ההחלטה התקדימית של שר האוצר אביגדור ליברמן, בצוותא עם שר הבינוי והשיכון זאב אלקין ושרת הפנים איילת שקד, להחזיר לשוק הדירות לא פחות מ־13 אלף דירות באזור המרכז, המשמשות כדירות למגורים לשימוש מלונאי AirBNB - עוררה תגובות שונות השבוע בתל אביב, הבירה של התעשייה הזו בישראל. על פי הערכות, בעיר לבדה פועלות 8,000 דירות בשנת 2021, כדירות אירוח לכל דבר ועניין.
כולם מסכימים שהצעד הזה היה צריך לקרות מזמן, אבל האם הוא באמת ישפיע על שוק הדירות העמוס גם ככה בתל אביב ובמרכז? מכאן, כמובן, הדעות חלוקות.
עורכת הדין דפנה לנג, המתמחה בנדל"ן, ניהלה בשנים האחרונות מאבק נגד התופעה ונגד בעלי הדירות המשמשות לאירוח. השבוע היא ניסתה להאיר זווית אחרת בתוכנית הממשלה החדשה: "אני חושבת שהבעיה הדחופה יותר היתה להסדיר את התופעה הזאת, אבל ייתכן שמתוך שלא לשמה בא לשמה, והדבר יכניס רגולציה. צריך להבין שהתופעה הזאת של AirBNB בתל אביב, היא תמצית הקפיטליזם החזירי התל־אביבי".
לנג מנסה לעשות סדר בדברים: "לא מדובר, אם מישהו נוטה לחשוב שזה כך, באנשים שמשכירים את הדירות שלהם רק כשהם בחו"ל, או בתופעה חד־פעמית כי בא להם שהדירה שלהם לא תעמוד ריקה - אלא בבניינים שלמים של חברות נדל"ן גדולות, שמיועדים בדיוק למטרה הזו. מדובר בעסק לכל דבר ועניין.
"בעיניי צריך לטפל ולהסדיר את הדברים. זה שיעלו כאן מסים על דירות או ינסו לעצור את התופעה, זה נחמד בתיאוריה - אבל אני לא בטוחה שזה יצליח. השקעה בדירות, וכמובן הפיכתן לעסק תיירותי, הן עדיין השקעה חכמה שמניבה הרבה מאוד כסף. מספיק להיזכר ברפורמה של כחלון שהיה לה אפקט קצר מועד, שאחריה אנשים חזרו לקנות דירות להשקעה".
איום בצורת נדל"ן
נדמה שהקורונה היתה נקודת המשבר בכל הקשור לטיפול בדירות האירוח. אם עד אז היתה הסכמה שבשתיקה שכולם נהנים מכמויות התיירים המכובדות שהגיעו לישראל, באופן כזה שבתי המלון בתל אביב לא התפנו לטפל ברצינות בקולגות החדשים שלהם שנגסו היטב אף הם בשוק המתפוצץ - הרי סגירת נתב"ג לתקופה ארוכה ריסקה את התיירות התל־אביבית. פתאום כל איום, בצורת דירה באחד האזורים המבוקשים בעיר - העיר מחדש את המאבק בין התיירות הממוסדת והישנה לבין החבר'ה הצעירים בשכונה.
ליאון אביגד, מבעלי רשת המלונות "בראון", שלא הסתירו את רצונם להסדיר את העסקים של המתחרים שלהם, מסביר: "אין בכלל מה להשוות בין התופעה הזאת בארץ לבין התופעה הזאת בעולם, במובן הזה שברוב הפעמים שתגיע לחו"ל תבין שאתה מתארח אצל מישהו שגר בבית הזה, והוא שמח לארח ולהדריך אותך.
"ברחוב שינקין למשל, עומד בניין שלם וכולו דירות להשכרה. אבל אין שומר למטה כמו במלון ואין רגולציה. כשאני פותח מלון חדש, יש לי 16 רגולטורים: משרד הבריאות, איכות סביבה, הנדסה וכו'. להם אין שום דבר ואיש לא מפקח עליהם. לא הממשלה, לא העירייה, אף אחד.
"האם במובן הזה אנחנו שונים לגמרי־לגמרי מהעולם? אני חושב שהתשובה היא לא. גם שם נדמה שהשוק הזה פרוץ לחלוטין מבחינת רגולציה בהרבה מקומות, וגם שם מחפשים דרכים להתמודד ובחלק מהמקומות גם מצליחים כמובן. אני מקווה שהעצירה של הדבר הזה תוביל בהמשך לרגולציה, אבל לתחושתי אולי הדברים נעשו מאוחר מדי ומעט מדי".
"סגר? דירת גג מטורפת"
ייתכן שהמלונאים הוותיקים צודקים. התופעה הזאת גדולה מדי עבור ממשלה שעסוקה גם כך בהישרדות קואליציונית, ועבור עירייה שנמצאת בתנופת בנייה והמחירים בעיר שהיא מנהלת רק מאמירים. נוסף על כך, צריך לזכור שלא מדובר רק בתופעה תל־אביבית, אלא כזו שחוצה ערים ומגזרים.
בעולם הגדול, חברות הקשורות לתחום מגייסות עשרות מיליונים, וכזכור AirBNB בעצמה הונפקה בשווי של 47 מיליארד דולר. ספק אם התופעה הזאת בדרך להיעלם או להינזק. לא מדובר בטרנד חולף ואולי מוטב לנסות ולמצוא פתרונות חוקתיים מאשר לנסות ולסגור את התופעה לגמרי.
עבור התל־אביבים, בטח בקורונה, הדירות הללו היו פתרון מצוין. בועז, שמשפחתו חלתה בקורונה בכמה שלבים שונים לאורך הגלים שבאו והלכו, מסביר: "חיפשנו בית עם חצר כדי שנוכל להיות עם הילדים בבידוד בצורה קלה יותר. זה היה הפתרון המושלם. בפעם אחרת, בגל השני, לקחנו דירת גג מטורפת על רחוב הירקון. בסופו של דבר אף אחד לא נתן בקורונה פתרון מושלם יותר מהדירות הללו עבור התושבים. ואם יהיו גלים נוספים בקורונה, ברור שמי שיוכל להרשות לעצמו יחזור לדירות הללו להעביר את הזמן בבטחה".
עודד גרופמן, מנכ"ל סניף תל אביב בהתאחדות המלונות, חושב שלמרות הדעות לכאן ולכאן, מדובר בצעד היסטורי וחשוב אבל לא מספיק בשלב זה: "ההתאחדות מבקשת להסדיר את פעילות השכרת הדירות לטווח הקצר כפי שקרה בפועל בעשרות ערי תיירות בעולם.
"במסגרת פעילות זו, פנתה ההתאחדות לרשות המסים, וביקשה ממנה לפעול לניכוי מס במקור כחוק, כפי ש־AirBNB התחייבה כבר ב־400 הסכמים עם מדינות וערים בעולם, ורק בישראל היא פועלת אחרת בשל היעדר אכיפה. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות, הוכיחו שלאורך שלוש שנים, ההשפעה הישירה של הדירות הללו על מחירי השכירות של חדרים בתל אביב גרמה לעלייה של כ־1,000 שקלים בממוצע לדירה בגודל של שני חדרים.
"מדובר בהשפעה ישירה על הפעילות להשכרת דירות לטווח קצר, וללא קשר למשתנים אחרים במשק. עיריית תל אביב, מצידה, הבינה את ההשפעה השלילית של התופעה על מחירי הדיור ועל המשמעויות החברתיות הנובעות מפעילות זו, אשר פגעו בתושבים, ולכן יזמה הצעת חוק המסדירה את האפשרות להשתמש בדירות אלה לצורך כלכלה שיתופית ל־90 יום בשנה, בדומה לערים דומות באירופה".
האם מדובר בבשורה או לא? רק הזמן יגיד. עם זאת, חשוב לציין שכל עוד ישראל עדיין אינה מוצפת בתיירים - הקרב הזה יישאר בכותרות במטרה לנסות ולשנות גם את שוק הדיור. כאשר תחלוף הקורונה והתיירים יחזרו לישראל, נראה שהרעיון המבורך הזה ייגנז כלא היה, וכמו תמיד במקרים הללו - כוחות השוק ינצחו, ודירה בתל אביב תמשיך להיות משימה נחשקת, אך לעיתים בלתי מושגת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו