המטרה הסופית: למה רונן בר רוצה להתפטר עוד חודשיים?

כבר בדקות הראשונות לדיון בבג"ץ על פיטורי רונן בר אפשר היה להיווכח: מבחינת בית המשפט העליון, החוק הוא בסך הכול מוזיקת רקע שתפקידה להעניק אווירה מתאימה למהלך האמיתי, שהוא הפיכה שלטונית על ידי המוסדות הבלתי נבחרים.

בתחילה היתה זו מערכת המשפט שנשאה בעיקר העול של סמכות ללא מקור חוקי וללא אחריות. בתקופת מחאות הרפורמה הצטרפה גם צמרת צה"ל שסירבה לטפל בסרבנות ולבסוף נכנס במלוא הקיטור שובר השוויון הנכסף: השב"כ בראשות רונן בר.

לא שאין לשב"כ היסטוריה מעניינת: החל בפרשת קו 300, שבו העלילו בכירי שב"כ על איציק מרדכי שהרג מחבל (שהם עצמם חיסלו), דרך מחדל רצח רבין ועצם קיומה של המחלקה היהודית, שתפקידה הבלעדי לרגל אחרי ימנים - אם לספור רק את הלהיטים הגדולים. אלא שבחודשים האחרונים, בעיקר מאז פרישת הרמטכ"ל הרצי הלוי, מצא את עצמו השב"כ של בר בצומת ממוזל במיוחד. היועמ"שית מחוברת לשב"כ באופן אישי עם ראש השב"כ הקודם, נדב ארגמן, וגם עם בר. בעלה של בהרב־מיארה שירת בשב"כ שנים רבות. עד היום סירבה להתייחס לקשרים הללו, מתוך ביטחון מוצדק שאיש לא ידרוש ממנה דין וחשבון על מעשיה ומניעיה.

לגרעין השב"כי הצטרף הנשיא מטעם עצמו של בית המשפט העליון יצחק עמית, שיחסו אל החוק אוורירי ובלתי מחייב כשל קודמיו. ההרכב בראשותו חזר שוב ושוב על המנטרה "אין חולק שיש לממשלה סמכות להדיח את ראש השב"כ" - ואז אסרו שלושת השופטים לפטר אותו בגלל שאלות כבדות משקל בנוגע להליך מנהלי. ההרכב פטר את עצמו מדיון בסוגיית השפיטות של פיטורי בר, ודן בחדווה בעתירה שאפילו המועמד לפיטורים לא מעורב בה. החוק המפורש התאבך באוויר מעל לראשי השופטים, עוד אביזר המדגיש את תפקידם: שחקנים בתיאטרון שיש הקוראים לו "בית משפט". אחרי הכול, ההצגה מתנהלת באולם בית משפט, השחקנים לובשים גלימות ואם הקהל מפריע – מוציאים אותו החוצה.

הקשר המיוחד בין היועמ"שית לראש השב"כ כבר נשא פירות: מעצר ממושך של אלי פלדשטיין וארי רוזנפלד ומניעה מהם להיפגש עם עורכי דין, החרמת טלפונים ללא צו - הכל בתיאום עם היועמ"שית ובשיתוף פעולה של שופטים שמבחינתם מעצר של חשוד הוא עניין של מה־בכך. ישראל היא לא מדינה שמקפידה על זכויות נחקרים וחשודים. שלא לדבר על הבונוס: היועמ"שית מגינה על בר מפני פיטורים.

לפני כמה שבועות חשפה עיתונאית "ישראל היום" שירית אביטן כהן מסמכים המעידים כי מדיניות השב"כ לגבי עזה היתה יד רכה על חמאס. למרבה הצער, מדיניות זו עמדה בסתירה ל"תחקיר" שפרסם בר באיחור רב לגבי הסיבות לטבח 7 באוקטובר. בתחקיר לא היסס להאשים את הדרג המדיני, הנבחר, בהכלה והקלה על חמאס.

העיתונאי עמית סגל מחדשות 12 פרסם מסמך בחתימת בר, שמורה לאנשי השב"כ לפתוח בחקירה על הסתננות כהניסטים למשטרת ישראל. בר פתח בחקירה פנימית לגלות את זהות מדליף שני המסמכים. זה הושלך למעצר, כרגיל מנעו ממנו להיפגש עם עורך דין וצו איסור פרסום הוטל ליתר ביטחון. כמו בדמוקרטיה אמיתית. מיותר לציין שהדלפות שקידמו את נרטיב "נתניהו מסוכן לביטחון ומסוכן לחטופים" - לא זכו ליחס מחמיר כל כך. מהן התעלמו בנחת.

אפשר היה לצפות כי גם פרשה זו תהפוך לעוד אירוע שמיטב אזרחינו, בעיקר הדמוקרטים שבהם, ידפדפו הלאה. העובדה שרעייתו של בכיר שב"כ לשעבר מעכבת את חקירת השתלת הרוגלות שחבר אחר, נדב ארגמן, היה שותף לה - ומשתפת פעולה עם מבול החקירות נגד הדרג המדיני, שחברה הטוב בר מעוניין בהן - לא עוררה חשדות מיוחדים. היה צורך לגרור את היועמ"שית לבג"ץ כדי שתספק הסברים לגבי טיב הקשר בינה לבין בר וארגמן. על הקשר בין מנהיגת המחאה שקמה ברסלר לבין השב"כ כבר הוטל מזמן צו איסור פרסום, כדי שאיש לא יחשוד חלילה שהשב"כ מנצל את כוחו כדי להפיל את הממשלה. אם לא בקלפי - ברחוב. ואם לא ברחוב - בחדרי חקירות ובתאי מעצר.

החלטת בג"ץ בעניין פיטורי רונן בר יצרה שיטת משטר חדשה, שאותה הגדיר השבוע שר המשפטים לשעבר דן מרידור: "אני אומר שבית המשפט צריך להיות מעל הכנסת". איך נראית שיטת המשטר הזו? בית המשפט כפה על הממשלה להעסיק ראש שב"כ כושל ולהמשיך לעבוד איתו כרגיל. היועמ"שית שהציבה את עצמה כאופוזיציה מתמדת לממשלה גם היא חסינה מפני הדחה, חסינה מפני ביקורת וחסינה מפני הצורך לספק תשובות לציבור או לממשלה שהיא אמורה לייעץ לה.

השבוע נפגש בר עם האב השכול איציק בונצל, ורמז לו כי הוא מתכוון לפרוש מרצונו בעוד כחודשיים. רצונו של ראש השב"כ, בניגוד לסמכות הממשלה, לא מעוגן בחוק, אך כבר למדנו שהחוק הוא רק מוזיקת רקע ככל שמדובר במעמד שומרי הסף. בר היה יכול ללכת בעקבות חליוה והלוי ולפרוש גם לפני חודשיים או חצי שנה. לשם מה הוא זקוק לזמן הזה? את מי עוד יעצור? ממי עוד ימנע את הזכות הרמוסה להיפגש עם עורך דין?

בינואר 2024 קיבל בית המשפט העליון באצילותו את התיקון לחוק יסוד: הממשלה, שקובע כי אפשר להוציא ראש ממשלה לנבצרות רק מסיבות גופניות או נפשיות. אך בחוכמתו קבע בית המשפט כי התיקון לחוק יחול רק מהכנסת הבאה. כך השאיר בית המשפט העליון את השער פתוח להוצאת נתניהו, ואותו בלבד, לנבצרות מכל סיבה אחרת. השילוש יועמ"שית־שב"כ־ביהמ"ש העליון ערך את כל הכלים למשימה הזאת. עד עכשיו לא הצליח בר לעצור, לחקור ולהלך אימים מספיק כדי לספק את הסחורה לנבצרות. ייתכן שהוא ובהרב־מיארה מקווים שבחודשיים יצליחו לסרוג משהו חדש, ותוך כדי כך להשלים את הפיכתה של ישראל מארץ ציון וירושלים למדינת בג"ץ ושב"כ.