בנט צריך לחשוב היטב מה יאמרו שותפיו הפוטנציאליים משמאל על קווי היסוד בממשלה שהוא רוקח

נפתלי בנט שומר את הקלפים קרוב לחזה, ונדמה כי הוא ממש מתייסר מול האפשרויות שעומדות בפניו. בהצהרתו לתקשורת ביום רביעי, שבה השיב למתקפות הרבות שהנחית עליו רה"מ נתניהו, אמר כי בממשלת האחדות הלאומית שינסה להקים עם לפיד בתום המנדט של נתניהו, יעמוד על עקרונות הימין. סביר להניח שהיו לא מעט מאלה שהאזינו לו, כמו ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, מרב מיכאלי ואחרים, שגיחכו לשמע הדברים. 

היטיב לנסח את התחושות בשמאל כלפי בנט מוסי רז ממרצ, שאמר "יש לנו 61, אם בנט רוצה להצטרף - הוא מוזמן". בהצבעה אחת בכנסת המחיש גוש השינוי את מה שצפוי לבנט אם ילך להרפתקה בארץ הלא נודעת הזו. לא צריך להפעיל יותר מדי את הדמיון כדי להעריך מה יקרה כשיהיו מונחים על השולחן חוקים קרדינליים יותר, כמו פסקת ההתגברות, או חוק הכשרת המאחזים. שלא לדבר על ההצבעות החשאיות על חברי הוועדה למינוי שופטים או אפילו על נשיא המדינה. בממשלה כזאת בנט אמנם יהיה ראש הממשלה, אבל רק בתואר. נותני הטון יהיו חברי הרוב השמאלני, כשהח"כים הערבים תומכים בהם מבחוץ. 

השינוי המשמעותי ביותר שעשוי להתחולל בממשלת השינוי, הוא הצטרפות הסיעות החרדיות. זה המהלך שלו בנט מייחל, ואם יקבל את המנדט, יפעל בכל כוחו להשיג. רוב הסיכויים שזה לא יקרה. החרדים לא יעזבו את נתניהו, בטח שלא לקואליציית לפיד, ליברמן, הורוביץ והרב הרפורמי גלעד קריב. היחיד שעושה סימנים שהדבר אפשרי הוא משה גפני, אולם למרות הקו העצמאי שבו הוא נוקט מול חברי אגודת ישראל וש"ס - בין השאר בכוונתו להיפגש עם יאיר לפיד בשבוע הבא - סביר להניח שלא ינטוש את הבלוק החרדי וייצא לרעות בשדות זרים. 

אבל זה לא אומר שהתקווה לגוש השינוי אפסה. למרות שהתרחיש הזה עוד לא נדון בגלוי, גורמים במפלגות החרדיות סבורים כי אם ממשלת השינוי, ימין־שמאל־ערבים, תקום בלעדיהם, ויתברר כעבור כמה חודשים כי בניגוד להערכות היא עומדת על תילה - לא מן הנמנע שיעברו לתמוך בה, מבפנים ואולי מבחוץ, ויסייעו ליציבותה, ינתקו את הצורך שלה להישען על המפלגות הערביות, וכל זה כמובן תמורת תקציבים ושאר הדברים החשובים למגזר. 

המסרים מאחורי המתקפה

בעיצומם של ימי המנדט שהעניק לו נשיא המדינה, נדמה כי יותר מאשר בנימין נתניהו פועל להרכיב ממשלה, הוא עמל על פירוק הממשלה של הצד השני. יומיים אחרי שקיבל רה"מ את המנדט, כבר הבהיר לו בצלאל סמוטריץ' שלא יסכים בשום אופן לשבת בקואליציה הנשענת על תמיכת רע"מ. 

היה זה למעשה הרגע שבו נתניהו הבין שנקלע למבוי סתום שכנראה לא ניתן יהיה לצאת ממנו. אחרי עוד כמה ניסיונות לשכנע את סמוטריץ' מחד, לקרוא לסער לחזור לליכוד מאידך, ולדוג כמה עריקים ממפלגות שונות על הדרך, עבר המאמץ העיקרי של נתניהו להבטיח שאחריו זה רק המבול - זה או הוא או בחירות, אין עוד אפשרות. 

ביום שני, כשהפסיד את ההצבעה על הוועדה המסדרת בכנסת, ראה נתניהו אל מול עיניו את התגשמות התרחיש הגרוע ביותר מבחינתו. כפי שקמו כל הכוחות המעוניינים להדיחו כדי לנשל אותו מכוחו הפרלמנטרי, כך הם עשויים לחבור כדי לנשל אותו מראשות הממשלה בעוד שבועיים. ואת זאת הם עשו עוד בלי בנט, שדווקא הצטרף אליו ברגע האחרון. אם תצטרף ימינה ל־61 הח"כים שחברו יחד ביום שני, יגדל מחנה השינוי (או השנאה - תלוי בעיני המתבונן) בכנסת הנוכחית ל־68 ח"כים. כוח בלתי מבוטל שאסור להתעלם ממנו. 

יעד המתקפה שנבחר השבוע היה נפתלי בנט. קשה להתנער מהרושם שבבחירת היעד לא התערבבו בשיקול הפוליטי הקר גם תנועות נפש והעדפות אישיות, אבל מבחינת נתניהו, בנט הוא יעד אסטרטגי, כיוון שאם יש מפלגה שעשויה להכשיר את ממשלת הימין־שמאל־ערבים האלטרנטיבית, זו ימינה. 

הקריאה הפומבית של נתניהו והטחת האשמות היא כלפי בנט, אולם הפעולות השקטות והעברת המסרים מתחת לפני השטח מתקיימים עם איילת שקד ואביר קארה. 

בליכוד אומרים כי נתניהו זקוק לאורלי לוי־אבקסיס הבאה. לשניים שיגידו שבממשלה כזו, המשתרעת מלפיד, ניצן הורוביץ, אבתיסאם מראענה ועד הרשימה המשותפת, הם לא יישבו בשום אופן. כל הפעולות, ההצהרות הפומביות והיוזמות - כמו הבחירה הישירה - מכוונות למטרה זו. גם ברע"מ אין צורך יותר, כפי שאמר השבוע, לא הוא יהיה זה שיכשיר אותם עבור הצד השני. בהנחה שעדיין לא מאוחר מדי לכך. 

המפלט האחרון

בעיצומה של מערכת הבחירות השנייה, שנפתחה אחרי שרה"מ נתניהו הוביל חוק לפיזור הכנסת לאחר שלא הצליח להרכיב קואליציה, צצה פתאום הצעה, שעליה דיבר לראשונה יו"ר הכנסת דאז יולי אדלשטיין - להעביר חוק לביטול הבחירות. לא היה שום בסיס חוקי להצעה הזאת, אולם אדלשטיין קידם אותה בעזוז וטען כי היא אפשרית. לא עבר זמן רב ומתברר כי מאחורי ההצעה עומד נתניהו, שהחל גם הוא לקדם אותה בלהט. הסוף ידוע, ההצעה הזו התמסמסה מהר יותר משנולדה. 

יש מי שנזכר באפיזודה הזאת השבוע, בעקבות ההירתמות המהירה של נתניהו ליוזמתו של אריה דרעי לבחירה ישירה כתחליף לבחירות חמישיות. גם הפעם, כמו אז, נתניהו דוהר לקדם הצעה שסיכויי הצלחתה אפסיים. לאף אחד מהצד השני אין אינטרס לתת יד למהלך, כל עוד לא קיבלו את ההזדמנות בעצמם להרכיב קואליציה. גם לא לבנט. אם ייכשלו גם, אולי יהיה על מה לדבר. אבל עכשיו, אין לאף אחד מהם שום אינטרס. 

אבל זה שהסיכויים לא גבוהים, ואפילו העובדה שמדובר בשינוי חוקתי מרחיק לכת ועוד באמצע תהליך דמוקרטי אחר שנמצא בעיצומו, לא אומרים שאין זו דרישה צודקת. ארבע מערכות בחירות הספיקו כדי להבין שללא שינוי בשיטה, גם לא יהיה שינוי בתוצאה. 

המבחן של נתניהו יהיה אם גם אחרי שייכשלו, ובחירות כלליות חמישיות יעמדו בפתח, עדיין ידחף למשאל עם על ראשות הממשלה - דבר שעליו אמר בצדק, שרוב הציבור תומך בו - או שיעדיף בחירות כלליות.

מי שעוד יעמוד במבחן אחרי תום תקופת המנדט של נתניהו, אם רה"מ אכן יכשל, הוא נשיא המדינה. בימין, ובעיקר בסביבתו של נתניהו, טענו כי ראובן ריבלין רתם את בית הנשיא, את סמכויותיו ואת משאביו הייחודיים, לטובתו של מועמד אחד במערכת הפוליטית, שבמקרה עמד בראש מטהו כשהתמודד לנשיאות. הנשיא, לטענת אלו החושדים בו בקונספירציה, כבר הוכיח בסבב ההתייעצויות והאירועים שהגיעו בעקבותיו כי היה מוכן למכור את הממלכתיות כדי לא לראות את נתניהו יותר בבלפור, ולכן לא יתפלאו אם ימשיך בדרך זו ויעניק את המנדט לאיש שבו סער חפץ, בעוד שבועיים קצרים מהיום. 

בפעם הקודמת, אחרי סבב הבחירות השלישי, ניסה נתניהו לשכנע את ריבלין, לשווא, להעניק לו את המנדט אחרי שבני גנץ נכשל. הנשיא סירב. בשם זכותו של העם להכרעה מהירה, החליט לקצר את ההליך ולמסור את המנדט ישירות לכנסת. אגב, באותו סבב דווקא כן עלה בידיו של נתניהו להרכיב ממשלה, כאשר סיעת כחול לבן תמכה בו והעבירה את חתימות חבריה לידי הנשיא. אם כעת יחליט הנשיא שלא לדלג על מועמד נוסף ולהעביר את המנדט ישירות לכנסת, כמו בפעם הקודמת, אלא להטיל אותו על יאיר לפיד או על נפתלי בנט, יהיה זה אקורד סיום צורם במיוחד לקדנציה רוויית זיופים וחריקות. 

בליכוד חושבים קדימה

ביום שני, זמן קצר לפני המפלה בכנסת בהצבעה על הוועדה המסדרת, ישב נתניהו בלשכתו במשכן. האווירה היתה אווירת נכאים. כל מי שנכנס, יצא והתרוצץ באזור הלשכה בקומת הממשלה, הבין מהר מאוד מה הלך הרוח של הראש. כשאמר כמה שעות אחר כך מיקי זוהר בוועדה המסדרת כי ייתכן שפניה של מפלגתו לאופוזיציה ויו"ר האופוזיציה הבא הוא כנראה בנימין נתניהו, לא אמר זאת ממוחו הקודח. כל מי שפגש בנתניהו באותו יום שמע ממנו דברים דומים; שרים וחברי כנסת, וגם חבר ותיק אחד, הרב דוד נחשון, מראשי חסידות חב"ד בישראל, שהגיע לבקר את נתניהו והזכיר לו שבדיוק היום לפני 33 שנה, כשלקח אותו לרבי מלובביץ' בניו יורק זמן קצר אחרי שנבחר לראשונה לכנסת, אמר לו הרבי שיהיה על נתניהו להילחם ב־119 חברי הכנסת הנוספים. הרבי הרגיע אז את נתניהו ואמר לו שאין לו מה לדאוג, כל עוד הקב"ה יהיה בצד שלו. 

השניים ישבו לשיחה על העניינים הפוליטיים, ונתניהו נראה כבוי ונטול אנרגיות. גם עם הרב נחשון דיבר ראש הממשלה על האפשרות להליכה קרובה לאופוזיציה. הפגישה הופסקה כשראש הממשלה היה צריך למהר להצבעה. כששב, אחרי התבוסה הצורבת, המשיכו השניים בפגישתם וניסו לחשוב על דרכים נוספות לשכנע את סמוטריץ'. למרות הצבעתו של מנסור עבאס נגד נתניהו, רה"מ עדיין לא הסיר באוזני הרב את האפשרות לשתף איתו פעולה. היתה זו תקלה נקודתית, אמר לו, לא יותר מזה. 

חוסר היציבות הפוליטי הכללי משפיע ישירות על המתרחש במפלגת השלטון. התרחיש שבו נתניהו יעדיף ברגע האחרון להעניק את ראשות הממשלה ליריב לוין לשנה הראשונה, רק כדי לצרף את גדעון סער, מקפיץ את השרים הבכירים שלא מוכנים לשמוע על כך. אם יעדיף נתניהו להעביר את ראשות הממשלה לגדעון סער או לנפתלי בנט, יהיה לו קל יותר מאשר לאחד מבכירי מפלגתו. נתניהו לא דן באפשרות ולא חושב עליה. אולם בגלל שמדובר בתוכנית יחסית סבירה, שעלולה להתגלות עבור נתניהו ברגע האחרון כרע במיעוטו לעומת שאר האופציות, יש מי שכבר נלחם בה, עוד בטרם יצאה לאוויר העולם. 

אבל לא זה הדבר היחיד שמעסיק את חברי הליכוד. לאחר שבפעם הקודמת לא נערכו פריימריז להרכב הרשימה לכנסת, לח"כים וליתר המועמדים ברור שהפעם, בבחירות החמישיות, פריימריז יתקיימו, וההתנהלות בהתאם. חברי הכנסת והפעילים כבר מנקבים כרטיס בניחומי אבלים, אירועים משפחתיים, בריתות וימי הולדת, ולמרות שהבחירות לא יצאו לדרך, ולא בטוח שבכלל ייצאו, האווירה היא אווירת טרום פריימריז, על מלא. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו