מחכים לקולות המתנגדים

התנגדותם של כמה שרים להפעלת איכוני שב"כ לחולי קורונה מאומתים בווריאנט החדש, חשפה מעט מתופעה הולכת ומתחדדת בקרב כמה שחקנים פוליטיים מובילים - הקרב על קולות מתנגדי החיסונים ומכחישי הקורונה. מתברר שיש מי שרואים בהם אלקטורט פוטנציאלי שניתן יהיה ללקט ברגע האמת.

מתנגדי החיסונים נמצאים באופן מובהק מחוץ למעגל הקונצנזוס, ואולי אפילו מחוץ למעגל הלגיטימיות בעיני רבים. אין להם, לפחות בישראל, איזה כלי תקשורת שמשמיע את קולם, הם אינם אורחים רצויים באולפנים, ולרוב הסיקור התקשורתי כלפיהם מסתכם כשמתגלה הצד האלים, הקיצוני.

השבוע הפגינו עשרות מהם מול הכנסת וחסמו את הכניסה אליה למשך כמה שעות. השלטים שהם מניפים והקריאות שהם משמיעים נמצאים בקיצון - הם מדברים על סוף המדינה, לפעמים סוף האנושות. מי שמשתף פעולה עם מבצע החיסונים נמצא מבחינתם ברשימת צוררי האנושות.

המשותף לאלה הקורצים אליהם כעת הוא שמדובר בפוליטיקאים ללא עתיד ברור, כאלו שמחפשים להיבנות על ידי קהל חדש שעשוי להפוך את ההתנגדות לחיסונים לנושא מרכזי מבחינתם בבחירות הבאות. המצטרף החדש למשחק הוא גדעון סער. שר המשפטים הוא פוליטיקאי מעונב ואפרורי, רחוק מאוד מסגנונה הקיצוני של אותה קבוצה שלא בוחלת במילים קשות, אולם לפני הכל הוא פוליטיקאי נטול בוחרים, שלפי כל סקר כיום לא עובר את אחוז החסימה.

במערכת הפוליטית רואים בהצבעתו של סער השבוע נגד איכוני השב"כ כקריצה ברורה לאותו קהל שבאמצעותו אולי יוכל לעשות את הקאמבק המיוחל. סער לא יוכל להרשות לעצמו, כך נראה, לומר שהוא מתנגד חיסונים או מכחיש קורונה. אבל להיות המתנגד הדומיננטי למהלכי כפייה, איכון ובקרה - הוא יכול.

בכך מצטרף סער למספר 2 במפלגתו שכבר מזמן פועלת וחושבת אותו דבר - שרת החינוך יפעת שאשא ביטון. מתנגדי החיסונים רואים בה כיחידה שמשמיעה את קולם בכנסת, עוד כשהיתה יו"ר ועדת הקורונה. ההצטרפות של סער אליה מסמנת כיוון ברור.

לא רק תקווה חדשה מחפשת אלקטורט, אלא גם אלי אבידר, שברור שלא יהיה חלק מרשימת ישראל ביתנו בכנסת הבאה. אבידר מנסה להמציא את עצמו כמנהיג מפלגתי, וגם עבורו מכחישי הקורונה עשויים לשמש כר פורה למלא את המנדטים. הוא יכול להרשות לעצמו מה שסער לא, הוא פרוע יותר, בוטה יותר, והיכולת שלו לקרוץ לאותה קבוצה אקסצנטרית גדולה יותר.

ולא רק הם. הליכוד היא המפלגה הגדולה ביותר בכנסת, אולם במטרה להגיע לשלטון חסר לה מנדט או שניים, כדי להביא את גוש הימין־חרדים ל־61. משה פייגלין, שחזר לליכוד אחרי הרפתקת הקמת מפלגת זהות שלא עברה את אחוז החסימה, משוכנע שהמנדט החסר נמצא בדיוק שם, בקבוצת מתנגדי החיסונים והאיכונים. פייגלין לא צריך רק לקרוץ אליהם, כמו סער ואבידר, אלא אומר את הדברים במפורש. הוא מתנגד נחרצות לכל מהלך שיגביל את האוכלוסייה הלא־מחוסנת, הוא נגד תו ירוק, ונגד כל מהלך שיוביל להתחסנות המונית באמצעי לחץ. לכן זינק השבוע כנשוך נחש, כאשר יובל שטייניץ התראיין בכמה כלי תקשורת ואמר כי הוא תומך בחוק התחסנות חובה.

פייגלין משוכנע ששטייניץ מתואם באופן מלא עם הממשלה, שייתכן שאף תעביר חוק כזה בקרוב, לאור ההיענות הלא מספקת לקריאה הממשלתית לכלל האוכלוסייה להתחסן. עד כה דאג פייגלין להצניע את דעותיו בנושא. אף שהוא משתתף קבוע בחודשים האחרונים בכל ישיבות סיעת הליכוד בכנסת מדי שבוע, לא העלה את העניין. הוא יודע שדעתו לא כדעת נתניהו ולא רצה להתחיל עימות בנושא. עד השבוע.

אחרי דבריו של שטייניץ, כתב פייגלין מכתב ארוך וחריף ליו"ר המפלגה והתריע מפני שיתוף פעולה על חוק חיסון חובה, אם יהיה כזה. פייגלין כתב לנתניהו כי הדרך ל־61 עוברת דרך קהל חדש שלא הצביע ליכוד עד כה, וציין את הפוטנציאל האלקטורלי הגדול הטמון בו. פייגלין יודע שקמו לו יריבים כמו סער, שאשא ביטון ואבידר, אולם הוא סבור כי השמעת דעותיו עד כה הביאה כבר לאלפי מתפקדים חדשים לליכוד, חברי קבוצת מתנגדי החיסונים, שיפעלו להכניס אותו לרשימה לכנסת כדי שיצעק מבפנים את צעקתם.

הכל (לא) נשאר במשפחה

רה"מ נפתלי בנט ספג ביקורת כאשר נודע כי משפחתו נוסעת לחופשה, בעוד הוא קורא לאזרחי ישראל בהתרגשות להימנע כרגע מנסיעות לא חיוניות לחו"ל בשל וריאנט האומיקרון המשתולל. המבקרים טועים. אם יש משהו שניתן ללמוד מהפארסה המתנהלת בימים אלה בבית המשפט המחוזי בירושלים, זה שאי אפשר להאשים פוליטיקאי על התנהגותם של בני משפחתו.

זה בדיוק מה שניסתה הפרקליטות לעשות בכתב האישום, כאשר ניסתה לברוא יש מאין ישות משפטית - "משפחת נתניהו" שמה, או "נתניהו ורעייתו". עד שהשופטים הורו להם להפריד בין הרשויות. ואז ניסתה לעשות זאת שוב בבית המשפט, בשלב העדויות של אילן ישועה, ניר חפץ ואחרים, עד ששוב נאלץ בית המשפט להזכיר לפרקליטים את מה שלמדו בשנה א' בלימודי המשפטים באוניברסיטה, שנתניהו זה עניין אחד. אשתו זה עניין אחר. בנו זה עניין נפרד נוסף. אי אפשר לחבר ביניהם ואי אפשר לכרוך אותם זה במעשיו של זה.

אם בנט היה נוסע עם משפחתו היה זה עניין אחר. במובן הזה מי שספג ביקורת דווקא מוצדקת הוא יאיר לפיד. מאז נכנס לתפקידו לפני חמישה חודשים, נסע שר החוץ ללא פחות משלוש חופשות פרטיות בחו"ל, נוסף על עשרות נסיעות העבודה במסגרת תפקידו. החופשות יקרות לליבו של לפיד, מה שהוביל לניסיון להעביר חוק מיוחד שיפטור אותו מנוכחות בדיוני קבינט הקורונה.

גם ליברמן סובל. השבוע נאלץ להשתתף בדיון המשמים, כנראה, לדעתו, על התפשטות האומיקרון. החוק טרם עבר והיועץ המשפטי לממשלה קבע כי חלה עליו חובת השתתפות בתוקף תפקידו.

לקרוא לילד בשמו

ביום רביעי הודיע בנט על כך שהיחידה המשטרתית המיוחדת, הימ"מ, תהפוך ליחידה הלאומית למאבק בטרור. בסיכום עם השר לביטחון הפנים עמר בר־לב והמפכ"ל רנ"צ קובי שבתאי, הוחלט להעביר ליחידה 10 מיליון שקלים כבר בשנת 2022 לצורך חיזוקה.

הבשורה, כך אמר בנט, היא יום חג ליחידה. וכנראה צדק. לא רק בגלל הכסף, אלא בגלל המעמד והיוקרה. כנראה אנשי היחידה אכן מוכשרים וזכאים לשאת את התואר כיחידה הלאומית הרשמית למאבק בטרור. עם זאת, למי שמצפה כי הטיפול בטרור, אותה התפרעות ערבית שנראה שעולה על גדותיה בכל יום שעובר, יקבל צורה חדשה, ייהפך לנחוש יותר ויעלה לסדר העדיפות העליון של מקבלי ההחלטות - כנראה צפוי להתבדות. לא כל עוד הממשלה בהרכבה הנוכחי.

לפני שמטפלים בבעיה צריך להגדיר אותה. וחלקים נרחבים בממשלה המכהנת לא מוכנים בכלל לקרוא לילד בשמו. מתעקשים שמדובר ב"עימותים" ושיש "שני צדדים", וכשכך רואים את הדברים קשה לפתור את הטרור והאלימות של המגזר הערבי נגד יהודים ביישובי הדרום והערים המעורבות.

ביום רביעי השבוע יתקיים כנס בנושא, שאותו יזמו שלמה קרעי מהליכוד ובצלאל סמוטריץ', יו"ר הציונות הדתית. הכנס יהיה טעון. יוצגו בו נתונים שהממשלה לא תאהב לראות, שבמציאות כתיקונה היו מאלצים אותה לפעול. אלא שהממשלה לא יכולה לפעול, אחרת תתפרק.

הערבים מריחים חולשה, וההתפרעויות מצידם עולות מדרגה כמעט מדי יום. בעוד זמן קצר, כך מעריכים תושבי המקומות הרגישים הללו, יגיעו ממדי ההתפרעויות לאלה שהיו בשומר החומות. ואין מי שישמור עליהם.

הסכמה שבשתיקה

גדעון סער, שהבטיח לפצל את תפקיד היועמ"ש, קיבל השבוע מתנה משמיים בדרך לרפורמה הגדולה שעליה התחייב ושדרש כי תיכנס להסכמים הקואליציוניים. היה זה כאשר אביחי מנדלבליט קבע כי נתניהו חייב להחזיר את המימון שגייס ממקורביו נתן מילינובסקי ז"ל וספנסר פרטרידג' (300 אלף דולר מתנה מהראשון, שני מיליון הלוואה מהשני). ללא קשר לשאלה אם צודק היועמ"ש, אין ספק שהאיש נמצא בניגוד עניינים עמוק.

בכובעו הראשון, כתובע הכללי, מנסה מנדלבליט להביא להרשעת נתניהו, ומבחינות רבות עתידו שלו תלוי בהצלחת ניהול תיקים אלה (אף אחד הרי לא מעלה בדעתו שמישהו ימנה אי פעם את מנדלבליט לשופט עליון אם משפט נתניהו יסתיים בשורה של זיכויים מהדהדים). ואז חובש מנדלבליט את כובעו השני, כיועץ המשפטי לממשלה, ופוגע ביכולתו של נתניהו להגן על עצמו מבחינה כלכלית. שוב, גם אם הוא צודק, לא הוא שיכול לקבל את ההחלטה מטעמים המובנים.

סער יכול היה לקפוץ על המציאה ולהסביר שזו דוגמה מובהקת לכך שהתעקש לקדם את פיצול תפקיד היועמ"ש. הוא גם יכול היה להסביר השבוע, בעקבות עדותו של ניר חפץ על הלחצים הבלתי סבירים (ובסבירות גבוהה בלתי חוקיים) שהפעילו עליו החוקרים כדי שיסכים להיות עד מדינה, מדוע ברצונו לקדם את חוק "הפרי האסור" המקובל בשיטה האמריקנית, האוסר הסתמכות שיפוטית על ראיות שהושגו שלא כדין. אבל גם במקרה הראשון וגם בשני, סער שתק. ולא שזה אמור להפתיע מישהו.

זו לא עוד רפורמה

רבים מהמסורתיים תמכו דווקא ברפורמת הכשרות של מתן כהנא. הם לא מבינים מה ההבדל בין הרב לאו לרב סתיו. שניהם יכולים להעיד על עסק כי הוא כשר והדבר יהיה מקובל עליהם באותה מידה. גם לתחבורה ציבורית בשבת רבים מהם מסכימים. חלק לא מבוטל מבני הציונות הדתית תומך ברפורמת הגיור. רבני המגזר הם שדחפו כל השנים לגיורים הסיטונאיים בצה"ל וקידמו הקלות בגיור משיקולים לאומיים.

אבל עם הזמן הבחינו כולם שיש פה משהו מעבר. שאפשר להסכים נקודתית עם רפורמה כזו או אחרת, אבל התמונה הכללית המתבהרת היא שהממשלה הנוכחית פועלת לשנות סדרי עולם ביחס לזהותה היהודית של המדינה. להפוך את ישראל למדינה גלובלית ולנטוש את המסורת והזהות היהודית. השבוע נמצא הגורם המאחד. מה שצפוי להפוך לסמל המאבק על זהות וצביון: הכותל המערבי.

השבוע יתאחדו המסורתיים מהליכוד והדתיים מהציונות הדתית למפגן כוח מאוחד ראשון, ביום שלישי בכיכר הבימה. בניגוד להפגנה הקודמת, הפעם לא רק פוליטיקאים ינאמו אלא גם רבנים. אלה שנזהרו מלתקוף את הממשלה ישירות, יעשו זאת השבוע בגלוי. החרדים לגמרי בעניין ומתחממים על הקווים.

הספתח ניתן עם מכתב מיוחד שפרסם הרב חיים קנייבסקי בעיתון הליטאי יתד נאמן, ובגילוי דעת של הרב גרשון אדלשטיין שהצטרף לדבריו. חברי הכנסת של דגל התורה מחריפים את הטונים, ואחריהם גם ש"ס ואגודת ישראל החסידית. לדברי גורמים במגזר החרדי, הכותל יכול להוציא מאות אלפים לרחובות. יש כאלה שכבר מדברים על פוטנציאל להפגנת מיליון - מחציתם חרדים ומחציתם דתיים ומסורתיים - אם הממשלה תחלק את הכותל גם לרפורמים. אם זה יקרה, ומדובר באם גדול, יהיה זה אירוע היסטורי. זרעיו נטמנים בימים אלה ממש.