שבויים בקונספציה: אסטרטגיית יציאה לא רק לקורונה

משבר הקורונה העולמי מביא עימו גם הזדמנויות שונות, אשר בזיהויָן הנכון טמון הכוח לייצר "אסטרטגיות יציאה" במישורים השונים של חיינו, ששונו ללא היכר. חזרה לשגרה ללא אתגור ושינוי תפיסות שגויות תהווה הזדמנות מוחמצת בכל אותם מישורים, ביניהם פרסומי הימים האחרונים על אודות חידוש המשא ומתן בין ישראל לבין חמאס על השבת חללי צה"ל והאזרחים המוחזקים בידי הארגון ברצועת עזה, במסגרת סיוע הומניטרי.

בהתחשב באופיין של הזדמנויות בכלל ובמזרח התיכון בפרט, חלון ההזדמנויות שנפתח בהקשר זה הוא חמקמק, שביר ועתיר סיכונים. משכך, הרוצה למצותו חייב לפעול בתבונה, בגמישות מחשבתית ובמקצועיות - ומהר.

סיפור הרקע חשוב להבנת ההזדמנות וגודלה. זה שש שנים נמצא חמאס בהפרה בוטה ומתמשכת של המשפט הבינלאומי. הפרה זו זכתה שוב ושוב לגינוי על ידי גורמים משמעותיים מצד הקהילייה הבינלאומית, מוסדותיה ונציגיה. הגינויים כללו דרישה חד־משמעית להשבה מיידית וללא תנאים של החללים והאזרחים, כצעד בונה אמון, בכל תהליך לשיפור המצב בעזה.

כעת, חמאס אינו יכול להתמודד ללא סיוע מול איומי הקורונה, ובידי ישראל יכולות רבות שבכוחן לסייע. ישראל אינה מתנה עד כה את הסיוע הישיר והעקיף שאותו היא מעניקה מתחילת המשבר בהשבת החללים והאזרחים המוחזקים בידי חמאס. עם זאת, עיקרון מנחה במשפט הבינלאומי, ה"הדדיות", מאפשר ומחייב להפוך את המשוואה הנוכחית ולהבהיר שגם למדינת ישראל יש צרכים הומניטריים חיוניים. 

על בסיס זה, חלון ההזדמנות הנוכחי מאפשר ומחייב דרישה מיידית וחד־משמעית, בטרם תרחיב ישראל את הסיוע הבסיסי שאותו היא כבר מעניקה לעזה. בכך, עקרון ההדדיות ייצר "אסטרטגיית יציאה" מהשבי הקונספטואלי, שלפיה מימוש הרצון והיכולת לסיוע משמעותי שבכוחו למנוע אסון בעזה דורש מחמאס לקחת את הצעד הבא מהנכונות שכבר ביטא - לדון בנושא השבת החללים והאזרחים, אשר עד היום הציב לו תנאים מוקדמים, ולעשות את שנדרש ממנו עוד בטרם המציאות השתנתה.

האתגרים העומדים בפני מדינת ישראל בהקשר זה רבים. ביניהם, זיהוי חלון ההזדמנויות והבנה שהוא קצר מועד; הפנמה שהוא מחייב אתגור ושינוי תפיסה שגויה, המכתיבה מציאות זה שנים רבות; וקבלת אחריות בקביעת משוואה חלופית המבוססת על כלי הדין הבינלאומי ושפתו. 

אין יותר ארוחות חינם

להיפוך המשוואה הדרוש השלכות פוטנציאליות רבות, מעבר למשבר הקורונה ולהשבת החללים והאזרחים (אשר ברוח הימים יש שיאמרו על אודותם דיינו). בכוחה לשקם ולבנות את כוח ההרתעה של מדינת ישראל מול ארגוני טרור והמשטרים המממנים אותם באזורנו. בכוחה לאפשר למדינת ישראל "לקום מספסל הנאשמים", תוך שהיא מאמצת ומדברת באופן רשמי ב"שפת הזכויות" השגורה בפי מדינות העולם, הן ידידותיה הממתינות למוצא פיה והן אויבותיה העושות בה שימוש ציני.

