אם בחוץ כבר מריחים היטב את החורף, הרי בתוך הכנסת כבר מראשית השבוע נודף ריח חריף של בחירות. כל מאפייני תחילת הקמפיין כבר כאן: התפרקות המסגרות, חידוד המסרים, התקפות הדדיות ומשחקי האשמות. כל אלה התרחשו השבוע בעצימות גבוהה, לא רק בין הקואליציה לאופוזיציה - דבר שמתרחש בשגרה ואינו מלמד על דבר - אלא בתוך הקואליציה עצמה.
לא רק שהעימות הקבוע בין הליכוד לכחול לבן עלה עשר דרגות, כי גם זה כבר לא מעיד על כלום. זו גם ההצטרפות של אריה דרעי לחינגה, והדד־ליין הקבוע בחוק הנושף בעורפם של כולם - 23 בדצמבר, המועד האחרון להגשת תקציב המדינה לשנת 2020.
בשבוע הקרוב יעלה יאיר לפיד את הצעת החוק לפיזור הכנסת. לא יהיו דחיות, הבהיר, למרות שהפלת החוק בהיעדר רוב תמנע הגשת הצעת חוק דומה למשך שישה חודשים. בכל מקרה, גם אם בדרך פלא תאושר הקריאה הטרומית של החוק, לא יהיה אפשר להשלים את החקיקה עד 23 בדצמבר. כחול לבן מהססים בין התנגדות, תמיכה או היעדרות, ובכל מקרה נראה שלא החוק הזה הוא שיגאל את הכנסת הנוכחית מייסורי גסיסתה.
אבל למרות הכאוס, לא כל הדרכים מובילות לבחירות. מקורבי ראש הממשלה אמרו השבוע כי למרות הקמת ועדת הבדיקה בידי בני גנץ על פרשת הצוללות, ולמרות ההתבטאויות המתלהמות שליוו את השבוע האחרון, נתניהו היה מוכן לתת צ'אנס נוסף לקואליציה. מילות קוד שמסתירות כמיהה לתחנת יציאה נוספת בשלהי חודש מארס.
אחרי שהודיע גנץ על ועדת הבדיקה שהקים במשרד הביטחון, כשהוא מכוון אותה היישר לבטן הרכה של נתניהו, קיים ראש הממשלה שיחת ועידה עם כמה מבכירי הליכוד כדי לגבש את אסטרטגיית התגובה למהלך. על הקו היו, מלבד יועצי נתניהו, גם מיקי זוהר, אופיר אקוניס, אמיר אוחנה ויובל שטייניץ. את הקו הניצי ביותר הוביל אקוניס.
"הגיע הזמן להגיד לכחול לבן 'עד כאן. עברתם את הגבול עם ההחלטה הזאת של גנץ"", אמר, "זו לא רק ההודעה של גנץ, אלא זה גם צבר של הפרת הסכמים, החל מקביעת ועדת האיתור למינוי פרקליט המדינה ועד הצבעות סיעת כחול לבן בכנסת".
אקוניס פנה אל נתניהו: "אני שומע את הציבור שלנו אומר שהם משפילים אותנו ולצערי הדברים לא מופרכים. ההחלטה הזאת היא חציית קו אדום. לא רק שזה לא ענייני, ככה לא נוהגים בשותפות. אנחנו כפסע לפני שהממשלה הפריטטית הופכת לממשלה פתטית".
יודע שיש תחנת יציאה לבחירות, אבל בניגוד לכולם - הוא אינו ממהר. נתניהו // צילום: מארק ישראל סלם
לתדהמת המשתתפים, כל מה שהיה לנתניהו לומר לשמע הדברים היה: "שכחת להגיד את המילה: 'לדעתי'". נתניהו היה רגוע מאוד בשיחה ולא ניכר ממנה כי הוא זועם על גנץ נוכח הקמת הוועדה רק זמן קצר קודם לכן. ראש הממשלה לא התחבר לדברי אקוניס והסתייג מהם באופן ברור. המסקנה שאליה הגיעו המשתתפים היא כי למרות הכל ואחרי הכל, פניו של נתניהו אינן לבחירות כרגע.
שתי אפשרויות רעות
אצל גנץ הדברים מסובכים יותר. מצד אחד - עמידה על שלו, מה שיאיץ כנראה את קיצו הפוליטי במערכת בחירות שבהן הוא עלול לאבד את כל מעמדו, לא רק את ראשות הממשלה על הנייר, שאותה לא יקבל, אלא גם את תיק הביטחון. על פי הסקרים כרגע, אם יהיו בחירות ההתלבטות הבאה של גנץ תהיה האם להיות שר התחבורה בממשלת נתניהו או חבר כנסת מן המניין באופוזיציה.
מצד שני - אפשרות שגם היא אכזרית למדי: להתקפל בנושא התקציב. למצוא תירוץ כלשהו שבגללו יוכל להסביר מדוע תקציב 2021 לא יעבור עד 23 בדצמבר אלא רק אחרי מועד אחר.
במילים אחרות, אם להשתמש במילותיו של גנץ עצמו, בשבועות הקרובים תתרחש פאודה. כל השאלה אם מול נתניהו, או מול אבי נינסקורן ובכירי מפלגתו.
גנץ מכחיש בתוקף שהוא לפני כניעה בנושא התקציב. אולם מאחורי הקלעים הוא לא מפסיק לשלוח שליחים ומגששים אל בכירי הליכוד לראות איך יורדים מהעץ הזה עם כמה שפחות נזק. גנץ רוצה לוח זמנים מחייב לתקציב 2021 כדי לאפשר לו לסגת. נתניהו לא ממהר לשתף פעולה, דוחה את הפתרונות המוצעים, ומשיב את פניהם של שליחי גנץ ריקם.
גנץ כבר יודע שנתניהו לא ימצמץ. הדבר, אם כן, תלוי רק בו. הוא לעולם לא יוותר על הרוטציה למרות שהוא יודע שלא יקבל אותה. את המתנה הזאת לא יעניק לנתניהו, אם כבר אז בחירות. נושא התקציב אלסטי יותר. יועציו הקרובים תומכים בפשרה. בעיקר מנכ"ל משרד ראש הממשלה החליפי החדש הוד בצר, שמונה השבוע.
במסרים האחרונים לנתניהו התייחס גנץ גם להחלטתו להקים את ועדת החקירה לצוללות. שמא הקמת הוועדה תטריף את נתניהו שיפוצץ הכל. באותם מסרים הסביר גנץ באמצעות אנשיו לבכירי הליכוד כי בכוונה הקים ועדה חסרת שיניים שכל כולה נועדה רק לרצות את הבייס. הוא גם התחייב כי שום נזק לא ייגרם לנתניהו בעקבות הוועדה. הוא ציין לזכותו כי עדכן את ראש הממשלה לפני שהקים את הוועדה והודיע על קיומה לציבור, בגלל שלא רצה לטרוף את כל הקלפים וחשוב היה לו לצאת הגון.
נורות אזהרה מימין
נתניהו מוטרד בהרבה מנפתלי בנט מאשר מבני גנץ. לדעתו, כל מחנה הימין צריך להיות מוטרד ממה שלדעתו עומד להתרחש עם המפלגה הזאת אם וכאשר יהיו בחירות.
תסריט שבו ימינה תעדיף ללכת עם יאיר לפיד הוא חשש אמיתי של נתניהו // צילום: אורן בן חקון
רה"מ הוא אדם ממוקד מטרה. כשניצב לפניו דבר שהוא רואה כאיום, כל השאר זז הצידה. בני גנץ, יאיר לפיד, חולדאי וכל היתר לא מעסיקים אותו כלל. הוא לא רואה בהם סכנה בהקשר של בחירות קרובות אפשריות. אבל את בנט כן. הספקות שהוא מטיל לגבי מחויבותה של ימינה לדרך הימין, הם ספקות אמיתיים שמקננים בו ללא הרף.
מצד אחד נתניהו רואה את בנט מגדיל את גוש הימין באופן משמעותי. מאז שהוא באופוזיציה גוש הימין גדל ל־67-65 מנדטים בסקרים. מנגד הוא לא יודע בוודאות אם המנדטים האלה אכן ילכו אליו. התסריט שבו ימינה תעדיף ללכת עם יאיר לפיד הוא חשש אמיתי של נתניהו. לא רק תדרוכים לתקשורת. והוא לא אוהב אי ודאות. היא גורמת לו להרגיש איבוד שליטה על האירועים - מציאות שהוא מתעב להיות בה. ובנט גורם לו להרבה מאוד אי ודאות.
נתניהו מנסה לגרום לבנט לתת התחייבות חד־משמעית של שייכות לגוש הימין והתנערות מהאפשרות להליכה עם לפיד. אבל בשלב הזה בנט לא ממהר לשתף פעולה. הוא אמר שלא ילך עם לפיד אחרי הבחירות אבל גם לא הביע מחויבות לנתניהו. ההחלטה שלו להתמודד בעצמו על ראשות הממשלה נועדה להתחמק משאלת הנאמנות לנתניהו.
נורות האזהרה של נתניהו לגבי התנהלות עתידית של בנט אחרי הבחירות הן: העובדה שלא התחייב להמליץ עליו בפני הנשיא כמועמדו להרכבת הממשלה. התבטאויותיו האחרונות נגד "ראשי עסקני המגזר החרדי". הצהרותיו הליברליות בנושאים כמו להט"ב. וכמובן ההיסטוריה הלא רחוקה, שבה הקים בנט עם לפיד את ברית האחים. רק שאז זה היה כדי לפרק את גוש הימין־חרדים ולשבת בממשלה עם נתניהו. היום, כך החשש, זה נועד להחליף את נתניהו.
בין השקד לסבן
גם איילת שקד הפנימה את הפוזיציה הנוכחית של בנט וכבר זה תקופה דואגת להבהיר בכל ראיון כי היא תומכת בו לראשות הממשלה. אין ראיון איתה שבו היא לא טורחת להזכיר זאת, ולפעמים יותר מפעם אחת. מדובר בשינוי חשיבה מבחינת שקד. שילוב של ההפנמה כי דרכה לליכוד חסומה ותישאר כזו לנצח, והבנה כי בנט מביא כעת בסקרים תוצאות יוצאות דופן, לא כיו"ר משותף איתה או מספר 2 שלה, אלא בפני עצמו.
לא רק את הקונסטלציות הפוליטיות בתוך ימינה הפנימה שקד והחלה לפעול לפיהן, אלא גם את השינוי שצפוי לעבור בקרוב הממשל האמריקני. ביום ראשון, יומיים אחרי שהכריזו רשתות השידור האמריקניות על ניצחונו של ג'ו ביידן, וחמישה ימים אחרי הבחירות, ביקשה שקד לשוחח עם חיים סבן.
סבן מקורב מאוד לביידן ולממסד הדמוקרטי בכלל. הוא תורם קבוע למועמדיה, ובזמן שהדמוקרטים בשלטון נוהג לקיים מדי שנה את פורום סבן, אירוע מדיני־ביטחוני־אסטרטגי, שאליו מתייצבים כל בכירי המפלגה, מהנשיא, ועד לשגרירים וחברי קונגרס וסנאט.
שיחה של איילת שקד וחיים סבן היא אירוע חריג. השניים נמצאים משני עברי המתרס. סבן תומך נלהב של פתרון שתי המדינות, ומקורב לצד השמאלי של המפה הפוליטית, מעבר לאוקיינוס וגם אצלנו.
השיחה בינו לבין שקד נמשכה כשעה, ובמהלכה ביקשה שקד ממנו להעביר מסרים לג'ו ביידן ולבקש לוודא כי למרות עמדותיה המדיניות, ימינה יכולה לשמש כר נרחב של שיתופי פעולה בין הממשל החדש לבינם.
לשקד יש גרסה אחרת. לדבריה, מטרת השיחה היתה ניסיון שאיבת מידע על בעלי התפקידים הרלוונטיים בצוותו של הנשיא, והמינויים המסתמנים בממשלו, בפרט אלה הרלוונטים לישראל. סתם רציתי לתהות על קנקנו של ביידן ולנסות לברר לאיזה כיוון ייקח ביחס אלינו כאשר ייכנס לבית הלבן, אמרה.
מי יציל את הבית שלו
כששימש בתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, ביקש אבי גבאי לשנות את החוקה ולהעביר את הפריימריז במפלגה מכלל המתפקדים לחברי הוועידה. עמיר פרץ התנגד בתוקף. הוא טען שמדובר במחטף לא לגיטימי ותבע להותיר את הסדר הקיים על כנו. הוא אף הלך לבית משפט וניצח. גבאי נאלץ להתפשר, והסיכום בין הצדדים הפך למעשה לפסק דין.
כיו"ר המפלגה דוחף פרץ להעביר את הפריימריז מכלל המתפקדים לידיה של הוועידה. וזו של היום היא לא מה שהיה פעם. בוועידה של גבאי לפרץ היתה בעיה. רובה הורכב מאנשיו ומאנשיה של שלי יחימוביץ' שתמכה בו בכל מאודה. הוועידה הנוכחית צבועה כולה בצבעי פרץ.
פרץ מבקש גם להסמיך אותו לנהל מו"מ עם כחול לבן לריצה משותפת. מתנגדיו רואים במהלכים האחרונים את נעיצת המסמרים האחרונים בארון הקבורה של המפלגה. לדבריהם, בחירות בוועידה לראשות המפלגה חוסמות בפועל כל אפשרות שמישהו אי פעם יחלום להצטרף אליה ולהחזיר אותה לימי תפארתה. אף אחד לא ירצה לצלוח בחירות בקרב כמה אלפי עסקנים המזוהים עם פרץ.
עוד אומרים מתנגדי היו"ר כי בבקשתו להיות חלק מכחול לבן, שם פרץ את הז'יטונים במקום הלא נכון. לכרוך את גורלנו בגורל מפלגה שעתידה כה לוט בערפל זה הימור מסוכן.
פרץ לא מתרגש מהביקורת ומתכוון להמשיך בכל הכוח, כולל לערכאות משפטיות. לדעתו, מה שהזיק למפלגה יותר מכל זו התנהלות גורמים שלא כיבדו את מהלכיו כיו"ר, כולל אלה שאושרו על ידי המוסדות המפלגתיים, ובראשם מרב מיכאלי, שלא הסכימה להשלים עם כניסתה של העבודה לממשלת נתניהו, למרות החלטת הוועידה. לדברי פרץ, הדרך היחידה לצלוח את הבחירות תהיה באמצעות חבירה לכחול לבן. חיבור כזה, הוא אומר, יבטיח שלושה מנדטים יותר מאשר מה שמקבלת כחול לבן בסקרים כעת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו