הרצח של דיאנה רז בידי בעלה והדיון המייאש על הסימנים שהיו או לא היו, מול הגט שניתן לשירה איסקוב, שמסמל לכאורה סיכוי ופתח להתחלה חדשה - שניהם התרחשו רק השבוע, מבהירים את ההבדל שעושות חמש דקות ושכנה ששומעת רעש. יוזמות חדשות וארגונים צעירים שפועלים מן השטח מתמקדים בפתרונות שיעשו את ההבדל, ולא מחכים לרשויות או להברקות מערכתיות שייקחו ברצינות את מגיפת האלימות במשפחה שלא פוסחת על שום מגזר כבר עשרות שנים.
"האקדח על שולחן המטבח":
צעד טכני, אך מציל חיים
קואליציה של 17 ארגוני נשים וחברה אזרחיים מופעלת מתוך "אשה לאשה" בחיפה. המייסדת, רלה מזרחי, מספרת לי ש"ב־2009, בחסות האונ' של האו"ם פורסם מחקר שלי על תעשיית האבטחה הפרטית בישראל, שצמחה במהלך שנות האלפיים בחסות האינתיפאדה השנייה. החלטתי עם חברתי עו"ד סמדר בן נתן לפעול בנושא לפירוק המרחב האזרחי מכלי ירייה. זאת פעולה שננקטת מנקודת מוצא פמיניסטית מובהקת אבל אנחנו יודעות שהפגיעות הן לא רק בנשים, אלא גם בגברים. נשים נפגעות ממה שקורה בבית, וגברים יכולים להיפגע במרחב הציבורי, אם על רקע ויכוח במגרש חניה, מישהו מתעצבן ויש לו כלי נשק זמין. לכן הוצאת נשק מתוך בתים הוא צעד מציל חיים. ב־2013 הצלחנו להביא לאכיפת החוק הקיים, שלפיו מאבטח לא חוזר הביתה עם הנשק אלא משאיר אותו במקום העבודה. בעקבות האכיפה, בין 2013 ל־2017 אף אחד לא נרצח בנשק אבטחה. אבל ב־2017, בעקבות הפיגוע בהר נוף, השר הוציא הוראת שעה שהתירה לקחת נשק הביתה. ומאז ועד היום אירעו חמישה מקרי רצח נוספים".
מה אתן עושות?
"לפני שלושה שבועות הוצאנו מכתב בהול לשר לביטחון פנים בדרישה לצמצם את החימוש במרחב הציבורי. למשל, ברמה המוניציפלית בעיריית תל אביב יש פעילויות שקשורות בעבודה שלנו, ודרכן הצלחנו להעביר החלטה שנשק האבטחה ייאסף לאחר המשמרת. בעיריית חיפה העבירו החלטה דומה, גם במועצת מראר דנים במהלך כזה. בהקשר הרחב של אלימות נגד נשים, הוצאת נשק מהבית זה צעד טכני ופשוט יחסית. יכולות להיות לו השלכות מרחיקות לכת ואין הרבה צעדים פשוטים בתוך המכלול הזה שאפשר לבצע, זה מציל חיים".
משתפים איתכן פעולה?
"כיום אנחנו מקבלות יותר בקלות נתונים כשאנחנו פונות למשרד לביטחון הפנים. אבל הם עדיין חלקיים, וחסר מסד נתונים מפולח ומקיף על נשק ופגיעות בנשק ומי פוגע ונפגע".
נשיאת נשק מסכנת גם גברים. רלה מזלי // צילום: יהושע יוסף
"פורום מיכל סלה":
"כשנסיים לייצר כלים למלחמה בדפוס, לא תהיה אלימות נגד נשים"
מייסדת הפורום היא לילי בן עמי, אחותה של מיכל ז"ל שנרצחה ב־3 באוקטובר 2019. לילי, שהיתה פעילה ציבורית גם לפני הרצח, חקרה את נושא האלימות נגד נשים והבינה שמדובר בדפוס: "כמו שהצלחנו עולמית בנושא הביטחון, כך אפשר להצליח כאן. ברגע שנסיים לייצר כלים למלחמה בדפוס הזה, לא תהיה אלימות נגד נשים. בתוך שנים אחדות אנשים יגידו: "פעם לא היו חוגרים מאחור, פעם הורים היו מרביצים לילדים שלהם, פעם היתה אלימות נגד נשים.
"למיזם הראשון, שבוצע בשיתוף משרד הרווחה, קראנו 'מתחת לפוך'", היא מספרת. "בחקירת הרצח בא אלי קצין בכיר ואמר שניתן היה למנוע את הרצח למרות שלא היו סימנים פיזיים של אלימות, ושאם מיכל היתה באה להתלונן היו מפנים אותה למקלט. במשטרה ובמחלקות השירותים החברתיים יש שאלון הערכת מסוכנות. השאלון הזה לא היה פתוח לציבור והדבר הראשון שעשינו היה להנגיש אותו. כיום הוא זמין בחיפוש פשוט ברשת: I-RISK.
"השבוע הגשנו לשר המשפטים מיזם בשם 'נוהל אסתר', לזכר אסתר אהרונוביץ' שנרצחה כאשר מסרה לבעלה את מסמכי הגירושים. הנוהל נועד לעורכי הדין למעשה, כשהם מקבלים לקוחה לתחום של סכסוך בזוגיות יש כמה שאלות שהם צריכים לשאול, כמו לפני חיסון, כששואלים אם את לא אלרגית".
עורכי הדין לא מודעים לכך?
"הניסיון מעיד שלא תמיד. עו"ד צריך לשאול לקוחה, למשל האם הבעל לא מוכן לפרידה הזאת והאם היא חוששת מתגובה קיצונית כגון האם הבעל איים בהתאבדות במידה שתתגרש, האם אין לך פרטיות, האם כל דקה בסדר היום שלך הוא חייב לדעת וכן הלאה. הכנו את הנוהל הזה עם מומחים לאלימות במשפחה.
"במקביל יש את הצמיד האלקטרוני שחש על פי תגובות פיזיולוגיות מתי אישה נתונה במצב סיכון אלים, יש שיתוף פעולה חדש עם יוצאי השב"כ בשיתוף תוכנית 'הצינור' שנקרא 'היחידה', ובמסגרתו נשים בסכנה יקבלו הגנה מיוחדת מחברות אבטחה, ויש את מיזם הכלבים של שלי סליטרניק, בוגרת יחידת 'עוקץ', כלבנית ומאלפת, שנקרא 'הכלבים של מיכל'.
"המיזם מיועד לנשים ברמת הסיכון הכי גבוהה שיש, למשל אישה שהבעל שלה ישב בכלא לתקופה קצרה והשתחרר וממשיך לארוב לה, או אישה ששהתה במקלט והתקופה שלה שם הסתיימה. אישה וילדים כאלה נתונים בפחד מתמיד. סיפרה לנו אישה כזאת שהיא ישנה עם בקבוק זכוכית על ידית הדלת בלילה כדי שאם הבעל ייכנס הבקבוק יישבר והיא תתעורר, ויש לה גם סכין מתחת לכרית להגנה עצמית. מרגע שהיא קיבלה את הכלב - המושכות חזרו אליה. והטיפול בכלב יחד עם הילדים גם מרפא".
כמה עולה הפרויקט הזה?
"כל כלב כזה עולה 70 אלף שקלים כולל האילוף, אנחנו מגייסות את הכסף מהציבור. אגב, כלב הרבה יותר זול למדינה מאשר לממן אישה במקלט. בנוגע לשאר פעילות העמותה, יש בעמותה 70 בעלות תפקידים, כולן בהתנדבות מלבד שתיים בחלקיות משרה. אני בהתנדבות במשרה מלאה ורואה את העבודה הזאת כשליחות. אפשר לנצח את האלימות ולהציל חיים באמצעות חדשנות וחשיבה מחוץ לקופסה".
"יוצאות מאילמות לחירות":
"לזהות את הפתולוגיה - ולעזוב"
מייסדת הארגון היא שלי־אור אמיר, שיצאה לפני שבע שנים ממערכת יחסים פוגענית, שנמשכה 17 שנים. "לאחר רצח מיכל סלה פנו אלי אנשים שהכירו את הרקע וביקשו שאסייע, ובזכות פורום מיכל סלה התחלתי ללוות נשים בתהליך.
"השאיפה למעשה היא למקד את הבעיה בשלבים המוקדמים שלה. מטרות המיזם מתחלקות לשניים: סיוע לאשה בשיקוף מערכת היחסים שבה היא נמצאת, וסיוע בשינוי אמיתי שיגרום לה לא לחזור על אותה בחירה בעתיד. השינוי האמיתי הוא לא ביציאה ממערכת היחסים עצמה אלא מהדפוסים".
להפוך מתלותית לעצמאית. שלי־אור אמיר // צילום: יוסי זליגר
איזה דפוס גילית?
"לרוב הגברים הפוגעים כיום יש פתולוגיה כלשהי. יש דפוסים שחוזרים על עצמם שמאפיינים הפרעת אישיות ספציפית. אנחנו הנשים שיוצאות ממערכת יחסים כזאת, אנחנו Co-dependence - תלות יתר, מכורות למעגל האלימות, לתלות בקשר. הוא ישפיל אותי והוא זה שירפא אותי. זה הדפוס. לכן סימני האזהרה צריכים להיות בי, אני צריכה להיות ערה לסימנים אצלי".
זאת לא האשמת הקורבן?
"לא. אני מציעה שהפוקוס יהיה עלייך. האם את במקום שמפתח אותך, שמיטיב איתך, שבריא לך? אם הוא לא חבר שלך ולא גורם לך להרגיש טוב יותר עם עצמך אז זה קשר פוגעני. אין לך מה לעשות איתו, זאת אלימות לכל דבר. המילה אלימות מרחיקה. אנשים שומעים אלימות ומייד מדפדפים. תגידי 'אילמות', כי זאת התגובה שלך. יש גברים שלא ירביצו, הם רק יקשיבו לשיחות מוקלטות שלך או יהיו אובססיביים לשמוע ממך תשובה מסוימת לשאלה שהם שאלו ולא ירפו עד שישמעו ממך את התשובה הנכונה לדעתם. את נדרשת לצמצם את עצמך ואז את במצב של שיתוק ותלות. הזנחה בילדות? טראומה? לא רוצה להתעסק בפתולוגיה, רק בבריאות שלך.
"יש שיח בתקשורת שלא היו סימנים, אבל אם לא היו סימנים - אז מה נעשה? הסימנים הם שאת מסתכלת במראה. איך את מרגישה עם עצמך בקשר הזה.
"אם אני רואה שאני תלותית מדי בקשר, שאני כמו מכורה. שאני לא יכולה לחשוב בכלל על האופציה להיפרד למרות שלא טוב לי זה לא רק כי הוא פוגעני אלא גם כי לי יש דפוסים פוגעניים להישאר בקשר לא טוב מתוך דפוס התמכרותי. יש משהו בריטואל המשפיל והמרומם, והרבה נשים שיוצאות מקשרים כאלה מטופלות בקבוצות של גמילה. הרי לא משנה למה את מכורה. אנחנו עובדות על המקום הזה, הופכות את עצמנו מתלויות לעצמאיות. אנחנו מרחמות עליו כי אמא שלו הזניחה אותו או כי היתה לו מאניה־דיפרסיה. קודם כל אנחנו מנסות לתקן את עצמנו, אם אני אהיה יותר טובה ורגישה זה יצליח, אולי הוא צודק ואני אלך לטיפול. אני אומרת: לכי תטפלי בעצמך לא כדי שלו יהיה יותר טוב, אלא כדי שלך יהיה טוב יותר. אישה שמתעוררת להבין את החלק שלה בתוך מערכת היחסים כבר לא תשחזר את הדפוס".
איך זה עובד?
"יש לנו סדנה פעם בשבוע, קבוצת ליווי ותמיכה, קבוצת ידע וכלים מעשיים, מפגשים פרונטליים. כרגע יש 100 נשים בקהילה. כל אישה שיצאה יכולה להפוך להיות אחת שמלווה, זה תומך בנו לתמוך במישהי אחרת".
"שוברות קירות":
מסל מזון ועד החלפת מנעול בדלת
כרמן אלמקייס עמוס ועו"ד ספיר סלוצקר פעילות יחד יותר מעשור למען זכויות של אימהות חד־הוריות ואלימות נגד נשים, וידועות כמי שנמצאות בשטח. "'שוברות קירות' נוסדה בשנה האחרונה. בגלל הקורונה, מצאנו את עצמנו עוזרות באופן פרטני למאות נשים נפגעות אלימות שצריכות גם סלי מזון ופתרונות אחרים כגון להחליף מנעול לדלת". במשך השנים למדו ללוות נשים מול המערכת, שעדיין לא הפנימה דברים בסיסיים. אחד מהמקרים היה למשל ליווי אישה שפחדה לעזוב גבר מכה כי לא היה לה גב כלכלי, והשתיים לימדו אותה למצות את זכויותיה הכלכליות, כגון הבטחת הכנסה ודיור ציבורי. אותה אישה נאלצה בהמשך - כשיצאה מהמקלט - להתמודד עם הבעל המכה שהשתחרר מהכלא וקיבל זכאות לדיור ציבורי בדירה שנמצאת בדיוק מולה. חלון מול חלון".
מספר חירום מקוצר ומהיר. ספיר סלוצקר וכרמן אלמקייס עמוס
קובי ברכה, פעיל חברתי מוכר, שנמנה עם דירקטוריון הארגון, יזם במסגרתו את "מלב - מוקד לנשים בסיכון", כסיוע תומך לרשויות המקומיות. אלמקייס מפרטת: "כיום אישה במצוקה לוחצת 100 ולפעמים לוקח הרבה זמן עד שמישהו עונה. קובי יזם מספר מקוצר למוקד ייעודי, שיהיה זמין וישויך לרשות המוניציפלית. ברגע שאישה תתקשר, היא תקבל מענה ממתנדב במוקד, וייקח דקות מעטות עד שיגיעו אליה. מדובר במוקד שעשוי להציל חיים". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