נתן תזכורת לאנטישמיות המניעה את חמאס. סינוואר // צילום: אי.פי

בכוחה לשנות את מאזן הכוחות של מדינות מכבדות החוק והמוסר בהתנהלותן מול ארגוני טרור, המפירים אותם בבוטות ובציניות. בכוחה לקרוא תיגר על שיתוף הפעולה, הצביעות או עצימת העיניים המעניקה חסינות למשטרים וארגונים, אשר עושים שימוש לרעה בדין הבינלאומי, תוך כדי רמיסה והפרה גסה של עקרונותיו. 

בכוחה של משוואה חדשה לשחרר משביים אזרחים רבים המשוועים לעזרה, המוחזקים כבני ערובה בידי משטרי וארגוני הטרור באזורנו ובכלל, ולתת להם סוף־סוף את ההגנה שזכויות האדם נועדו להעניק, ואת התקווה שזכויות האדם אינן רק כלי שרת ציני בידי מי שאוחז בחבל משני קצותיו. עדות לחלון הזדמנות דרמטי זה נמצאת בפרסומו של ד"ר מיכאל מילשטיין על אודות ניסוי שביצע פייסל קאסם מ"אל־ג'זירה", שבדק מה עולה בראש נשאליו למשמע המילה "התנגדות" (מוקאוומה), מונח שבעבר זכה לכמעט קדושה בעולם הערבי. תוצאות הניסוי המדווחות היו ש־27 אחוזים מתוך 5,283 העוקבים חשים גאווה, בעוד 73 אחוזים חשים דחייה.

אתגור התפיסה השגויה חייב להתחיל מעיקרון בסיסי - חמאס, ארגון טרור רצחני, שזה שש שנים מפר בבוטות גסה את המשפט הבינלאומי, אינו זכאי להיות זה שמכתיב את המציאות. אם לא מספיקות חוקתו והתנהגותו, תזכורת לאנטישמיות המניעה אותו התקבלה ממש לאחרונה, כשסינוואר איים שכאשר לא תהיינה מכונות הנשמה בעזה, "6 מיליון ישראלים מתנחלים ייחנקו". למי שלא נתן ליבו או בחר להתעלם, הכוונה היא לכלל אזרחי מדינת ישראל היהודים, תוך התייחסות למספר ולדרך שבה נרצחו קרוביהם ורחוקיהם בשואה. כן, במסגרת השיעור באנטישמיות קלאסית, השווה סינוואר את שר הביטחון בנט לשיילוק השייקספירי, הסוחר מוונציה, אשר כאן, השר בישות הציונית, נוהג לתת הלוואות ולחתוך בבשר החי כשאין אפשרות להשיבן. 

בעידן שבו מדינות העולם קיבלו על עצמן ב־2016 מאבק באנטישמיות על בסיס "הגדרת עבודה" של ה־IHRA, הכוללת דה־לגיטימציה, דמוניזציה ומוסר כפול נגד מדינת ישראל, לא ייתכן שמדינת ישראל - שאימצה הגדרה זו בהחלטת ממשלה ב־2017 - תמשיך לאפשר את קיומן של משוואות המבוססות על אותה אנטישמיות ובכך תכשיר ותחזק את קיומן, ותקעקע את האפשרות להיאבק נגדן. אשר על כן, ישראל היא־היא שצריכה להכתיב משוואה חדשה, שבמסגרתה יפעלו הצדדים בצל הווירוס המאיים ואף ביציאה ממנו. משוואה מוצעת אפשרית, המשקפת את עקרונות הדין הבינלאומי, צו המוסר והשכל הישר, היא "הומניטרי תמורת הומניטרי". זהו הניסוח המובן לכל אדם הגון. ייתכן שקיימות גם אחרות שמקבלי ההחלטות מוזמנים לשקול.

יש שיטענו שאף אם שפה זו תהיה מקובלת על מדינות העולם, לא נוכל "לחנך" ארגון טרור. ובכן, חלון ההזדמנות הנוכחי אשר נפתח על רקע משבר הקורונה באזור מאפשר ומחייב שמדינת ישראל תוביל, במקום להיגרר לתכתיבי ארגון טרור. עד כה, התעקש חמאס להפריד את נושאי השבויים והנעדרים מההסדרים הביטחוניים והאזרחיים מול ישראל וכעת, על פי המפורסם, הוא מתעקש להפריד את המידע הנוגע לגורל החטופים שבידיו מהסכם להשבתם. מציאות אבסורדית זו היא ביטוי ישיר של חמאס "לאחוז בחבל משני קצותיו" - לבקש ולקבל סיוע הומניטרי מכוח אותו דין בינלאומי שאותו היא מפירה ברגל גסה.

הכל או כלום

ההזדמנות שבאסטרטגיית התמודדות חדשה בחסות הקורונה מחייבת ומאפשרת לעשות סוף לאבסורד, על ידי קביעה חד־משמעית ובלתי מתפשרת של "איחוד התחומים". חמאס זקוק יותר מישראל לסיוע כולל ויעיל מישראל ומגורמים בינלאומיים, לשם התמודדות מול המשבר הבריאותי המאיים על תושבי עזה. על כן, ישראל חייבת לעמוד איתנה נגד דרישת חמאס להפרדה ולהכתיב תפיסה חלופית כוללת - לא עסקת מידע אלא הסכם השבת האזרחים וחללי צה"ל כולם. לא להפרדה בין הסכם מידע להסכם השבה, ולא להפרדה בין החללים והאזרחים. 

היענות לדרישות חמאס תהווה כניעה נוספת של ישראל שתזיק לא רק בהתנהלות מול חמאס בהווה ובעתיד, אלא בהתקדמות המשמעותית ופורצת הדרך שנעשתה בשנה האחרונה להשגת תמיכה בינלאומית חוצת יבשות להכללת נושא השבויים והנעדרים תחת כותרת הסיוע ההומניטרי; להשבתם המיידית כצעד בונה אמון וללא תנאים; ולערבות ואחריות ממדינות, מוסדות וגורמים בכירים בזירה הבינלאומית, לממש את מחויבותם לקיים, להבטיח ולהגן על החוק אשר ממנו הם יונקים את המנדט.

אנו מבקשים לצאת מן ההנחה שהצעדים הננקטים על ידי צה"ל ומערכת הרפואה למניעת התפשטות הווירוס בין עזה לישראל יעילים, ומאפשרים את נקיטת הקו המשפטי־מוסרי שהצענו. אמנם חלון ההזדמנות מוגבל אך בפעם הראשונה, הזמן פועל נגד חמאס. אובדן הסיוע הישראלי והבינלאומי מול משבר הקורונה מהווה סיכון ממשי לאובדן חיים ושליטה בעזה. גם בהקשר זה, בידי ישראל היכולת וההכרח המוסרי והמדיני להתעלם מאיומי חמאס ולעמוד על דרישתה היחידה כאמור - השבה מיידית של כל הישראלים, אזרחים וחללים, המוחזקים בעזה. עכשיו.

כישלון של מדינת ישראל לזהות את ההזדמנות ההיסטורית ולנצלה כהלכה, כאשר יחסי הכוחות נוטים בבירור לטובתה, יצער וידכא כמובן את משפחות החללים והאזרחים הנאנקות כבר שנים בציפייה ליקיריהן. מעבר לכך, הוא יהווה פגיעה מהותית ביכולתה של ישראל להתמודד עם אתגרי הטרור בכלל וחמאס בפרט, בהרתעה הישראלית באופן כללי, ובמעמדה של ישראל באזור ובקרב הקהילה הבינלאומית. יותר מכל, כישלון זה יהווה פגיעה מהותית בערכי הערבות ההדדית והרעות, שעל בסיסם הוקמה וקיימת מדינת ישראל. הכישלון לנצל את חלון ההזדמנות ב"חסות" הקורונה, על מנת לייצר "אסטרטגיית יציאה" משבי קונספטואלי ומחשבתי, יהווה בכייה לדורות, ובניגוד לקורונה, בהחלט ייתכן שעליו לא ניתן יהיה להתגבר.

* פרופ' קוטלר הוא לשעבר שר המשפטים של קנדה, מקים ויו"ר מרכז ראול ולנברג לזכויות אדם; השופט רובינשטיין הוא המשנה לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס; עו"ד קוטלר־וונש היא חוקרת ופעילה משפטית־חברתית

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו