בית המשפט העליון דחה שלוש עתירות בהן התבקש להכריז על ביטול החלטת הכנסת מה-15 ביולי, בה נבחרו חברי הכנסת צבי האוזר ואוסנת מארק כנציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים. הביסוס לקיומן היא טענה לקיומו של "מנהג חוקתי", המחייב את הכנסת לבחור לפחות נציג אחד המשתייך לסיעות האופוזיציה. העתירות - אותן הגישו התנועה למען איכות השלטון, עורך הדין משה שפירא ומשמר הדמוקרטיה הישראלית - נדחו פה אחד.
בפסק הדין נקבע כי במישור המשפט הרצוי יש חשיבות לבחירת נציג מאופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים, אך אין עילה משפטית להורות על כך. במישור העקרוני, צוין שההכרה במנהג החוקתי תואמת את ניסיון החיים והולמת עקרונות מקובלים בשיטות משפט אחרות, הרלוונטיות להתפתחות החשיבה החוקתית בישראל. ההכרה, כאמור, מתיישבת עם ההנחות המובלעות בפסקי דין קודמים שניתנו על ידי העליון.
עם זאת, במישור העובדתי, בית המשפט קבע שמבט על התנהלות כנסות העבר מעורר קושי להצביע על פרקטיקה עקבית ואחידה לאורך עשרות בשנים, שהפכה למנהג מחייב. מכל מקום, מנהג כזה לא הוכח ביחס לממשלת אחדות פריטטית.
לבסוף, נקבע שהכרה במנהג חוקתי אינה מיתרגמת לאפשרות לאוכפו באמצעות צו שיפוטי. הגישה לפיה מנהג חוקתי אינו ניתן לאכיפה באמצעות צווים שיפוטיים - להבדיל מהכרה שיפוטית בו במקרים מתאימים, לצרכים כדוגמת פרשנות - היא הגישה המושלת בכיפה גם בשיטות משפט רבות אחרות.
על אחת כמה וכמה, קיים קושי באכיפת מנהג חוקתי כלפי הכנסת, הן במישור העקרוני נוכח האיפוק והריסון של בית המשפט בהתערבות בהחלטות הכנסת, והן במישור המעשי (בשים לב למאפייני ההחלטה, כדוגמת חשאיות ההצבעה).
מהתנועה לאיכות השלטון נמסר בתגובה: "אנו מצרים על פסיקת בית המשפט בעניין הנוהג החוקתי בבחירת נציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים, אך מרכינים ראש ומכבדים אותה. כפי שקבע כבוד השופט עמית: 'הגענו למסקנה שהדין המצוי אינו מחייב שלפחות אחד משני נציגי הכנסת לוועדה ישתייך לאופוזיציה, אך יודגש כי זהו הדין הרצוי. העצמאות השיפוטית ואי תלות השופטים הן היכין והבועז של כל מדינה דמוקרטית מתוקנת'. והוסיפה כב' השופטת ברון: 'טוב תעשה הכנסת אם תעגן את הפרקטיקה הנוהגת בחקיקה מתאימה'. התנועה תמשיך לפעול להגנה על מערכת המשפט בכלל והוועדה למינוי שופטים בפרט ובכוונתנו לפעול להסדרת העניין בחקיקה בהקדם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו