"טראמפ חסר הגבולות פגע קשות במורשתו המדינית והכלכלית"

דונלד טראמפ אשם בפלישת ההמון לקונגרס. הנשיא חסר הגבולות פגע קשות במורשתו המדינית והכלכלית 

ההסתערות של אספסוף תומכי טראמפ על בניין הקפיטול היתה מרד במקרה הטוב, וניסיון לתפיסת השלטון בכוח במקרה הגרוע. כך הגדיר את הפלישה לבניין הקונגרס האמריקני בוושינגטון ביום רביעי אחד מחברי הקונגרס הרפובליקנים. במקרה הנוכחי צריך להזכיר התרחשויות היסטוריות דומות, כי זיכרונות אימה כאלה הם שגורמים לציבור להבין את משמעות ההתקפה על הקפיטול והברחת הסנאטורים וחברי בית הנבחרים מהאולם שבו נערך טקס ספירת האלקטורים. 

אז מה זה מזכיר? באמריקה לא היה שום דבר דומה לזה בעידן המודרני, מלבד אירועים בודדים של אלימות. אבל זה מזכיר את ניסיון ההפיכה ברוסיה באוגוסט 1991. וזה גם מזכיר את שריפת הרייכסטאג בברלין ההיטלראית ב־1933. 

המשמר הלאומי השתלט על הקפיטול כעבור כמה שעות מתחילת המהומה. חברי הקונגרס חזרו לספירת האלקטורים. אך נשמעו קריאות מימין ומשמאל, בעיקר משמאל, להדחתו המיידית של הנשיא טראמפ. הנשיא אשם באירועי המרד, שבמסגרתם אפשר היה לראות המון מנפץ חלונות וחודר פנימה לקודש הקודשים של הדמוקרטיה האמריקנית. הוא הופיע בהפגנה שהתקיימה מוקדם יותר ביום רביעי ותקף את מנהיגי הרפובליקנים על כך שהם משתפים פעולה עם הליך אישור בחירתו של ג'ו ביידן לנשיא. 

טראמפ איים על סגנו מייק פנס, אך סגן הנשיא דחה אותו, והגדיל לעשות מנהיג הרוב בסנאט מיץ' מקונל שאמר שכל אי־הסדרים שהיו בבחירות לא יכולים לשנות את תוצאות הבחירות. בתגובה, טראמפ קרא למפגינים לצעוד לאורך שדרות פנסילבניה לעבר הקפיטול במהלך שלקוח מהרפרטואר של מוסוליני. אין אפשרות להתחמק מזה. בכך, לדברי הפרשנים בוושינגטון, הוצתה האש, וההפגנה בשדרה הפכה להסתערות על הקפיטול.

טראמפ חסר הגבולות פגע קשות בירושה המדינית והכלכלית שלו; הוא פגע גם באלה שתמכו בו לאורך כל הדרך וגם בבעלי ברית בעולם. היו לו הישגים חסרי תקדים במזרח התיכון, בזכותו הוקדם כל כך תהליך פיתוח החיסונים למגיפת הקורונה. אבל אחריותו על הפגיעה הכל כך בוטה בדמוקרטיה האמריקנית ביום רביעי השבוע דוחקת הצידה לחלוטין את הישגיו. אגב, ההתרחשות המטורפת על גבעת הקפיטול צריכה לעורר מחשבות על אירועים שלא היו רחוקים מכך מעבר למחסומים של בית ראש הממשלה. לא כל מפגן כוח המוני ברחוב הוא חופש ביטוי דמוקרטי.

הרגע שבו כדור השלג של קריסת הדמוקרטיה בארה"ב החל להתגלגל היה ב־25 במאי השנה, כאשר שוטר במיניאפוליס דרך על צווארו של ג'ורג' פלויד והרג אותו. האירוע שינה את ההיסטוריה. הדמוקרטיה באמריקה לא קרסה. יש לכאורה מוסדות חוקיים מתפקדים. אבל גל האלימות ברחובות הערים של הארגונים המהפכניים "בלאק לייבס מטר" ואנטיפה זכה ללגיטימציה. כפי שאמר העיתונאי הוותיק תומס פרידמן בשבוע הראשון של פרוץ המהומות: הדמוקרטיה היא לא כדורגל, היא יותר דומה לביצת פברז'ה. אבל האמריקנים בעטו בה כמו בכדור. 

יש לקוות שניסיונו האמוציונלי של ג'ו ביידן לאחד ולעמוד בפרץ - יצליח. הוא קרא בעיצומה של הפלישה לקפיטול ל"חידוש הפוליטיקה שפירושה פתרון בעיות, להתקרב אחד לשני ולא ללבות את להבות השנאה והתוהו".

 

קו הטילים

פעולת נקם איראנית תהפוך שיבה של הממשל האמריקני להסכם הגרעין - למשימה בלתי אפשרית

במדיניות החוץ ביידן נמצא במצב של בלבול כאשר הוא מכריז על רצון לחזור להסכם הגרעין מול איראן, אך אף אחד בסביבתו לא יודע בדיוק איך לעשות זאת בלי כניעה טוטלית לאייתוללות.

לצד ביידן נמצא צוות של עוזרים שמורכב מאישים בינוניים למדי. ג'ייק סאליבן ואנתוני בלינקן הם אינטלקטואלים ואנשי מכוני מחקר, אבל ברמה נמוכה. בלינקן זמר, אבל איש לא היה מחתים אותו על הופעת חימום במועדון רוק סביר. 

חלף עידן "החובטים הכבדים"; מישהו שמסוגל להכות הום־ראן או מהלומה שתפיל מישהו לקרשים. בעבר היו אלה הנרי קיסינג'ר, זביגנייב בז'ז'ינסקי או הווארד בייקר. 

זה מתכון לא טוב לפתיחת העונה החדשה במזרח התיכון. במצב כזה, האמריקנים עלולים לאבד את ההובלה והאירופאים, בתיאום עם האיראנים, יכולים לתמרן אותם. האיראנים מציבים כבר עכשיו תנאים לממשל ביידן: מעין אולטימטום שדורש מהנשיא הנבחר להעביר מסר בתוך כשבועיים מהשבעתו, על חזרה הדדית של ארה"ב ואיראן למימוש הסכם הגרעין. 

התיאוריה היא שמסר ברור יסייע למועמדים ה"מתונים", כמו רוחאני, לנצח בבחירות לנשיאות איראן בקיץ 2021. בתקשורת האמריקנית צוטט מקור קרוב מאוד לנשיא הנבחר, ולפיו ביידן נחוש לחזור למגעים עם איראן ולא משנה מה יקרה בימים הבאים עד השבעתו. אבל יש הסתייגות אחת להחלטה - פעולות איראניות שיסכנו חיי אמריקנים. אם תהיה פעולה כזאת כנקמה על חיסול סולימאני, השיבה האמריקנית לאפיק הדיפלומטי תהיה קשה, או אפילו בלתי אפשרית. 

בינתיים, נוסף על הנושא הגרעיני, מה שמדאיג את האמריקנים, בדיוק כמו ישראל, הוא מערך הטילים האיראני. זה היסוד החזק היחיד במערכת הצבאית של איראן. ההערכות האלה רק מדגישות כמה חלשות מדינות המערב במדיניות הפייסנות שלהן כלפי איראן, וכמה איראן מצליחה לפתח יכולות שהן שילוב של גרילה, טרור, כוח טילים ותעמולה שבאמצעותם היא מממשת שאיפות ריאליות להגמוניה במזרח התיכון. כל זאת, כאשר משטר האייתוללות נשחק בהתמדה. 

מי אתם הישראלים?

הסגר שאליו נכנסת ישראל מרמז על אובדן שליטה, ואין כמו בעלי אינטרס כרון חולדאי כדי לנצל זאת

בעולם תוהים, או שמא משתאים, ממודל ההצלחה של ישראל בנושא החיסונים. הנתונים ידועים. התחלה מהירה של החיסונים וביצוע טוב ויעיל שעולה בהרבה על כל מדינה אחרת. זו כרגע נקודת האור. מול ההתפרצות המטורפת של המגיפה בגל הנוכחי, קשה לדמיין איפה היינו אלמלא ההתחסנות של קבוצות הסיכון הגדולות.

הודעתו של רה"מ נתניהו ביום שלישי, ערב ההחלטה על הסגר, היתה אזעקה חמורה. היא מסתירה בקושי מצב של סף אובדן שליטה. "אנחנו בעיצומה של מגיפה גלובלית המתפשטת במהירות שיא עם המוטציה הבריטית. היא הגיעה לישראל וגובה חיי אדם רבים... כל שעה איחור, מהירות ההתפשטות גוברת", אמר נתניהו.

מול מצב החירום הברור והמיידי, ישראל לא מוותרת על גילויי הכיעור שלה, בניגוד לשבחים שהיא מקבלת בתקשורת הבינלאומית. גדעון סער הוא המומחה החדש לטיפול במגיפות. יורם לס אאוט. עכשיו הרבה תלוי ברב קנייבסקי, שהפך את החרדים לאומצת רפלקסים המשחרת למוצא פיו. להישמע לסגר או לא להישמע? מצב חירום עלול לגרום לחרדים להתנהג כאזרחים הקשובים לממשלה, וזה מצב מסוכן שדמות כמו קנייבסקי נלחמת נגדו. 

גרועים ממנו מפגיני החולצות השחורות. למרות תמיכת המערכת המשפטית, בני גנץ וכל השאר, המפגינים הם גורם קבוע לעידוד אנדרלמוסיה. לא מדובר בכמה זרדים למדורה אלא פחיות בנזין כדי להפיח חוסר משמעת, חוסר אחריות ואווירה כללית של אי־ציות אזרחי. אופנה חדשה במצבי חירום.

נפל על התיל הממעיד הראשון בדרכו בפוליטיקה הלאומית. חולדאי // צילום: גדעון מרקוביץ

ויש שמות אחרים שכבר צוינו לרע. הפעם אלו רון חולדאי, גמזו ויפה בן דויד. מאיפה היא צצה? יש איזו מחתרת שהחתימה מורים לספורט? היא מאיימת בשביתת מורים אם לא ייתנו תכף ומייד זריקה לכל המורים בישראל. שוב מודל התגרנות. המיקוח. מי היה מאמין שגם נושא החיסונים יהיה זירה לסחטנות של קבוצות לחץ. 

חולדאי וגמזו השתלטו מייד על המשאב החדש והיקר של החיסונים בעירם, וחילקו חיסונים ל־4,000 מורים. יש מי שאחראי על ההקצאות ממשרד הבריאות; אבל הם החליטו שזה לא הגיוני. התמונה המרה: חולדאי וגמזו זה בעצם תל אביב. החזקים. ביכולתם להשתלט ולצפצף והנה, חולדאי בעצם קורא למפלגתו "הישראלים" אבל זו באופן בסיסי מפלגת תל אביב. על הנייר, גמזו וחולדאי עברו על החוק בכך שהשתלטו לצרכים פוליטיים על משאב מדינה. מי שעושה דברים כאלה זורע בעזרת התקשורת אווירה של חוסר משמעת בנושא שמצריך מסירות של האחיות מצד אחד, ומשמעת אזרחית מצד שני.

בירושלים, קופת חולים מאוחדת עושה מאמצים להביא ביוזמתה את המבוטחים המבוגרים מעל 60 כדי להתחסן. נראה שהביקורת הציבורית עשתה את שלה. בתור החיסונים באמצע השבוע באחת התחנות במרכז ירושלים נרשם אחוז גבוה של מבוגרים. אבל הרושם הוא של גמישות חיובית. מי שמגיע על כיסא גלגלים, גם המלווה שלו יזכה לחיסון. 

חולדאי רומז ששיקולים אישיים של הרגע, ניסיון לזכות בכמה נקודות מקומיות, חשובים לו יותר משיקולים לאומיים. הוא נפל על התיל הממעיד הראשון בדרכו בפוליטיקה הלאומית. 

רוני גמזו זה עניין מורכב יותר. במשך התקופה שלו כפרויקטור של הקורונה הוא צבר נקודות, הפגין מנהיגות, קיבל אשראי ואמון בציבור. איפה הוא החל לאכזב? כשפג תוקף ההסכם איתו בנובמבר, והוא החליט לפרוש מהתפקיד. ארבעה חודשים בלבד. לעומתו, ד"ר אנתוני פאוצ'י הידוע בארה"ב, אמר שלמרות כל הקשיים ואי־שיתוף הפעולה מצד ממשל טראמפ, הוא לא ינטוש את עמדתו. זו מגיפה של פעם במאה שנה, ואין סיכוי שהוא יוותר. הוא רב־חובל שנשאר ליד ההגאים. 

מובילים את הקטאר

הציר שנבנה בין ישראל לאמירויות הוא הדומיננטי ביותר במזה"ת, והסכם הפיוס במפרץ הוא עדות לכך

חגיגת הפיוס הגדולה בסעודיה היא מאמץ לסגור את כל הקצוות לפני שממשל ביידן נכנס לפעולה. עד כדי כך ארה"ב נתפסת כגורם בלתי חזוי. ההסכם שמחזיר את קטאר למערך המאוחד של חצי האי ערב בהובלת איחוד האמירויות וסעודיה הוא לכאורה נגד איראן, אבל למעשה הוא מבטא היערכות לקראת ארה"ב של ביידן. 

הפיוס של מדינות המפרץ וסעודיה עם קטאר יכול להשפיע לטובה גם על האמריקנים. מדהים, אבל אפילו מכון "ברוקינגס", שנתפס כשלילי כלפי ישראל, עשוי לשנות במידה מסוימת את טעמו, וזאת בגלל ההשפעה הקטארית הגדולה במכון. הכסף של קטאר פעיל שם. לא רק לחמאס הם משלמים אלא גם למוסדות אמריקניים, וברוקינגס קשור בעבותות למפלגה הדמוקרטית. 

איחוד האמירויות וקטאר הפכו לשחקניות חזקות לא פחות מסעודיה. זה גם מה שאִפשר את פריצת הדרך עם ישראל. האמירותים שקולים יותר, מאוזנים יותר, והציר שנבנה בינם לבין ישראל הוא הדומיננטי היום במזרח התיכון. לא פחות מסעודיה עצמה. ההבדל נעוץ בכך שהשליט הנוכחי בסעודיה, מוחמד בן סלמאן, מאוד לא מתוחכם בהתנהלותו, ולישראל מוטב - גם במקרה האופטימי של שדרוג היחסים עם הסעודים - לשמור על פרופיל נמוך מולם. שלושה אירועים מסמנים את הסרבול והחולשה של הסעודים בהנהגת בן סלמאן: רצח העיתונאי חאשוקג'י בקונסוליה בטורקיה, ניהול המערכה בתימן, והמהלומה האיראנית באמצעות רחפנים וטילים מדויקים על מתקני הנפט הסעודיים באבקאיק. 

אבל החולשה האמריקנית בנושא האיראני יכולה להתבטא בניסיונות לחזור לנושא הפלשתיני, תוך החזרת בעיות עומק לקדמת הבמה, כפי שהתבטא לאחרונה דניאל לוי, ממייסדי ג'יי סטריט. לוי ורוברט מאלי, ראש האינטרנשיונל קרייסיס גרופ, איחדו כוחות. מאלי, יועצם לשעבר של הנשיאים קלינטון ואובאמה, מזהה תקופה של חוסר ודאות ואי־יציבות. לוי עומד בראש ארגון שנקרא USMEP (הפרויקט האמריקני למזרח התיכון).

המטרה המוצהרת של השניים היא לנסות לחסל את המורשת של הנשיא טראמפ באזור, ובייחוד בנושא הפלשתיני. העניין בעמדתם הוא בכך שהיא ביטוי ממסדי, בכסות דיפלומטית, של הרדיקליזם האנטי־ישראלי שהיכה שורש בלב המפלגה הדמוקרטית. הם מבקשים לבטל את תוכנית טראמפ מינואר 2020, לאשר מחדש את הסטטוס של אי־חוקיות ההתנחלויות, ורואים בהכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל מהלומה שמבתרת את הנוף הדיפלומטי. הם אפילו מתנגדים להגדרת BDS כאנטישמי. 

במסמך שהוציאו באמצע דצמבר, לוי ומאלי מביעים התנגדות למדיניות התנעת המשא ומתן הישראלי־

פלשתיני; הם בעד לנקוט צעדי מדיניות כוחניים, בוטים, שמכוונים למטרות ספציפיות כמו שבירת המצור על עזה. הם בעד צעדים שיגבו מחיר כבד מישראל על מדיניותה על מנת לחזק כוחות פוליטיים בתוכה שישתפו פעולה עם המדיניות האמריקנית שהם מציעים. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו