שנה ל"תוכנית המאה": כך חמקה הריבונות

"נקים ועדה עם ישראל, שתהפוך את המפה הקונספטואלית למפה מעובדת, מפורטת ומכוילת יותר, כך שההכרה (של ארה"ב בה; א"כ) תוכל להיות מושגת באופן מיידי".

במילים הללו מפי הנשיא דונלד טראמפ, בטקס השקת "תוכנית המאה" בבית הלבן ב־28 בינואר 2020, העניקה ארה"ב את הסכמתה למהלך היסטורי: החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן ועל ההתיישבות הישראלית בשליש משטחי יהודה ושומרון.

אבל הריבונות, או "הסיפוח", לא יצאה אל הפועל. למרות ההצהרה המפורשת של טראמפ, ההתחייבויות החמקמקות של ג'ארד קושנר, עשרות הבטחות של נתניהו והאמירות המפורשות של השגריר האמריקני דיוויד פרידמן, המהלך המדיני הנועז שנועד לסובב את כיוון ההיסטוריה, נשאר בגדר רעיון על המדף. שנה אחרי, חזרנו לבדוק: כיצד ומדוע נכשלה הריבונות?

***

בנימין נתניהו החל לטפטף הצהרות על כוונתו להחיל ריבונות בחלק משטחי יהודה ושומרון כבר בראשית 2018. בישיבת סיעת הליכוד אמר כי "בנושא החלת הריבונות, זה זמן אני מנהל שיח בנושא מול האמריקנים", והדגיש כי אחד העקרונות הוא "תיאום ככל האפשר מול האמריקנים, שהקשר איתם הוא נכס אסטרטגי למדינת ישראל וגם להתיישבות".

בבית הלבן מיהרו אז להכחיש את דבריו. "הדיווחים כאילו ארה"ב דנה עם ישראל על תוכנית סיפוח שקריים", נאמר בהודעה רשמית, חריגה מאוד לתקופת טראמפ.

למרות ההכחשה, נתניהו ויועציו, ובראשם השגריר בוושינגטון רון דרמר, אכן היו במגעים הדוקים עם אנשי טראמפ - קושנר, ג'ייסון גרינבלאט ופרידמן, על אודות מאפייניה של תוכנית המאה. נדרשה עוד שנה של שיחות כדי להשלים את פרטיה, כולל רעיון הריבונות.

בסוף 2018 התוכנית הושלמה, אבל אביגדור ליברמן התפטר, מה שגרם לזירוז הקדמת הבחירות. כדי שלא להצטייר כמי שמתערבים בבחירות בישראל, עניין שהטריד את קושנר לאורך כל הדרך, החליטו האמריקנים לעכב את פרסום התוכנית עד להקמת ממשלה בישראל. איש לא ניחש אז שישראל תידרדר לשנתיים ויותר של סחרור פוליטי.

מודע היטב לפרטי תוכנית השלום, נתניהו דיבר מצידו שוב ושוב לאורך 2019 על "ההזדמנות ההיסטורית להחיל ריבונות". אך כשהבחירות הראשונות והשניות ברקע, דבריו נתפסו כהבטחת בחירות והתקבלו בחוסר אמון.

חלפה עוד שנה. הגענו לסוף 2019. ישראל כבר היתה בדרך לבחירות שלישיות וטראמפ נערך להתמודדות מחודשת לנשיאות. למרות המצב הפוליטי בישראל, צוות השלום החליט לשחרר את הסוסים מהאורווה. כך נקבע שבינואר 2020 תוכנית המאה סוף־סוף תוצג לציבור.

למוד ניסיון מ־1999, אז הפסיד את הבחירות בגלל התנגדות הימין הפוליטי להסכמי וואי, נתניהו חשש שהתוכנית תקועקע על ידי הימין, תחזק את נפתלי בנט ותגרום להדחתו מהשלטון. לכן הוא ביקש מהשגריר האמריקני פרידמן, שנהנה מאמון רב בקרב מנהיגי הימין, להציג להם את עיקריה ולגייס את תמיכתם. פרידמן נעתר, גם משום שקבוצת ייחוס זו חשובה לו, וגם מפני שהתוכנית נחשבה לפסגה היסטורית שהממשל הוביל אליה.

בשבועות שקדמו לטקס בבית הלבן, שוחח פרידמן עם אישים בולטים במערכת הפוליטית והתקשורתית באגף הימני בישראל. אחת ההבטחות המרכזיות שהציג היתה "אור ירוק" של הממשל להחלת הריבונות הישראלית "באופן מיידי", על בקעת הירדן ועל כל היישובים הישראליים ביו"ש. עד שהמילים נאמרו מפיו, רעיון הריבונות נחשב למופרך בשיח המדיני כמו ייבוש האוקיינוס האטלנטי. אבל פרידמן התחייב, ומנהיגי הימין התייצבו לימין המהלך.

"זה אירוע נדיר ומשמעותי, ההזדמנות המדינית הגדולה ביותר שנקרתה בפנינו זה 50 שנה", אמר שר הביטחון דאז נפתלי בנט. אחדים מראשי מועצת יש"ע, גם בגלל לחצים של לשכת נתניהו, התייצבו לצד רה"מ בנתב"ג בעת שיצא לדרך. גם עיתונאים המזוהים עם המחנה הלאומי תמכו בתוכנית.

ביום שני לפנות בוקר, 27 בינואר 2020, נתניהו הגיע לוושינגטון. על מטוסו, מלבד התקשורת, נכחו גם השגריר פרידמן, יו"ר הכנסת יריב לוין, שהיה בסוד המגעים לאורך כל התקופה, ויועצי רה"מ.

"רעיון הריבונות היה פורץ דרך בכל קנה מידה, חזון אחרית הימים שאיש בכלל לא דיבר עליו עד אז", מספר לוין. "הוא הפך מן היסוד את כל תפיסת העבודה המדינית, והיה קשה מאוד בהתחלה לשכנע את האמריקנים בהיגיון שבו, ובצורך לעשות אותו באופן מיידי. אבל בסופו של דבר היה סיכום ברור שהם יכירו בזכותנו לקבל ריבונות על השטח שהם מייעדים לנו". את מה שהבין וידע לוין, ידעו והבינו גם נתניהו, השגרירים דרמר ופרידמן, ולמעשה כל מי שהיה מעורב בהכנות.

עם ההגעה לוושינגטון, נתניהו החל בהכנות ליום המחרת. מנגד, הראש של טראמפ ואנשיו היה במקומות אחרים. הליך ההדחה הראשון הגיע לשיאו באותה תקופה. כשנתניהו ישב עם יועציו בבלייר האוס, אמריקה עסקה בשאלה אם היועץ לשעבר לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, יגיע לסנאט להעיד נגד הנשיא. במקביל, באותו יום ממש טראמפ קיבל את התדרוך הראשון על מגיפת הקורונה וצייץ בטוויטר - מי היה מאמין - כי ארה"ב מציעה את עזרתה לסין.

בשל הלו"ז העמוס, בוטלה פגישת תיאום אחרונה של כל יועצי הנשיא הקשורים לתוכנית המאה, שתוכננה לאותו ערב. "היתה בלו"ז פגישה כזו. בגלל ההדחה, הקורונה או כל סיבה אחרת, היא לא קרתה", מאשר גורם אמריקני. כאן, כמו חללית שאחד מברגיה לא הוברג עד הסוף, נזרעה התקלה הראשונה.

ההפתעה של אלחייני

למחרת, נערך הטקס החגיגי בבית הלבן. נתניהו היה נרגש ונלהב אבל הנשיא טראמפ, אולי בגלל ההדחה ואולי מסיבה אחרת, נראה קצר רוח. מייד לאחר האירוע נתניהו פנה לבית ההארחה הרשמי שמול הבית הלבן, הבלייר האוס, לתדרוך עם העיתונאים.

את האושר והסיפוק על פניהם של נתניהו ויועציו אי אפשר היה להסתיר. שלוש שנים של עבודה קשה וסודית הסתיימו במה שנראה באותן דקות כפריצת דרך היסטורית שלא היתה כמותה מאז מלחמת ששת הימים. ישראל עמדה לעשות צעד רב־עוצמה לחיזוק האינטרסים שלה ביהודה ושומרון.

התדריך היה ארוך. נתניהו נכנס לפרטי הפרטים של התוכנית, הכריז ש"דין איתמר כדין תל אביב" והודיע ש"בישיבה הקרובה שלה, בשבוע הבא, הממשלה תקבל את ההחלטה להחיל את ריבונות ישראל בשטחים המיועדים על פי תוכנית טראמפ". הוא הוסיף כי בהמשך תהיה פעימה נוספת.

במקביל לדבריו בוושינגטון, צייץ בטוויטר יועצו יונתן אוריך, שהיה באותו רגע בישראל: "ריבונות על כל ההתיישבות ביום ראשון".

ואולם בעוד אנחנו העיתונאים יושבים סביב השולחן בבלייר האוס ונתניהו מדבר, יועצו המשפיע ביותר של הנשיא, ג'ארד קושנר, התראיין לתקשורת האמריקנית. בניגוד לדברי נתניהו, הוא הבהיר כי "הסיפוח אינו עניין לימים הקרובים". במקביל, הבית הלבן העביר מסר ישיר לאנשי נתניהו ובו התנגדות לביצוע מיידי של הריבונות. הבורג הרופף בחללית החל להשתחרר.

בארץ, אוריך מיהר למחוק את הציוץ. בוושינגטון העניינים הוסיפו להידרדר. לעיר הגיעו ראש מועצת יש"ע דוד אלחייני ושותפיו, עודד רביבי מאפרת ושלמה נאמן מגוש עציון. גם ראש מועצת שומרון יוסי דגן הגיע, שהרי למתנחלים פוליטיקה משלהם.

דגן, יריב ותיק של מועצת יש"ע, רצה להיפגש בנפרד עם נתניהו. אבל אלחייני קיבל הבטחה שנתניהו לא ייפגש עימו. ובכל זאת, באחת בלילה לערך, כשאלחייני יצא מנתניהו בבלייר האוס, ראה שדגן ממתין בתור להיכנס. חמתו בערה בו, ובו ברגע ניסח הצהרת התנגדות חריפה, בשם מועצת יש"ע, לתוכנית השלום. עד מהרה הגיעו דבריו לבית הלבן. השגריר פרידמן הוכה בתדהמה.

"היה תסכול גדול מאוד של השגריר", מאשר גורם אמריקני שהיה שם באותו הלילה. "המתיישבים ומנהיגיהם הם אנשים אידיאליסטים, אבל זו היתה התנהגות ילדותית מצידם, שהעידה על חוסר הבנה מוחלט של הזירה המדינית. רביבי התנגד בחריפות להודעה והקרע שנוצר באותו לילה במועצת יש"ע לא אוחה עד היום".

ג'ארד הבין הכל

ועדיין, הבעיה הבוערת ביותר באותו רגע היתה טמונה בפער בין עמדת נתניהו ופרידמן, לבין עמדת קושנר. נתניהו ופרידמן דיברו על "ריבונות ביום ראשון". קושנר הודיע על "ריבונות בהמשך, אחרי הבחירות".

"עד היום אני לא מבין מה קרה שם", מודה יריב לוין, "בצד שלנו היה ברור לכולם שהמהלך אמור להתבצע באופן מיידי. האמריקנים גם מעולם לא הכחישו את גרסתנו שהיה סיכום כזה. כשהם ביקשו באותו ערב לעכב את המהלך הנימוק היה טכני, להסדיר את המפות, אבל גם באותו שלב וגם לאחר מכן, הם לא הציגו התנגדות עקרונית".

כל הגורמים האמריקנים ששוחחתי איתם לצורך כתבה זו מאשרים את גרסת לוין. הנה דברים שאומר למשל בכיר לשעבר בבית הלבן, שהיה בלב התהליך: "אין ספק שהשגריר פרידמן והשליח גרינבלאט היו נלהבים מהרעיון ולכן הוא הוכנס לתוכנית". אשר לקושנר, מסביר הבכיר: "הוא היה הבוס. תדרכנו אותו פעמים רבות על התוכנית, כולל על רעיון הריבונות. גם אם היה פחות נלהב מהאחרים הוא לא התנגד, כי אם היה מתנגד לריבונות, היא פשוט לא היתה מופיעה בתוכנית. ג'ארד אדם חכם, עם חשיבה אסטרטגית; לטעון שהוא לא הבין, או שכל עניין הריבונות היה בלוף פוליטי של נתניהו - זה שטויות מוחלטות".

גורם ישראלי יודע דבר מוסיף כי "אם נתניהו לא היה בטוח במאה אחוז שזו עמדת ארה"ב, הוא לא היה מבזה את עצמו להגיע עד וושינגטון, ולהצהיר את הצהרת הריבונות. מדוע שיעשה דבר כזה לעצמו?"

אישוש לדברי הבכיר האמריקני, אפשר למצוא בדברי גרינבלאט לערוץ i24 ביוני 2020, אז אמר כי "מה שישראל שוקלת לעשות תואם לחלוטין את התוכנית שהצגנו". קושנר עצמו, אפילו לאחר הסכמי אברהם, במטוס שעשה את דרכו לאמירויות ב־31 באוגוסט 2020, הסביר לעיתונאים את ההיגיון מאחורי מהלך הריבונות ואמר כי "אלה שטחים שאיני רואה את ישראל מפנה אותם בעתיד".

בראיונות שהשגריר פרידמן העניק מאוחר יותר, הוא הסביר את פערי העמדות באותו היום בינו לבין קושנר כ"אי־הבנה" ו"קצר בתקשורת". משיחות עם שבעה גורמים בכירים ביותר שהיו בסוד העניינים, הן בירושלים והן בוושינגטון, נראה שאכן זו היתה התמונה.

על פי אחד הגורמים האמריקניים, אי־ההבנה נגעה למונח "הכרה באופן מיידי", שבו השתמש הנשיא. פרידמן ונתניהו חשבו ש"מיידי", פירושו בישיבת הממשלה הקרובה. קושנר, רגיש כאמור למצב הפוליטי הפנימי בישראל, היה זהיר יותר וחשב שהמהלך צריך להתבצע רק לאחר הבחירות, כאשר יש בארץ קונצנזוס פוליטי סביבו.

אחד מבכירי הממשל לשעבר אומר שאם ישיבת התיאום שתוכננה ליום שני בערב היתה מתקיימת, ייתכן מאוד שהתקלה היתה נמנעת. לדבריו, "אכן היתה מבוכה, אבל מדובר בתוכנית בת 180 עמודים. הגיוני שלגבי פרט אחד או שניים יהיו אי־הבנות. יש הסבורים שקושנר נבהל והתחרט".

ועדיין, כל הגורמים האמריקניים שעימם שוחחתי דוחים את הטענה שפרידמן וקושנר ניהלו מאבק כוחני שגלש החוצה. "לג'ארד היו בארבע השנים האלה הרבה קרבות בבית הלבן והוא ניצח בכולם. לו רצה, הוא היה יכול לדפוק גם את השגריר. העובדה שזה לא קרה, מלמדת שזה לא המקרה. אדרבה, השגריר מעריך מאוד את פועלו. לכן הוא ערך לכבודו טקס פרידה וקרא על שמו את חצר השגרירות בירושלים".

ריחוק של סמוטריץ' ובנט

כך או אחרת, אל תוך אותו הלילה ניסו האמריקנים והישראלים - כאחד - להציל את המצב וליישר קו. ביום רביעי בבוקר, עדיין בוושינגטון, הועלה פרידמן על ידי הבית הלבן לתדרוך טלפוני שני בתוך מספר שעות, על תוכנית השלום. בקול עייף מחוסר שינה הדגיש כי "תהיה ועדת מיפוי, היא תעבוד עם כל הכוונה להגיע לתוצאה הנכונה, אבל זה תהליך שמחייב מאמץ מסוים,  ותיאום".

זו היתה למעשה הפשרה שכולם יכלו להתכנס סביבה. ועדת מיפוי ישראלית־אמריקנית, שתעצב את המפה המדוקדקת של השטח שיסופח לישראל. עצם הקמת הוועדה, ואפילו הרכב חבריה, היו מסוכמים מראש. אבל ההכרזה עליה אפשרה לקושנר להמשיך לדבר על דחיית המהלך עד לאחר הבחירות בישראל, כלומר לפחות בחודשיים, בעוד נתניהו ואנשיו המשיכו לתדרך על קבלת ההחלטה בתוך כמה ימים.

ביום רביעי בצהריים יצאה המשלחת הישראלית מוושינגטון למוסקבה, כדי לתת טרמפ הביתה לנעמה יששכר. למרות הניסיונות שלנו, העיתונאים, לחלץ במהלך הטיסה ביקורת על המבוכה שגרם להם קושנר, לוין ונתניהו נזהרו שלא ליפול למלכודת. "אי־הבנה אצל האמריקנים", סיכם נתניהו את העניין.

שבועות חלפו, הקורונה השתלטה על העולם. טיל הריבונות כבר סטה מהמסלול, אך במרכזי הבקרה בירושלים ובוושינגטון עדיין ניסו להשתלט עליו. כך, תחת גשם סוחף ובבוץ טובעני, על הר ליד העיר אריאל, התכנסה בסוף פברואר ועדת המיפוי האמריקנית־ישראלית. בשבועות הבאים, לפני ואחרי הבחירות בישראל, קיימה הוועדה כמה ישיבות והגיעה לתוצרים משמעותיים.

אבל ההפרעות התעצמו, בכלל זה מצד מי שהיו אמורים להיות הנהנים הגדולים ביותר של המהלך. דוד אלחייני, יוסי דגן ואחרים בהתיישבות ובימין התחרו זה בזה בגינויים לתוכנית. גם בצלאל סמוטריץ', איילת שקד ונפתלי בנט הקפידו לשמור על ריחוק מסויג. משמאל, החל מסע קולני נגד "הסיפוח". עיתונאים ישראלים ייעצו לדיפלומטים ערבים המשרתים בארץ, לאיים על ישראל בניתוק יחסים. בקהילה הבינלאומית, ובפרט במערב אירופה ובירדן, רף האזהרות עלה ועלה. המומנטום אבד.

ועדיין, למרות כל הקשיים, גם בלשכת נתניהו וגם בממשל המשיכו לומר שמהלך הריבונות לא ירד מסדר היום. ועדת המיפוי המשיכה להתקדם, כאשר לא מעט גורמים בהתיישבות מנסים להשפיע על התוצר הסופי שתפיק. בסופו של דבר, לקראת תאריך היעד הבא שקבע נתניהו, 1 ביולי, הוכנו ארבע מפות ריבונות אפשריות.

בסוף יוני, כשבישראל כבר קמה ממשלת האחדות וטראמפ איבד ממעמדו הפנימי והבינלאומי בגלל המגיפה, קושנר נרתע עוד יותר מנקיטת מהלכים בלתי מקובלים בזירה המדינית. בד בבד, גנץ קיבל מהאמריקנים, ששוב לא רצו להכניס את ראשם בינו לבין נתניהו, זכות וטו על התהליך המדיני. אמנם באוזני המתנחלים גנץ הביע תמיכה נלהבת באפשרות הריבונות ודרבן אותם "קחו מה שיש", אבל לאמריקנים, הוא אמר את ההפך הגמור. כך גם שר החוץ אשכנזי. אין ספק כי לשניים יש חלק בהורדת החלת הריבונות מסדר היום, והם יכולים להוסיף זאת ל"רזומה" המדיני שלהם.

יריב לוין מאמין שאפילו בשלב ההוא, בתחילת יוני, עוד היה אפשר להעביר את ההחלטה, אך לדבריו היתה זו ההתנגדות הנמשכת של חלק מראשי מועצת יש"ע שחיסלה את הסיכוי. "האמריקנים אמרו לנו: 'כאשר ניכנס אל הנשיא עם הצעת ההחלטה, הוא ישאל אותנו מי תומך בה ויקדם את המהלך בברכה, ומה נגיד לו, שגם הימין הישראלי מתנגד ובעקבות זאת תומכי ישראל הגדולים בארה"ב מתלבטים?' הנהגת ההתיישבות צריכה להפיק לקח מהחמצת השעה. אני אומר בכאב לב שהתנגדות שלהם חיסלה את הסיכוי האחרון".

עוד קודם לכן, באמצע יוני, העלה שגריר האמירויות בוושינגטון, יוסף אל עוטייבה, את ההצעה להשעיית הריבונות בתמורה להסדרת היחסים עם ישראל. בטרם פרסום המאמר ב־12 ביוני ב"ידיעות אחרונות", הוא הועבר לעיונו של אבי ברקוביץ, בבית הלבן, שנתן אור ירוק.

בסוף יוני ברקוביץ הגיע לארץ ונועד בנפרד עם אשכנזי, גנץ ונתניהו. משני הראשונים שמע על התנגדותם לריבונות. מהאחרון קיבל אור ירוק להמיר אותה בהסכם שלום עם האמירויות - תהליך שהיה ממילא על סף הבשלה אחרי שנים של התקרבות מתחת לשולחן.

בנקודה זו חללית הריבונות איבדה קשר, עד להודעה חדשה, או עד שממשל רפובליקני חדש יחזיר אותה למסלול. במקומה קיבלה ישראל את הסכמי אברהם.

תגובות: ממועצת יש"ע נמסר כי "במשך שנים נלחם הימין הישראלי בהקמת מדינה פלשתינית, אשר מהווה סכנה אדירה לישראל. התרענו על כך בוושינגטון בפני רה"מ וצוותו, עוד לפני פרסום התוכנית. לאחר פרסום התוכנית, שבה מופיעה המטרה להקמת מדינה פלשתינית, הסתבר גם שצדקנו".

מראש מועצת שומרון יוסי דגן לא התקבלה תגובה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו