לא חלפו אלא דקות בודדות מהרגע שהסתיימה הקראת גזר הדין בעניינו של אלכסיי נבלני בבית המשפט במוסקבה, ולרחובות העיר הקרים יצאו אלפי אנשים זועמים. הם צעקו "פוטין - גנב!", קראו לשחרר את האופוזיציונר ונענו בצפירות של אלפי נהגים שעדיין גדשו בשעת הערב את השדרות של הבירה הרוסית.
"אין לי אפילו מילים ברוסית כדי לתאר את מה שאני מרגישה", אמרה אחת המפגינות בשידור חי של הערוץ העצמאי דוז'ד, "אני זועמת, זו שרירותיות שאין כדוגמתה. יש לי דמעות בעיניים, כאב ופחד. אני מאוד פוחדת שדבר לא ישתנה. גם מאוד פחדתי כשיצאתי, אבל כשראיתי את ההמונים, הבנתי שיש סיכוי".
גם סנט פטרבורג יצאה באופן ספונטני למחאה נגד גזר הדין של האופוזיציונר, אך גם בה ההמונים פוזרו על ידי משטרת המהומות, שהפעילה אלות ונשק חשמלי נגד כל מי שנקרה בדרכה. מישהו נתן פקודה לנקות את מרכזי הערים - והמשימה הושלמה "בהצלחה", עם יותר מ־1,000 מעוכבים ועצורים. אבל הקרב ברוסיה, שלצופה הישראלי נראתה עד לא מכבר כה יציבה, רק מתחיל.
האיש שהפך לסמל
זה כמעט שלושה שבועות, מאז חזר נבלני לרוסיה משיקום בגרמניה ונעצר בנמל התעופה שרמטייבו, רוסיה יוצאת לרחובות. הרעלתו באמצעות נוביצ'וק, שסוכני השב"כ הרוסי מרחו על תחתוניו באוגוסט, זעזעה גם את אלה שלא נמנו עם תומכיו; הישרדותו ושיקומו הפליאו רבים נוספים; והתנערות הקרמלין מהאחריות והפצת השקרים על נבלני הוציאה מהשלווה כל אדם עם מעט יושר.
אך כאשר החליט לשוב לרוסיה, אף שהיה לו ברור מה צופה לו, הפך נבלני לדמות איקונית, לסמל חי. אדם שניצל ממוות מוכן לזרוק כפפה בפני משטר בעל אמצעים בלתי מוגבלים? אם היה משהו או מישהו שמסוגל לנער חלקים נרחבים מהחברה הרוסית מחוסר האונים הנרכש ומההתבוננות המיואשת כיצד המשטר מנמיך את רף המותר, הרי זו דמות שהיתה צריכה להיות בעלת ממדים מיתיים כמעט. נבלני הצליח להיכנס לנעליים הללו.
למה בכלל חזר לרוסיה? תשובתו של נבלני היתה פשוטה: "לחזור או לא - זו שאלה שמעולם לא עמדה בפניי, פשוט משום שמעולם לא עזבתי. מצאתי את עצמי בגרמניה, מכיוון שהועברתי אליה בקופסת החייאה לאחר שניסו לחסל אותי... רוסיה היא ארצי, ומוסקבה - עירי, ואני מתגעגע אליהן". פעם אחר פעם אמר שאינו מוכן להפקיר את רוסיה בידי כנופיית מושחתים. כמו כן, לנבלני ולצוותו היה ברור: אם יישאר בגרמניה, יהפוך אט־אט לעוד פרשן לענייני רוסיה. ובכל מקרה, אם ירצו בכל זאת להיפרע ממנו, אין סיבה להניח שלא יגיעו אליו גם מחוץ לרוסיה.
"ולדימיר מרעיל התחתונים"
מה שקורה ברוסיה בינתיים, הוא בדיוק התסריט שאליו התכוננו נבלני ואנשיו. הקרמלין, שלא היה יכול להודות בהתנקשות ובוודאי לא לקבל אחריות, עצר אותו כדי להרחיק אותו מהזירה הציבורית. לשם כך מהאוב הוצא תיק "איב רושה", שבו נידון נבלני עוד ב־2014 לשלוש וחצי שנות מאסר על תנאי בגין הונאה - שלא היתה (ורוסיה אף שילמה לו פיצויים על כך). נבלני נדרש להתייצב לרישום עד 2019, אבל תקופת המבחן הוארכה בעוד שנה כדי לשמר את מנוף הלחץ. התרדמת שאליה נכנס נבלני לאחר ההרעלה באוגוסט, לא הפריעה לשלטונות להאשים אותו באי התייצבות לרישום - ולהמיר השבוע את המאסר על תנאי למאסר בפועל.
"העיקר בהליך הזה אינו איך הוא יסתיים - אם יכלאו אותי אם לאו; העיקר - להפחיד המוני בני אדם", אמר נבלני טרם השמעת גזר הדין, "עכשיו כולם יודעים שפוטין הוא פשוט פקידון, שבמקרה הועלה לעמדת הנשיא... ודרכו היחידה (להתמודד עם יריבים פוליטיים) היא חיסולים. כמה שלא ינסה לתאר את עצמו כאיזה מדינאי דגול, להיסטוריה הוא ייכנס כמרעיל. היה אלכסנדר המשחרר, היה ירוסלב הנבון - ויהיה ולדימיר מרעיל התחתונים".
נבלני בבית המשפט, השבוע // צילום: רויטרס
כעת השאלה היא מה יקרה עם המחאה. אין מקום להכרזות מרחיקות לכת, אבל אי אפשר גם להחמיץ שמשהו עמוק זז ממקומו ברוסיה. בשני סופי השבוע האחרונים יצאו מאות אלפי אזרחים להפגנות מוולדיבוסטוק שבמזרח הרחוק ועד קלינינגרד שלחופי הים הבלטי. הפגנות בעד נבלני התרחשו גם מחוץ לרוסיה, כולל מול השגרירות בתל אביב.
עניין חשוב נוסף במחאת נבלני הוא הסוגיה הבין-דורית. לפי נתוני האנתרופולוגית אלכסנדרה ארכיפובה וצוותה המדעי, כ־40 אחוזים מהמפגינים במוסקבה ובסנט פטרבורג הם בני 25-35. אלה צעירים שמצד אחד לא חיו תחת שום מנהיג אחר למעט פוטין, ומנגד הם גם הדור המערבי ביותר שהיה ברוסיה; בריה"מ - שהתפרקותה היתה אסון בעיני פוטין - אפילו אינה זיכרון עמום עבורם. הם יודעים שאפשר לחיות אחרת, ושחירות היא ערך שראוי להיאבק עבורו.
השלטון מלבה ומקצין
זו אחת הסיבות לשיעור חסר התקדים של אזרחים שיצאו להפגין לראשונה בחייהם בעקבות ההתעמרות בנבלני: 42 אחוזים. סיבה נוספת היא שהמשפט שלו חשף לרבים באיזו מדינה הם חיים - כמו בסיפור קפקאי, כולם בעצם כבר־מורשעים בפוטנציה. כל שנותר הוא לתפור תיק ולפתוח בהליך, שרק יידמה למשפט הוגן, כדי לשמור על פסאדה מתעתעת של חוקיות עבור תומכי המשטר.
בה בעת, השלטון עושה הכל כדי להביא לליבוי הרוחות. הקרמלין הימר על דיכוי מיידי, שגובר מהפגנה להפגנה, תוך כדי ביצוע מעצרי־מנע סיטונאיים ותעמולה בלתי פוסקת בערוצי הטלוויזיה וברשתות החברתיות.
ספק אם המשטר יכול אחרת, משום שכעת יסוד היציבות של שלטון פוטין - התבססות ה"סילוביקי", אנשי רשויות הביטחון - הוא מקור חולשתו. כאשר ניהול האירוע הוסט מהשדה הפוליטי־מינהלי לידי רשויות הביטחון, הדרך לאלימות נסללה. סיבה אחרת היא פרנויה מתמדת מפני חפרפרות והתערבויות זרות בנעשה ברוסיה - בין שזה בניסיון לקשר את נבלני ל־CIA ובין שבחוקים הדרקוניים שהתקבלו לפני חודשיים, שלפיהם כל גוף אזרחי - אם אינו פרוקסי של הקרמלין - הוא למעשה סוכן זר. בנתונים האלה, כל מי שכוח בידיו מנסה להוכיח נאמנות.
מה כל זה אומר? סביר להניח שההפגנות בעד נבלני יימשכו בשבועות הקרובים, תוך הקצנת הדיכוי. המשמעות היא שברוסיה מתגבשת והולכת אווירה טרום-מהפכנית, גם אם אין שום מהפכה באופק. מנגד, היציבות ברוסיה היא פעמים רבות גם עניין של אופטיקה. "הכל היה לעד, עד שלא היה עוד", הכתיר את ספרו על נפילת בריה"מ האנתרופולוג הרוסי־אמריקני פרופ' אלכסיי יורצ'ק. לא מן הנמנע, שזה גם יהיה התסריט הפעם. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
