חגיגות? הדרך לתמונת הניצחון על הקורונה השתנתה מעט

זמן קצר לפני שהכנסת פוזרה סופית, בדק רה"מ נתניהו אם בסדר הזמנים הצפוף שנכפה עליו יוכל להרים קמפיין שישנה את המפה הפוליטית ויאפשר לו, לראשונה זה כמעט שנתיים, להרכיב ממשלה כלבבו. הוא בחן לאורך ולרוחב את כל האפשרויות ואת התרחישים שעשויים לסייע או להזיק לקמפיין: הקורונה, המשפט, חילופי הממשל בארה"ב, חיבורים אפשריים בשמאל, ביקורים מדיניים במדינות השלום החדשות ועוד.

הבחינה העלתה שהדבר אכן אפשרי, אולם בדוחק רב. אין מרווח לטעויות ואין כמעט מרחב תמרון. רה"מ לא רצה ללכת בתנאים אלה לבחירות. אף פעם אי אפשר לחזות מה יקרה בתוך שלושה חודשים. אבל לא היו לו הרבה ברירות. ניסיונות הדחייה לא צלחו, ומועד הבחירות נקבע. 

השיבוש הראשון התרחש השבוע. אחרי שלושה שבועות של סגר, שמתוכם שבועיים של סגר מלא, נתוני התחלואה היו אמורים להיות טובים הרבה יותר. רה"מ אמנם הביא בחשבון כי מתוך שלושת חודשי הקמפיין, החודש הראשון, ינואר, יהיה הקשה ביותר מבחינת ההתמודדות מול הקורונה. הוא סומן כחודש אבוד. שבועות ארוכים שבהם הביקורת על הממשלה תתעצם, התחלואה תגבר, הסגר יהודק והתסכול הכללי יפשה לכל עבר. על פי התוכנית, הרווחה תגיע בחודש פברואר. החיסונים כבר ייתנו אותותיהם, הסגר ייפתח, והקורונה אט־אט תישכח. בחודש מארס כבר יחזור הכל לפעול, כולל מה שהיה סגור שנה שלמה: אולמות תרבות וקולנוע, טיסות המוניות לחו"ל ועוד. 

השבוע החולף הבהיר שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. הסגר הוארך, והפתיחה לא תהיה כה מהירה כפי שתוכנן. כדי שלא להביא להתגברות המחלה ודיבורים של מערכת הבריאות על הצורך בסגר נוסף עוד לפני הבחירות או מייד אחריהן, יהיה על נתניהו לפתוח בעוד שבועיים את הדברים ביתר זהירות ובאיטיות שעשויה לסכן את יתרת לוח הזמנים המתוכנן. 

נתניהו איבד זמן יקר אבל הוא מנסה כעת למצות כל אפשרות לפצות עליו באמצעות מבצע חיסונים מהיר שלא היה כמותו. לתפיסתו, רק אם בשבוע הראשון, גג השני, של חודש מארס, יוכל להכריז על חזרה לחיי שגרה וסוף מגבלות הקורונה - הראשון בעולם - יוכל להמשיך לכהן כראש הממשלה גם אחרי 23 במארס. אירוע כזה, אם אכן יתרחש, יאפיל, לדעתו, על כל כשלי הניהול שהיו בדרך, הסגרים, המצוקה הכלכלית, אלפי המתים ושיחות הטלפון עם יענקי קנייבסקי בעניין המשך הלימודים במגזר החרדי. לציבור זיכרון קצר. נראה שלא היה קמפיין בחירות שניסה לבסס ניצחון על עובדה זו וזו בלבד כמו קמפיין הליכוד של בחירות 2021. 

לכן נתניהו כמעט שאינו מגיב למתקפותיהם של נפתלי בנט, יאיר לפיד וגדעון סער על הכישלון בטיפול בקורונה. בעוד חודשיים, אם הכל ילך כשורה, לא יישאר מהביקורת הזאת אבק ועפר. רק תמונת ניצחון של מדינה קטנה אחת שיצאה ראשונה בעולם ממשבר בינלאומי, בזכות מנהיג רב תושייה אחד. הכל כמובן בתנאי שמבצע החיסונים אכן יצליח. נתניהו הורה למשרד הבריאות לחסן סביב השעון. במקום 150 אלף ביום להגביר את הקצב ל־250 אלף ביום. רק חסר עכשיו שיתגלה שהחיסונים לא יעילים במידה שהעריכו, שכל המאמצים יירדו לטמיון. גורלו הפוליטי, אולי גם המשפטי, של נתניהו תלוי כעת בנסיוב אמריקני בצנצנת קטנה. אם ייכשל - ייפלו שניהם יחד. רק לאחד זה באמת יכאב.

לטיפולו האישי

השלב הראשון בעיצוב מפת הימין כפי שראש הממשלה רואה אותה, הצליח השבוע לנתניהו, עם בחירתה של חגית משה, סגנית ראש העיר ירושלים, ליושבת ראש מפלגת הבית היהודי. כבר בסיבובים הקודמים ניסה ראש הממשלה להנדס את המפלגות שמימין לליכוד על מנת למקסם את כוחם של מצביעי הגוש, אבל נכשל כישלון חרוץ. בבחירות האחרונות הפעיל מכבש לחצים אדיר על בנט שיסכים להכניס לרשימת ימינה המאוחדת גם את איתמר בן־גביר. רק כשראה שבנט לא יוותר, העביר את הלחץ לרב רפי פרץ, שיבטל את ההסכם עם בן־גביר וייכנס תחת כנפיו של בנט, משימה שהתבררה כקלה בהרבה. 

כעת, הבין נתניהו, כי הדרך לריצה נפרדת של ימינה והציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ', עוברת דרך השתלטות על הבית היהודי. בסקרים פנימיים שערך התברר לנתניהו כי היחידה שעשויה לגבור על מועמדותו של ניר אורבך, מנכ"ל המפלגה, שזוכה לפופולריות לא מבוטלת, היא חגית משה. משה מסונפת לסניף הירושלמי בבית היהודי, הגדול והמרכזי ביותר במפלגה. בבחירות שמתקיימות בקרב חברי המרכז, די היה בריכוז כמה כוחות משמעותיים כדי להכריע את הכף. כך חברו מאוכזבי בנט, פעילי המפד"ל הישנה, ובהם הח"כים לשעבר מוטי יוגב וזבולון אורלב, שוקי זוהר - יד ימינו של אורלב - ואחרים, כדי להתנתק סופית מההשתלטות של בנט ואנשיו, ולהמליך את חגית משה ליושבת הראש שתוביל את האיחוד מחדש בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי. 

רק אחרי הבחירות בבית היהודי התברר עד כמה עמוק נשלחה ידו של נתניהו לעיסה הדתית־לאומית, שאותה הצליח לעצב בדיוק באופן שבו היה מעוניין. כשמשה היססה אם להצטרף למרוץ, היה זה נתניהו שהרים את הטלפון המכריע, שאחריו החליטה סופית שהיא בפנים. 

ניצחון גם לרה"מ. משה // צילום: אריק סולטן

נתניהו הציג למשה סקרים ועודד אותה להמשיך עד הסוף. שבוע לפני הבחירות נפגש איתה ושמע ממנה כי היא חוששת מניסיון לגנוב את הבחירות. אורבך הוא גם מתמודד וגם אחראי על המנגנון, אמרה לנתניהו, איך נוכל לוודא שלא מרמים אותנו? נבו כץ, יועצו של נתניהו, נכח בחדר. תשיג לי את עו"ד מיכאל דבורין, אמר לו רה"מ. כעבור כמה שניות, כשראה נתניהו שההוראה לא מתבצעת, פנה שנית לכץ ואמר לו: מה עם דבורין? כץ התבלבל והשיב לרה"מ: אין בעיה, נסיים את הפגישה וארים לו טלפון. נתניהו הישיר מבט ליועצו ואמר לו בתקיפות: אני לא אמרתי לך לדבר איתו אחרי הפגישה, אלא שתשיג אותו עכשיו. 

רה"מ, כך הבינו הנוכחים, מעוניין לטפל בעניין אישית. כשדבורין היה על הקו וחגית משה יושבת מולו, אמר לו נתניהו: אני רוצה שתיתן לה כיסוי משפטי מלא. שאף אחד לא יגנוב את הבחירות האלה. זו עדיפות עליונה עכשיו. דבורין האזין וביצע. 

ההסכם בין משה לסמוטריץ' כבר סוכם עוד לפני הבחירות הפנימיות. על פי ההסכם, סמוטריץ' יעמוד בראשות המפלגה ומשה תהיה במקום השני. שאר הרשימה בשיטת הריצ'רץ'. אם איתמר בן־גביר ייכנס יהיה זה על המכסה של הבית היהודי. המקום המיועד לו כעת הוא החמישי. בן־גביר מתעקש על הרביעי. אם לא יהיו הסכמות זה עשוי להסתיים בהתערבות נוספת של נתניהו, שלא יוותר הפעם ולא יאפשר לבזבז שום קול של מחנה הימין. 

בנט רצה את סמוטריץ' איתו כתעודת ביטוח. כשזה לא הלך וסמוטריץ' פרש, קיווה שלפחות יהיה לו את הבית היהודי. הקהל הדתי־לאומי הוא אחד מקהלי היעד המרכזיים של בנט, שאמנם התנער מרבניו אבל ממש לא ממצביעיו. בפעם הקודמת זה נגמר במפח נפש. הציבור הדתי־לאומי נטש בהמוניו והותיר את בנט מתחת לאחוז החסימה. למרות ההפסד לסמוטריץ' וחגית משה, בנט לא מוותר על המגזר ומתכוון לנהל בתקופה הקרובה קמפיין מגזרי אינטנסיבי שמי שיככב בו זה הוא עצמו, מתן כהנא ועידית סילמן. 

למרות הסקר השבוע בחדשות 12 שהראה שסמוטריץ' לא עובר את אחוז החסימה, יו"ר הציונות הדתית לא מתרגש. גם בפעם הקודמת, הוא אומר, בנט היה עם מספר דו־ספרתי של מנדטים ואנחנו לא עברנו, וכולנו יודעים מה היו תוצאות האמת. 

עצמאים בשטח

אבל זה שבנט הפסיד לנתניהו בקרב על ראשות הבית היהודי לא אומר שהוא סיים את השבוע כשידו על התחתונה. הצטרפות השולמנים לימינה היא מכה לנתניהו. רק בשבוע שעבר הפציר רה"מ בראשי העצמאים שלא ילכו לשום מפלגה שאיננה הליכוד. הפגישה הסתיימה באכזבה. השבוע הובן מדוע. עדיין לא ברור מה כוחם האמיתי של השולמנים. בנט לא מסתכל עליהם רק כערך אלקטורלי, אלא כאמצעי לטיפוח תדמית המנהיג הדואג לפרנסתם של אזרחי ישראל, תדמית שאותה יצר לעצמו עוד כשהיה שר הביטחון בממשלת נתניהו. 

נקודת עידוד נוספת של בנט היא צניחתו העקבית של גדעון סער. כל שבוע שעובר סער מאבד מנדט. ממפלגה חדשה, זוהרת ונוצצת, הנהנית מתמיכת כלי התקשורת המרכזיים הרואים בה כלי ניגוח משמעותי לנתניהו בהיעדר אלטרנטיבה ראויה יותר משמאל, הולכת מפלגת תקווה חדשה ולובשת צורה של מפלגת פליטים ומאוכזבים. כל שם חדש שמצטרף אליה נושא עימו מטען רגשי שלילי כלפי נתניהו או ריב מתוקשר עימו, ונראה כי די בקריטריון זה כדי להתקבל לשורותיה בזרועות פתוחות.

סער לא לקח קולות מהמפלגה שאותה נטש וכמעט שלא פגע בגוש הימין, שהיה 59-58 בתוצאות האמת האחרונות ונותר כך בסקרים האחרונים. עיקר הקולות של סער הגיעו אליו מכחול לבן המתפרקת. בשבועיים האחרונים מתחוללת תופעה שלאיש במערכת הפוליטית אין לה הסבר - כחול לבן, המפלגה המושמצת, זו שאף אחד לא רוצה לרוץ איתה למרות 20 מיליון השקלים שהיא שווה, שבכיריה נטשו אותה, התחילה להתאושש ולעלות מעט. רון חולדאי, שזלזל בגנץ וסנט בו רק לפני שבוע, כבר מוצא את עצמו מדשדש תחתיו, עם מגמה ברורה כלפי מטה. במידה שכך תישאר המגמה, יישאר חולדאי בעיריית תל אביב. לא בשביל מפלגה של ארבעה־חמישה מנדטים יעזוב את כור מחצבתו.

חיבור של שמולי לגנץ ייצור לרה"מ החליפי כאב ראש לא קטן מול שארית הפליטה שעוד נותרה לו במפלגה המדוללת, שכולם בה מעוניינים להתברג במקום ריאלי ברשימה הבאה, ויש מעט מאוד מאלה, אם בכלל. לנאמניו הקרובים מיכאל ביטון, חילי טרופר, עומר ינקלביץ', והיחידה שבאמת מביאה שם קולות - פנינה תמנו־שטה - לא יישאר מקום ברביעייה־חמישייה הפותחת. בימים האחרונים מנסה גנץ למנות את ינקלביץ' לתפקיד שגרירה באחת ממדינות אירופה. לשחרר לפחות מקום אחד ולהתיר מעט מהלחץ. 

נתניהו מחכה ליריב ראוי

השבוע הבא יהיה שבוע מכריע עבור גוש השמאל. כל הדיבורים, השכנועים, הדחיות וההפצרות יצטרכו להתכנס לרשימות ברורות ערב הגשת הרשימות הסופיות לכנסת בשבוע שלאחר מכן. נכון לעכשיו, נראה כי למרות השינויים ברשימות, התמונה הכללית לא תשתנה: הסיכוי שתצמח רשימה מרכזית דוגמת כחול לבן, המחנה הציוני או קדימה, נראה אפסי. 

מה כן יהיה? צירוף של איציק שמולי לכחול לבן. חיבור של חולדאי עם העבודה בראשות מרב מיכאלי. וחיבור של מפלגה או שתיים ליש עתיד. מבין כל השחקנים בגוש השמאל, יאיר לפיד הוא הדמות הבולטת ביותר, מה שמציב אותו כמועמד הגוש לראשות הממשלה ומספר אחת בכל חיבור שיכלול את מפלגתו. 

מצד אחד העובדה שהמתחרה הראשי לרשת את נתניהו הוא גדעון סער היא אות קלון למחנה שלם, שלא מצליח לייצר אלטרנטיבה מנהיגותית ראויה. אולם מנגד, זו רק ההתחלה. סער עוד עשוי לרדת לאזור החד־ספרתי, ואילו מנהיג השמאל, כנראה לפיד, לעלות לעמדת ראש המפלגה השנייה בגודלה. אם נתניהו יחליט שקרב ראש בראש מול מנהיג השמאל החדש ישרת אותו, הוא גם יתחיל לתקוף אותו כדי לבסס את מעמדו ולנסות לפתח עימות שיפגע מאוד במפלגות הקטנות ויסחף מצביעים למפלגות המרכזיות. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו