מס לעתיד ירוק

באמצע השנה, בחודש יוני, נרשם שיא במסירת מכוניות. 31,722 מכוניות נמסרו באותו החודש, ו־183,800 מכוניות בששת החודשים הראשונים של השנה. מדובר בקצב גבוה יחסית לעומת התקופה המקבילה בשנים הקודמות.
כפי שניתן לראות בכבישים, טסלה כבשה את נוכחותה בזמן קצר. אבל הג'ילי גיאומטרי C, שמייבאת קבוצת יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה, עושה בימים אלה את הפריצה שלה בקצב מרשים עוד יותר - עם יותר מ־1,000 מכירות בשבועיים הראשונים לשיווקה. ג'ילי צופה לסיים את השנה, או את החודש הבא, עם 6,000 מסירות, ויחד עם יתר המכוניות החשמליות השנה - צפויות לעלות על הכביש לפחות 10,000 מכוניות חשמליות, וזאת מלבד המכוניות ההיברידיות - הנטענות והלא נטענות חשמלית, המהוות 20.3% מהמכוניות החדשות שנמכרות.

המהפך החשמלי הזה קורה מהר מהצפוי, והוא כבר נותן את אותותיו בירידה בצריכת הדלק. כעת היא לא משמעותית במיוחד, אבל לא צריך להיות כלכלן דגול כדי להבין את המגמה. הנהגים מגדירים את המגמה הזו כחיסכון שיורגש בכיס, בעלי המודעות הסביבתית מגדירים אותה כחיסכון בזיהום אוויר, ובעלי המודעות הבריאותית בכלל אמורים לראות בה חיסכון בסבל אנושי ובחיי אדם.
אבל אם אתם עובדי האוצר, למשל, ההגדרה היא אחרת לגמרי: אובדן הכנסות המדינה. וכשאנחנו מדברים על הכנסות המדינה מבעלי המכוניות בארץ, אנחנו מדברים על כ־40 מיליארדי שקלים, שהמקור למחצית מהם הוא המסים על הדלק - הבלו והמע"מ. אלה מהווים 62% ממחיר הדלק בתחנות, שהם 4.04 שקלים מתוך 6.62 שקלים לליטר בנזין 95 אוקטן.

בלי לבזבז זמן מיותר

אז נכון שרק לאחרונה ראש הממשלה נפתלי בנט השתתף בוועידת האקלים בגלזגו, שאליה הגיע עם משלחת של 140 איש - השנייה בגודלה בין משלחות העולם שם. נכון שהוא התחייב בנאומו שם על אפס פליטות עד 2050, ונכון שהחדירה המואצת של מכוניות חשמליות משרתת את המטרה הזו, אבל היא עלולה להכביד על הכנסות המדינה.
לכן האוצר אינו מבזבז זמן מיותר, וצוותים במשרד כבר בוחנים דרך מיסוי חלופית עבור הנהגים הירוקים. ההצעה המובילה היא מיסוי לפי נסועה, כלומר לפי קילומטרים. למעשה, המס הגבוה על הדלק היווה מעין מס נסועה, אך כאמור, הצמצום בצריכת הדלק כעת מביא את האוצר לחשוב על חלופה שאינה קשורה בדלק.
כאמור, האוצר כבר מודאג מהירידה בהכנסות מהמסים מבעלי המכוניות. גם מיסי היבוא על הרכב רושמים ירידה. בשנת 2020 המסים על יבוא רכב היוו 3.4% מסך גביית המסים (יבוא בלבד), לעומת 4.6% מסך המסים שנגבו לפני עשור, ושיעור דומה שנרשם גם לפני שני עשורים.

הירידה נובעת מכניסת הרכבים ההיברידיים, שצברה תאוצה מהירה והגיעה לכדי יותר מ־25% מהמכוניות החדשות שנמכרו בשנים האחרונות. המס על מכוניות אלה נקבע על 10% בלבד, לעומת 100% ויותר על המכוניות המסורתיות. בשנה הבאה המס הזה אמור היה לעלות, אך ככל הנראה הוא יידחה בשנה, כך שהכנסות המדינה מיבוא מכוניות לא צפויות לעלות בקרוב.
באוצר טוענים שהמס הזה אינו מכסה את העלות האמיתית למשק כתוצאה מנזקי השימוש במכוניות, מה שנקרא "העלויות החיצוניות". עלויות אלה כוללות אובדן פריון כתוצאה מפקקים, עלות תאונות, נזקי זיהום אוויר, עלות בלאי התשתיות, נזקי רעש ועוד.

את עלות הנזקים מעריכים באוצר ב־7%-6% מהתוצר - כ־85-73 מיליארדי שקלים. זאת לעומת הכנסות המדינה מבעלי המכוניות, שאותן ניתן להעריך בכ־50 מיליארדי שקלים - מדלק, מסי קנייה ומע"מ על מכוניות, חלפים ואביזרים, אגרות והיטלים, שווי שימוש וכדומה. אלא שהערכת הנזקים של האוצר מסתמכת על נתוני העבר, של המכוניות המסורתיות, וברור שהמעבר לרכבים היברידיים וחשמליים מפחית מהעלות הזו, וזו אמורה להתקזז מעלויות המס.
התחבורה בארץ היא המקור לחמישית (20%) מפליטות המזהמים. אלא שבערים זיהום האוויר מתחבורה הוא המקור ל־90% מהמזהמים. התחבורה בארץ אחראית לכמעט 30% מפליטות הפחמן הדו־חמצני - הבעיה הגדולה ביותר שאיתה הבטיח ראש הממשלה להתמודד בנחישות. החישוב מורה על כך שצמצום הפליטות בתחבורה ב־20% יביא לצמצום של 12% בגזי החממה. השוק הישראלי נמצא בדרך לשם, אם רק האוצר לא יארוב לו עם המס החדש על הנסועה.

כאמור, חישובי האוצר על נזקי המכוניות מתייחסים למכוניות המסורתיות, ובשמם הם מתכננים להשית מסים חלופיים לעתיד הירוק. אם נצליח לעבור למכוניות ירוקות בקצב הנוכחי, מפת הכלכלה תשתנה באופן דרמטי: מחירי הדירות בצירים המרכזיים יזנקו - שכן כיום הסיכון לתמותה לדיירי הצירים הראשיים כתוצאה מזיהום אוויר גבוה בכמעט 15%, בהשוואה לדיירים ברחובות לא מרכזיים. זאת מבלי להוסיף את הפחתת הערך כיום כתוצאה ממטרד הרעש.

עיקרון חד־כיווני

הממשלה הזו מתאמצת להיראות תומכת בבריאות ובמודעות סביבתית גבוהה, ועל כך תעיד המשלחת לגלזגו. אפשר לראות את הקדמה הרעיונית הזו בהטלת מס חסר תקדים על כלים חד־פעמיים מפלסטיק: גובה ההיטל ושיטת המס המוטלת לפי משקל בלבד.
הנושא נדון בשבועיים האחרונים בוועדת הכספים בכנסת, שרק מתחילה להבין את מורכבות העניין ורחוקה מלאשר אותו בדיעבד. יצרני כוסות נייר, המכילות 5% פלסטיק, קבלו על תשלום המס הכבד, הזהה למס על כוס על טהרת הפלסטיק.
גם במס על המשקאות המתוקים הממשלה הניחה יד ברזל, ובניגוד למדינות אחרות לא קדם לכך דיון ציבורי. גם לא דיון בכנסת ואפילו לא בממשלה. יתרה מכך, בשם בריאותנו הוא ניחת באופן גורף גם על יצרנים שהתאמצו להפחית את כמות הסוכר במשקאות, בהתאם לתקנות הסימון שנקבעו לאחרונה. אפילו תחליפי סוכר באשר הם - טבעיים ומלאכותיים כאחד - נכללו תחת הנחיית הברזל הזו, שכמו ההיטל על הכלים החד־פעמיים נחתמה כצו של שר האוצר.

אז נניח שאכן בעל הבית השתגע, וכל מה שקשור לבריאות וסביבה הוא בנפשו. אז נניח שכמו ששר האוצר אמר - עזבו כסף, עזבו הכנסות צפויות של 1.2 מיליארדי שקלים, זה בנפשנו. אבל מדוע שלא נזכה להיגיון דומה כשמדובר במעבר למכוניות ירוקות?