כמעט בכל כיתה יש אחד כזה, שהסביבה לא יודעת איך לאכול. אותו אחד שנוסע נגד כיוון התנועה בביטחון ובמהירות, למרות האזהרות שמסביבו שאי־חבירה לקבוצה תוביל אותו להרס עצמי. בדיוק הטיפוס הזה, שסוחף אחריו גלי מעריצים או מבריח חשדנים. בעתיד כמובן מתגלה החידה - האם מדובר במנהיג עתידי או במרדן העכשווי? כזה הוא השחקן החדש בזירה הפוליטית - פרופ' ירון זליכה.
אם יש משהו שמייחד אותו כשחקן עם כניסתו ללוח השחמט הפוליטי והמורכב בישראל, מול ראשי המפלגות האחרים, הוא שהוא אינו שואף להיות ראש ממשלה בעתיד. לזליכה, החשב הכללי במשרד האוצר בתקופת נתניהו בין 2003 ל-2008 ומי שיוצא כיום נגדו ונגד מדיניותו הכלכלית, יש מטרה אחת ומדויקת: להתמנות לשר האוצר בכנסת ה־24, לייצב את הכלכלה בישראל לאחר משבר הקורונה, ולחזור לעיסוקיו.
"אם לא היינו במשבר כלכלי לא הייתי בא. אני רוצה להעמיד את כלכלת ישראל במקום הראשון אחרי משבר הקורונה. אין לי עניין בקריירה פוליטית. הפוליטיקה היא צו 8 מבחינתי. אנחנו מצויים במלחמה הכלכלית הכי קשה בתולדותינו ואני בא להיות הרמטכ"ל שלה, מסיים אותה וחוזר לענייני", מצהיר זליכה בראיון מיוחד ל"ישראל השבוע".
פירוק וריסון
הפתיחות של זליכה היא אחד הדברים המרעננים ביותר בפוליטיקה הישראלית. הביטחון העצמי שלו מתבסס, בין השאר, על היותו איש המקצוע הכלכלי המחוזר ביותר במערכת הבחירות הנוכחית, שתעסוק בעיקרה, לצד המשבר הבריאותי, בייצוב הכלכלה. למרות הצעות מפתות במערכת הפוליטית, הוא בחר דווקא להקים מפלגה עצמאית ולא "להיכנע ללחצים", להגדרתו.
הוא לא שוקל מילים ויורה את מחשבותיו. "אין לי מה לאבד", הוא מסביר. "פוליטיקאים נלחצים מראיונות, מהתבטאויות כי הם יכולים לאבד את המקום שלהם. אני? מעניין את הסבתא שלי. לא נהנה מהריצה של קמפיין בחירות וגם ממילא בסוף אני אלך. אני לא שואף להיות ראש ממשלה, ולכן יאיר לפיד וגדעון סער לא צריכים לחשוש ממני, כי אני לא עומד להחליף אותם. לא שאני פחות טוב מהם".
שנפתח על ההתחלה בעניין הזהירות שלך מול לפיד וסער?
"אני מודה שאני עושה ללפיד ולגדעון הנחות. את סער אני מכיר מגיל 16 מפעילות של נוער צומת, ואת לפיד אני מחבב ברמה האישית. בניגוד לבני גנץ, אני לא חושב שהוא 'שונא אנשים'".
מקסים. ותשובה תכלס? איזה מהלך אתה מתכנן מולם?
"ברור ששניהם יחד צריכים להוביל את הממשלה הבאה, אפשר ברוטציה. אשמח לשתף פעולה עם שניהם. לפיד וסער לא יוכלו להקים ממשלה בלעדיי ואני אהיה לשון המאזניים. כמו ידידי איווט, שקיבל את תיק הביטחון עם 5 מנדטים. אני אקבל את תיק האוצר אבל עם 8 מנדטים".
איך הגענו ל־8 מנדטים וחלוקת תיקים למפלגה שטרם עוברת את אחוז החסימה בסקרים?
"לא כולם עוד מכירים אותי, אבל יש חודשיים והם יכירו, ואז נמשיך להמריא ל־10-8 מנדטים. זה הפוטנציאל. אני רק על סף אחוז החסימה עוד לפני שהתחלתי להציג את עצמי".
ומה תציג בחודשיים האלה?
"את כל המהלכים שאני מתכנן לבצע כשאהיה שר האוצר. ביום הראשון שאני שר האוצר המע"מ יורד מ־17% ל־15%. איך נממן זאת? בביטול חוק עידוד השקעות הון והטבות המס לקומץ חברות גדולות וטייקונים. אני הולך לטפל בבעיה האיומה של פנסיה תקציבית. אהיה רואה חשבון עיראקי עם כסף ונבחרת שתדע להשקיע אותו בתשתיות מתאימות של חברה, איכות סביבה ותחבורה ציבורית".
השבוע חשפנו ב"ישראל היום" כי את המפלגה הכלכלית של פרופ' זליכה יובילו ארבעה פרופסורים בצמרת הרשימה. בין שותפיו החדשים: במקום השני תוצב פרופ' אסנת עקירב - ראש החוג למדעי המדינה במכללה האקדמית גליל מערבי, מומחית לחקר פרלמנטים ויחסים בין רשויות. במקום השלישי הפסיכיאטר וחוקר המוח פרופ' יורם יובל, שמוכר גם כאיש תקשורת ואחד הקולות הבולטים במחאה נגד ראש הממשלה. במקום הרביעי פרופ' עליאן אלקרינאוי, מהמגזר הבדואי, לשעבר נשיא מכללת אחווה, שמצטרף על מנת לשמש קול לכלל האוכלוסיות המודרות בישראל. עוד ברשימה אל"מ (מיל') איציק תורג'מן, חתן פרס ביטחון ישראל, וציפי מנהיימר, חרדית שגדלה בחסידות גור ומקדמת שמירה על אמונה לצד לימודי ליבה ושילוב בשוק התעסוקה.
"לשחרר את מעמד הביניים"
פרופ' זליכה מודה בחיוך כי הכניסה לפוליטיקה היא חלק ממשבר גיל 50, שאותו חגג ביולי האחרון. "אין ספק שגיל עגול זה קשקוש שגורם לך לעצור ולחשוב. הרגשתי שלפני שאני מתבגר מאוד אני צריך לעשות עוד משהו משמעותי, ובשבילי זה לקבל אחריות על הסביבה. תמיד הייתי דומיננטי בסביבה שלי. בגיל 26 הייתי היועץ הכלכלי בלשכת ראש הממשלה. המשפט המסכם מנתניהו בפגישתנו הראשונה היה 'לא אכפת לי שאתה ילד, העיקר שאתה יודע כלכלה. ואם יתברר שאתה לא באמת יודע, אני אעיף אותך. הוא היה חביב מאוד באותה הפגישה".
לדבריו, היו לו שנתיים נפלאות במשרד ראש הממשלה תחת נתניהו ב-1996, וקשר מצוין עם מנכ"ל משרד רה"מ דאז, אביגדור ליברמן. "כל עוד איווט היה שם אז יכולתי להסתדר. הוא שמר עלי. הבעיה הגדולה שלי היתה שנתניהו העריך אותי, אבל כל מי שבסביבתו רצה לחסל אותי. כשאיווט הלך נהיה לי קשה ונמאס לי להיות יועץ".
במה אתה שונה מכל אבירי הכלכלה שהבטיחו להוציא את ישראל מגירעון עצום ולדאוג למעמד הביניים?
"יש לי ידע מאקרו כלכלי, ניסיון בניהול מדיניות ואומץ לשנות. יש עוד כמה פרופסורים לכלכלה בעלי ידע מאקרו כלכלי, אבל אין להם את הניסיון. יש כמה עם ניסיון אבל אין להם אומץ ויש כאלה עם אומץ אבל בלי ניסיון מתאים. הרגשתי שזה לא הגון להמשיך לעמוד מהצד".
בסיבוב עימו בגשם בשוק התקווה, שצמוד למטה מפלגתו בתל אביב, התגובות נחלקות לשתיים: "נצביע בשבילך" או "רק ביבי". הוא מחייך לשתי התגובות, מחזיר מרפקים במקום לחיצות ידיים בהתאם למגבלות הקורונה, ומתרגל לעין הציבורית כפוליטיקאי.
זליכה נשוי לד"ר אורלי זליכה, חוקרת בכירה במרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות, ואב לשלושה, תושב רמת גן שגדל בעיר, ילד סנדוויץ' בין שני אחים, ומשתף שהגיע ממשפחה לא אמידה. לא היו לו חוגים בילדותו, ואת הנסיעה הראשונה לחו"ל הוא עשה רק בגיל 25. מגיל צעיר הבין זליכה, שעל מנת להגיע לעצמאות כלכלית הוא יצטרך להסתמך אך ורק על עצמו.
הוא בילה שעות ארוכות מדי יום בספרייה השכונתית ברמת גן עד שהיתה נסגרת. עד היום, הוא מקפיד על קריאה בת חצי שעה לפני השינה, גם תוך כדי התנעת הקמפיין, מהיסטוריה ועד לאמנות בעת העתיקה.
"אין דבר שאני שונא יותר מאשר להיות תלוי. מגיל צעיר תמיד ידעתי לעשות הכל בכוחות עצמי ולמדתי כלכלה וחשבונאות. כלכלה כדי לדעת מה משפיע על העושר והרווחה של ציבורים רבים ואיפה להשקיע. חשבונאות, כדי שאוכל לעשות הרבה כסף ולהיות עצמאי ובלתי תלוי".
פרסמנו לאחרונה ב"ישראל היום" את התחייבותך כי למרות הלחצים, לא תתחבר לשום מפלגה לקראת הגשת הרשימות ב־4 בפברואר. עד כמה החלטתך קשורה לאותו רצון?
"אחד הדברים שמאפיינים אותי הם שאני לא אוהב להיות תלוי. יש לי מסלול משלי, המצפן שלי, הערכים והדרך שלי. כדי לממש אותם אני חייב עצמאות וכוח פוליטי עצמאי בלתי תלוי. דרך המלך זו עצמאות מלאה. דבר שני, אני מדבר על פירוק וריסון הגורמים הכי חזקים במשק. זה מגביל אותי מבחינת שותפים פוטנציאליים. נפתלי בנט היה שר הכלכלה של נתניהו, את יכולה להצביע לי על מונופול אחד שהוא פירק?
"רון חולדאי, כל החיים אני נלחם בטייקונים, בהטבות המס והפריבילגיות שלהם, והוא מחבר אותם. אז איך אני אשב איתו? הוא לא יפריע לי במימוש התוכנית הכלכלית שלי? למרות שאבי ניסנקורן שם לידו ואני מחבב ומעריך אותו".
מה דעתך על כחול לבן, העבודה ומרצ?
"מפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי. מה שהם עשו בבחירות האחרונות, בדיוק כמו גנץ, זו חרפה שאין כדוגמתה. כחול לבן לקחו קולות של אנשים שנתנו בהם את אמונם והעבירו אותם לאדם עם שלושה כתבי אישום. כל הקמפיין שלהם היה בנושא הזה. זו פגיעה חמורה בבוחר ובדמוקרטיה הישראלית הרבה יותר ממה שביבי עשה. בעיניי הם הרבה יותר גרועים מנתניהו ולכן סירבתי לפגישה עם גנץ.
"מרצ זו מפלגה קיצונית מדי בשבילי. כל עוד היתה שם זהבה גלאון, שהיתה שותפה נאמנה במאבק בריכוזיות ובחוסר התחרותיות במונופול הגז, אז הייתי יכול להתעלם מהקיצוניות בצד המדיני. באשר למפלגת כחול לבן, היא צריכה להבין משהו אחד. כדי לחולל שינוי כלכלי, הנכס החשוב ביותר של שר האוצר הוא האמון ביכולותיו הכלכליות לממש את תוכניותיו. ללא אמון הציבור, בלתי אפשרי להעביר תוכנית כלכלית. לפי מחקר שערכתי, 30% מהציבור רוצים אותי כשר האוצר, ומכיוון שאמון הוא הנכס החשוב ביותר, שר אוצר שלא זוכה לאמון הציבור לא יצליח".
חוזרים לגדעון סער וליאיר לפיד.
"כן, הלאה. גדעון סער. הוא מחבק את החרדים בברית בלתי תלויה והוא תלוי בהם. אני רוצה לחבר את החרדים ואת הערבים בכלכלה הישראלית, אבל זה לא סותר שישראל לא מסוגלת לממן קצבאות ילדים כל כך נדיבות ללא גבול. גם 4 ילדים זה נדיב. 18 ילדים במשפחה? נפלא, זו מצווה. אבל זה לא יכול להיות ממומן על ידי משלם המסים שקורס. לפיד כשר האוצר המשיך את המדיניות של יובל שטייניץ. הוא העלה מע"מ בניגוד להתחייבותו לבוחר והשתמש בכסף כדי להרחיב את הטבות המס לטייקונים. אני בטוח שהוא מתחרט על כך. אני פה לעשות את ההפך - לבטל את הטבות המס לחברות הגדולות ולטייקונים".
מה יהיה עם האגו במרכז־שמאל?
"אני קורא לגנץ, יעלון ושלח לפרוש מהמרוץ כדי לא לבזבז קולות. הם לא מביאים שום בשורה, ידע או יכולת רלוונטיים".
תגדיר את עצמך בבקשה על המפה הפוליטית.
"קצת ימינה מהמרכז. לא סער ובנט, אבל גם לא לפיד. ימין מתון, אבל לא מירי רגב ולא סמוטריץ'. בואי נתחיל במי לא הקהל שלי. המאיון העליון לא יהיה שותף שלי. החסידים האדוקים של מר נתניהו, שגם אם יעלו להם את מחירי הדיור ל־300 משכורות לדירה, הם ימשיכו להצביע לו. זה לא קהל האוהדים שלי, למרות שהמדיניות הכלכלית שלי תביא רווחה גם להם".
התזה שלך בסדרה "מגש הכסף", שעסקה במצב הכלכלי והחברתי בישראל בשנת 2015, היתה שהכלכלה עומדת להתרסק. זה לא קרה, לפחות לא לפני הקורונה.
"נו, ולא צדקתי? ב־2007 כשסיימתי את כהונתי באוצר, מול ערב הקורונה, התוצר לנפש של ישראל באותם המחירים היה 62% מארה"ב. כמה זה בערב הקורונה? 52%! כלומר, ארה"ב פתחה פער של 10% בינינו. ביום עזיבתי את האוצר, מחירי הדיור השלימו ירידה לאורך כהונתי מ־96 משכורות לתשלום על דירה ל־81 משכורות. כמה משכורות יש היום? 150! כשעזבתי את האוצר, זוג ישראלי ממוצע עבד 36 שעות בממוצע בשנה פחות מזוג אמריקנים. היום אנחנו 146 שעות בממוצע יותר. תסבירי לי, באיזו מדינה כל משפחה מגדילה את העבודה ומקטינה את ההכנסה? לאן אתם רוצים להגיע, ל־200 משכורות לדירה? אם זאת לא הידרדרות, אני לא יודע מה זאת הידרדרות.
"20% מהעסקים בישראל מתו, ולזה ביבי לא הביא חיסון. תראי לי מדינה אחת שנמצאת במצב הזה, לא תמצאי אחת. מאות אלפי מקומות עבודה שאבדו, כמה שנים ייקח לנו לייצר אותם? בתקופת המחאה החברתית המחירים בישראל היו 42% יותר ממדד המחירים העולמי, היום אנחנו 68% יותר. אז לאן עוד אתם רוצים להגיע?"
המיתוג של מפלגה "כלכלית" לא מסבך אותך כמפלגת נישה?
"הקהל שלי הוא מעמד הביניים של האזרחים והעסקים. מעמד הביניים כבר יותר מדי שנים מוצא את עצמו, שכל מצורע וזב חוטם עובר לידו, שם בו ביס והולך. אני אשחרר את מעמד הביניים מהביסים, כי נמאס לי. אני מכיר את כל הגזלנים בשמם הפרטי ויודע לטפל בהם אחד־אחד".
