הסיפור הזה בגלגולו הנוכחי מתחיל ביולי 2018, כאשר מכבי תל אביב פגשה את קבוצת הכדורגל פרנצווארוש, המזוהה עם הצד הימני הפוליטי בהונגריה. המועדון ואוהדיו לא מסתירים את דעתם בנושאים שונים ומגוונים, ולאורך השנים נגרמו לקבוצה בשל כך לא מעט נזקים - בעיקר תדמיתיים.
הייתי אז חלק מהקונגרס היהודי העולמי והצעתי, בהחלטה משותפת עם הקונגרס ושתי הקבוצות, לערוך טקס לכוכב הכדורגל האלמוני עד אז, אישטוון טות' - שחקנה של פרנצווארוש ההונגרית בעבר, שהציל יהודים רבים בשואה ושילם על כך בחייו. לשמחתי ההצעה התקבלה ומעבר לטקס המשותף עלו כל שחקני הקבוצות, הישראלית וההונגרית, עם חולצה ועליה הכיתוב: "הגיבור שלנו".
הקהילה היהודית בעיר שמחה שהמועדון הקדיש לזכרו של השחקן מזמנו והטקס הכותר כהצלחה. הקהל ההונגרי התנהג למופת ופרנצווארוש ההונגרית החליטה להילחם בגזענות בכל מחיר, ועוד אצלה בבית. המסע, שהחל לפני שלוש שנים, תפס תאוצה הפך בתקופה האחרונה וזוכה להכרה בכדורגל האירופאי ברחבי היבשת.
אישטוון טות' נולד למשפחה קתולית ב־1891, הפך לכדורגלן בפרנצווארוש והיה אחד הכוכבים הראשונים שלה, הרבה לפני שהפכה למועדון הפאר ההונגרי המוביל כפי שהוא היום, עם הופעות בליגת האלופות. טות' רשם לאורך השנים 19 הופעות בינלאומית בנבחרת הונגריה הגדולה, כולל באולימפיאדת 1912. בשנת 1926 כבר שימש לא רק כשחקן אלא גם כעוזר מאמן בעונה שבה פרנצווארוש זכתה סוף סוף בתואר האליפות, אותו נטלה מ־מ.ט.ק, היריבה מבודפשט, ששלטה בכדורגל המקומי במשך תשע שנים רצופות.
אחר כך הפך טוץ' למאמן הראשי, והקבוצה השלימה זכיה בארבע אליפויות רצופות. הוא ייסד את בית הספר לאימון הראשון בהונגריה מתוך מחשבה "שאין טעם לשמור על מה שלמדתי רק לעצמי, צריך להפיץ את הדברים", כדבריו. בשנות ה־30', כמו רבים מחבריו, עבר לאמן באיטליה יחד עם מאמנים הונגרים נוספים, יהודים ולא יהודים, והפיץ את בשורת הכדורגל ההונגרי.
הכדורגל שילם מחיר יקר
כינויו של טות' היה "פוטיה". הוא לחם בצבא ההונגרי במלחמת העולם הראשונה וראה עצמו כחייל הונגרי לצד היותו מאמן כדורגל. רבים מחבריו היו יהודים, כי אי אפשר היה אחרת באותה תקופה כשהכדורגל ההונגרי נשלט על ידי היהודים. טות' הוביל את קבוצתו לזכייה בגביע מיטרופה, הגרסה הראשונית לליגת האלופות, בעזרת שחקנים יהודיים כמובן. לאחר ההרפתקאה באיטליה חזר לאמן בהונגריה, אבל ב־1942, לאחר 400 הופעות כשחקן ועוד 267 הופעות כמאמן בהונגריה, עזב את הכדורגל. לא כי נמאס לו מהמשחק, אלא כי הייתה לו משימה חשובה יותר: להציל חיים.
הוא נעלב אישית כאשר ראה שמועדוני הכדורגל המקומיים הופכים קרקע להפצת תאוריות פאשיסטיות והבין שהוא חייב לשנות מסלול, בטח לאחר שאהבת חייו, משחק הכדורגל, נהרס לדעתו אל מול עיניו.
לאחר שבפעם הראשונה ביקש ממנו מכר לעזור לחבר יהודי לזייף מסמך עבורו, הבין טות' מה עומד להתרחש והיה נלהב לעזור. העובדה שהיה כוכב כדורגל עזרה לו כמובן. הוא הפך את הבית שלו למטה קטן של הנפקת מסמכים ולעיתים לא היסס להסתיר אפילו חברים יהודים בביתו. העובדה שהיה מדובר בחבר פעיל במלחמה בפאשיזם הפכה אותו לגורם מקשר בין לוחמי גרילה מרחבי העולם שהגיעו להילחם נגד הפאשיסטים. הוא ראה לנכון להציל ספורטאים ואמנים שהשתמשו בכוחם כדי להילחם בשינוי שעבר על המדינה.
שניים מהאנשים שהיה מעורב בהצלתם הפכו לשחקני קולנוע ותיאטרון מפורסמים בהונגריה הרבה לאחר שהמלחמה הסתיימה. קלמן לאטאבר היה לאחד מהכוכבים הקומיים הגדולים על המסך הגדול בהונגריה והיו שהישוו אותו לא אחת לצ'ארלי צ'פלין בשנות הקריירה הראשונות שלו. אלא שבאמצע סבוב הופעות נקרא לאטאבר בחזרה להונגריה כי אימו הייתה יהודיה וכבר היה ברור מה עומד להתרחש. הילדה גובי הייתה היהודיה השנייה שהצטופפה בדירתו של טות'. לאחר המלחמה היא הפכה לגברת הראשונה של התיאטרון ההונגרי, ולאחד הסמלים של התרבות ההונגרית בעת המודרנית.
רוחות של שינוי
"פוטיה" נתפס ב־1944. האם הייתה זו הלשנה? סביר להניח כי אחרת לא הייתה שום דרך להגיע אל אנשי המחתרת. הוא נשלח יחד עם חברים קרובים שפעלו לצידו לכלא במצודה בבודפשט, הידועה היום לתיירים כגבעת הטירה המשקיפה על פשט. ב־6 בפברואר 1945, עת הגיעו השמועות על כך שהכוחות הגרמנים נהדפים, פרצו האסירים במרד. הסוהרים לא היססו ורצחו במהירות את כל האסירים מפחד שהמרד יצליח. האישור לקבורת טות' הגיע רק לאחר שנה.
בחזרה ל־2018. הקבוצה הישראלית וההונגרית זוכות למחיאות כפיים באיצטדיון, גם אם רוב הקהל לא מודע בעצם לכך שהטקס הוא לזכרו של אחד הכוכבים הגדולים ביותר שידעה קבוצתם, וגם אחד האנשים האמיצים ביותר שידע הכדורגל ההונגרי. המשחק עובר ללא שום תקרית מיוחדת, אבל במועדון ההונגרי מבינים שהגיע הזמן לקחת עוד צעד במלחמה בשנאה.
בפברואר השנה נערך טקס לזכרו של "פוטיה" בבית הכנסת היהודי ושמו נחקק בסלע. באירוע נכחו שגריר ישראל, יעקב הדס, נשיא פרנצווארוש, גאבור קובאטוב ואחד מסגניו של ויקטור אורבאן וכן ניניו של אישטוון טות'. "אי אפשר להתעלם מהמאמצים האדירים שעושה המועדון בשנים האחרונות כדי לשנות את תדמיתו", אומר הדס, שנכח השנה במשחקי הקבוצה ופועל מולה במספר מישורים, "זו עבודה לא קלה. הקבוצה נתקלת לא אחת בהתנגדויות, אבל את השינוי הזה רואים בשטח".
קובאטוב אומר כי "ערכיו של 'פוטיה' הם הערכים שלנו והשורשים שנטע נשארו במועדון עד לימנו אנו. פרנצווארוש תמיד הייתה גאה בכך שגיבור כזה גדול צמח אצלנו".
בשבוע שעבר עשה המועדון צעד נוסף בדרך לתיקון עיוות היסטורי - תיקון שראוי היה להיעשות לפני שנים אך כנראה רק כעת הבשיל. המועדון הגיש בקשה למוזיאון יד ושם כדי שיכיר בטות' כחסיד אומות עולם. התהליך ארוך ומסובך, הסיכויים אולי לא גדולים אבל המעשה נעשה. טות', שעד לפני שלוש שנים היה לגיבור אלמוני ששמו היה ידוע רק לחובבי היסטוריית הכדורגל, ייהפוך אולי למוכר יותר ובעיקר יזכה סוף סוף להכרה שהגיעה לו לפני כל כך הרבה שנים. כדורגלן, פטריוט הונגרי ואולי גם, בצדק - חסיד אומות עולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו