"מִדֵּי בֹּקֶר אָדָם מִתְעוֹרֵר/ עַל שְׂפָתוֹ שֶׁל יַם הַמָּחָר/ וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ: לַחְצוֹת/ אוֹ לֹא לַחְצוֹת" (אריה סיון). מוזמנים לחצות. אל עבר מסע שכולו גילוי ומגילה. מסע שהוא בראש ובראשונה מסעו של עולה רגל יהודי, החוצה ממצרים למחוז חפצו, ארץ־ישראל, ומעלה על גבי מגילת קלף מרהיבה את דיוקנם המצויר של המקומות הקדושים שפקד; המסע שלו הוא דוגמת־מסע של יהודים מהמזרח בתקופתו; המסע הוא גם מסעהּ של ד"ר רחל צרפתי, שהתחקתה שנים אחר זו המגילה; וכעת הוא עשוי להיות המסע שלכם. תוכלו לחנות בתחנותיו המרתקות ולדמיין בעיני רוחכם את שראה יוצר המגילה לפני כ־700 שנה.
מחקרה של צרפתי, אוצרת בכירה לאמנות יהודית במוזיאון ישראל וחוקרת אמנות יהודית, הוא חשיפה ראשונה של המגילה, שהיא יצירה חזותית מונומנטלית ומסמך היסטורי יחיד במינו.
המגילה צוירה בראשית המאה ה־14, וכבר באותה מאה נדדה בידי בעליה לאיטליה. במרוצת השנים נתגלגלה לאוספי הספרייה הלאומית של פירנצה ומכאן שמה (שאינו קשור בתוכנה): "מגילת פירנצה".
נפתח בנתוניה המרשימים: אורכה 10.866 מ' (במקור כ־11 מ'. לפני האיור הראשון ניכרים שרידי איור קטוע). גובהה 19-17 ס"מ (גם שוליה העליונים חתוכים; גובהה המקורי כ־20 ס"מ); היא מורכבת מ־27 יריעות קלף תפורות זו לזו, וניכר שחוברו לפני שלב האיור, שכן האיורים מכסים את מקום התפרים. קווי המתאר משורטטים בדיו חומה, השטחים צבועים אדום, ירוק וחום בהיר (בעבר גוון מוזהב). מצבה מעיד שבעליה עשו בה שימוש, היא הוצגה ונחשפה, כך שאינה נקייה מפגעי הזמן.
המגילה מתעדת את מסעו הממשי של יוצרה, ממקום מושבו במצרים אל ארץ הקודש, והיא מכילה מערכת ענפה של איורים המתארים את המקומות הקדושים שפקד, מהדרום ועד הרי לבנון שבצפון; מקום קדוש, במשמעותו האוניברסלית, הוא אתר שבו התרחש אירוע היסטורי מכונן, מקום קבורה של דמות משמעותית, פעמים מיוחסת למקום הקדוש התגלות על־טבעית.
אל קברי אבות
מספרת צרפתי כיצד הגיעה אל הממצא: "בשנת תשנ"ו אצרתי במוזיאון ישראל את התערוכה 'מנחה שלוחה - תיאור מקומות קדושים בידי אמנים יהודים', ובמסגרתה חקרתי מגילות וכתבי יד מאוירים של מקומות קדושים מהמאה ה־16. נדדתי לספריות הגדולות בעולם שברשותן כתבי יד עבריים. את היהלום גיליתי שנים אחר כך, לאחר שהסבו את תשומת לבי למגילה מאוירת נוספת, המונחת בספרייה הלאומית בפירנצה.
"תחילה חזיתי בה במכון לתצלומי כתבי יד בגבעת רם (במיקרופילם שחור־לבן, שהפריימים בו חוברו שלא כראוי). מייד הבחנתי בכך שלפניי ממצא מרתק. כתב היד תוארך בקטלוג המכון למאות 19-18. כבר לפי הדימויים הטלתי ספק בתארוך. נראה היה לי שמדובר בתקופה מוקדמת יותר, סביבות המאה ה־14. בהמשך התברר גם מבחינה פליאוגרפית (חקר הכתב) על פי הכיתובים במגילה, כי שיוכה המיידי על ידי למאה ה־14 היה מדויק. מסיבה זו גם נסתרה המגילה מן העין, בשל הקִטלוג השגוי, שמקורו בספרייה הלאומית בפירנצה".
ב־2011 נוסעת צרפתי לפירנצה לחזות במגילה במו עיניה. לפניה נפרס ממצא בעל ערך אמנותי והיסטורי עצום: "המגילה היא כעין שדר המועבר אלינו ב'לייב' מאדם שחי באזור בתקופה הממלוכית. היא תורמת לידיעותינו על האמנות המקומית בימי הביניים, והיא כמעט שריד בודד לאמנות שנוצרה במזרח התיכון, בין שאמנות מוסלמית ובין שיהודית. יש לה ערך רב להיסטוריה התרבותית במרחב, למחקר המקומות הקדושים והמסורות החזותיות הקשורות בו, ולתולדות ארץ ישראל וקהילת יהודי מצרים".
אין למגילה קולופון - הרשומה שבה מעיד הכותב על תולדות כתב היד. את מלאכת התארוך, שנסמכה על רכיבי האיור, מתארת צרפתי: "כך, למשל, במגילה מופיע תיאור קברו של רבי אברהם בן הרמב"ם, שנפטר ב־1237, ולכן אפשר לומר שהמגילה לא נוצרה קודם לכך; זאת ועוד, מניתוח איור מערת המכפלה עולה כי התאריך האפשרי המוקדם ליצירתה מאוחר ל־1266. ציור המערה, המציג מבנה מרשים במראהו, נסמך על מודל מוסלמי, כשהמאייר סוטה ממנו ומוסיף עליו באשר ברצונו לתאר מנהג יהודי שהשתרש במקום".
באיור נראים ארבעת זוגות הקברים: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. תחת הגומחה המרכזית משתלשל גרם מדרגות, מימינו קיר חוצץ ואשנב. האשנב פונה לחלל המערה, שבו שמונה המצבות.
מבהירה צרפתי: "ידוע כי מאז 1266 אסר השליט הממלוכי על יהודים ונוצרים להיכנס למתחם מערת המכפלה. בעקבות האיסור החלו יהודים להתפלל על גרם המדרגות (המדרגה השביעית), אל מול הפתח שבקיר החומה, הפונה מצידו השני אל קברי האבות, כמקום האפשרי הקרוב ביותר. המנהג (שמשכו עד 1948) מתואר ברצף עדויות טקסטואליות, אך אלו היו מוכרות רק מהמאה ה־15. לפנינו אפוא העדות המקודמת ביותר למנהג".
לפי הממצאים נקבע גם התאריך המאוחר, האפשרי ליצירת המגילה: "על פני המגילה כמה סוגי כתב יד. הראשי והמקורי הוא כתב עברי ספרדי, של בעל המגילה ויוצרהּ. לבד ממנו מופיעות כמה כתובות באיטלקית, שנרשמו בידי בעלים מאוחרים. ניתוח פליאוגרפי העלה כי המוקדמת שבהן שייכת למחצית השנייה של המאה ה־14. מכאן שבעליה המקוריים כבר מכרהּ דאז. אני מסיקה שהמגילה נוצרה בעשור השני של המאה ה־14".
מכאן הכל התחיל
מה ידוע לנו על עולה הרגל מצייר המגילה?
"לדאבוני, מעט. הוא איש המזרח התיכון, ערבי בתרבותו ויהודי בדתו, המכיר את מסורות המקום ומנהגיו. מרבית הפרטים המזהים עליו מצויים באיור הפותח של המגילה. רק בו מופיעים קטעי טקסט ארוכים. והם מתארים את כנסת משה בְּדָּמּוּה, מקום קדוש כמה קילומטרים מדרום־מערב לפוּסטאט (קהיר העתיקה), שמיוחס לדמותו של משה רבנו. הדפוס החזותי של האיור מפורט ביותר, כמבקש להיות נאמן למציאות. ניכר כי המאייר בקי מאוד במסורות הלוקאליות, לא כמבקר מזדמן אלא כבן המקום. יש להניח שמשם מוצאו של המצייר.
"מגילת פירנצה צוירה במצרים או (אם לפנינו גם מסע הגירה) במקום מושבו החדש, בארץ ישראל, כאשר אלו נתונות לשלטון המדינה הממלוכית. כך או כך, מבחינה גיאו־תרבותית זהו מרחב אחד".
המצייר מתאר עצמו בגוף ראשון רק בשני מקומות. כאמור, בכנסת משה, וליד סלע משה סמוך לפטרה, שם מכריז: "זו צורת הצור שהיכה משה... ואני המצייר שתיתי ממנו". כיתוב זה משמעותי ביותר לדעת צרפתי: "הכיתובים במגילה מינימליים. הנופים האדריכליים והטבעיים מלוּוים בכותרות מזהות בלבד או בקטעי טקסט קצרים. 'אני המצייר' משמע אני המספר - צייר, זהו אמצעי הביטוי שלי. היוצר מעיד כי משלח ידו הוא ציור, והוא בוחר להציג מסע בשפה חזותית, ולא בדרך הידועה יותר, ככתיבת חיבור מסע".
איורים שהם אילוסטרציה לכתוּב הם תופעה מוכרת בכתבי יד עבריים מימי הביניים, אך לפנינו מערכת שלמה שכולה איורים עצמאיים. הם העיקר. הם אינם ליווי לטקסט, אלא הם שפה צורנית המחליפה טקסט.
"זוהי תופעה ייחודית למגילת פירנצה. היעדר טקסט רצוף והאיורים העשירים יצרו את ההכרח לנתח כל איור ולזהות הן את האתר הגיאוגרפי והמסורות המשתקפות, הן את המערך המארגן הכולל. בעל המגילה תרגם את המידע הרב שראה לכדי תמונה חזותית, ואני עיבדתי את הממד החזותי למידע טקסטואלי.
"פעולה זו נעשתה גם על ידי השוואה שיטתית לכרוניקות ולחיבורים מוכרים של נוסעים בתקופה זו, שהם סוגה ספרותית מיוחדת של מקורות הנוגעים למסורת המקומות הקדושים (למשל, החיבור הנודע של בנימין מטודלה מהמאה ה־12)".
המגילה שייכת לסוגת מגילות מאוירות של מקומות קדושים שמקורה במזרח, במצרים ובארץ. ועדיין, מדגישה צרפתי: "המגילה היא ממצא חריג ומבשר: בהיקפה, בתוכנה, במידותיה. מספר המקומות הנזכרים בה העומד על 130 בקירוב, ואין לו אח ורע במגילות מסוגה.
"עולה קרבה גדולה בין מוטיבים צורניים ואיקונוגרפיים המופיעים במגילה לבין מקורות אמנותיים מוסלמיים. עקבות ההשראה של הדגמים המוסלמיים בולטים בסגנון, בדקורטיביות. על אלו מוסיף ומשנה המאייר, במיוחד שעה שמבקש להדגיש מסורות יהודיות ייחודיות.
"ניתוח האיורים מבסס השערה שמכאן הכל התחיל. מגילת פירנצה נוצרה כשטרם היו מסורות יהודיות מגובשות של איור מקומות קדושים, והיא מוקדמת ביותר, ואף ייתכן הראשונה שממנה התפתחה הסוגה בעולם התרבותי־האמנותי היהודי; סוגה שהיתה קיימת בעולם המוסלמי מאות שנים קודם (למשל, קורפוס המגילות המתארות את מסע החאג')".
המגילה מאכלסת גם מסורות שהיו ידועות במחקר רק באופן חלקי, לוטות בערפל, ומעניקה להן בהירות. צרפתי מספקת כמה דוגמאות מרתקות, מני רבות שבמחקרה:
"ממצא מעניין נתון, למשל, בציור קבר הנביא שמואל (בשם הערבי נבי סמואל). בתקופה הממלוכית ידוע כי ליהודים היתה חזקה במקום חשוב זה, אבל חסרו ההוכחות המחקריות לכך קודם למאה ה־15. והנה המגילה מבשרת שאכן יהודים החזיקו במקום, וגם אינה מותירה ספק בדבר קיומו של בית כנסת שם. מן הציור עולה ההיכל, עם ספר התורה והמחיצה לעזרת הנשים בתיאור כה ריאלי ואינפורמטיבי. אני בטוחה שיוצר המגילה מתאר את מראה עיניו".
דוגמה נוספת נוגעת לקיומו של מיתוס גלילי קדום, הכרוך בזיהוי אתרי הכניסה לארץ ישראל בגליל, ולא בדרום, כפי שמתואר במקרא (ירדן־יריחו ככניסת שבטי ישראל, ומעבר יבוק כמקום שדרכו שב יעקב עם נשותיו מחרן לארץ, דרום עבר הירדן).
נושא זה חקר לעומקו פרופ' אלחנן ריינר שנים טרם מציאת המגילה. ריינר הוא גם המנחה של צרפתי בעבודת הדוקטורט שלה, ולו חלק נכבד בחקר מגילת פירנצה. המיתוס הגלילי בולט בפסיפס קטעים ספרותיים פזורים ושונים, שבהם מועתקת זירת התרחשותם של אתרי הכניסה לארץ ומלחמות הכיבוש עליה ממקומם המקראי אל הגליל התחתון והעליון.
צרפתי: "גלוי לעין כי המערך שבמגילה הולם את המסורות הגליליות. עולה תמונה ברורה של אזור טבריה, על אתריה עם קברי הצדיקים, ובצמוד נגלה נהר, המזוהה באמצעות הכיתוב 'ירדן־יריחו'. הכנרת 'מתחפשת' לנקודת החציה של בני ישראל. כלומר, בתודעת היהודי נכח המיתוס הגלילי הקדום, שרווח משלהי העת העתיקה ועד ראשית ימי הביניים".
רבות מן המסורות המיוחסות למקומות הקדושים בארץ משותפות היו ליהודים, למוסלמים ולנוצרים. לצד הקרבה והעקרונות הריטואליים הדומים, הרי לכל אחת משלוש הדתות מנהגי עלייה ייחודיים.
ברקע יצירת המגילה עומד מסע העלייה לרגל של יהודי המזרח לארץ ישראל, וכינויו "מסע הזיארה" מבוסס על שמו הערבי של המנהג המוסלמי לביקור קברי קדושים. המסע התרחש באביב, ובמהלכו עברו עולי הרגל במסלול מוכר וערכו טקסים מרכזיים, למשל טקסי זיכרון ואבלוּת בירושלים, תפילה לגשם במירון וכדומה.
מגילה לצורך אישי
על המסלול מרחיבה צרפתי: "האיורים מופיעים מימין לשמאל בקומפוזיציה רציפה, המרמזת שאין זה ייצוג חופשי של מקומות הקודש אלא תיאור מסע רגלי אליהם. חלק מהתיאורים מקנים משמעות אישית וסימבולית למסע. כך, למשל, איור חלקה הדרומי, הנובע כנראה מהרצון להקביל בין סיפור יציאת מצרים והמסע המקראי לארץ המובטחת לבין סיפור המסע שלו. לתחושתו, הוא כבני ישראל היוצאים משעבוד לגאולה.
"מקצת מן המקומות הנוספים המוזכרים: חברון, בית לחם, קבר רחל, הר ציון, מגדל דוד, עמק יהושפט; סוגיה מעניינת נמתחת בנוגע למקומו של הכותל המערבי בצד שער הרחמים; ייצוג מרכזי להר הבית ולמקום המקדש. מתוך 11 מטר של המגילה, שני מטרים שלמים מוקדשים לכך, כמשתרע למלוא גובה המגילה. זהו התיאור הגדול ביותר של המקדש באמנות יהודית. ממדיו ועושר המוטיבים שבו מלמדים על מעמדו ועל היותו היעד המרכזי שאליו מוביל המסע החזותי שבמגילה; עוד מתוארים הגליל התחתון והעליון, הרי החרמון והרי הלבנון".
למי נועדה המגילה?
"כתב היד המונומנטלי והמושקע מרמז לכאורה כי לפנינו יצירה שנועדה להיות פומבית, אולי להיות מוצגת בקהילה, בבית כנסת. זו היתה הנחת היסוד שלי. ידוע כי כמה מהמגילות היו לאובייקט המחשה והנכחה (בעיקר עבור העולם הנוצרי במערב, המרוחק מהארץ), כמעין 'מסע מדומיין' עבור מי שמתכננים לצאת, ועבור אלו שמעולם לא ייצאו.
"אך יהודי המזרח, הקרובים לארץ, הזדקקו פחות לתחליפי מסע. ככל שצללתי לנבכי המגילה כך הבנתי שנוצרה לצורך אישי. אף ציון היוצר 'אני המצייר' מרמז שנעשתה לצורכי עצמו, כיומן מסע מצויר. איורי המגילה אינם מציגים את היררכיית הקדושה שהיתה מקובלת, למשל בזיארה; יש בה הבעה אישית המדגישה את המקומות שנשאו חן בעיני המאייר. מכאן עולה שהמגילה לא נועדה להיות מדריך 'אובייקטיבי' לכלל הקהל.
"אך לכל יצירה חיים המנותקים מיוצרהּ. כאמור, ניכר כי כבר סביב אמצע המאה ה־14 המגילה נמכרת, כנראה לעולי רגל נוצרים, ואולי החל מאז שימשה חלופה ויזואלית למסע".
עבורנו מספקת המגילה מסע פנטסטי. ניתן לחזות בה בשלמותה ובפירות המחקר על אודותיה בשני כרכים יפהפיים שראו עתה אור בהוצאת יד יצחק בן־צבי ומוזיאון ישראל. בקיץ תוצג המגילה הממשית בתערוכה שתוקדש לנושא במוזיאון ישראל, ירושלים. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
