היום שאחרי החל"ת: הדילמה הקשה של הנפלטים משוק העבודה

כל אדם עובד זוכר היכן היה ב־15 במארס 2020, כשהודיעו בישראל על הסגר הראשון. כל אדם עובד גם זוכר היכן צפה במסיבות העיתונאים שבהן הוכרזו צעדים לטובת האדם או המשק (מחק את המיותר), ובאיזה רגע נמאס לו מהפיג'מה בשעות הבוקר המאוחרות, מהילדים חדלי המסגרות ומחופשת הקורונה הכפויה.

כל דורש עבודה שנפלט מהשוק בגלל המגיפה היה זכאי לדמי אבטלה עד יוני 2021. הממשלה החליטה לייצר דיפרנציאציה גילית, כך שמעל גיל 45 הזכאות נמשכה למעשה עד סוף אוקטובר, ממש בימים אלו. וכך, במהלך החודש האחרון איבדו את זכאותם כ־95 אלף איש, שכעת שואלים את עצמם מה הלאה. רבים מהם נערכו מראש כפי יכולתם, אחרים ניסו להיערך ולא הצליחו.
על פי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה מהקיץ האחרון, רק אחוז אחד בוחר שלא לחזור לשוק העבודה ולקבל דמי אבטלה, שמשום מה דבק בהם בקורונה הכינוי המוזר "חל"ת" (שהם בכלל ראשי תיבות של חופשה ללא תשלום). מה ישראלי בעיניך? זה. פגשתי ארבעה מאנשי החל"ת, ששעת השי"ן שלהם - אחרי תום הזכאות - מתחילה ממש עכשיו.
שרה־שרית עפג'ין, 53, מסיימת החודש את הזכאות שלה לאבטלה, וברגע האחרון החלה לעבוד כמזכירה במרכז קהילתי. שלוש שעות ביום, ארבע פעמים בשבוע. עד הקורונה עבדה בסוכנות נסיעות, שכר בסיס שמגיע ל־10,000 נטו לפני עמלות. "בתחילת החל"ת קיבלתי 70 אחוז מהשכר הרגיל, כלומר באזור ה־7,000. אחר כך הסכום ירד והרווחתי 5,000 ומשהו. אני לא יודעת עדיין אם החודש אגיע לשם, למרות שיש לי גם עבודה חדשה וגם עמלות, כי חזרתי כפרילנסרית לסוכנות שבה עבדתי לפני המשבר, נוסף על עבודתי במרכז הקהילתי".

התפשרת כשלקחת עבודה שונה מהמקצוע הרגיל שלך.
"יש כאן צוות נחמד, אווירה קלילה, אחרי שנה ושבעה חודשים התגעגעתי לקום בבוקר, להתלבש, להתקלח, להתגנדר, לצאת - זה כבר עושה לך כיף. 22 שנים שאת רגילה לצאת בבוקר לעבודה עושות את שלהן. ההבדל הוא שעכשיו אני חוזרת הביתה ישר למיילים ולטלפונים של הלקוחות ששלחו הזמנות טיסה אז אני ממש בלחץ, ומרוויחה הרבה פחות".

מה דעתך על החל"ת שנפסק?
"לדעתי צריך היה להחריג ולפצות אותנו, את ענף התעופה, כי הענף עוד לא חזר ואם נכנס עכשיו וריאנט נוסף ומצפים לעוד וריאנטים - אולי יפסיקו לנו את הנסיעות ושוב נמצא את עצמנו ללא עבודה. יש נסיעות אבל אנחנו בפתח החורף ותמיד מנומנם. אני אמא לשלושה ילדים גדולים, בעלי איש לוגיסטיקה במשרד ממשלתי, ולמעשה אנחנו מסתמכים בעיקר על המשכורת שלו".

שגית דנציגר (41) נכנסה אל הקורונה מתוך התאוששות אחרת. כאמא חד־הורית לילד שהיה אז בן כמעט שנתיים, היא התגוררה אצל ההורים והתפרנסה מעבודתה כעורכת עצמאית של סרטים לאירועים, ומדוכן למוצרים לחדרי ילדים שהפעילה. "עוד בהיריון עברתי לגור אצל ההורים, השתמשתי בחסכונות שהיו לי כדי להביא את הילד לעולם, וכדי להצליח לשרוד ולהשתקם כלכלית עברתי אליהם.
"דווקא במארס הזכור של ראשית הקורונה עשיתי צעדים ראשונים של נורמליות. הבן שלי כבר היה במסגרת ולקחתי עבודות חדשות, אבל אז התבטל סרטון תדמית שהוזמן אצלי, והחזרתי מקדמה ללקוחה. הסגר הראשון הביא אותי להיות בבית עם הילד וביטלתי חלק מהדברים בעצמי, השאר התבטלו מאליהם".
בסיוע לשכת התעסוקה מצאה שגית עבודה, וכיום היא עובדת בשלוחה של ביטוח לאומי עובדת בייעוץ לאזרח הותיק ומשפחתו "אני מתאמת בסניף גדול שנותן מענה לכמה סניפים בארץ, ביקשתי את המחלקה מאחר ואני גרה עם הורים שהם אזרחים ותיקים שחולים ואני עוזרת להם ומהכרות עם סבתא ז"ל שהייתה חולה בדמינציה ומהיכרות עם קשישים בבית אבות שהייתה שהתנדבתי שם.

ויתרת על החלום הקודם שלך? לא תחזרי להיות עצמאית?
"המצב הכלכלי סביב משבר הקורונה הפחיד אותי, הגעתי לראיון עבודה והמנהלת הייתה רגישה לזה שאני אם חד הורית ורצתה להציע לי משרה שאני אשאר בה שנים אז אמרה לי שבהמשך אם אני אצטרך ואין ניגוד אינטרסים אוכל להגיש בקשה לעסוק במקצוע שלי. כרגע אני עובדת 75 אחוז משרה כי אני צריכה לטפל בבן שלי ובהורים שלי שחולים. סוף החל"ת בהחלט משפיע עלי, גרם להתעוררות לא רק אצלי אלא גם במערכת. מצאתי עבודה ואני כיום עובדת מדינה אחרי חצי שנה של מיונים מקצועיים, והרגשתי שהתייחסו לסטטוס שלי כחד־הורית ולזה שדורשי העבודה לא לוקחים כל הצעה. אם פעם היו מציעים לי עבודות לא מתאימות, הפעם הרגשתי שיש הכוונה ורצון למצוא משהו מדויק.
"תמיד דיברו אלי כמו אל טופס. עכשיו קיבלתי מעטפת של ייעוץ ובסופו של דבר היתה לי הבטחת הכנסה ולימודים עד שהחלטתי לחשב מסלול מחדש ולבחור מה שיביא לי הכנסה גבוהה, כדי שאם שוב יהיה משבר כלכלי גדול - לא אגיע למקום הזה. מבחינת הסכומים עצמם, החל"ת לא באמת עזר. אני אומרת תודה שיש לי את ההורים שלי להישען עליהם, כי אוכל וטיטולים לילד זאת הוצאה כבדה".

רק לעמוד על הרגליים

רחל, בת 59, מתגוררת ברמת גן, עבדה כסוכנת נסיעות בחברה גדולה ומפורסמת במשך 32 שנים. החל מהחודש הבא היא בלי חל"ת ובלי אופק. "אני בהיסטריה לחיפוש עבודה, כל עבודה. פניתי לכל מיני משרות, ממזכירה רפואית ועד מכירות בחנויות תכשיטים. אני שולחת קורות חיים, ברוב הפעמים אומרים לי 'יש לך קורות חיים מרשימים אבל אין לנו מה לעשות איתם'. אומרים לי בפשטות שאני מבוגרת מדי, ואני בייאוש טוטאלי".

השמיים נפתחים, אולי תחזרי לעבודה הקודמת?
"להגיד 'השמיים נפתחים' זו אחיזת עיניים. ממשלת ישראל מקבלת תיירים בעלי שני חיסונים כשלא עברו שישה חודשים מאז החיסון השני. זה גם אומר שמי שנכנס לארץ יצטרך לעבור בדיקה בכניסה ובדיקה נוספת אחרי חמישה ימים. הבדיקה היא על חשבון סוכנות הנסיעות, וזה מייקר את השהייה בארץ. עד שלא יפתחו את השמיים לגמרי, וגם אז אנשים לא ירוצו, ברור שאין לי עבודה בתחום. זה ייקח עוד לפחות שנתיים. איפה אני אהיה אחרי שנתיים כאלה? אין לי מושג. אני צריכה לשים אוכל על השולחן".

מתי הבנת שדמי האבטלה לא יימשכו לכל אורך התקופה עד שתשובי לעבוד?
"בהתחלה קיבלתי 6,200 שקלים בחודש, וזה הלך וירד. אחרי שנה בערך עליתי על זה שכל אזרח זכאי פעם בשלוש שנים לקורס שיאפשר לו שינוי עבודה. אז ביקשתי, אבל גם זה לא כל כך הולך, יש קורסים שמצהירים שהם נפתחים והם לא נפתחים, ולכל קורס יש ועדת קבלה. יש קורסים עם נרשמים רבים, ויש קורסים שלא מתאימים. המקצוע הנדרש כרגע הוא רתכות למשל, וזה לא כל כך מתאים לי".

יש לך רעיונות איך אנשים יכולים לעזור לך?
"אף פעם לא חשבתי שבמצב הזה בחיים שלי, בגיל כזה, אעמוד בפני ניסיון כזה. החיים שלי היו מסודרים לגמרי עד לפני שנה וחצי. אני אם חד־הורית מבחירה, לילדה מקסימה בת 17. עד עכשיו הייתי אופטימית אבל כל מודעה גילנית בפייסבוק מורידה לי את החיוך. יש אפילו שפית מפורסמת שפרסמה מבחר של משרות שהיא מציעה, הם רק שמעו את הגיל שלי וזה ירד מהפרק. אני מוכנה לעבוד קשה בשביל הכסף שלי. לעמוד על הרגליים ולהשקיע".

דוד אוחיון (56) כאילו הכין עצמו שנים מראש ליום שאחרי האבטלה: הוא נמנה עם מקימי ערוץ 10 כאיש מינהל, ולאחר כמעט 20 שנות עבודה בחדשות 10 ובשל המיזוג עם "רשת" החליט לעזוב. "הפכתי ליו"ר הוועד והייתי נציג להסכמים קיבוציים עם העובדים וליווי עובדי ערוץ 10 שהיו המסה הגדולה שהלכה הביתה במיזוג", הוא מספר, "בסוף 2019 יצאתי ללימודי תואר שני שקיבלתי במסגרת סיום העבודה שלי שם כמתנת פרידה. למדתי פיתוח וייעוץ ארגוני, וכשסיימתי והתחלתי לעשות סימנים שאני מחפש עבודה הגיעה הקורונה".

היית זכאי לדמי חל"ת?
"הממשלה החליטה שכן, וזה עזר לי לעבור את ההליך בצורה רכה, קיבלתי כמעט 85 אחוזים ממה שהיה לי קודם בנטו. התגרשתי תוך כדי אז הסכום היה חשוב".
מתחילת החודש דוד הוא "פאסיליטי מנג'ר" בחברת אחזקות מבנים ותפעול, בקמפוס מיקרוסופט בהרצליה פיתוח. "יש מאה עובדים הכפופים אלי, סדרי גודל אחרים ממה שהכרתי בערוץ 10, הרבה יותר גדול עכשיו".

באיזה אופן הפסקת החל"ת השפיעה עליך?
"חיפשתי עבודה במהלך כל התקופה. הדרך היתה משמעותית כי פיתחתי מיומנויות שלא היו לי - סדנאות זום, סטוריטלינג, רשתות חברתיות. בלשכת התעסוקה פגשתי גם פסיכולוגית תעסוקתית שיש לה חלק משמעותי בכך שקיבלתי את העבודה הזאת, היא נתנה לי כלים לקראת מרכזי ההערכה. אחרי שהייתי בצומת מרכזי בערוץ 10 התחלתי למעשה מאפס, ואנשי השירות הציבורי שאנחנו נוטים לזלזל בו - היו מדהימים וסייעו לי. אני יכול להבין אנשים שאומרים שהם מתחילים לטבוע, כי אין להם נכסים או חסכונות ומה שיחזיק אותם קדימה.
"אני לא איש עשיר אבל הצלחתי לייצר נכסים לחיי כדי שהחלק הזה יהיה רגוע. לא הייתי לחוץ מבחינה זאת. מה שהכי דרבן אותי לחזור זה לא הכסף, אלא הצורך החברתי והרצון לתת דוגמה אישית לילדים".

איזון בין בית לעבודה

בהמשך לדבריו של אוחיון, גם בקרב המומחים יש מי שרואים בתקופת הקורונה והחל"ת הזדמנות לחדש את מלאי האפשרויות ואת זווית ההסתכלות על החיים המקצועיים.
״כשמסתכלים על העבודה שאחרי הקורונה, צריך לקחת בחשבון מגמה שדיברתי עליה ב־2018 וקראתי לה 'העתיד של החתיכות'", אומרת עדי יופה, טרנדולוגית ומומחית לעתידנות עסקית, "המגמה הזאת מתארת מצב שבו מוצרים, שירותים למעשה, 'נחתכים' לחתיכות קטנות וה'חיתוך' הזה מאפשר 'הרכבה' של חתיכות מדויקות ומותאמות אישית. הדוגמה הבסיסית ביותר היא כרטיס טיסה של פעם שכלל הכל, מול החוויה הנוכחית: כרטיס זול יותר ובחירה של מקום ישיבה, מזוודה או ארוחה בטיסה. כל נוסע בוחר איזה חלק הוא מעוניין לרכוש, אם בכלל.

"אם ניקח את זה לעולם העבודה, נוכל לראות את המגמה הזאת מחלחלת גם לשם. מעולם שבו המשכורת שלי ממקום מסוים היא מאה אחוז מההכנסות שלי בחודש, העולם החדש הוא עולם שבו המשכורת שלי ממקום עבודה היא לדוגמה רק 50 אחוז מההכנסות, וכל יתר ההכנסות ממקורות אחרים: יזמות, או הכנסות מפלטפורמות כמו אייר בי אנד בי, או השכרת מקום חניה או השקעות בשוק ההון באופן עצמאי.
"הצעירים מעוניינים בחופש בחירה ובמימוש עצמי, והפורמט הזה, שלמעשה אומר שאנחנו עושים עוד כמה דברים כדי להתפרנס, הוא חלק ממגמה שתתעצם - גם בגלל הצורך וגם כי יש פלטפורמות שמאפשרות את זה״.

בלשכות שירות התעסוקה שקדו כל העת על תוכניות שמנסות להדביק את הפער שעליו מדברת יופה. עבור רבים זה הצליח, אבל נדמה שחסם הגיל נותר קשוח, וגם הכסף הוא תמיד שיקול. "בטבע האנושי יש נטייה לדחיינות", אומר ד"ר אופיר פינטו, סמנכ"ל המחקר והתכנון של שירות התעסוקה, "אנשים קיבלו קצבאות לאורך תקופת הקורונה, זה אפשר להם לכלכל את משפחותיהם בלי להרגיש שירדו באיכות החיים. בזמן הסגרים והמשבר זה היה דבר נכון סוציאלית, אבל לקראת הסוף, כשהמשק התחיל לחזור לשגרה, הזכאות האוטומטית היתה נטל".

כמה מהם הגיעו אליכם?
"ערב המשבר עמד מספר דורשי העבודה על 150 אלף אנשים, שהם 3.9% דורשי עבודה. עם פרוץ המשבר וכניסת ישראל לסגר הראשון, בתוך שלושה שבועות המספר עלה ל־1,135,000, כלומר עלייה של פי 750 אחוזים בביקושי השירות. וזה כאשר היו רק 600 עובדים לשירות התעסוקה, שגם להם יש ילדים בלי מסגרות".

מה דעתך על דמי החל"ת?
"הסגר הראשון התחיל לפני פסח, היה צריך לדאוג לאנשים לכסף לפני החג. כשהממשלה החליטה שהיא מאריכה זכאות לדמי אבטלה היא לא הותירה תמריץ לחזור לעבוד. ההפרש בין 5,000 ל־5,500 שקלים, כשיושבים בבית ולא צריך לשלם על דלק וצהרונים - אינו קיים, להפך, איכות החיים גבוהה יותר. דמי האבטלה הצילו מאות אלפי משפחות מקריסה כלכלית, אבל אנשים העדיפו למצות את הזכאות עד הסוף. ועכשיו זה מתהפך כבומרנג".
איזה שינוי אתה מזהה אצל דורשי העבודה?
"בתקופת הקורונה חלק מהאנשים חוו אתנחתא אחרי שנים. איזון שונה בין בית לעבודה, וכיום רוצים לעבוד פחות שעות, לשמור על האיזון הזה. גלי ההתפטרות בארה"ב מראים שאנשים לא מוכנים לשכר נמוך מדי ולא מוכנים לניצול של המעסיק, רוצים שיכבדו אותם וייתנו להם תנאים במקום העבודה".

באיזה אופן זה שינה את הגישה שלכם?
"אנחנו שמים דגש על ארגז כלים. השקענו באימונים תעסוקתיים, אנגלית תעסוקתית, ייעוצים. יש גם אנשים שחיכו לדקה התשעים ורק עכשיו מתעוררים, אנחנו מגויסים לסייע לכמה שיותר. אבטלה זה אחד המשברים המשמעותיים שיש לאנשים בחיים."
טלי ניר, מנכ"לית עמותת "121 - מנוע לשינוי חברתי", מצביעה על כך שקבוצת העובדים הפגיעה ביותר בשוק העבודה היא זו שלא עברה בדרך באקדמיה. עוד לפני הקורונה, הציעה העמותה תוכנית ממשלתית לטיפול בנושא, ובתקופת הקורונה הוקם מטה מיוחד לקידום תעסוקתי שחברים בו 34 ארגונים המייצגים קבוצות אוכלוסייה שמתקשות להשתלב בעולם התעסוקה.
"פנינו לממשלה והצענו לה תוכנית הכשרות מקצועיות שיתאימו למעסיקים ולצורכי המשק. הממשלה הקודמת נתנה תקציב משמעותי לנושא, אבל זה בא אחרי שלושה עשורים שבהם כל מערכת התעסוקה, שאמורה לתמוך במדיניות התעסוקה, יובשה ועבדה בהיקפים נמוכים".

מה קורה כיום?
"הכסף הגיע אבל גופי התעסוקה התקשו לממש ולנצל את התקציב שהוקצה לקורסים מקצועיים, והתקשו לעבוד באופן יעיל עם גופים של הכשרה מקצועית. ב־2020 רק 9,000 אנשים השתתפו בהכשרות מקצועיות. ב־2021 המספר הוכפל. זה יותר, אבל זה עדיין מעט".

המספר עלה כי קץ החל"ת התקרב?
"לא. הוא עלה מפני שהמנגנונים הממשלתיים התחילו לזוז. בעלי תפקידים חדשים נכנסו לגופי התעסוקה והיו פחות סגרים ויותר אפשרויות לקורסים. התהליך עדיין בבנייה אבל רחוק מלהכשיר את מאות האלפים שזקוקים לכך. 80 אחוזים שהיו מובטלים לאורך הקורונה, ובהם אלה שתמה זכאותם כעת, הם חסרי תעודה על־תיכונית והם אותם אנשים שלפני הקורונה עבדו בשכר נמוך ובמקצועות שייעלמו, וצריך לשדרג אותם".

מה יעשו בני ה־45 ומעלה שמתעוררים עכשיו?
"המערכת צריכה לבדוק את המעטפת, לא רק לברר ולהציע להם קורס, אלא לראות מה בדיוק חסר. האם אוריינות דיגיטלית? האם מתמטיקה? אנגלית?"

האם דמי אבטלה?
"למרבה הצער במקרים רבים תקופת הקורונה לא נוצלה כראוי להכשרות הללו. לגבי דמי הקיום - החל"ת נגמר, ואנחנו שומעים מארגונים וממי שעובד עם מובטלים שאין מספיק קורסים מתאימים. מי שבכל זאת מוצא עכשיו קורס הכשרה מקצועית, ואין לו דמי קיום, עלול להפסיד את ההזדמנות שלו. צריך לתת כמה אלפי שקלים בחודש כדי שאדם יוכל לעבור את התקופה הזאת וללמוד".

זו לא חזרה למלכודת?
"התנגדתי לדמי הקיום האוטומטיים, בעיקר לאחר שהמשק נפתח מחדש. אבל כאן זה עניין אחר. מי שזקוק לקורס הכשרה מקצועית וילך אליו, יחזיר את ההשקעה כשיעבוד וישלם מסים. אחרת אנחנו מסלילים אנשים לקבל הבטחת הכנסה, וזה הפחד הכי גדול. מהבטחת הכנסה אי אפשר להתקיים וגם לא לצמוח אל אופק תעסוקתי".

ואם אחד מבני הזוג עובד?
"אם בן זוג אחד עובד ומרוויח מינימום והשני לא עובד, הם לא יהיו זכאים להבטחה. ואיך תתקיים משפחה שלמה משכר כזה? יש הרבה משפחות כאלה בינינו, וזה משפיע עלינו כחברה דורות קדימה. איזו השפעה יש על יכולת הלמידה וההתפתחות של ילדיהם? אלה דברים מסוכנים, ולכן הממשלה החדשה חייבת להתעורר מהר לנושא הזה ולאפשר את הסיוע הפרטני למובטלים".