תוכנית "עובדה" ששודרה ביום חמישי הסתיימה באיחולי רפואה שלמה אישיים מאת המגישה אילנה דיין לשופטת היושבת בראש ההרכב בהליך המשפטי נגד ראש הממשלה. הברכה הזו נתנה חותמת נוטריונית לתחושה שהתוכנית באה לשרת מהלכים פוליטיים לאחר פיזור הכנסת ולקראת הבחירות.
לתקשורת תפקיד מכריע בדמוקרטיות הנאורות, וכולנו סומכים על העיתונאים, שיביאו מידע רלוונטי ומהימן לידיעת הציבור. עיתוי הבאת המידע הוא קריטי, לעיתים יותר ממהותו ומאיכותו.
כזכור, בית המשפט העליון חילץ לפני שנים לא רבות את אילנה דיין והתוכנית "עובדה" מפיאסקו של עובדות, שבהמשך התברר כי אינן מתיישבות עם המציאות. לאחר שחויבו על ידי בית המשפט המחוזי לפרסם התנצלות ולפצות את סרן ר' בתביעת הדיבה שהגיש נגדה, ערערו דיין והתוכנית לבית המשפט העליון, ושם המציאו השופטים יש מאין מונח משפטי חדש - "אמת לשעתה" - וכך חולצה דיין בשלום ממבחן האמינות.
בתוכנית פתיחת העונה הרחיבה דיין את המושג "אמת לשעתה" לכדי סוגה טלוויזיונית חדשה: מעתה אמרו: "אמת רעה לשעתה". אילנה דיין הוכיחה שהאמת טובה רק כאשר היא משרתת נרטיב או סדר יום מבוקש.
במשך חודשים רבים, לרבות בתקופת מערכת בחירות, ידעו עיתונאים לא מעטים שראש השב"כ נדב ארגמן הודיע ליו"ר כחול לבן, בני גנץ, כי האיראנים פרצו לסלולרי האישי. התקשורת ידעה שהמועמד המרכזי המתחרה בראש הממשלה בבחירות נתון לפוטנציאל סחיטה, בשעה שכל המידע האישי-אינטימי שלו נתון בידיים זרות עוינות. מידע חשוב וחיוני לציבור הוחבא במשך זמן לא מבוטל מידיעת ציבור האזרחים. כל אחד ואחת יחשבו מדוע בחרו עיתונאים להצניע מידע זה, ואם בחירתם קשורה ברצונם הגלוי להביא לתבוסתו של נתניהו. כך או כך, אמת רעה לשעתה - הוחבאה היטב בכספת.
אך לא פחות חמורה היא השתיקה, אם לא העידוד בפועל, מצד כלי התקשורת בזמן שיריביו של רה"מ ויועצים אסטרטגיים מטעם מחנה "רק לא ביבי" פמפמו ללא הרף שהפריצה לסלולרי של בני גנץ היא בכלל ספין של תומכי נתניהו ומקורביו, ושייתכן שהליכוד בכלל עומד מאחורי הפריצה. כאן כבר מדובר בסיוע לדבר שקר: הם ידעו היטב שאיראן עומדת מאחורי הפריצה וידעו היטב מה טיב התכנים שנשאבו, אבל רובם עמדו מנגד כאשר הופץ פייק ניוז - פשוט פייק ניוז - ביחס לזהות הפורצים או התכנים שנפרצו. אלה בודקי העובדות שלך, ישראל.
אלא שעת בחירות היא, והפעם בוחרת דיין שלא להסתפק בראיונות עם פועלי מפעל הנקניקיות של עולם היח"צ והייעוץ האסטרטגי, אלא לטבול רגל בסחי. אופרציה שלמה של בימוי מלכודת תוכננה והוצאה אל הפועל: מפגש בדירת יוקרה מרושתת במצלמות ובמיקרופונים, שעל פי דיווח של אילה חסון, אחד המשתתפים בו הוא מנחם גשייד, מקורב מאוד לגדעון סער. הנה עובדה שלא נכנסה ל"עובדה".
השמטה מקרית של המידע או "אמת רעה לשעתה"? כשמדובר במשדר שכל כולו נועד להמחיש איך כל חלקיק מידע המועבר אלינו הוא תוצר של אינטרסים ומניפולציות, זו תהיה בגדר תמימות רשלנית שלא לחשוד. וממילא עולה השאלה הגדולה: אם הקפידו להעלים מידע מביך על מועמד שחפצו ביקרו אך לפני פחות משנתיים ואף שיתפו פעולה עם יחצניו ביצירת מסך עשן כוזב, איך נסמוך עליהם כעת? ומערכת הבחירות רק בחיתוליה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו