רע"מ מתגלגל: קווים לדמותה של המפלגה האסלאמית בקואליציה

זכרו את השם הזה: חמאד אבו דעאבס, ממשתתפי "משט המרמרה" לעזה, ראש הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית. זה האיש שכראש מועצת השורא - "מועצת החכמים" של מפלגת רע"מ - אישר עם חבריו בסוף השבוע שעבר את השתתפות הזרוע הפוליטית של הפלג הדרומי בממשלת השינוי המתהווה. אבו דעאבס ועמיתיו למועצה קבעו תקדים היסטורי: בפעם הראשונה הם העניקו למפלגה ערבית גושפנקה הלכתית ואידיאולוגית לשותפות אקטיבית בהקמת ממשלה וקואליציה בישראל.

ב"שורא", מוסד מסורתי באסלאם ששורשיו בימי הח'ליפות, ושתפקידו לייעץ להנהגה הפוליטית על פי עקרונות "ההתייעצות" (בערבית: שורא) - חברים 25 איש. אבו דעאבס וחבריו, כמו שלוחיהם בכנסת, הם הפנים הדואליות של רע"מ, ועתה כדאי ללמוד להכירם.
אבו דעאבס הוא מנהיג פרגמטי. כמו מנהיג רע"מ מנסור עבאס, אף הוא מבקש לקדם את האינטרסים המקומיים של החברה הערבית, מקבל על עצמו את הסדר הקיים בתור מציאות נתונה, ובעיקר - מאמץ את ה"פקה אל־אקליאת", הלכות ההתנהלות של מיעוטים מוסלמיים בתוך מדינה שאינה מוסלמית.

ההלכה הזאת היא הירושה המרכזית שהותיר לעבאס ולאבו דעאבס מורם ורבם המנוח, השייח' עבדאללה נימר דרוויש, בעברו טרוריסט שלאחר שחרורו מן הכלא הישראלי שינה כיוון, והחליט שכל עוד הדבר אינו סותר את ההלכה המוסלמית - יש להשתלב במדינה ובמוסדותיה, ולקדם את האינטרסים המקומיים של הערבים בישראל.

את המושג "פקה אל־אקליאת" המציא ופיתח לאורך שנים רבות השייח' יוסוף אל־קרדאווי, המנהיג הרוחני העליון של תנועת "האחים המוסלמים" ברחבי העולם. בפלג הדרומי מכנים כיום את המורשת הדתית הזאת: הפנמת המציאות, ולא הפנמת הציונות.
אלא שלצד ההפנמה הזאת, אבו דעאבס וחלק מחבריו מזוהים עד היום עם האידיאולוגיה הפונדמנטליסטית של תנועת האחים המוסלמים. "האחים", שיסודם במצרים של ראשית המאה הקודמת, תומכים בהקמת חברה מוסלמית שמנוהלת על פי חוקי השריעה - "האסלאם הוא הפתרון". הם הוצאו אל מחוץ לחוק במצרים, באיחוד האמירויות, בערב הסעודית, בבחריין, ברוסיה ובמדינות נוספות, ובחלקן - אף הוכרזו כארגון טרור.

דקת דומייה לשאהידים

גם הקשרים הלא ברורים שמקיימים עבאס וחבריו עד עצם היום הזה עם אנשי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל - למרות חילוקי הדעות עימם - הם חלק מהמכלול ששמו רע"מ. הפלג הצפוני הוצא כזכור אל מחוץ לחוק בישראל בשנת 2015, בין היתר על רקע קשר וזיקה לחמאס ולאחים המוסלמים. אבו דעאבס, כאמור, השתתף במשט המרמרה לעזה, לצידו של ראש הפלג הצפוני ראאד סלאח, ואף נעצר לאחר מכן.

