בשורה גדולה וכפולה יצאה השבוע מזרוע היבשה. לא בגלל שמפקדי הזרוע התחלפו, זה דבר שבשגרה, שהעניין הציבורי בו דל. רגע קודם לכן נכנס לתפקידו ראש אמ"ן חדש, מינוי חשוב בהרבה, שגם הוא זכה לאזכור שולי. אבל באירוע בזרוע היבשה נפל דבר. למעשה שניים. הרמטכ"ל אביב כוכבי חשף בנאומו סקופ כפול: הראשון - ש"התמרון השתכלל והשתפר", והשני - ש"המוטיבציה לשירות ביחידות הקרביות השתפרה, ובשנתיים האחרונות יש עלייה מתמשכת במוטיבציה לשירות ביחידות הקרביות".
האמירות האלה גרמו ללא מעט גבות להתרומם, בצה"ל ומחוצה לו. צה"ל לא תמרן לשום מקום בשנים האחרונות. לא בגדול, ולא בקטן. מפאת כבודם של הנוגעים בדבר (וכדי לשמור על ביטחון המידע), לא נציין כמה מבצעים מיוחדים ביצע מערך המ"מ בשנותיו של כוכבי כרמטכ"ל. די אם נאמר שהתסכול אצל העוסקים בדבר מעולם לא היה כל כך גדול, ולא רק בגלל השינויים המבניים שמוביל ראש המוסד החדש, דדי ברנע, אשר משליכים על המערך כולו.
גם כאשר היו לצה"ל הזדמנויות לתמרן - למשל, במבצע שומר החומות - הוא נמנע מכך. "מבחן המלחמה אינו נמדד באילו יכולות אנחנו מפעילים, תמרון או אש, אלא אילו תוצאות אנחנו משיגים", קבע הרמטכ"ל. "כשצריך להפעיל אש ותקיפה בלבד כדי להשיג את תוצאות המלחמה, כך נעשה, וכשנידרש להפעיל את התמרון כמו בתוכניות המלחמה הכוללות, הוא יחדור לשטח האויב בעוצמה כדי להביא לניצחון מובהק, בזמן קצר ובמחיר כמה שיותר נמוך לעורף".
כוכבי צודק, כמובן, אבל החיים לא מתנהלים בשחור ולבן. בשומר החומות לא בוצעה אפילו ההונאה הקרקעית המינימלית שהיתה חלק ממבצע "מכת ברק" - המבצע להשמדת ה"מטרו", מערך המנהרות המגננתיות של חמאס - אשר אמורה היתה ללכוד מאות מאנשי הארגון בתוך המנהרות. אם התוכנית הזאת היתה מתבצעת כפי שתוכננה ותורגלה, היא היתה מסבה לחמאס מכה פיזית, מורלית ותודעתית קשה. אבל כוכבי החליט (בניגוד לדעת רוב בכירי צה"ל) להימנע מכך. רק מעט אנשי חמאס נהרגו, תכלית המבצע פוספסה, וכוחות היבשה קיבלו הוכחה נוספת שלא סומכים עליהם מחשש שיסתבכו ויסבכו.
מתבקש, לפיכך, לתהות מהיכן נובעת הקביעה לגבי שיפור התמרון. ככל הידוע, שום אמל"ח שמשנה את פני המערכה מקצה לקצה לא נכנס לשימוש, באימונים לא התגלה קונץ־פטנט חדש, וגם לא גויסו בחשאי אוגדות נוספות. יתרה מכך: אם אכן מדובר בשינוי כה דרמטי, ניתן היה לצפות שהתוכניות המבצעיות של צה"ל בכל הגזרות ישתנו בעקבותיו - דבר שלא קרה.
נדמה, לכן, שמדובר בכותרת שלכל הפחות דורשת הוכחה. לא צריך להרחיק עד לאלוף (מיל') יצחק בריק כדי לדעת שצבא היבשה חורק, ומחויב ברביזיה עמוקה. מפקדו היוצא, יואל סטריק, התחיל בכך, וסביר שמחליפו, תמיר ידעי, ימשיך באותו הכיוון, אבל הדרך עוד ארוכה. הצעד הראשון להחזרת האמון בצבא היבשה הוא להכיר במצבו האמיתי.
הקלפים קרוב לחזה
גם האמירה שנוגעת למוטיבציה מחייבת בירור. ראשיתו במבחן אמינות קצר: אלוף מוטי אלמוז, שכיהן עד תחילת השנה כראש אכ"א, הודיע מפורשות מעל לכל במה אפשרית כי צה"ל הפסיק למדוד את המוטיבציה אצל המתגייסים. היה לו גם הסבר הגיוני לכך: המוטיבציה שנמדדת בשאלונים שניתנים בצו הראשון בכיתה י"א - אינה דומה לזאת של אותם צעירים בעת גיוסם.
אם צה"ל אכן הפסיק למדוד מוטיבציה, כפי שהורה ראש אכ"א הקודם, לא ברור על מה התבסס הרמטכ"ל כשהודיע ש"המוטיבציה לשירות ביחידות הקרביות השתפרה". ואם צה"ל ממשיך לערוך סקרי מוטיבציה - למה לא דיווח על כך לציבור, למה טען שהפסיק לעשות זאת, ועל איזה בסיס השוואתי הוא מסתמך?
נניח לרגע בצד את הבירור העובדתי הזה, וניגש לעיקר. צה"ל מתמודד באחרונה עם ביקורת קשה של חיילים על שלל עניינים, שעיקרם נוגע בתנאי השירות. מרמת האוכל בבסיסים, דרך הבעיה הגוברת של ההסעות (בעיקר של חיילים קרביים ואלה שמשרתים בבסיסים סגורים ומרוחקים), ועד לוויכוח הגובר על העלאת שכר החיילים. לא סביר שדבר מכל אלה לא מתבטא במוטיבציה, אלא אם צה"ל הפך לעוץ לי גוץ לי ומצליח לארוג מהתלונות השליליות מוטיבציה חיובית לשירות קרבי.
מתגנב, לפיכך, החשד שלא כל הנתונים גלויים לעינינו. למשל, האם ייתכן שהעלייה במוטיבציה במחזור אוגוסט נבעה במישרין ממבצע שומר החומות, שהרי ידוע שמלחמות ומבצעים מדרבנים צעירים לשירות קרבי? והאם ייתכן שרוב העלייה היא לא בקרבי הארד־קור (חי"ר, שריון והנדסה), אלא דווקא בקרבי־לייט (הגנה אווירית ומערך הגנת הגבולות)?
פניתי לדובר צה"ל כדי לקבל את הנתונים עצמם שעליהם התבסס הרמטכ"ל בדבריו. הוסבר לי שלא נהוג להוציא מספרים, אלא רק מגמות כלליות. זה מוזר, משום שצה"ל ידע בעבר לפרסם את הנתונים עצמם כאשר הם שירתו את צרכיו. יתרה מכך: אם הנתונים כל כך טובים, מדוע להסתירם? צה"ל צריך להתגאות בהם, ולהתגאות בעצמו על כך שניצח את משבר המוטיבציה.
מיותר לציין שגם הסבר על המגמות לא קיבלתי. אבל מכיוון שדבריו של צה"ל אמינים עלי, המסקנה ברורה: צה"ל סגר את הפערים במוטיבציה, ובמשתמע גם את הפער במספר הלוחמים. ומרגע שהבעיה הזאת נפתרה, אפשר לחזור ולממש את הקיצור הנוסף בשירות החובה.
שיעור בצניעות
רגע לאחר שהסתיים טקס החילופים בזרוע היבשה, צייץ דובר צה"ל: "היבשה בתנופה! זרוע היבשה השתכללה והותאמה לשינוי שעובר שדה הקרב, כשהרב ממדיות - רלוונטית מתמיד".
תא"ל (מיל') אשר בן־לולו, שכיהן בין היתר כמפקד חטיבת כפיר, מיהר לרטווט את דובר צה"ל, וכתב בציניות מופגנת: "כל מי שלא אמר שלושה דברים בצה"ל של כוכבי לא יצא ידי חובה - רב ממדי, קטלניות ותנופה".
בן־לולו היה בתפקידו האחרון ראש מטה פיקוד הצפון. אלוף הפיקוד אז היה אביב כוכבי. בדבריו השבוע, ביטא בן־לולו את דעת רבים מעמיתיו, בקבע ובמילואים. עיקרם: רצוי היה להסתפק בפחות הצהרות ומילים פומפוזיות, ולהתמקד יותר במעשים.
זה נכון גם לתמרון וגם למוטיבציה. שניהם נשמעים יפה בנאומים, אבל דורשים הוכחה. מצופה היה מצה"ל ללמוד שיעור בצניעות לאחר שומר החומות, שהסתיים בהבטחות להרתעה ולשקט לשנים ארוכות - שהתנפצו למציאות של בלוני תבערה והפגנות (וגם רקטות ולוחם הרוג).
אסור להבין מכך שצה"ל צריך לפעול רק כדי להוכיח משהו. תמרון, למשל, הוא עסק מסוכן: יהיו בו הרוגים, וחלילה חטופים. הוא עלול להסתבך, ולסבך את ישראל במלחמה ממושכת. מנגד, לא צריך להירתע ממנו. כמאמר קלישאת הכדורגל, כדאי תמיד לבוא קטנים ולצאת גדולים. ואת זה לא משיגים בנאומים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו