מערכת הבחירות שנפתחה השבוע תהיה המאתגרת ביותר אי פעם מבחינתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ועם איום מוחשי לאיבוד השלטון. יריבים מימין קוראים תיגר על מנהיגותו, אחד מהם כבר הצהיר שלא יישב איתו - וכל זה כשבלוק הימין מפורק, וקואליציות חלופיות בלעדיו נראות אפשריות מתמיד. נתניהו הישיר מבט לסכנה שאורבת לו בימים לפני פיזור הכנסת וכבר עמד להתקפל, לתת לגנץ חוק שיסתום את הפרצה המאפשרת תחנת יציאה לפני הרוטציה ולצאת כשידו על התחתונה אבל עם עוד שנה לפחות בשלטון. קריסתה של כחול לבן ברגע האמת טרפדה את התוכניות.
נכון למפת הסקרים הנוכחית, נתניהו יצטרך למצוא שותפים קואליציוניים יש מאין כדי להרכיב ממשלה. גוש הימין לא יספיק כנראה גם הפעם. אם גדעון סער ידבק בסירובו, על נתניהו יהיה לנדוד שוב לגוש השמאל לחפש את המנדטים החסרים. לא בטוח שימצא. ואם כל זה לא מספיק, הגיע זאב אלקין וסיפק לנתניהו את כאב הראש השבועי.
אסור לזלזל בהצטרפות של השר אלקין למפלגתו החדשה של סער ולערך הסגולי שהוא מעניק לה. הניסיונות של הליכוד להציג את סער כמפלגה שמאלנית ייראו מעט תלושים כעת, כשאת הרשימה מפאר איש ימין מובהק, מתנחל ומי שכיהן כיו"ר שדולת ארץ ישראל לפני שהתמנה לשר בממשלה.
אלקין נחשב לאסטרטג פוליטי מחונן עוד יותר מסער. כשהיה קרוב לנתניהו, שימש יו"ר הקואליציה ויו"ר צוות המו"מ של הליכוד. בתקופתו, בארבע שנים מ־2009 עד 2013, לא נחלה הקואליציה אפילו מפלה אחת בהצבעות במליאה. אלקין גם היה שותף הסוד היחיד מהליכוד למהלך כניסתו של שאול מופז לממשלת נתניהו בליל ההצבעות על פיזור הכנסת, רגע לפני הקריאה השלישית והאחרונה. אף אחד לא יתפלא אם יתברר כי מאחורי המהלכים הפוליטיים האחרונים, כולל הצבעתה של מיכל שיר נגד הפשרה שהיתה דוחה את הבחירות, עמד אלקין כשותף מלא של סער מאחורי הקלעים.
נטישתו של אלקין את הליכוד הוא מכה מורלית למפלגת השלטון ונדבך נוסף בתחושת ההתפוררות שלה ערב בחירות גורליות ומסוכנות מבחינתה. למרות כל אלה יש לקחת בעירבון מוגבל את הדברים שהטיח אלקין בנתניהו במהלך נאומו. נראה כי המסר שהעביר תואם בדיוק למסר שהעביר סער כאשר פרש והודיע על הקמת תקווה חדשה: נתניהו היה אחלה, אבל עכשיו הפך לנטל בגלל מאווייו האישיים. בניגוד לדברי אלקין, כלל לא בטוח שאם נתניהו היה מודיע שהוא מוותר על החסינות, כחול לבן היתה קופצת לממשלתו. לכחול לבן וגוש אנטי־ביבי היה רוב לטרפד חסינות ולא היה שום צורך שנתניהו יכריז על כך.
האינטרס העליון
לאחר שיתפכח מעזיבת אלקין, הדילמה הראשונית של רה"מ, עוד לפני שלב הקמפיין, תהיה איך להתייחס כעת לכחול לבן התקועה לו בתוך הממשלה בלי יכולת להזיזה. האם לשאוף להגיע להסכמות ולהבנות - אולי בזמן הגירושים יתגלה שיש אפשרות לעבוד במשותף, דבר שעשוי להשפיע על הקואליציה העתידית, אם המפלגה תעבור את אחוז החסימה. או לנצל את הרוב המובנה בממשלה ולהעביר החלטות תוך התעלמות מוחלטת מגנץ וחבריו.
מורכבות נוספת ולא פחות משמעותית היא ניהול משבר הקורונה במקביל לניהול קמפיין הבחירות. אמון הציבור גם כך בקרשים. החיסונים יהיו אמנם חלק בלתי נפרד מהקמפיין, אבל איך יוכל רה"מ להוביל סגר ממושך בלי להחזיק לוח שנה ולתזמן כל מהלך לפי מועד פתיחת הקלפיות. הביקורת שיהיה חשוף לה, לא משנה באיזה כיוון יבחר ללכת, תהיה חדה. נתניהו בונה על סוף המגיפה וסיום מבצע החיסונים, לכן רצה לאחר את הבחירות בכמה שבועות. להיות בצד הבטוח. אבל מהלך הדחייה לא הסתייע, ונתניהו מוצא את עצמו במרוץ נגד השעון. סגר, אחריו שחרור ואחריו חגיגות סוף הקורונה, וכל זה לפני 23 במארס - לא בטוח שזה אפשרי. אבל כמי שמרגיש שגורלו הפוליטי תלוי בזה, אין ספק שיעשה הכל לשאוף לשם.
נתניהו לא התנסה עד כה ביריבים פוליטיים של ממש מימין. את השמאל הוא רגיל לתקוף ובהצלחה. אבל כששני מועמדים מימין לליכוד מכריזים על מועמדותם לראשות הממשלה, מדובר באתגר משמעותי. הנטייה הטבעית שלו תהיה לנסות להדביק אותם לשמאל, כמו שעשה למפלגות שהתחפשו למרכז, וכמו שעשה לישראל ביתנו שהיתה חלק ממחנה הימין. אבל יש הבדל בינם לבין נפתלי בנט וגדעון סער. ימינה היא המפלגה הימנית ביותר בכנסת. ליברמן עוד תמך בפתרון שתי המדינות ואמר שעבור שלום היה מוכן לפנות את ביתו בנוקדים. אבל נראה שגם אם יסרקו את גוגל מההתחלה ועד הסוף לא יוכלו למצוא התבטאות משמעותית שסער אי פעם אמר.
הפוזיציה שבה בחר להיות, במחנה "רק לא ביבי", עשויה לשרת את השמאל יותר מאת הימין, למרות דעותיו המדיניות. האינטרס המובהק ביותר של מחנה השמאל, מעל כל היתר - כדי לכבוש יום אחד את השלטון - הוא הפלת נתניהו. מדובר במחנה המייחל כבר יותר מעשור שאת הליכוד יוביל מועמד בינוני, בסדר גודל של מועמדיהם שלהם, שאותו יוכלו לנצח. צירוף של כוחות ימניים למחנה "רק לא ביבי" משרת אותם ומגשים את חזונם.
סער הכריז כי לא יישב תחת נתניהו, אולם הכרזתו זו תגיע למבחן, אם בכלל, רק ברגע האמת, אחרי הבחירות, כשהאלטרנטיבות יהיו ישיבה עם נתניהו, בחירות נוספות או הצטרפות לקואליציית שמאל, אולי אפילו כזו הנשענת על קולות הח"כים הערבים מהרשימה המשותפת. גם התוצאות עשויות להיות רלוונטיות. ציפי לבני בראשות קדימה עם 28 מנדטים הרגישה מספיק בטוח להישאר בחוץ. ארבע שנים אחרי זה בראשות התנועה עם 6 מנדטים, היא כבר זחלה פנימה.
בנט רואה את סער מימין
בהכרזתו על המפלגה החדשה שבראשותו, לקח סיכון לא קטן. הודעתו היתה עשויה להביא לביטול הבחירות ודחייתן לקץ לא ידוע, מה שהיה מייבש אותו מחוץ לכנסת ומחוץ לתודעה הציבורית זמן רב. אבל סער הוכיח שהיה ונותר פוליטיקאי מיומן. בעוד הוא פרש מהכנסת אחרי הודעתו על מנת שלא יוכרז כמי שפרש מסיעתו, עם כל הסנקציות הכרוכות בכך, דאג להותיר אחריו תאים רדומים בתוך המשכן - צביקה האוזר ויועז הנדל עבור מימון המפלגות, ומיכל שיר ושרן השכל עבור האצבעות בכנסת לטרפד מהלך של דחיית הבחירות. בשני המקרים דרכו צלחה. היוזמה לצמצם את מימון המפלגות של "דרך ארץ" לא התרוממה, ובהצבעה הגורלית שהיתה יכולה לדחות את הבחירות, הפציעה מיכל שיר והרימה את ידה נגד בדיוק ברגע הנכון.
אבל אי אפשר שלא להתייחס לסטנדרט הכפול. כשאורלי לוי־אבקסיס הואשמה בגניבת קולות השמאל לימין, לא ממש באשמתה אלא כתוצאה מהסכם חיבור למרצ, ספגה ביקורת קטלנית. מיכל שיר שנבחרה בקולות הליכודניקים והעבירה אותם למחנה "רק לא ביבי", זכתה למחיאות כפיים.
בנט הבין שהחמיץ הזדמנות בשבועות האחרונים. גם בכך שהתמהמה עם המו"מ עם הנדל והאוזר, וגם בהחמצה עם יפעת שאשא־ביטון, שעברה גם היא לסער. ברגע אחד איבד את הבכורה כטוען לכתר המרכזי. כדי למזער נזקים הודיע השבוע על ריצתו לראשות הממשלה, כשהוא סבור כי הודעה כזו תחזיר קולות מסער אליו, אחרי שנחתך בחצי מכוחו בסקרים רק לפני שבועיים.
אסטרטגיית הקמפיין שלו תהיה שונה משל סער. יש לנו עקרונות ויכולות, יגיד לציבור, וימינה תשב בכל ממשלה שתעניק לה את האפשרות לממש אותם. לא תומכים בנתניהו ולא שוללים אותו. רוצים להגיע לפסגה ולהתחיל לעבוד. תבחרו בנו, יגיד, לא כי אנחנו חלק ממחנה כזה או אחר.
בחודשים האחרונים נפגש בנט כמה פעמים עם הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, ונכון לעכשיו לא זנח את הסיכויים שיבחר להצטרף אליו, למרות הסיכוי הנמוך שכך יקרה. אחת הבעיות שמפריעות לשידוך, נוסף על כך שאייזנקוט מתלבט אם בכלל להצטרף לפוליטיקה, ואם כן לאיזו מסגרת, הוא בצלאל סמוטריץ'. לאיזנקוט יש בעיה עם נוכחותו ברשימה. בין השאר בשל המתקפות של הימין העמוק על צה"ל על רקע פרשת אלאור אזריה.
בדרך לפיוס? גנץ ולפיד // צילום: אורן בן חקון
איילת שקד לא אהבה את הדהרה של בנט לבחירות וניהלה מגעים לממשלה חליפית בכנסת הנוכחית. בשבועות האחרונים ניהלה שיחות אינטנסיביות עם האוזר והנדל מתוך ניסיון לשכנע אותם להצטרף לממשלת ימין צרה, שבה היתה מקבלת את תיק המשפטים ובנט כנראה את תיק הביטחון. לא רק השניים לא התלהבו. גם בנט עצמו. הוא העדיף בחירות. למרות הסיכון, לדעתו מפלגה של חמישה מנדטים לא יכולה להשפיע באמת כמו שתוכל להשפיע כשכוחה יגדל.
מי יתפוס את ההגה בעבודה?
החלטה אחת כבר גמלה בליבו של גנץ. כל עוד הוא יו"ר המפלגה, כחול לבן לא תתמודד עצמאית בבחירות. ההתלבטות נעה בין פרישה לבין חבירה ליאיר לפיד. מתברר כי למרות היריבות בין הצדדים והמתקפות ההדדיות, נותר ציר פתוח בין הלשכות. הלל קוברינסקי. איש של לפיד. היחיד שהצליח לשמור על קשר עם אנשי גנץ גם בזמנים הקשים. ככל הידוע, גנץ ולפיד עוד לא נפגשו. אבל הולכת ומתחזקת ההערכה שפגישה כזו תתרחש בקרוב.
אחד ממקורבי גנץ הסביר את הדילמה ואמר לבן־שיחו כי גנץ בדיכאון ועל סף שבירה. בא לו פשוט ללכת הביתה, ואולי לשוב יום אחד בעוד כמה שנים אם התנאים יבשילו לכך. אבל, המשיך, גנץ לא רוצה לסגור את הדלת בפני חיבור ללפיד כמספר 2. הוא לא יזיל דמעה כשיראה את לפיד נכתש תחת מכונת הקמפיין הארסי של הליכוד. אותו קמפיין שהפיץ שמועות עליו, גנץ - יעבור עכשיו לטפל בלפיד ויניח לו לנפשו.
אבי ניסנקורן ואנשי הפלג המיליטנטי, יודע גנץ, כבר לא איתו. בימים אלה הם מחפשים בתים חדשים, כמו יש עתיד, מפלגת העבודה או מפלגה חדשה. עם רון חולדאי ועפר שלח, או בלעדיהם.
הודעתו של עמיר פרץ כי הוא מפנה את ראשות העבודה מציבה דילמה קשה עבור אבי ניסנקורן וחולדאי, שניהם בשר מבשרה של המפלגה הוותיקה והגוועת. לעבודה יש נכסים, נדל"ן, היסטוריה ואחיזה בשטח - כר פורה לג'ובים ולבעלי תפקידים. זאת נוסף על האחיזה שיש לניסנקורן בהסתדרות. אולם מנגד, העבודה יכולה גם להתגלות כאבן ריחיים, מותג שזמנו עבר ומבריח מצביעים. אלא אם כן מפלגת העבודה היא רק פלטפורמה, כלי לחיבור נוסף בהמשך. אולי גם עם לפיד. ממילא לאף אחד מהשמות הרלוונטיים - ניסנקורן וחולדאי - אין שאיפה להיות מספר 1, ומה שחסר בשמאל היא מפלגה שתטפס לאזורי המנדטים של הליכוד.
גם נתניהו זקוק לחיבור כזה בשמאל. כשהליכוד מוביל על כל היתר בפער של עשרה מנדטים ויותר, הוא גם הראשון להיפגע. ב־2013 הבטיח נתניהו את ניצחונו כאשר התחבר עם ליברמן, והסקרים חזו יתרון של כמעט 20 מנדטים על כל היתר. אבל חוסר המתח והניצחון שהיה נראה מובטח מראש גרמו לנתניהו ולליברמן לדמם מנדטים בקצב, ומפלגות לוויין החלו לצמוח. נתניהו אמנם הצליח להרכיב ממשלה, אבל הסיטואציה אז כבר לא יכולה לחזור. לפיד, אז שחקן חדש בזירה, דחה את כל הקריאות בתקשורת ובשמאל לנסות להרכיב קואליציה חליפית, והודיע שעל פי תוצאות הבחירות, ראש הממשלה הוא נתניהו. הכרזה כזאת מפיו כבר לא תחזור על עצמה, לא משנה מה יהיו התוצאות. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