ד"ר אהוד רוזן, מבכירי החוקרים של רשתות האחים המוסלמים, מזכיר שהמשט לעזה התארגן בידי כמה גופים שקשורים לפעילות האחים המוסלמים ומקושרים לחמאס, וביניהם ארגון ה־IHH הטורקי, שבהמשך הוכרז על ידי ישראל כארגון טרור.
רוזן מספר כי בראיונות שנערכו לימים, הן עם אבו דעאבס והן עם סלאח (שכיום מרצה עונש מאסר בכלא הישראלי על הסתה לטרור), השניים גילו כי ניצלו את ההפלגה לשיחות שהביאו להקמת ועדת תיאום בין הפלגים. הוועדה, אומר רוזן, פעלה לפחות כמה חודשים.

ואכן, ממש כמו אנשי הפלג הצפוני שמתנגדים למדינה ולמוסדותיה, גם אנשי הפלג הדרומי, שדוגלים בהשתלבות, שומרים על ערוץ תקשורת והידברות עם נשיא טורקיה רג'יפ טאיפ ארדואן, מי שרואה עצמו מגן ופטרון האחים המוסלמים. אבו דעאבס עצמו ביקר בטורקיה, ושניים מהגופים שהפלג הדרומי מקיים הם "עמותת אל־אקצא", שמממנת מדי שנה מערך הסעות של אלפי אוטובוסים למסגד אל־אקצא, ו"האגודה האסלאמית להצלת היתומים והנזקקים".
שני הגופים הללו, מגלה רוזן, רשומים כחברים בפורום טורקי בינלאומי של ארגונים אסלאמיים לא ממשלתיים - מהם ארגוני אסלאם רדיקלי. הפורום מהווה נדבך מרכזי ברשת האחים המוסלמים בטורקיה, וקשור למפלגתו של ארדואן.
בראש עמותת אל־אקצא עומד אחד מבכירי הפלג הדרומי, שייח' ספואת פריג' מכפר קאסם, שאף הוא חבר במועצת השורא של רע"מ. פריג' היה שותף במאבק נגד הצבת המגנומטרים בשערי הר הבית, לאחר הפיגוע שביצעו בהר אנשי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית (יולי 2017). אבל כמו רבים מחבריו בפלג, הוא אוחז כיום גם במשנה סדורה שנוגעת לאג'נדה האזרחית. פריג' הודה כי "יש סיסמאות שאינן רלוונטיות כרגע", וכי יש להניחן בצד ולהתמקד בדאגה לציבור הערבי שחי בישראל.

אלא שלפחות מעניין אחד גם הפלג הדרומי אינו מרפה: אל־אקצא והר הבית. בעניין זה, הפלג הדרומי ואבו דעאבס קיצוניים עד היום בדיוק כמו הפלג הצפוני. אבו דעאבס עצמו השתתף בעצרת המחאה באום אל־פחם לאחר הוצאתו של הפלג הצפוני אל מחוץ לחוק. העצרת ההיא נפתחה בדקת דומייה למען השאהידים, הונפו בה דגלי פלשתין והושמעה בה הקריאה "נקריב את חיינו למען אל־אקצא".
גם מנסור עבאס אינו זונח את עניין אל־אקצא, ומעניק ליווי מתוקשר, כמעט אישי, למדלין עיסא, פעילת רע"מ שהורחקה כמה פעמים מהר הבית, לאחר שהטרידה יהודים שביקרו במקום. עבאס, שהעניק לעיסא אותות הוקרה, מכנה אותה "עזיזה אל־אקצא" - יקירת אל־אקצא, וקורא לדור הצעיר ללכת בעקבותיה (ישי פרידמן, עיתון "שביעי").

הקשר בין הפלג הדרומי של עבאס לבין אנשי הפלג הצפוני הלא חוקי, שעיקר עניינו אל־אקצא וירושלים, נשמר גם בחודש האחרון. עבאס הגיע לפני כשבועיים למאהל המחאה, שהוקם לאחר המהומות האחרונות בהר הבית בעקבות המעצר והגשת כתב האישום (בגין הסתה ותמיכה בטרור) נגד סגן ראש הפלג הצפוני שייח' כמאל ח'טיב. הפלג הדרומי אף חנך לאחרונה - לאחר הפרעות שביצעו ערבים ביהודים וברכושם בשכונות ובערים מעורבות - מוקד סיוע משפטי עבור ערבים שנחשדו בשותפות לפרעות, ואנשיו ביקרו בלוד, בעכו וברמלה.
הפלג הדרומי אף תמך בשביתה הכללית שארגנה ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל בחודש שעבר, "לאות הזדהות עם מסגד אל־אקצא, תושבי שייח' ג'ראח ורצועת עזה". ועדת המעקב קראה אז ל"סיום הטבח בעזה ולסיום התוקפנות נגד ירושלים, מסגד אל־אקצא ושייח' ג'ראח", וכן "לנסיגת כנופיות המתנחלים וכוחות הדיכוי מערינו ומכפרינו ולסולידריות עם מאות העצורים".
ארגון "לך ירושלים" חשף השבוע שלוש קרנות שקשורות לפלג הדרומי, שהעבירו סיוע הומניטרי לעזה וכן רכשו אמבולנס לשירות "חלוצי מסגד אל־אקצא". גורמי הביטחון בישראל בודקים אם יש חפיפה בין מקורות המימון של קרנות הפלג הדרומי, לבין מקורות המימון של קרנות הפלג הצפוני, שהוצאו אף הן אל מחוץ לחוק.

"מבקשים להפיק תועלת"

אלא שההרכב המצומצם של מועצת השורא שהתכנס בכפר קאסם ביום רביעי שעבר, התרכז בעיקר באג'נדה האזרחית של החברה הערבית, וברשימת ההישגים המרשימה עבור המגזר, שמנסור עבאס הציג לפניהם.
ברשימה הזאת, תוצאת המו"מ של עבאס עם בנט, לפיד, סער וליברמן: השקעות בסך של 30 מיליארד שקלים במגזר הערבי לחמש השנים הבאות; תקציב של 2.5 מיליארד שקלים לחמש שנים שיוקצה למאבק בפשיעה ובאלימות במגזר הערבי; תקציב מיוחד של 15 מיליארד שקלים, לעשר שנים, במטרה להשוות את רמת התשתיות ביישובים הערביים לזו ביישובים היהודיים.

יש עוד כמה סוכריות: ראשות הוועדה למאבק באלימות בחברה הערבית וראשות ועדת הפנים; הכרה בשלושה יישובים לא מוכרים בנגב (אלה שאושרו עקרונית גם בממשלה היוצאת); בחינת הסדרה לתשעה יישובים לא מוכרים נוספים; המשך הקפאת האכיפה של חוק קמיניץ ושינויו בתוך ארבעה חודשים; תוכנית להגדלת ייצוג הערבים בשירות הציבורי (גם במשרות בכירות); וכן - הגדלת מספר יחידות הדיור שמשווקות במגזר הערבי. נאמנים לדרכו של מנהיגם, שייח' נימר דרוויש, הרחיבו עבאס ואבו דעאבס בדבריהם על תמונת המציאות שעימה יש להתמודד, ושאותה יש לשנות, וכמעט שלא עסקו בסוגיות הלאומיות ובפלשתינים.

ראש מועצת השורא אבו דעאבס לא התבטא לאחרונה בתקשורת, אבל במאמר ב"אל־מית'אק", ביטאון הפלג הדרומי, הוא פרס כבר לפני שנים את הרציונל שהוביל אותו ואת חבריו אל אותו רגע מכונן בשבוע שעבר, שבו אישרו לעבאס ולרע"מ חבירה לממשלת בנט־לפיד.
"אנו מצפים שהאחים המוסלמים בכל העולם יבינו שאנו מבקשים להפיק תועלת מכל האפשרויות הניתנות לנו לשרת את משפחותינו ואת עמנו", הסביר אבו דעאבס בדברים שכוונו אז גם לאוזני יריביו מהפלג הצפוני, "אם ישתנה המצב במישור הבינלאומי והאזורי, כך שישרת את בעיותינו האסלאמיות, הרי שנהיה נכונים לשנות את הדרכים ולהתאים אותן למציאות החדשה". שלומי דסקל, חוקר תקשורת ומדיה בחברה הערבית, הסביר את דבריו של אבו דעאבס: "האינטרס וצורך השעה גברו על האידיאולוגיה, או לכל הפחות ניצבו כמשקל נגד לה".

גורמים ממתנים

במועצת השורא חברה גם חברת הכנסת לשעבר אימאן ח'טיב־יאסין, שהביוגרפיה שלה היא התגלמות האג'נדה האזרחית שעבאס מבקש כעת להרים את קרנה. ח'טיב, פעילה פמיניסטית, שהפכה לחובשת החיג'אב הראשונה בכנסת ישראל, היא עובדת סוציאלית בהכשרתה ועבדה בתחום לאורך 25 שנה. היא בוגרת מכון מנדל למנהיגות חינוכית, בעלת תואר שני במגדר מאוניברסיטת ת"א, עבדה בשיקום אסירים, טיפלה בנערות במצוקה והקימה וניהלה מתנ"סים ומרכזים קהילתיים.
ח'טיב היא גם מוסלמית אדוקה שביקרה במכה ובעלת זהות ערבית־פלשתינית, או כהגדרתה: "פלשתינית שמחזיקה בתעודת זהות ישראלית".
גורם ממתן נוסף הוא השיח ראאד באדיר, מהפוסקים הבכירים של הפלג הדרומי. באדיר מכהן לצידו של השר לשעבר הרב מיכאל מלכיאור, כנשיא "היוזמה הדתית לשלום". מלכיאור ובאדיר שמו להם למטרה לערב מנהיגות דתית כגורם מפתח בדרך לשלום בר־קיימא בין ישראל לפלשתינים. גם מנסור עבאס שותף ליוזמה, שמתרחשת במרכז מוזאיקה היהודי במערב ירושלים, וב"מרכזי אדם" המוסלמיים לדיאלוג בין־דתי.
מלכיאור סבור שמנסור עבאס רואה בראשד ע'נושי מודל מרכזי לפעילותו במסגרת הדמוקרטיה הישראלית. ע'נושי התוניסאי, מייסד תנועת התחייה האסלאמית, שב לארצו לאחר גלות בלונדון, ומפלגתו הובילה את "מהפכת היסמין" נגד השלטון הדיקטטורי של הנשיא בן עלי. עם זאת, ע'נושי קרא לג'יהאד נגד ישראל וחזה את סופה.

ביקור אצל הרוצח מ"פארק"

האידיאולוגיה הלא אזרחית של רע"מ ושל עבאס ועמיתיו לא מתה אפוא. אולי רק נדחקה זמנית, וחייבים להודות שהיא מטרידה. גופים כתנועות "הביטחוניסטים", "לך ירושלים" של מאור צמח, וגם גופי מחקר שפחות מזוהים עם הימין, סיפקו בחודשים האחרונים שפע של עובדות שמלמדות עד כמה הסינתזה בין חלק מאנשי רע"מ - שהופכת עתה לחלק מהממשלה ומקואליציית השינוי - לבין דמויות, אישים, תנועות ומושגים מעולם ההתנגדות לישראל ואף מעולם הטרור - היתה עמוקה בשנים האחרונות. חלק מהדברים כבר פורסמו בעבר. חלק אחר - לא. מדובר הן בטרמינולוגיה שקשה לאוזן הישראלית, והן במהות.

הנה, בקיצור נמרץ, לקט מייצג: שותפות של אנשי רע"מ, כולל ח"כים, בעצרות השחרור של המחבלת לינה ג'רבוני, שישבה בכלא על סיוע לג'יהאד האסלאמי; השתתפות של הנהגת הפלג הדרומי וחברי מועצת השורא בכנס הזדהות עם האסירים הביטחוניים בחברון; הח"כ לשעבר, אבראהים צרצור, לשעבר יו"ר רע"מ והפלג הדרומי וכיום חבר במועצת השורא, הוא בעל רקורד כבד של תמיכה במאבק המזוין הפלשתיני, ובכלל זה פגישה עם מנהיג חמאס וקריאה לג'יהאד על ירושלים.

נציגי הפלג הדרומי נהגו לבקר לאורך השנים מחבלים ובני משפחותיהם. צרצור למשל, ביקר חמש פעמים את המחבל עבאס א־סייד, שמרצה 35 מאסרי עולם בגין תכנון הפיגוע בליל הסדר במלון פארק ב־2002 שבו נרצחו 30 ישראלים; ח"כ סעיד אלחרומי הביע בפייסבוק הזדהות עם מרואן ברגותי ועם שלושה מרוצחי היהודים בתרפ"ט. ראש הפלג אבו דעאבס השתתף באירוע חגיגת שחרורו מהכלא של המחבל הבדואי סמאח אבו קווידר; ח"כ מטעם רע"מ, מאזן גנאים, פגש בקטאר את הח"כ לשעבר עזמי בשארה, שנמלט מישראל ב־2007 לאחר שנחשד בריגול ובסיוע לחיזבאללה.

מנסור עבאס נמנה בכנסת הקודמת עם הח"כים של הרשימה המשותפת שהצביעו נגד הסכמי אברהם. הוא ביקר בעבר יחד עם מנהיגי תנועתו את משפחת בני הדודים המפגעים שמרצים בכלא תשעה מאסרי עולם בגין השתתפותם בפיגוע בצומת מירון, שבו נרצחו תשעה ישראלים; עבאס גם השתתף בהפגנות רבות למען האסירים הפלשתינים, בין היתר למען באסל גטאס, הח"כ שהעביר טלפונים לאסירים ביטחוניים.
ב־2019 עדיין הציג עצמו עבאס "ראשית לכל כפלשתיני, נציג התנועה האסלאמית בישראל ולאחר מכן כישראלי". במארס 2021, לפני נאומו בעברית שבו אמר שהוא מושיט יד לחיים משותפים, נאם עבאס בערבית והבהיר בין היתר: "אנו עומדים בצניעות בפני עמנו והחברה הערבית הפלשתינית שחיה את הנכבה ודבקה באדמה האת ושמרה על זהותה".

ד"ר אהוד רוזן מברך על רצונם של ערביי ישראל להשפיע ולהיות מעורבים במוקדי קבלת ההחלטות. עם זאת, הוא מציע לגלות זהירות ולבדוק היטב את הדברים, כאשר מדובר במפלגה שמזוהה עם רשת האחים המוסלמים. "המחקר מלמד אותנו שיש כאן אג'נדה הרבה יותר רחבה״, אומר רוזן. הוא אף מעיר כי בעשרות מדינות שבהן פועלים או פעלו שלוחות או גופים שזוהו בדרך זו או אחרת עם "האחים", התברר שהם היטיבו בעיקר עם אנשי שלומם ופחות עם כלל האוכלוסייה.

"לא לפסול אותם"

רוזן אף מציין כי בפועל, עם הקמת הממשלה החדשה, מדינת ישראל מעניקה מעין לגיטימציה לאחים המוסלמים, אחרי שאפילו באירופה (במדינות כגרמניה, אוסטריה, צרפת ובריטניה) התחילו לאחרונה לפעול נגדם מתוך הבנה שהם מהווים גורם שלילי בקרב הקהילות המוסלמיות שם. הוא מזכיר גם את מעורבותה הגדולה של רשת האחים המוסלמים בקמפיין החרמות נגד ישראל, ואת תרומתה לעליית האנטישמיות במדינות המערב. רוזן ממליץ לבדוק היטב את מהותו של הפלג הדרומי ושל הגופים הקשורים אליו, קודם שבוחרים לשתף אותו במשחק הפוליטי.

איש הליכוד, ח"כ לשעבר עמית הלוי, מייסד המכללה למדינאות, ניסה לתווך בין עבאס לבין בצלאל סמוטריץ' והרב דרוקמן כדי להביא להקמת ממשלה בראשות בנימין נתניהו. הוא מספר כי במגעים שניהל מולו, עבאס היה נכון ללכת רק עד השלב של "תעדוף האג'נדה האזרחית", ו"כאשר ביקשנו ממנו להכיר בזכויות הלאומיות של העם היהודי על ארץ ישראל, הוא רמז שאולי בעתיד, אבל שכיום, זו תהיה מבחינתו התאבדות פוליטית ואולי אף התאבדות קיומית - איום של ממש על חייו".
"מבחינתי", אומר הלוי, "עבאס הושיט את היד הכי קרוב לניסוח הז'בוטינסקאי של קיר הברזל, מבלי לפגוע בעמידה על הזכויות הלאומיות שלנו כאן בארץ. ברמה המעשית, בפגישות אצל הרב דרוקמן, הוא הניח דרישות ומצע אזרחי מצומצמים בהרבה מאלה שבנט העניק לו. אני אומר זאת מידיעה. הייתי שם. הוא גם הבהיר לנו שאישית הוא ביטא תמיכה בהסכמי אברהם, אך סיעתית, כחבר המשותפת בשעתו, היה חייב להתנגד להם. עבאס גם ביטא עדיפות להסכם עם הימין מתוך הערכה שיהיה מבוסס, אמיתי וחזק יותר מאשר עם המחנה האחר".

הלוי מבקש להדגיש כי "תהום פעורה בין תרחיש שבו עבאס היה מצטרף למחנה הלאומי, לבין הצטרפותו כעת לממשלת שמאל. שם הוא מחזק את המגמות של פירוק הזהות היהודית והלאומית של המדינה; את מדינת כל אזרחיה במקרה הטוב, או את המדינה שמתנגדת לזהות הלאומית והיהודית במקרה הרע. לעומת זאת", מבהיר הלוי, "כשהוא דיבר איתנו, היה ברור לגמרי שעל הפרק נמצאת ממשלה שהזהות היהודית של המדינה היא נקודת היסוד והעוגן המרכזי שלה".
העיקר בעיני הלוי, "הוא מה אנו אומרים, ולא מה עבאס אומר. בעיניי - כל ניסיון לשלול את קיומה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי אינו לגיטימי. זה היה הקו האדום מול עבאס בשיחות עימו, וזה הקו האדום גם היום". הוא מעריך כי עבאס "מאוד רצה לקבל מסמוטריץ' את הלגיטימציה. בעיניי, היד שלו שהושטה לעברנו, היתה מספיק תואמת לאג'נדה של המחנה הלאומי, אבל סמוטריץ' החמיץ את השעה, והפיל סיכוי לשנות כיוון בתהליך שנאה תיאולוגית עמוקה בת 1,400 שנה".
ד"ר רונית מרזן, חוקרת חברה ופוליטיקה פלשתינית באוניברסיטת חיפה, מדגישה כי בתנועת האחים המוסלמים יש כיום גוונים שונים, ולכן "צריך לדעת עם מי לשתף פעולה ועם מי לא. העובדה שהפלג הדרומי ועבאס מבדלים את עצמם מהג'יהאדיסטים, והעובדה שהם מבצעים התאמות כדי להתקבל כשחקן פוליטי לגיטימי בישראל - היא חיובית. צריך לאפשר להם להיות חלק מהמשחק, אבל גם לאתגר אותם עם השיח שאותו הם לכאורה מבקשים לקדם".

מרזן מזהירה כי "אם לא נקבל אותם אל תוך המערכת הפוליטית, הם יידחקו לזרועות הזרמים הקיצוניים - וההפסד יהיה משותף. צריך לחבק אותם, להכניס אותם לקואליציה, להטיל עליהם אחריות בתכנון וביישום של תוכניות שרלוונטיות לחברה, כמו שיטור, ביטחון פנים, חינוך וגם דיור ושיכון. במקביל, יש לפקוח עין על כל הקשרים שיש להם עם תנועות חתרניות ברחבי העולם המוסלמי, כמו חלק משלוחות האחים המוסלמים".