המאבק שלהם, ההזדמנות שלנו

לפני כשנה נחתמו הסכמי אברהם, וסימנו פריצת דרך בשינוי היחסים בין ישראל לחלקים גדולים בעולם הערבי הסוני. התהליך ההיסטורי הואט אמנם אחרי ארבעה הסכמי השלום עם איחוד האמירויות הערביות, בחריין, מרוקו וסודאן, ובמיוחד אחרי חילופי השלטון בארה"ב ובישראל, אולם הציפייה שמדינות מפרץ נוספות יבואו בעקבותיהן לא נגוזה. פרשנים רבים ממשיכים להמר באשר לזהות המדינה הבאה בתור, שמא תהיה זאת עומאן, או אולי אפילו סעודיה, אבל מעטים שמים לב לגורם החדש שמעוניין להצטרף למהלך - אהואז.
אל תמהרו להוציא את האטלס מימי בית הספר כדי למצוא את השם הזה ברשימת מדינות העולם. אהואז לא תופיע בה. אך אם תסתכלו במפת איראן, תמצאו בפינתה הדרום־מערבית, על גדת המפרץ הפרסי, את ח'וזסתאן, אזור לא גדול שמשמש כעת כאחת מ־31 הפרובינציות המרכיבות את הרפובליקה האסלאמית. בשונה מן הפרובינציות האחרות, ח'וזסתאן והאזורים הסמוכים אליה מאוכלסים ברובם בערבים סונים המכנים את מולדתם אהואז. בדומה למיעוטים אחרים באיראן, גם הם סובלים מאפליה ומדיכוי, ושואפים להתנער מן השלטון המרכזי ולהקים מדינה עצמאית.

עד 1925 היתה הפרובינציה אמירות ערבית עצמאית בפועל, תחת שלטון השייח' ח'זעל, אף על פי שבאופן פורמלי היתה חלק מאיראן. מאז נשללה ממנה עצמאותה המעשית, ואחרי המהפכה האסלאמית, גבר הדיכוי מצד השלטון הפרסי. השלטון המרכזי פעל בשלל שיטות לצמצום הזהות התרבותית והאתנית של אהואז (איסור הוראת השפה הערבית היה אחת מהן), ובמקביל ביקש לחולל שינוי בהרכב הדמוגרפי של אוכלוסיית האזור. כך נדחקו ממנו תושבים ממוצא ערבי, ובמקומם הובאו איראנים ממוצא פרסי.

תשובתם של תושבי אהואז ליחס העוין היתה הפגנות, אך אלה דוכאו ביד קשה. בשלהי המאה ה־20 קבוצת פעילים ערבים משכילים, שלא יכלו לשבת בחיבוק ידיים נוכח מה שנתפס בעיניהם כחוסר צדק משווע, הקימה את "חזית המאבק הערבית לשחרור אהואז", שבמהרה תויג על ידי השלטון בטהרן כארגון טרור וגם זכה ליחס בהתאם.
ב־2005 ההפגנות השקטות של תושבי אהואז הפכו למהומות אלימות. כוחות המשטר לא שמרו על איפוק: יותר מ־20 מפגינים נהרגו, אלפים נעצרו ועונו, מה שלא מנע מהאייתוללות להטיל את האחריות לתרחיש על מה שטענו כהסתה מצד בריטניה, שבה מצאו מקלט רבים מראשי ההתנגדות האהואזית. בתגובה לאלימות המשטר, ביצעו פעילים אהואזים שזוהו עם "חזית המאבק הערבית לשחרור אהואז", שורה של התקפות על יעדי השלטון האיראני בפרובינציה, ולראשי התנועה לא נותרה ברירה אלא לברוח לאירופה, משם הם ממשיכים במאמץ למשוך את תשומת הלב לסבל המתמשך של בני עמם באיראן.

"'חזית המאבק הערבית לשחרור אהואז' רוצה להשיג עצמאות ולהושיט יד של שלום לישראל", מסביר בשיחה עם "ישראל היום" סעיד חמידאן, נשיאה החדש של החזית, "אנחנו מעוניינים לשתף פעולה עם ישראל בכל התחומים לטובת שני הצדדים, כדי לבנות גשר אמיתי בין אהואז וישראל. אתם תמצאו באהואז העצמאית פרטנר אידיאלי לשיתוף פעולה ולדו־קיום".

מיליון קורבנות

חמידאן מדגיש את הזהות השמית של תושבי אהואז, ואת הקשר ההיסטורי בינם לבין היהודים, שאותם הוא מכנה "אחים" ו"בני דודים". חורבות שושן, בירת האימפריה הזכורה ממגילת אסתר, מצויות באהואז, ולדברי חמידאן האזור משופע בשרידי מורשת יהודית מלפני אלפי שנים, ובהם קברי נביאים.

