אחרי הודעתו של נפתלי בנט השבוע שלא יישב בממשלה בראשותו של יאיר לפיד, נראה כי אפסו סיכוייו של יו"ר יש עתיד להרכיב את הממשלה הבאה. החרדים לא יבואו, הציונות הדתית גם לא. עכשיו גם בנט.
אבל ללפיד יש עוד קלפים שעשויים להביא אותו לפסגת שאיפותיו ברחוב בלפור בירושלים - לא לצד של המפגינים, לצד של הדיירים. הג'וקר הוא לא אחר מאשר גדעון סער. ככל שחולפים הימים בקמפיין כך מתגלה עוצמת שיתוף הפעולה בין השניים, שלפי הערכות רבות במערכת הפוליטית, החליטו לעשות יד אחת להביא להחלפת נתניהו.
אחת המפלגות הפריכות ביותר המתמודדות בבחירות אלה היא מפלגתו של סער תקווה חדשה. מניתוח מעמיק של הסקרים הנערכים במפלגות השונות עולה כי 70% מהם יכולים בקלות לעבור לתמוך ברגע האחרון ביאיר לפיד. מדובר בקולות אנטי־נתניהו מובהקים שלא יתמכו בשום מפלגה שעשויה להיחשד ביניהם ככזו שתשתף פעולה עם ראש הממשלה אחרי הבחירות.
עד היום נטו כל ראשי המפלגות שהתמודדו נגד נתניהו ללכת לקרב ראש בראש נגדו, על מנת לרכז את מרב קולות המחנה, לסיים קרוב למספר המנדטים של הליכוד, מלמעלה או מלמטה, ולהפוך אוטומטית למועמדים לראשות הממשלה. כך עשה בני גנץ שלוש מערכות בחירות. כך עשה בוז'י הרצוג לפניו. כך עשתה ציפי לבני לפניהם. נכון לעכשיו, לפיד לא עושה כך. למרות הפער הגדול בינו לליכוד, קמפיין יש עתיד לא מנסה לשאוב אליו מנדטים, בעיקר כאלה החונים כעת בתקווה חדשה, ולמצב את מעמדו כמנהיג מחנה המרכז־שמאל ומועמדו לראש הממשלה.
בעיני רבים הסיבה לכך נעוצה בברית חשאית, כנראה לא כתובה או מתועדת, בינו לבין סער. הצדדים מכחישים, ומסבירים את מה שנראה כמו שיתוף פעולה כשילוב אינטרסים פוליטיים ולא מהלך מכוון מלמעלה, אולם אחרים סבורים כי הקשר בין השניים אדוק משחושבים וממה שציבור הבוחרים של שניהם יודע. אותם גורמים מדברים על חילופי הודעות בווטסאפ ביניהם כמעט על בסיס יומי, ועל כך שהשניים לא זקוקים לתיווך או יועצים שיעבירו מידע ביניהם, כיוון שהקשר ביניהם ישיר וצמוד.
לפיד לא מנסה לתקוף את סער או להשיל ממנו מנדטים, פשוט כי סער משרת את מטרתו. לפיד מודע לתקרת הזכוכית החוסמת אותו מאז הגיע למערכת הפוליטית. דמותו מרתיעה רבים. לא רק יריביו, אלא גם שותפיו (היום לשעבר) בני גנץ, בוגי יעלון ואחרים, התריעו על עובדה זו בזמן אמת. נתניהו ניהל קמפיין נגד לפיד עוד כשהיה מספר 2 של גנץ, מתוך הבנה כי בולטותו תרחיק מצביעים מכחול לבן. הדרך לפרוץ אותה עוברת דרך שיתוף הפעולה עם סער. לפיד יביא את שלו. סער יביא את אלה הסולדים מלפיד, ואחרי הבחירות יחברו יחד. עדיין לא ברור מי מהם יהיה ראש ממשלה ראשון, אבל לפיד כבר רמז לשיתוף הפעולה הזה כשאמר שאם סער יהיה ראש המפלגה הגדולה מביניהם, יקבל הוא את הבכורה. כאמור, הן ביש עתיד והן בתקווה חדשה הכחישו את הדברים.
קריצה לבייס
נפתלי בנט לא חשב על גרימת נזק ללפיד או על טובתו של גדעון סער בעקבות הודעתו, אלא על חילוץ עצמו מהאשמות קמפיין הליכוד על כך שאחרי הבחירות יישב בממשלה תחת לפיד. הבייס של בנט ימני. ישיבה תחת לפיד, על אף הסלידה האישית מנתניהו, היא חציית קו אדום עבורם. אבל נראה כי יותר ממה שהפריע לו קמפיין הליכוד, הטריד אותו יותר קמפיין הציונות הדתית, שאמר בעצם בדיוק את אותו הדבר. בנט עדיין מתאושש מטראומת הימין החדש, כשראה בכיליון עיניים את המפלגה השבורה והרצוצה שהותיר אחריו קמה ברגע האמת מהריסותיה, צולחת את אחוז החסימה ומדרדרת אותו תחתיו. גם כעת בדרך החדשה שאליה יצא, הוא רואה באנשי הכיפות הסרוגות בייס חשוב שעליו לשמר אצלו מכל משמר. קמפיין מפלגת הציונות הדתית על שיתוף הפעולה שלו עם לפיד אחרי הבחירות פגע בו עוד יותר מקמפיין הליכוד, עד השבוע בהתנערות הפומבית הראשונה והחד־משמעית מהעניין.
מ(כתב) סתרים
ראש הממשלה בוודאי נשם לרווחה אחרי שקיבל לידיו את החלטת שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות את שלב העדויות במשפטו לאחרי הבחירות. אבל שמחתו היתה קצרת מועד. ביום רביעי נשא מסיבת עיתונאים עם שר הבריאות והשר לביטחון הפנים על ענייני פורים, וחשף לעין כל את השיבוש החמור שאירע לקמפיין הליכוד. לא רק המשפט נדחה לאחר הבחירות, אלא גם פתיחת כל המשק והחזרה לשגרה. מרכיב קריטי בקמפיין.
היכולת של ראש הממשלה ליצור נרטיב של ניצחון על הקורונה, ועוד המדינה הראשונה בעולם שעושה זאת, ייפגם כאשר חלקים במשק עוד יישארו סגורים, וכשברקע ירחפו הגבלות בפסח או סגר נוסף אחרי הבחירות. זה כמובן לא מונע ממנו לנסות. בישורת האחרונה של הבחירות ידחף נתניהו בכל כוחו את המסר שסיפור הקורונה הוא סיפור הצלחה ישראלי, לא פחות. זה אולי לא יביא אותו ל־40 מנדטים שתכנן, אבל עשוי להוביל אותו ל־61 המיוחלים של גוש הימין לניצחון. כולל בנט.
בינתיים החזיר נתניהו את "מסמך הנאמנות" והחתים את ראשי מפלגות החרדים והציונות הדתית על תמיכה בו. חדי עין הבחינו כי מסמך הנאמנות הנוכחי שונה מאוד ממסמכי הנאמנות הקודמים שעליהם חתמו.
"אנו, ראשי המפלגות הח"מ מטה", כתבו דרעי, גפני וליצמן, "מתחייבים להקים יחד ממשלה משותפת כדי לממש הזדמנות מיוחדת להקים ממשלת ימין. הצבעה לכל מפלגה אחרת תביא לממשלת שמאל בראשות לפיד. אנו קוראים לציבור להצביע עבורנו ולא להחמיץ הזדמנות חד־פעמית להקים ממשלת ימין מלאה".
תמיכתן של המפלגות החרדיות בנתניהו ידועה. פחות משנועדה לשרת את נתניהו, נועדה לשרת אותם עצמם, ולמנוע זליגה מהם לליכוד, במידה שלא יעשו כן. במכתב הנ"ל אין, אם כך, שום חדש. התמיכה בנתניהו כברירת מחדל להקמת ממשלה טבעית ברורה. מה יקרה אם לנתניהו לא יהיו 61 מנדטים אחרי הבחירות? המכתב לא נותן מענה ברור לשאלה.
בליכוד מיהרו לבשר כי מדובר בגט כריתות של החרדים לגדעון סער ולמעשה פסילתו על ידיהם. לא בטוח שזו הפרשנות הנכונה. במכתבי הנאמנות הקודמים היתה התחייבות ברורה שלא לתמוך בשום מועמד אחר פרט לנתניהו. ההיצמדות הזאת היא שהביאה לשלוש מערכות בחירות רצופות. הסיעות החרדיות הבהירו באותם מכתבים כי כל מו"מ קואליציוני יתנהל על ידי הליכוד בלבד. מילים אלה נעדרו ממכתב הנאמנות הנוכחי.
התנגדות גדולה היתה בליכוד לשריון אורלי לוי־אבקסיס לרשימת המפלגה לכנסת, אבל נתניהו היה נחוש לגמול למי שטרפדה במו ידיה הקמת ממשלת שמאל הנשענת על הרשימה המשותפת והביאה את נתניהו להקמת ממשלה, שאמנם לא היתה ממשלת חלומות, אבל העניקה לו רציפות שלטונית. בשום שלב נתניהו לא התחייב בפניה למנותה לשרה בממשלה או לשריין לה מקום בליכוד כתנאי לתמיכתה, אבל הכרת הטוב הניעה אותו לכך.
מהרבה בחינות, אורלי לוי־אבקסיס חוזרת הביתה, אל הערכים שקיבלה בבית אבא. אפשר לאהוב או לא, אבל משפחת לוי היא סמל חברתי שורשי בליכוד. לוי הביאה איתה בסבב הבחירות הראשון יותר משני מנדטים, ואלו הבוחרים שהיא מתכוונת להחזיר כעת לליכוד. נתניהו, מודע לעניין, לא התייחס ללחצים שונים מצד אינטרסנטים כאלו ואחרים וקיבל את ההחלטה הנכונה לשריין אותה בליכוד, מה שמוכיח שהוא גם מכיר ביכולותיה ובעשייתה החברתית.
צעד בונה אמון
החלטת הממשלה לפצות את משפחות חטופי תימן היא החלטה היסטורית וחשובה. עם זאת, המהלך הזה לא יכול להיות מושלם ללא צעדים נוספים שיבהירו כי מדובר בצעד אמיתי ולא בהמשך הטיוח הרגיל רב־השנים.
היום כבר ברור כי אין מדובר בטעויות רישום או שגיאות של מדינה צעירה בראשית דרכה. מדובר בחטיפות מכוונות, ממוסדות ושיטתיות. שנועדו לנתק את הילדים מהוריהם ומהמסורת שהביאו עימם מארצות מוצאם. לא רק ילדים נחטפו, גם תשמישי קדושה רבים, ספרי תורה, מחזורי תפילה (תכלאל) ועוד, הועמסו על משאיות עם ההגעה ארצה, ונעלמו לתמיד. הכוונה היתה ברורה. זו אותה כוונה שהובילה את ראשי המדינה דאז לפזר את אנשי העלייה המסורתיים מארצות ערב בעיירות פיתוח ולהרחיקם מריכוזי האוכלוסייה במרכזי הערים.
עד היום מסתירה המדינה את הרשימות הנמצאות בידיה, בנימוקים ובתירוצים שונים, שעשויים לחשוף את זהות הנחטפים ומקום הימצאם, ולהביא לגילוי האמת שיחבר אחרי 70 שנה בינם לבין משפחותיהם האמיתיות.
