על שלושה דברים יוכרעו בחירות 2021: החיסונים והקורונה, המפלגות הקטנות ואחוז ההצבעה. הנחת העבודה של נתניהו מהרגע הראשון היא שהדרך ל־61 מנדטים של הימין עוברת בתמונת ניצחון אחת, של מדינה קטנה במזרח התיכון, שעוקפת את כל העולם כולו ומשתחררת ראשונה ממשבר הקורונה. ספק אם כך יקרה. יותר מדי שיבושים כבר אירעו בדרך ואין כל ערובה שהיו אלה האחרונים. אם הבחירות יתקיימו בצל סגר קרוב נוסף, מייד אחריהם, כל אפקט ההצלחה יתמסמס.
השבוע התחילו להפעיל לחץ אגרסיבי על בני גנץ לפרוש מהמרוץ כדי לא לסכן ארבעה מנדטים יקרים של מחנה המרכז־שמאל. הנחת העבודה של נתניהו היא שכחול לבן לא תעבור ברגע האחרון והדרך ל־61 תיסלל. זה בדיוק החשש של לפיד, שהחליט שהגיע הזמן להסיר את הכפפות מול שותפו לשעבר ולהביא לפרישתו המוקדמת. בקרוב אף יוחרף המסר. הסכנה שבהצבעה לגנץ, יטענו ביש עתיד, כפולה. גם של אי מעבר אחוז החסימה וזריקת קולות לפח, וגם של חבירה נוספת לנתניהו אחרי הבחירות, אם גנץ יעבור, למרות ההבטחות המפורשות והדם הרע ביניהם.
גנץ תוקף את נתניהו לפני פתיחת הקבינט
ראשי מפלגות גדולות שהופכים בן־לילה לראשי מפלגות קטנות לא רואים את עצמם כבולים להתחייבויות עבר. הם גם מקבלים פרופורציות. כשעמדה ציפי לבני בראשות קדימה עם 28 מנדטים, לא עלתה בראשה האפשרות להיכנס לממשלה תחת נתניהו. ארבע שנים אחרי כן, בראשות מפלגה של 6 בלבד, עמדה ראשונה בתור להצטרף.
למרות הלחץ, גנץ לא בשל לפרישה. ההשפלה לא נותנת לו את האפשרות לכך. מי שהגיע הכי רחוק שאפשר בקרב שנמשך יותר מעשור מול נתניהו, לא יכול להשליך מאחוריו את כל הישגיו, כמו גם את הסיכוי הקלוש להתמנות לראש הממשלה בנובמבר, אם לא תוקם עד אז ממשלה אחרת. מה עוד שהסקרים הנוכחים עושים חסד עם מפלגתו ומעבירים אותה עם בין ארבעה לחמישה מנדטים.
ביש עתיד טוענים שלא ניהלו קמפיין שטח מטעם צעירי המפלגה או נציגיה ברשויות המקומיות כפי שדווח, אולם בכוונתם לנסות ליצור תהודה גדולה סביב הנקודה הזאת, נוכח העובדה שפרישת כחול לבן היא מרכיב קריטי במפת הניצחון שגיבשו. ההערכה היא כי אם בישורת האחרונה יהיו סקרים שיראו שכחול לבן לא עוברת, יעדיף גנץ לפרוש ולא לקחת על עצמו את חרפת הכישלון.
בגוש השמאל כחול לבן היא לא המפלגה היחידה שמגרדת את אחוז החסימה. מאז ניצחה מרב מיכאלי בפריימריז על ראשות מפלגת העבודה, נראה כי המפלגה הולכת ומתרחקת ממתחם הסכנה, מה שאי אפשר להגיד על מרצ. למפלגה אמנם "בייס" יציב ומוצק, אולם הקִרבה האידיאולוגית הביאה לכך שמצביעי מרצ רבים מצאו את מפלגת העבודה של מיכאלי אכסניה לא רעה לדעותיהם, לא פחות מהמקור.
בימין העיניים מופנות מטבע הדברים לציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ'. בשבוע האחרון נרשמה דווקא התחזקות לחמישה מנדטים, אבל המתח סביב שאלת המעבר שלה יישאר עד הרגע האחרון. לנתניהו אין יכולת אמיתית לנצח אם תיפול.
זה כן לטלפון
שביעות רצון גדולה הביעו אנשי נתניהו אחרי הראיון שהעניק השבוע רה"מ ליונית לוי בחדשות 12. הופעתו היתה מבחינתם פנומנלית. ניצחון בנוקאאוט. נתניהו לא איבד שווי משקל אפילו לרגע אחד, הקפיד לחייך ולהישאר נינוח גם כשהמכות ניחתו עליו, וכמובן היכה בחזרה עם ה"נה נה נה", שכפי הנראה כבר נכנס לפנתיאון, יחד עם "החמוצים" וה"מה, מה פתאום?" שהיו לפניו.
נדמה כי מעבר לטחינת נושא החיסונים, הקורונה והכלכלה במהלך הראיון, נתניהו עושה מאמצים להמציא את עצמו מחדש. לא עוד כזה שתוקף ומשתלח ביריביו, אלא להפך. מאחד, מגבש, מחייך הרבה ונותן ליריביו להתעסק עם הלכלוך וההשמצות. אפילו בתמונה ששחררה לשכתו, שצולמה במהלך שיחת הטלפון שקיבל מג'ו ביידן, נראה נתניהו מבסוט מהחיים, ואפשר לחשוב שהוא שמח יותר לקבל את השיחה הזאת מאשר את השיחות מדונלד טראמפ.
ככל שהתיקים הפליליים הקיימים לא מספקים את הסחורה מצד יריבי נתניהו, אם בשל חולשתם ואם בשל שחיקתם, משתדלים הם ליצור יש מאין עלילות מומצאות על מנת להביא לריגושים חדשים לקהל הבית. בקמפיין הקודם היתה זו מעורבות נתניהו בפרשת הצוללות, שלא היתה ולא נבראה. השבוע אפילו בגרמניה כבר סגרו את התיק בקביעה שאין כל בסיס לפלילים בסיפור.
בקמפיין הנוכחי נמצא כבר המעשה הפלילי הבא: שיחות נתניהו עם ארנון מילצ'ן. ראש הממשלה עצמו הודה במהלך הראיון כי שוחח "פעמיים או פעמיים" עם מילצ'ן, ומייד הסבירו המסבירים כי מדובר בשיחות עברייניות שיש לחקור באזהרה. מובן שאם היה נחשף כי נתניהו ביקש, רמז או הפציר במילצ'ן לא להעיד נגדו, היה אכן מדובר בעבירה פלילית, מהטרדת עד ועד שיבוש מהלכי משפט. רק בעיה אחת יש בסיפור: תוכן השיחות לא התגלה. לנתניהו מותר לשוחח עם מילצ'ן בדיוק כפי שמותר לו לשוחח עם יו"ר הכנסת יריב לוין או השגריר גלעד ארדן - שניהם גם הם עדי תביעה. אסור לו לדבר איתם על המשפט. על כל היתר אין בעיה.
החלו קרבות הבוץ
אאוטבריין היא חברה עולמית המתמחה בקידום חכם של מידע ברשת. כל פוליטיקאי היה רוצה שהתוצאות הראשונות שעולות מחיפוש שמו בגוגל יהיו כתבות מפרגנות המאדירות את מפעלו, ואאוטבריין יודעת איך עושים זאת. היא גם יודעת איך לשתול כתבות של אתרי חדשות מסוימים כך שיופיעו גם באתרי חדשות אחרים, ואפילו איך לשנות את הכותרת שלהן מבלי כמובן להיות חלק מהמערכת. מי שמשלם לחברה בדרך עושה זאת לצורך קידום עצמו או השפלת היריב. לאנשי נפתלי בנט היה קל לזהות ששתי כתבות מכפישות שהופיעו באתר "הארץ" אינן פרי מערכת העיתון, אלא מיכולותיה המפליגות של אאוטבריין.
כדי לאתר את זהות המכפיש, כלומר המשלם, עתרה ימינה לוועדת הבחירות המרכזית בדרישה להורות לחברה לחשוף אותו. בעתירה נאמר כי על פי החוק אסור למפלגה לקדם פרסום ברשת בלי לפרסם את זהות הגורם המממן. השופט פוגלמן אישר את הקביעה והורה לאאוטבריין לגלות מי הזמין ממנה את הקמפיין המכפיש האנונימי. אאוטבריין סירבה בטענה כי אינה חברה ישראלית, אולם את תגובתה לוועדת הבחירות כיתבה לעוד שני מכותבים גלויים: עוה"ד עמיחי ויינברגר ועדי סדינסקי, היועצים המשפטיים של מפלגת תקווה חדשה, ובכך חשפה את הלקוח המסתורי.
בתקווה חדשה טענו שלא מדובר בקמפיין מכפיש היות שהוא לא ממציא דברים חדשים על בנט אלא רק מציף כאלו שכבר היו ידועים עליו בעבר. זה נכון, אבל כל עוד ההצפה עולה כסף, זהות המשלם צריכה להיות ידועה לכל על פי החוק. עוד טענו בתקווה חדשה כי הקמפיין המכפיש הגיע אחרי שבועות של מתקפות מצד בנט על סער, שלא זכו למענה ראוי עד כה.
המתקפות ההדדיות לא באות רק כי כל צד סבור שהצד השני מחזיק במנדטים שיכולים לעבור ברגע האחרון אליו. היריבות בין סער ובנט עמוקה יותר ממה שנדמה. סער בטוח שלבנט יש ברית מתואמת עם נתניהו לשיתוף פעולה בממשלה עתידית ולכן הוא ממשיך להיזהר בכבודו ומסרב להתחייב שלא יישב תחתיו בממשלה. מנגד משוכנע בנט שלסער יש ברית מתואמת עם יאיר לפיד. לכן, לדעתו, בחרו בתקווה חדשה להוציא כסף דווקא על השמצתו ולא כלפי לפיד.
מבחינת נתניהו, שני הניצים נמצאים בכפיפה אחת ומשניהם צריך להתעלם. את החיצים כולם מפנה ראש הממשלה כלפי לפיד. ראש הממשלה היה רוצה מאוד לראות אותו תופס גובה במנדטים ומתקרב לאזורי ה־20 פלוס. הדבר יבטיח את פתיחתו של קרב ראש בראש, שימגנט את מצביעי שני הצדדים למפלגות הגדולות, שישתו את המפלגות הקטנות. בפעם הקודמת שתה נתניהו יותר מדי והותיר את הימין החדש של בנט מתחת לאחוז החסימה. הפעם, הוא מקווה, מי שלא ישרוד אלו מפלגות גוש השמאל: מרצ, העבודה או כחול לבן.
לפיד היה צריך להשיב לרה"מ באותו מטבע ולומר "זה נתניהו או אני", אבל הוא החליט שלא. קמפיין "הממשלה השפויה" שלו צפוי ללוות אותו לאורך כל מערכת הבחירות, עד לפתיחת הקלפיות. הוא רואה את בנט וסער מתרוצצים בין האולפנים ומדברים רק על עצמם, וסבור כי הם עושים טעות, שהציבור לא מתעניין בהם. לא בקרבות בין סער ובנט, ולא בקרבות בין הימין והשמאל שמנסה נתניהו לעורר. ניהול נכון מתחיל בממשלה נכונה ומתפקדת. בזה נתניהו נכשל, ועם זה לפיד מציע להתחיל.
המדינה לפני המפלגה
ועדת הבחירות המרכזית פסלה את אבתיסאם מראענה מלהתמודד בבחירות מטעם רשימת מפלגת העבודה. בג"ץ יהפוך את ההחלטה ומראענה תישאר במספר 7 במפלגת העבודה באין מפריע. מתוך ההנהגה הקיימת בעבודה אין אפילו קול אחד שסבור שנחצה קו אדום, לא חוקי אלא ערכי, בהישארותה במפלגה.
מראענה מסמלת בהתבטאויותיה ובהשקפת עולמה את ההידרדרות הרעיונית שעברה העבודה מימי רבין ופרס ועד ימינו. ממפלגת פועלים ציונית, שבנתה את הארץ, את יהודה ושומרון, ודגלה בביצור ביטחונה של ישראל, הפכה למפלגה הקורצת לשוליים הפרוגרסיביים, עם התנגדותה של היו"ר הנוכחית לחיי משפחה בגרסתה המסורתית, ועם השלמה עם מס' 7 שקוראת להעלים את זכרון יעקב מהמפה ולפזר את אוכלוסייתה חזרה לאירופה.
לצד התאוששות המפלגה בסקרים מאז נבחרה מיכאלי, יש גם תופעת נטישת ותיקים שחשים שזו כבר לא מפלגת העבודה שלהם. ליד שמעון פרס, במשך שנים רבות מאוד, היתה קבוצת חברים נאמנה שנפגשה ללא שום פרסום, בלשכתו, אחת לשבועיים־שלושה. הכל עמד לשיחה ולדיונים - מדיניות חוץ ופנים, אנשים, מועמדים, מאבקים מפלגתיים ולאומיים, הכל. זו לא קבוצה של אומרי הן אלא של ידידים שאמרו לו הכל. ללא תנאים וללא בושה.
גם אחרי פטירתו של פרס המשיכו חבריו להיפגש באופן קבוע ולדון בעניינים שברומו של עולם. חיים כהן מירושלים, אברהם כץ עוז, המלווים את פרס מאז 77', אליהם הצטרפו במשך השנים מיקי בר זוהר, יחזקאל זכאי, ניסים זווילי, רפי אלול, נחמיה גנות, מיכה חריש, מוטי ששון, יורם דורי ויוסף אנגל (ג'וחה). עד היום לא יצאה מילה או הודעה מהפורום הקבוע ההוא. כל אחד, אם דיבר לציבור, דיבר בשם עצמו.
השבוע התכנס הפורום והחליט לראשונה, מאז הקמתו, להביע עמדה משותפת ברבים, כולל אלה שהיו חברים עוד במפא"י ונמצאים בעסקנות המפלגתית כבר יותר מחמישים שנה.
"אנו ממליצים לכל חברינו לשעבר, והיום", נאמר בהודעה הראשונה של הפורום אי פעם, "להצביע בבחירות הקרובות עבור המדינה ולא עבור המפלגה, משמע עבור בני גנץ. אנו סבורים שגנץ הוא האיש שיכול לשמור על המדינה בדרך הנכונה, במאמץ לאחדות העם ולמנוע מלחמת אחים.
"אנו נותנים אמון בדבריו, אף שבעבר לא תמיד עמד בהם, אך לא מתוך רמאות אלא באין ברירה, וזה קורה לא מעט בפוליטיקה. הוא היחיד שהיה מוכן היה לוותר על מקומו כדי לייצר איחוד המערכות של המרכז".
