקא כשמגיעים ממקום נמוך רוצים לעלות גבוה. חייתי שנים בתחושת קיפוח, עד לא מזמן. עד שהרגשתי שאני מצליחה בזכות עצמי".

מתי הרגשת כך?
כשאלי זהר ז"ל אמר לי: "חוות הדעת שלך היא זו שתנחה פה את העניינים", הרגשתי שהצלחתי. גם ציון אמיר יבדל"א, זכיתי לייצג את משה קצב יחד איתו, והוא אחד מעורכי הדין שעיצבו אותי, הוא לימד אותי המון. פעם, אחרי שיחות טלפון איתו הייתי בוכה. אבל בזכות הנוקשות שלו ובזכות זה שהוא לא עשה לי הנחות - הצלחתי. לא עניין אותו מאיפה באתי, ובזכותו אני היום מקצועית ואיתנה".

אחרי שייצגה טייקונים, זמרים, נשיא, ח"כים, שרים וראש ממשלה, היעד הבא של אילוז לא כולל צווארון לבן, למרות שהקודם שאייש את הכיסא שהיא נושאת אליו עיניים מכיר את עולם הפלילים: "אני חולמת לחזור למקום שממנו באתי ולהתמודד על ראשות עיריית טבריה. מבחינתי זה בערך כמו להתאבד, והמשפחה שלי מאוד נגד, אני בטח לא חושבת על זה בטווח הקרוב אבל זה מתחיל לחלחל. 12 שנה אני מנהלת בעיקר גברים. אף אחד לא נולד פוליטיקאי. כשיש לך אהבת אדם בלב ונכונות לגשר על פערים, את תצליחי".

כבר במערכת הבחירות הקודמת בעיר הוצע לה לרוץ בראש רשימת הליכוד, אך היא סירבה. "הייתי מאלה ששמחו כאשר רון קובי נבחר, אבל אני חוששת שהשמש התקשורתית גרמה לו לאבד את זה. העיר הזאת היא התגלמות קיצונית של השסע בחברה הישראלית. מה שקורה ברמה הלאומית זה כאין וכאפס לעומת מה שקורה בעיר הזאת, וקובי לצערי העמיק את מלחמת העולם בין החרדים לחילונים. צריך להיות עם הרגליים על הקרקע, לזכור מאיפה באת. כולנו שווים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו