יצחק קשת, ראש מועצת חריש, לא חשב שכך יחגוג את יום הולדתו ה־42 שחל השבוע. לפתע, באמצע סערת הקורונה, ששמה במרכזה את המאבק מול האוכלוסייה החרדית, המועצה שאותה הוא מנהל הפכה לסמל לדו־קיום, ואת העומד בראשה לאיש השעה, כמעט בעל כורחו.
ראש המועצה, חובש הכיפה השחורה מתנועת הליכוד, הצליח בעזרת עבודה ארוכה לחוקק את החוק לפתיחת בתי עסקים וסגירתם, המכונה בפי תושבי העיר "חוק השבת". הצעת החוק עברה 53 גרסאות שונות בטרם אישורה, ולדברי ראש העירייה, כ־40 מהן הוכנו בעקבות הערות מצד רבנים.
בנוסח שאושר הושמט נושא המסחר תמורת הרחבת הפנאי והבילוי בימי שבת, כך שייפתחו בתי קפה ומסעדות במקומות שהגדירה העירייה, כמו גם מקומות פנאי אחרים כגון משחקיית הג'ימבורי ובתי קולנוע ותיאטראות. כמו כן, בחנויות הנוחות בתחנות הדלק יתקיים מסחר. לא עניין של מה בכך, בעיר ש־20 אחוזים מתושביה הם חרדים מתוך 50 האחוזים חובשי הכיפות בעיר.
"זו היתה החלטה קשה מאוד. כמה שחשבתי שאני יודע לאן אני נכנס, בסוף זה היה הרבה יותר קשה. זה היה קשה ברמה הנפשית וכמובן גם ברמה הפרקטית. בימים האחרונים אני משתדל לא להסתובב לבד ברחובות. אבל הדבר שהכי כאב לי זה שאמא שלי, אישה מסורתית שגידלה אותנו על ברכי החינוך המסורתי, התקשרה לשאול אותי אם זה נכון מה שאומרים על הבן שלה. זה לא קל לקבל כזאת שיחה. משפחה שלנו מארה"ב התקשרה לשאול אם זה נכון מה שהם שומעים". כן, האווירה המתוחה בעיר גובה מקשת מחיר יקר, והוא כבר הותקף על ידי אחד התושבים, שהגיע בשבת בבוקר עד לפתח ביתו.
"מחפשים להכיר את השכן"
קשת גדל בבת ים במשפחה חילונית מסורתית, להורים ש"אצלם שבת היתה שבת". אבא עבד באלביט, אמא עבדה במשרד רואי חשבון. בנעוריו היה חבר בתנועת השומר הצעיר, ולמד בתיכון אורט רמת יוסף. לאחר שירותו בצה"ל, שכלל גם שירות קבע, הוא החל במה שהוא מגדיר היום כ"חיפוש בכל הזרמים". הוא בדק, יחד עם אשתו, שאותה הכיר בצבא והיום משמשת קלינאית תקשורת, לאן הנפש מכוונת אותו. בסופו של תהליך ארוך הוא חזר בתשובה וחבש את הכיפה השחורה.
במקביל, סיים לימודי הנדסת תוכנה במכללת אורט סינגלובסקי. הוא לא חשב לפנות לחיים פוליטיים אך כשבשנת 2008 עבר להתגורר ביישוב חריש, שהיה אז יישוב קטן המנוהל על ידי ועדה קרואה ועם שכונה אחת מתוחזקת ברמה נמוכה, שבה גם נמצאת העירייה בימינו, שעוברת שיפוץ מסיבי, משהו בליכודניק שבתוכו נדלק.
בשנת 2013 התקיימו לראשונה בחירות לראשות המועצה, ובעקבותיהן נכנס קשת לתפקידו. ב־2015 התקבלה החלטת ממשלה לתמיכה בהפיכת היישוב חריש לעיר. בעקבות כך החל היישוב לקלוט תושבים רבים, והונחו התשתיות בדרך להפיכת חריש לעיר בת 100 אלף תושבים.
"היה ברור שמשהו קורה בחריש ושצריך לתת למקום הזה אופי. כולם באו ממקומות שונים מסיבותיהם שלהם אבל חיפשו את הקִרבה, חיפשו להכיר את השכן. הרגשתי שגם אני רוצה להיות חלק מהקהילה הזאת, שיש בה את הכל מהכל, וגם אם אין לי רקע משותף וגם אם איני מכיר כאן אף אחד, אני עדיין רוצה להכיר טוב יותר את הסובבים אותי".
בבחירות לרשויות המקומיות ב־2018 התמודד קשת לראשות המועצה, ונבחר לקדנציה שנייה ברוב של כ־64 אחוזים. סיעתו הליכוד קיבלה שני מנדטים. קשת קיבל לנהל את מה שמוגדר על ידיו: "אתר הבנייה הגדול ביותר בישראל". פועלים, שלדי פיגומים וג'יפים של קבלנים בצבע לבן בוהק, מנצנצים בכל פינה במועצה ההולכת וגדלה. זו שאלה של זמן, וכמובן של חיבור לכביש 6, עד שהמקום הזה יהפוך לעיר ואם בישראל. קשת נלחם כמובן על האופי של המקום הזה, שבו יש ייצוג לכל חלקי האוכלוסייה. ברחוב ניתן לשמוע גם יידיש וגם רוסית. ילדים עם פאות לחיים מסתלסלות רכובים על סקייטבורד וגם אנשי עסקים עם תספורות אופנתיות בהגזמה.
"אני חושב שאנחנו בחריש צריכים לשמש מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. חברה שיש בה מכל הרבדים ולאף אחד אין רוב. אני חילוני בעברי ובדקתי וניסיתי לפני שהפכתי להיות שלם עם עצמי כפי שאני כיום, ויש לי את היכולת להבין את כל העולמות. לצערי הרב, יש גורמים בעיר שלא הפנימו את מציאות החיים המשותפים בעיר. מי שרוצה עיר פתוחה לגמרי מקומו אולי בתל אביב, ומי שרוצה עיר סגורה לגמרי מקומו אולי בבני ברק או באלעד.
"אני חושב שהעובדה ששני הצדדים, אלו החילונים ואלו החרדים, לא מרוצים לגמרי מהפשרה, היא ההוכחה שעל אף ה'התאבדות' הפוליטית שלי, עשיתי את המעשה הנכון". הוא מתעקש לשמור על חיוך כאשר הוא מציג את ההתפתחות המהירה של המקום שלו. הביקושים, נכון לעכשיו, על אף כל הקשיים, עולים על ההיצע.
מפגינים נגד חילול שבת בחריש // צילום: מתוך יוטיוב
"באיזו עיר הכל סגור?"
אולי זה הסוד, ראש מועצה שעבר בחייו תחנות רבות בכל הקשור ליחסו לדת ועיר בלי מסורת, עיר שעדיין בונה את עצמה ומנסה לייצר סטטוס קוו אחר, בשעה שהמדינה בוערת בכל הקשור למאבקים בין חרדים לחילונים. כשאין היסטוריה משותפת, אולי קל יותר לפתח עתיד טוב יותר.
עם זאת, ההתקפות החרדיות לא מפסיקות להגיע: "הרס השבת בעיר החרדה חריש", "חורבן היהדות: ראש העיר ה'חרדי' אישר חילול שבת בחריש", "טיפשים עם כיפה משת"פים", היו רק חלק מהכותרות שחיכו לו בעיתונות החרדית והעליבו אותו עד עמקי נשמתו. הפוליטיקאים ברמה הארצית לא התקשרו מהמחנה שלו, אלא דווקא ממחנות אחרים. חבריו ראשי הערים וראש השלטון המקומי חיים ביבס, תמכו בו ברגעיו הקשים, שנמשכים קרוב לוודאי גם בשעה שאתם קוראים כתבה זאת.
לעיתונות החרדית שידר השבוע קשת מסר אחר, במטרה להרגיע את העניינים: "אני לא רציתי לרצות את החילונים בעיר, רציתי לתת לחילונים את הסוכרייה הזו, כדי לא ליצור מלחמות, הרי אין שום עיר במדינת ישראל שגרים בה חילונים והכל סגור". החילונים שהבינו לבד את הרמז ירדו ממנו לעת עתה, על אף הסקפטיות המובנית של מי שחי באזורים עם שכנים חרדים, שממשיכים לחשוש שבקרוב מאוד הם יצליחו לקפל את ראש העיר וחריש תהפוך לעיר חרדית לגמרי, כפי שטבריה לדוגמה מתרסקת לאיטה.
"זה לא עניין של לקפל או לא לקפל, זה עניין שצריכים לחשוב איזו חברה אנחנו רוצים שתהיה לנו. יש לי חמישה ילדים והם גדלים לעולם אחר בכל הקשור לרשתות החברתיות, למפגשים בין בני אדם. אנחנו, הדור הצעיר של המנהיגות המוניציפלית, צריכים לשמש להם דוגמה, כי ההשפעה שלנו בחלק מן המקרים גדולה יותר מזאת של הפוליטיקאים במישור הארצי".
התגובה של יאיר לפיד, בעל הייחוס המשפחתי המרתיע כל כך את העולם החרדי, לא איחרה לבוא. "חריש היא מועצה מקומית צעירה, 24 אלף תושבים, חילונים ודתיים, שמוכיחים שאפשר אחרת. מועצת העיר הגיעה להסכמה בין כל חלקיה לפתוח עסקים בשבת במעגל החיצוני של המועצה. גם החילונים וגם הדתיים חתומים על זה. צעד של כבוד הדדי, של חיה ותן לחיות". קשת שמח אולי מהתמיכה המפתיעה אבל במקביל, מתקפל בכיסאו. אחר כך הוא מחייך: "זה נכון, אני בחרתי בחיים הפוליטיים וזה חלק מהעניין".
במבט ראשון, קשת יכול לשמש פנים חדשות ורעננות של הפוליטיקה הישראלית בשנים הקרובות. את זקנו הארוך והמסתלסל הוריד, כי לא רצה לשדר חזות חרדית כבדה ומאיימת אלא לנסות לקרב לבבות וקהלים רבים עם זקן צנוע יותר וכיפה מעודנת. כשהחילונים בעיר מתרגזים מהצופרים ומשירי השבת הנשמעים בקולי קולות ברחובות העיר - הוא מנסה לדבר אל ליבם של שני הצדדים במטרה שימצאו דרך להתחשב. הוא לא רוצה לראות אוטובוס שרוף אצלו בשכונה, אבל הוא יודע שקרוב לוודאי יש סיכוי לא רע שכל צעד בהמשך, מפתיחת כבישים ועד פתיחת מקומות נוספים, יוביל להפגנות בקבלת השבת שהוא יצטרך להתמודד איתן.
"חברה שיש בה מהכל, ללא רוב". חריש
"ידעתי שיחכו לי דברים כאלה כשנכנסתי לחיים הציבוריים, אני מנסה לחקור וללמוד על אופיים של אנשים. הקושי שלי כפי שאמרתי הוא נפשי ופיזי. אני משלם כאן מחיר יקר מאוד, שאולי לא ידעתי מראש עד כמה הוא יהיה גדול. אתה שואל אותי אם אני מאוכזב מהיחס שקיבלתי דווקא מאנשים שקשורים לעולמות הרוחניים שלי? התשובה היא כן. לא קל לי להגיד את זה אבל זו האמת. קיבלתי כתף קרה מהיעדר המנהיגות של היהדות התורנית, היא למעשה לא היתה קיימת עבורי. זה כאב מאוד, אני לא מסתיר את זה ואמרתי את זה בכל הזדמנות. הקיצוניים כאן הם מתי מעט, ואני לא יכול לחיות במצב הזה שכל דאלים גבר. בניגוד לאחרים, אני לא מתכוון לברוח מאחריות ועומד לטפל בכל הנושאים".
1.5 מיליון ש' לדירה חדשה
ביציאה אל הפארקים הירוקים והשכונות החדשות, אנו פוגשים את התושבים שמציפים את המקומות העטופים בשמש חמימה. כמו בכל מקום בישראל, גם כאן קול ההיגיון גובר וההוראות של משרד הבריאות נשמרות כהמלצה בלבד. אחרי הכל, בימי חורף יפים שכאלה, הפשע, לכאורה, הוא להישאר בבתים ולא לצאת אל האוויר הפתוח.
החינוך עובד בחלק מהמקומות בחצי קלאץ', וראש העיר יודע לאזן את העניין עם עצימת עיניים משותפת לכל הצדדים. העסקים בחריש, לעומת זאת, קורסים לאיטם. בשדרה הראשית של המקום שהוא מנהל זוכה ראש העיר ללחיצות ידיים חמות ("זה בסדר, היתה לנו קורונה"), וטוען שבסופו של דבר, העתיד עבור זוגות צעירים שמחפשים להתחיל את החיים שלהם בדירת ארבעה וחצי חדרים ב־1.1 מיליון שקלים, נמצא קודם כל אצלו.
כאשר אנחנו מביטים בבית הספר הענק והמפואר העומד בשכונה הצדדית בעיר, הוא לא מסתיר את חיוכו: "אני יכול לתת לכוחות השוק לנצח, ואם החרדים ירצו להשתלט פה על הכל, לתת להם - כי הכסף מדבר. אבל אני חושב שאנשים צריכים להישאר בחריש לא רק בשל העניין הכלכלי, אני חושב שהם צריכים להישאר כי הם יקבלו כאן חינוך ברמה הכי מתקדמת בארץ, תרבות עבור הילדים שלהם ולא משנה מי הם, הם יקבלו אנשים כמוהם. אני יודע שהרבה אנשים שמו כאן את הכסף שהיה להם ואמרו ש'בהמשך נתקדם למקום טוב יותר', אבל בסוף הם נשארו. בסוף כולם יישארו כאן".
אז כן, המחירים בחריש עלו בעשור האחרון, ומה שהיה נתיב להשקעה מתומחר היום אחרת: דירות חדשות עולות כאן כאמור בין 1.1 ל־1.5 מיליון שקלים, שכירות לדירה חדשה עולה 2,800 שקלים. נכון, אתם באמצע שום מקום והאטרקציה המרכזית באזור היא כביש 6, אבל צריך לעצום עיניים חזק כדי לא לראות את הפוטנציאל האדיר הגלום כאן: "כל פוליטיקאי, אפילו צעיר כמוני, יודע שבסופו של דבר לא זוכרים לך את כל מה שעשית אלא רק את הדברים המרכזיים, ולצערי כרגע כולם מתעסקים בחוק השבת. האם זה צריך למנוע ממני להמשיך ולעשות?
"האם יש התייחסות לעובדה שבסופו של דבר יהיה כאן יום אחד ראש עיר אחר, שיזכה לעיר נוחה יותר ומסודרת יותר כי יצרנו עבורו תשתיות אדירות? יכול להיות. אבל אלו החיים שבחרתי לחיות ואני ממשיך לשאול את עצמי מדי יום הרבה שאלות, ולחקור הרבה דברים שקשורים בנושא הבחירות שעשיתי לגבי השליחות שלי בחיים. אבל התחושה הזאת שעשיתי החלטה שפישרה בין הצדדים, נותנת לי כוח להמשיך". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