חשובה לא פחות, טוען חמידאן, היא העובדה שאוכלוסייתה של אהואז צעירה, פתוחה, ידידותית, חילונית וליברלית, ומביטה באהדה אל עבר המערב וישראל. בעבר "חזית המאבק הערבית לשחרור אהואז" נקשרה דווקא אל האידיאולוגיה של מפלגת הבעת', ששלטה בעיראק הסמוכה ושמחה מן הסתם לערער באמצעות האהואזים את הממשל העוין בטהרן. אחרי הפלת משטרו של סדאם, רבו הדיווחים שערב הסעודית הפכה לתומכת הראשית של "חזית המאבק הערבית לשחרור אהואז", והאיראנים נאחזו בהם כדי להסביר לעולם שהעניין האהואזי מצוץ מן האצבע ולבטל את רצינות השאיפות של תושבי האזור לחירות. אלא שהתמורות בעולם, ובראשן משב הרוח המרענן של הסכמי אברהם, גרמו לראשי תנועת העצמאות האהואזית לחפש בעלי ברית במדינת היהודים.
מסרים של שלום ואחווה כלפי ישראל עלולים להקים לכם אויבים. אתם חוששים לביטחונכם האישי?
"אנחנו יודעים ששמותינו נמצאים ברשימות החיסול של האיראנים, וכידוע אין להם שום עכבות או מעצורים של מוסר או אנושיות, הם פשוט רוצחים. גם בתחום הזה אנחנו זקוקים לתמיכה של ממשלות המערב כדי להתמודד מול הסכנה, משום שסוכנים איראנים נמצאים בכל מקום. הם עושים שימוש בבני לאומים אחרים, למשל באפריקנים ובאנשי חיזבאללה. אחמד מולה ניסי, מייסד התנועה שלנו, נרצח על ידי הסוכנים האיראנים בהולנד. נשיאה הקודם של החזית, חביב ג'אבר, שרד 13 ניסיונות התנקשות וניצל בזכות המידע שישראל העבירה לרשויות בדנמרק על המבצע האיראני לחיסולו.

"בארסנל האיראני יש שיטות אחרות לפגיעה במתנגדי המשטר, והם מפעילים אותן נגדנו, נגד הפעילים הכורדים ונגד מבקשי חירות אחרים. למשל, חביב אסיוד, נשיא קודם אחר של תנועתנו, שוכנע במרמה להגיע לטורקיה ומשם נחטף לאיראן. נוסף על כך, האיראנים יוצאים בהאשמות שאנחנו עוסקים בריגול לטובת אויבות הרפובליקה, כמו ערב הסעודית. האשמות שווא מן הסוג הזה זויפו ביחס לחביב ג'אבר ונמסרו למפלגת השמאל השולטת בדנמרק, מה שהביא לכליאתו".

מה המצב באזור אהואז בימים אלה?
"מאז 1925 אזור אהואז ראה 22 התקוממויות נגד השלטון האיראני והמחאות לא פסקו, אף שלהערכתנו כמיליון איש הקריבו את חייהם במהלך השנים. גלי המחאות נגד הממשל האיראני תמיד התחילו באהואז, הציתו התנגדות דומה בקרב מיעוטים אתניים נוספים, כורדים, בלוצ'ים, אזרים ועוד, ורק אחר כך הדביקו את טהרן. גם כעת, עם עלייתו של אברהים ראיסי לכס הנשיאות, מתקיימות באהואז הפגנות בדרישה ליחס אנושי ולעצמאות.
"אין לנו אשליות לגבי הנשיא החדש, לא בכדי הוא קרוי 'התליין מטהרן', וגם לגבי המשטר הנורא שהוא מייצג, אבל הוא לא יצליח לחנוק את השאיפה לחירות ולעצמאות. במשך עשרות שנים הסיפור האהואזי הושתק. לא עוד! אילו היה נערך שם משאל עם, הרוב המכריע היה בוחר בדרך עצמאית, יהיה הקורבן הנדרש להגנתה אשר יהיה".

עצמאות? נבנה הכל מאפס

חמידאן יכול לספר הרבה על ההקרבה (ב־2006 נאסר ועבר שורה של עינויים), אך הוא מעדיף להביט לעתיד ומבקש מישראל להבין את המאבק האהואזי ולתמוך בו. ד"ר חלף אלקעבי, ראש הוועדה ליחסי החוץ של "חזית המאבק הערבית לשחרור אהואז", מוסיף שתמיכה כזו עשויה לשנות את כל מאזן הכוחות במזרח התיכון. אם במיקום אסטרטגי, בחופי המפרץ הפרסי מול סעודיה והאמירויות, תקום ישות ידידותית לישראל, הרווח לאזור כולו יהיה גדול, הוא אומר. אפשר להתווכח על ההסתברות של תסריט כזה, אך ברור שהוא מפחיד את המשטר בטהרן. פרצי האלימות כלפי התנועה האהואזית מעידים על כך שזה פחד אמיתי.
"אלוהים ברא אותנו שווים, בלי הבדל צבע או דת, ולכן ראוי לתמוך בנו על בסיס של אנושיות וכבוד אנושי", פורס אלקעבי את משנתו, "אבל לתמיכה כזו יהיו השלכות חיוביות בחיי המעשה, בוודאי בכלכלה ובמסחר, עבור אחינו ואחיותינו בישראל. כל בני המיעוטים הלא־פרסיים באיראן, דוגמת הכורדים, יראו התפתחות כזו בעין יפה. כדי שהעצמאות תושג, הקהילייה הבינלאומית צריכה להבין מול מי אנחנו עומדים. אולי נשיא ארה"ב ביידן ישכיל לשנות את גישתו למשטר האיראני".

חמידאן ואלקעבי מציינים שמולדתם עשירה במרבצי נפט וגז, המנוצלים היום למטרות השלטון האיראני בלי שתושבי האזור זוכים ליהנות מפירות העושר. הם מקווים להשתמש בתקדים הדרום־סודאני, ומזכירים שעוד לפני שדרום סודאן התפצלה ממדינת האם והשיגה עצמאות מלאה, שוכנעו רוכשי הנפט שלה לנהל מגעים ישירים לרכישתה מול כוחות הבדלנים, ולא מול הממשל המרכזי בחרטום. סביר להניח שהאייתוללות בטהרן לא יסכימו אפילו להרהר בדבר, אבל עצם העלאת סוגיית הנפט והגז פוגעת בבטן הרכה שלהם.

"מרבית מקורות הנפט והגז של איראן מצויים באהואז, נשללים ממנה, ועכשיו סין מנסה להניח עליהם את ידה. מדובר ברוב בארות הנפט וכמעט כל בארות הגז של הרפובליקה האסלאמית, ואילו אהואז היתה מדינה ריבונית היא היתה מדורגת רביעית במאגרי הנפט, ושנייה במאגרי הגז בעולם", מפרט ד"ר אלקעבי ורומז שלמדינתו העתידית לא תחסרנה הכנסות.

תשתיות אזרחיות, לעומת זאת, תחסרנה מאוד, משום שהוא בטוח שכאשר הממשל המרכזי יתקפל ויניח לאהואז, הוא ישאיר אחריו אדמה חרוכה: "נצטרך לבנות את המערכות האזרחיות מאפס - בתי ספר, אוניברסיטאות, כבישים, מפעלים. אני מקווה שידידינו בעולם - בישראל, באירופה, בארה"ב - יעזרו לנו אז להקים תשתית של מדינה, כפי שאני מבקש שיסייעו לנו כעת ביצירת דעת קהל אוהדת ביחס לשאיפת החירות שלנו".

שחרור לאומי בדרך כלל אינו מושג רק באמצעות אהדת דעת הקהל מעבר לים. האם אתם ממשיכים במאבק מזוין נגד איראן?
"בעבר היה לנו אגף צבאי, ונאלצנו להקפיא את פעילותו בגלל שינויים פוליטיים רבים, בין היתר בשל היעדר תמיכה - גם לא מצד אחינו הערבים במדינות המפרץ, שנעטפו בשתיקה אפילו כאשר האיראנים ביצעו רציחות המוניות ונקטו פעולות ברוטליות כלפי תושבי אהואז. חשוב להבהיר את ההבדל בינינו לבין פושעי חמאס, ארגון שנתמך בידי האיראנים ומוּנע משנאה ומרצון להרוס. הם פוגעים, תוקפים ורוצחים אנשים תמימים בישראל. אנחנו, בניגוד אליהם, מגיבים לאכזריות האיראנית ומגינים על אוכלוסייה אזרחית חסרת אונים.

"ביום מן הימים, בחודשים הקרובים או בשנים הקרובות, תלוי בזמינות האמצעים שיעמדו לרשותנו, לא יהיה מנוס מהפעלה מחודשת של הכוח הצבאי מול השלטון האיראני, הרי אתם מכירים אותו ואת חוסר האנושיות שלו. אולם אנחנו לא מבקשים בשלב זה דבר מעבר לתמיכה פוליטית ודבקים בפעילות שאינה צבאית, הפגנות שקטות, אף שידוע כי האיראנים תוקפים את המפגינים, עוצרים ומענים את המשתתפים בהם. הם פשוט טובחים בבני העם שלנו ללא אבחנה. ראוי שהעולם יגיב בחומרה לפשעים האלה של איראן".