"זהו יום עצוב לאמריקה ולא משנה מה הסיבות שהביאו לכך... הסינים מסתכלים עלינו ומרוצים, זה טרגי", כך אמר מרקו רוביו, הסנאטור הרפובליקני של פלורידה, אחרי ליל המהומות בגבעת הקפיטול. "אנחנו נראים כמו מדינת עולם שלישי. אסור שזה יקרה". אף שרוביו היה בין אלו שתמכו עקרונית ברעיון של בדיקת זיופים בבחירות, הסתערות גבעת הקפיטול כאילו היא הבסטיליה היתה כבר צעד אחד יותר מדי עבורו. "זה לא יכול להיות כך. אי אפשר שמחצית מרוצה ומחצית לא. זו אמריקה שאנחנו מכירים צועדת יחד".
שנה קשה היתה 2020, וגם 2021 מתחילה ברגל שמאל. הייתי באמריקה אך לפני חודשיים כדי לסקר את הבחירות, שהתקיימו למרות הקורונה הקשה ותחת תנאים מסובכים במיוחד ובתום קמפיין שלא היה כדוגמתו. סיקרתי וראיתי הרבה דברים בחיי אבל ביום רביעי, כשהסתובבתי ברחבי וושינגטון, באמת שלא יכולתי להאמין שאני בליבה הפועם של הדמוקרטיה הכי חזקה בעולם, מנהיגת העולם החופשי. קשה להאמין שזו אמריקה שאותה אנחנו כה מעריצים.
זה התחיל דווקא באווירה טובה. הגעתי לוושינגטון בדיוק לפני הסערה, כאשר החלו ההפגנות השלוות ברוח הדמוקרטיה של תומכי טראמפ מול הבית הלבן, ואחריהן הצעדות אל עבר גבעת הקפיטול. ראיתי משפחות, הורים וילדים. הם באו לראות את נשיאם שפנה אליהם. היתה תחושה שגנבו להם את הבחירות, אבל לצד זאת שמחה גדולה בעצרת הגדולה שבה טראמפ נאם מול הבית הלבן, אפילו שאגות הערצה.
צילום: אי.אף.פי
ואז, כאילו משום מקום, הכל השתבש. תומכי טראמפ פרצו את המחסומים ורמסו גם את ההכנות לקראת טקס ההשבעה של ג'ו ביידן. כמה עשרות מהמפגינים פרצו לתוך הקונגרס. זה היה מטורף. "ראיתי את הדלת פרוצה ונכנסתי פנימה", סיפרה לי טוד, שבאה עם אליה מפלורידה. "עטפנו את הפסלים בצעיפים של טראמפ ואז ביקשו מאיתנו לצאת - ויצאנו". אבל חלק מחבריה סירבו לצאת.
המאחד הלאומי? לא הוא
זה היה יום רע לרפובליקנים, גם אם לצד זאת אי אפשר היה להתעלם מהצביעות של רשת CNN, שהגנה על המפגינים והמתפרעים במהומות במאי האחרון, בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד, ולא תקפה את אלו שפגעו בבניינים הפדרליים בעיר פורטלנד. ברשת החדשות גם שכחו את ההפגנות נגד טראמפ למחרת טקס ההשבעה, ואת הילארי קלינטון שטענה שהוא אינו נשיא לגיטימי.
אבל בעולם שלנו, לפעמים אי אפשר לצאת טוב. כך היה עם הנשיא טראמפ הפעם. הוא אכן הלהיב את הקהל, אך האם באמת גרם להם להשתולל? קשה להאמין. מהנשיא תמיד מצפים להיות המאחד הלאומי, וטראמפ סולד מהרעיון הזה. מבחינתו הבייס איתו, והוא עם הבייס, אבל זה לא אומר שהוא אחראי למעשיהם. כל העיניים היו נשואות אתמול לנשיא, הן מצד תומכיו והן מצד סולדיו, בציפייה שידבר באופן נחרץ נגד האלימות, לאחד ולא לפלג. בפעם האחרונה שפרצו לקונגרס היו אלו הבריטים כשתקפו את וושינגטון בשנת 1812. ראינו תמונות היסטוריות והיסטריות.
דניאל מצפון קרוליינה סיפר לי מחוץ למלון שלנו במהלך העוצר הלילי שהוטל על הבירה, כי "היום ראתה אמריקה שאי אפשר לרמות אותנו. חדרנו לקודש הקודשים של הדמוקרטיה האמריקנית. להם (לשמאל) מותר לפרוץ ולהרוס אבל לנו אסור?"
לעומתו, ג'ון מאוהיו סבור שכל ההתנהלות של המפגינים היתה טעות כי טראמפ ייאלץ לעזוב את הפוליטיקה ולא יוכל להציג את עצמו מחדש ב־2024. כפי שאמר מרקו רוביו - תמונות מהעולם השלישי בוושינגטון. עצוב.
"הקהל פה לא רוצה לראות את הבחירות נגנבות ממנו על ידי הסוציאליסטים והפייק ניוז מדיה", אמר הנשיא בעצרת רגע לפני הסערה. בהמשך, אחרי שהבין שהמצב הידרדר באופן מדאיג, פנה אל תומכיו בסרטון ובטוויטר והפציר "בלי אלימות... לכו הביתה. תראו כבוד ללובשי המדים הכחולים". אמנם הנשיא קרא לשקט ולסדר אבל טוויטר חסמה ל־12 שעות את חשבון הטוויטר שלו.
הדמוקרטים השלימו "סוויפ"
כך או כך, באופן אירוני, קצב האירועים המסחרר השכיח כמעט את הדרמה האדירה שהתחוללה פחות מיממה לפני: הדמוקרטים ניצחו בשני מרוצים למושבי הסנאט הריקים מג'ורג'יה והפכו למפלגה החזקה בבית העליון של הקונגרס. המשמעות היא שבפעם הראשונה זה שש שנים יהיה נשיא דמוקרטי (בעוד שבועיים) שימשול לצד סנאט דמוקרטי ובית נבחרים דמוקרטי. מפלגת החמור כבשה את הבירה, גם אם ברוב זעום.
שוטרים מול מפגינים // צילום: רויטרס
קלי לפלר, המועמדת הרפובליקנית שכולם ציפו שדווקא תנצח באחד המושבים שהיו על הכף בג'ורג'יה, הודתה בעקבות האירועים אתמול כי אין מנוס מהתייצבות מאחורי ביידן כנשיא הנבחר, משום שזה מה שהאלקטורים החליטו. גם מגיש פוקס ניוז, שון האניטי, תומך נלהב של טראמפ, אמר כי כל המפגינים צריכים להיעצר ולהישפט. חבר הקונגרס דן בישופ התייצב בעד אישור האלקטורים והודיע כי מבחינתו ביידן הוא הנשיא, אף שהוא גם מבין למה רבים חושבים שהיו זיופים המוניים.
העם האמריקני מותש מהקורונה, מהסערה הפוליטית, מהמיתון הכלכלי, ואינו מבין מדוע מתעכבים החיסונים. הימין מזועזע גם הוא מהאירועים אתמול, אך באותה מידה מכך שהתקשורת מתעלמת מהקבוצות האלימות בשמאל, כמו "אנטיפה", ותוהה היכן היו כוחות הביטחון והשמאל כאשר הערים השונות של אמריקה עלו באש לפני כחצי שנה. העם האמריקני רוצה לחזור לחיים רגילים. כך או כך, קשה לחשוב שדווקא ביום שבו אמור היה להיות מוכרז נשיא נבחר - אולי המסורת הכי דמוקרטית באמריקה - נאלץ המשמר הלאומי להיות מוזעק להגן על הסמל של הבירה מהמון זועם.
אבל גם הדמוקרטים צריכים לעשות חשבון נפש. כאשר יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי קורעת את נאומו של הנשיא טראמפ כשהוא מסיים לדבר בנאום מצב האומה, זה משדר מסר שמהדהד אצל הבייס שלו. זה לא מצדיק אלימות, אך יוצר אנטגנוזים מיותר. אין ספק שטראמפ צריך אחרי אירועי אתמול להניח לטענות על גניבת הבחירות ולתת לביידן את השבועיים הבאים להתכונן בנחת. בדיעבד, היה יכול להיות אתמול יום הקאמבק המטאפורי של טראמפ, שבו היה מקבל את התואר ממליך מלכים, אם שני הרפובליקנים היו מנצחים במרוצים על מושבי הסנאט של ג'ורג'יה. אבל הרפובליקנים לא עבדו קשה יותר בג'ורג'יה והפסידו. אתמול היה זה היום שבו הרפובליקנים הפסידו הכל: נשיאות, סנאט ודעת הקהל. בכדורסל קוראים לזה "סוויפ".
אני פוגש ברחוב אדם עם כובע מצחייה כחול מטקסס. מבחינתו האלימות לא מרגשת, ולדעתו צריך להסתכל על האירועים כמכלול. "זה יום טוב, כי אנחנו רואים שעושים צדק, אנחנו בנקודת מפנה קריטית בהיסטוריה האמריקנית. אני לא אוהב את מה שעשו המפגינים, וזה די עצוב, תמיד יהיו כמה אידיוטים בכל קבוצה גדולה של אנשים". הוא מזכיר כי לפני עשור השתלטו מפגינים מטעם האיגודים המקצועיים על בית המחוקקים של ויסקונסין באלימות, והתקשורת דווקא היתה בעדם.
כששאלתי אותו אם מבחינתו הנשיא הבא של ארה"ב הוא ג'ו ביידן, כמעט התפוצץ מצחוק. "הו לא! לעולם לא! הנשיא הבא שלי יהיה טראמפ".
עוד טקסני שאני פוגש נושא איתו את דגל מדינתו עם הכוכב הבודד ועם כובע בוקרים. קוראים לו בראד קומס ולדעתו "היתה פה הפגנת כוח של מספרים" שבסופו של דבר גלשה לאלימות. אך העיקר מבחינתו הוא ש"אנשים הגיעו עד לפה, מכל המדינה, עבור הנשיא שלהם. אי אפשר היה להפסיד בבחירות האלו - כל מי שמכיר סטטיסטיקה יודע זאת. אם הם מתכוונים לגנוב לנו בחירות ואת הכסף שלנו - אז אנחנו בסך הכל עבדים של מסים".
כשאני שואל אם זו היתה טעות להתפרץ למתחם הקונגרס, השיב בראד: "אלוהים יודע מה התשובה לשאלה הזאת. אני ממלא רק חלק קטן בעולמו של אלוהים, ואם הם (הקונגרס) היו מקשיבים להפגנות השלוות, לא היינו מגיעים למצב הזה. תנועת 'חיי שחורים נחשבים' תמיד מקבלת הנחות במשך השנה האחרונה, ומה אנחנו אמורים לעשות - לתת להם להשתלט על המדינה שלנו?" גם עבורו, אגב, הנשיא הבא אינו ביידן.
הנשיא היוצא טראמפ // צילום: רויטרס
כאמור, הבחירות בג'ורג'יה היו הנושא החם של היום, עד שהפכו להיסטוריה רחוקה. לא בכל יום הדמוקרטים מנצחים בשני מושבי סנאט מטעם ג'ורג'יה השמרנית. למעשה, מאז שנת 2000 ג'ורג'יה לא בחרה סנאטור דמוקרטי. המפלגה השמרנית ניצחה גם בכל מרוץ למושלות במדינה מאז 1998, ומאז 2006 בכל המשרות של התובע הכללי. כלומר, ג'ורג'יה האדומה הפכה לסגולה בשקט־בשקט, עד שבשנת 2020 נתנה את קולה לג'ו ביידן, ובשנת 2021 לשני מועמדים דמוקרטים לסנאט. אירוע בסדר גודל של רעידת אדמה פוליטית - שהפכה להיות פסיק בחדשות אחרי מה שקרה בקונגרס.
קל היה לזהות את הנוסעים לוושינגטון בשדה התעופה של אטלנטה באמצע השבוע: הם נשאו דגלים של ארה"ב, מסיכות עם הדגל וחבשו כובעים שהעידו כי הם משתייכים למחנה טראמפ. קבוצה לא קטנה היתה איתי בטיסה, והם ישבו די בשקט, נראו המומים. תוצאות הבחירות לסנאט שנערכו בג'ורג'יה זרו עוד קצת מלח על הפצעים של המחנה השמרני באמריקה, כשמנגד הדמוקרטים בעננים.
בין הסבב הראשון בנובמבר לסבב השני ביום שלישי, בזמן שהרפובליקנים טענו לזיופים בעידוד הנשיא (היו לו סיבות רבות לכך, כולל 15 מיליון הקולות הנוספים שקיבל לעומת 2016), עבדו הדמוקרטים וניצחו, בין היתר בגלל שסטייסי אברמס פעלה ללא הרף לגיוס מצביעים מהקהילה האפרו־אמריקנית. פתאום במחנה הדמוקרטי מדברים על המהפך הבא האפשרי בטקסס והפיכת אריזונה ועוד מדינות לכחולות.
"חושש לעתיד הדגל שלי"
אלו היו הבחירות החשובות ביותר לסנאט האמריקני אי פעם, כך הגדירה זאת התקשורת האמריקנית. חצי מיליארד דולרים הושקעו שם בחודשיים האחרונים. הזעם הרפובליקני היה מהול באכזבה: כל הדרמה היתה נמנעת אם המועמד דיוויד פרדו היה מנצח בסיבוב הראשון. הוא היה קרוב כל כך, אך לא חצה את ה־50%, ובסיבוב השני הפסיד. זה לא היה אמור לקרות, בין שתי מערכות הבחירות הגדילו הדמוקרטים את כוחם. גם המועמדת הרפובליקנית השנייה קלי לפלר, עם כובע המצחייה התמידי שלה, הפסידה לסנאטור רפאל וורנוק, כומר שמוביל את הכנסייה של מרטין לותר קינג והפך להיות הסנאטור השחור הראשון ממדינת ג'ורג'יה. רק חבל רק שהוא לא אוהד ישראל כמו מורו ורבו.
בג'ורג'יה נשמו לרווחה שהבחירות החשובות בהיסטוריה מאחוריהם. השבוע ראיתי תושבים שמאוד לא אהבו את הזרקורים. אפילו בעצרת התמיכה של טראמפ בג'ורג'יה השבוע ראיתי קהל מאופק יחסית לזה של אריזונה ופנסילבניה בסוף אוקטובר־תחילת נובמבר. "הוא היה נשיא מדהים, אם רק היה קצת שומר על הפה שלו ופחות צוחק על המסיכה הוא היה ממשיך ארבע שנים נוספות בבית הלבן ולא היה שינוי בסנאט", אומר לי ג'ף העוסק בנדל"ן באטלנטה.
"יש לי רק אמריקה אחת ואני לא אתן לדמוקרטים להרוס לי אותה", אומר לי מרפי, תושב אלבמה השכנה שטס לוושינגטון עם הדגל, "הם מתביישים באמריקה, בהיסטוריה שלה, במורשת שלהם, ואילו אנשים כמוני גאים בכל אלו. אני חושש לעתידו של הדגל שלי". עד כדי כך. זה הזכיר לי אפרו־אמריקני שפגשתי השבוע באטלנטה שהסביר לי כי "עם הרפובליקנים, החיים טובים יותר באמריקה".
הדרמה האמיתית, למרות מה שקרה בקונגרס ולמרות שאנחנו כבר לא ב־2020, היא עדיין הקורונה. באמריקה מודאגים מהתפשטות הנגיף, וכל עיתון מציג בשער שלו את החשש כי מבצע החיסונים מקרטע ולא מספק את הסחורה - והפעם דווקא ממשל טראמפ לא האשם המרכזי, אלא המדינות וחברות הייצור של התרופות.
ועוד מילה על מייק פנס, שהיה הדמות הכי משמעותית השבוע. הוא הגיע לעצרת בחירות של הרפובליקנים בכנסייה בעיירה קטנה בג'ורג'יה, אבל בוושינגטון החליט ללכת עם המצפון שלו ואמר לטראמפ כי אינו יכול לשתף פעולה עם הניסיון להפוך את החלטת האלקטורים - בעיקר משום שהחוקה לא תאפשר לו במילא לעשות זאת.
יש כאלה שיגידו כי יש לו מחשבות לקמפיין הנשיאות ב־2024, והליכה עם טראמפ היתה מטרפדת סיכוי שלו להיות מועמד. עוד שבוע בממשל טראמפ הגיע לסיומו, והשאלה היא האם המהומות של מעריציו סתמו את הגולל על כוונותיו להתמודד שוב על הנשיאות או שמא היו אות הפתיחה לקמפיין הבא שלו. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
