על קרח דק: השבוע הטראומתי בחייה של קמילה ואלייבה

לצד סימני השאלה הרבים, יש כמה דברים שכן ידועים בפרשת המחליקה הרוסייה קמילה ואלייבה. אחד מהם הוא שמאז הבליחה בשנה האחרונה, בגיל 15, אל צמרת ההחלקה האמנותית, היא נסקה במהירות למעמד שבו פרשנים הגדירו אותה ללא היסוס כמחליקה הטובה בהיסטוריה. לא דבר של מה בכך בענף של יותר ממאה שנות היסטוריה, וכנראה הספורט היחיד שבו תחרויות הנשים פופולריות בהרבה מהגברים.

למעשה, גמר ההחלקה לנשים הוא מאירועי הספורט האולימפיים הנצפים ביותר. למרות התדמית המאוד אסתטית של הענף - הוא דווקא מאוד מדיד, והתוצאות הן בעיקר הצטברות של אלמנטים. ואלייבה היא אמנם רק האישה הרביעית לבצע ״קוודריפול״ - ארבעה סיבובים באוויר - אבל עם רקע חזק מאוד בהתעמלות ובלט היא עושה זאת הרבה יותר מכל אחת אחרת. להחלקה יש שיאים עולמיים, היא כבר שברה את כולם ובפערים דמיוניים. למשל 272 נקודות לניקוד כללי - המחליקה במקום השני עם שיא של 247. הפער גדול כמו שהוא נשמע וסגניתה קרובה יותר למקום ה-20 מאשר לוואלייבה.

אז בתחילת משחקי החורף האולימפיים שמתקרבים לסיומם בבייג׳ין, היא ביצעה את הקוודריפול הראשון בתולדות המשחקים ומובילה את רוסיה לזהב בתחרות הקבוצתית. ביום רביעי שעבר היא עדיין היתה הסמל של המשחקים. ואז הכל החל להשתבש.

מה לך ילדה?

התברר שוואלייבה מתחרה למרות תוצאה חיובית שקיבלה אחרי בדיקת סמים בדצמבר. הסוכנות הרוסית למלחמה בסמים גילתה אצלה סימני טרימטזידין, אבל קיבלה את הערעור שלה ואפשרה לה להשתתף במשחקים. טקס הענקת המדליות של התחרות הקבוצתית נדחה והוועד האולימפי הבינלאומי, הסוכנות הבינלאומית למלחמה בסמים והתאחדות ההחלקה ביקשו לשנות את ההחלטה ולמנוע מוואלייבה להשתתף בתחרות האישית. העניין הגיע לבית הדין לבוררות ספורט.

טרימטזידין הוא סם אסור בשימוש במסגרת תחרויות ספורט. לכאורה הוא מסייע ליכולת האירובית בשיפור זרימת הדם אל הלב. לכן, תיאורטית הוא אמור לסייע לספורטאים בענפים כמו רכיבת אופניים וריצה למרחקים ארוכים, אבל בענף טכני כמו החלקה אמנותית התועלת לחלוטין לא ברורה (בהסתייגות שאולי הסם מאפשר שעות אימון ארוכות יותר).

בינתיים נחשף - בהדלפה מהמעבדה שביצעה את הבדיקה - שאצל ואלייבה התגלו עוד שני חומרים, אמנם חוקיים, שמשפרים ביצועים. מה שנראה על פניו כקוקטייל שפשוט לא תוכנן טוב מספיק. נראה שהסנקציות השונות כלפי רוסיה בשנים האחרונות - הספורטאים שלה מנועים ממהשתתפות תחת דגלה וההמנון שלה אינו מנוגן עבור זוכי מדליות - לא ממש הועילו. אפילו התירוצים שלהם לא השתפרו - הפעם עלתה טענה שוואלייבה נטלה את התרופות של סבא שלה.

בית הדין דחה את בקשת ארגוני הספורט הבינלאומיים ואפשר לוואלייבה להשתתף בתחרות האישית. אבל זה המקום להבין פעם אחת ולתמיד שאין להתייחס לארגוני הספורט העולמיים בלשון רבים-יחיד ולהגיע למסקנות כמו ״הם החליטו ככה בגלל הרייטינג״ או ״החליטו ככה בגלל שזה רוסיה״ או ״כדי למנוע מלחמה באוקראינה״. כאמור, התאחדות ההחלקה, הוועד האולימפי והסוכנות הבינלאומית למלחמה בסמים בכלל רצו בהרחקתה המיידית.

בית הדין הבינלאומי לספורט הוא גוף עצמאי לחלוטין. הוא יושב בלוזאן שבשווייץ ועובר לאתר המשחקים האולימפיים במהלך האירוע. הוא דן בכל עניין ספורט בינלאומי בעולם - למשל סכומי העברה כששחקנים עוברים בין קבוצות כדורגל. ובתוך מבוך של ספקולציות ופוזיציות, עשה מה שעושים בתי דין רציניים: קרא את החוק.

החוק קובע שכל מי שמתחת לגיל 16 הם ״אנשים מוגנים״. אחת ההגנות עליהם היא שבבדיקת המקרים שלהם תיבחן האשמה האישית. מה החשיבות? עבירות סמים באופן רגיל הן עבירות של אחריות מוחלטת. נכשלת בבדיקה - אתה אשם. ההסברים הם רק לגבי חומרת העונש. אבל לא לגבי קטינים, וגיל הקטינות נקבע כאן ל-16. אצלם צריך להוכיח אשמה.

עו״ד נחשון שוחט, עורך דין פלילי מוביל וגם מרתוניסט והיסטוריון ספורט, אומר שהחוק בעצם קובע נטל הוכחה כמעט בלתי אפשרי. קשה להוכיח שהקטין יזם או לפחות היה מודע לחלוטין לכך שהוא מקבל סמים משפרי ביצועים. ״אי אפשר לצפות מילדה קטנה שתבין מה התרופות שלה״, אומר שוחט ומוסיף שצריך להבין את הקונטקסט של ההחלטה: ״בסך הכל קבעו שהיא יכולה להשתתף. אפשר עדיין לפסול אותה. פשוט פסילה טרם התחרות היא נזק בלתי הפיך״. ובהחלטת בית הדין אכן מוזכר הנזק העצום שייגרם לילדה.

ועל רקע כל זה חשוב להזכיר את אחד הסימנים הבודדים של שפיות בפרשה הזו. בצעד תקדימי, קבע הוועד האולימפי שלא יהיה טקס מדליות אם ואלייבה, כצפוי, תהיה מדליסטית. הוא יחכה לסיום בירור הפרשה, שאולי יימשך חודשים. הם גם ביקשו שבגמר ישתתפו 25 מחליקות ולא 24, למקרה שוואלייבה תיפסל ומחליקה אחרת תקבל את מקומה בגמר. תסריט אפשרי הוא פסילת התוצאות של ואלייבה והנבחרת הרוסית - אבל ניקוי ואלייבה מאשמה אישית.

הצביעות האמריקנית

יש כמה דברים שצריך לקוות שישתנו בעקבות פרשת ואלייבה. האחד הוא שצריך לשקול להפסיק לשתף ילדים במשחקים האולימפיים, בעיקר אם הם אינם חשופים לאותם חוקי "פייר פליי". הבעיה היא שאנחנו כבר דורות נהנים מביצועי מתעמלות ומחליקות וקופצות למים. המחיר ידוע ומתועד היטב. אי אפשר להסתתר. הוא קורה ונחשף במערב וקורה במזרח וקורה באסיה. מילדים, ובעיקר מילדות, נשללת ילדותם בעבודת פרך ספורטיבית. חדשות לבקרים, במדינות מכל התרבויות, צצות פרשות תקיפה מינית, הכאות, הרעבה, התעללות, פדופיליה וכל עניין מחריד אפשרי אחר.

הסימום לכאורה של ואלייבה גם הוא אינו מקרה חדש. ומהצד השני אירוני לשמוע את טענות האמריקנים לצורך הסרת ההגנה על קטינים במקרה הזה - עמדה מרהיבה בחוצפתה למדינה ששלחה למשחקים האולימפיים האחרונים נבחרת מתעמלות שהרבה מחברותיה נאנסו במסגרת פרשה מחרידה, שטויחה במשך שנים על ידי איגוד ההתעמלות האמריקני.

ואלייבה היא בסך הכל עוד דוגמה לטרגדיה של ילדה שנולדה עם יתר מדי כישרון. נראה שמי שסימם אותה ימשיך להנות מהגנת המערכת הרוסית. פרשת סמים שנחשפה בבריטניה לגבי רוכבים בריטים, או הפטור שמקבלת ארה"ב עבור שחקני אן.בי.אי - רק מוסיפים דלק לתחושת הרדיפה של הרוסים. איש לא ייתן את הדין על הרס המוניטין, הרס הקריירה והמהלומה הפסיכולוגית לאחת הספורטאיות הייחודיות ביותר שקמו במדינה.

אם היה בכל זאת חסד קטן בכל הפרשה, הוא שבגלל הגבלות הקורונה - המשחקים נערכים בפני קהל מצומצם של משלחות ההחלקה, שופטים ופונקציונרים. ואלייבה התקבלה במחיאות כפיים והרבה סימפטיה כשעלתה לתרגיל הקצר שמהווה את שלב המוקדמות. היא ביצעה את התרגיל לצלילי "ממוריום" של המלחין-פסנתרן הרוסי קיריל ריכטר.

הילדה הטטארית ילידת קזאן בחרה במוזיקה הזו לזכר סבתה שהלכה לעולמה ב-2019. חיים שלמים עברו עליה בשבוע - תהיות אם חלום חייה ייגנז, תהיות אם המבוגרים בחייה בגדו בה. היא מעדה קלות בקפיצה הראשונה אבל הפער הטכני העצום שלה העלה אותה לתרגיל הארוך ולגמר מהמקום הראשון.

נדמה שרק על משטח ההחלקה, כשלהבי המתכת החדים חותכים את הקרח והמוזיקה מלווה אותה, היא באמת בעולם מוגן משלה.