זה קרה כשלושה שבועות אחרי פרוץ המלחמה. החשבון הרשמי של דובר צה"ל באנגלית העלה לרשת X סרטון חריף נגד קטאר, והציג אותה כמדינה שמימנה את חמאס ואפשרה את התעצמותו. אלא שדקות ספורות חלפו, וללשכתו של דניאל הגרי הגיע טלפון בהול. על הקו היה נציג בכיר מטעם ראש המוסד, דדי ברנע. "תורידו בדחיפות את הסרטון נגד קטאר", היתה הבקשה, שלא לומר דרישה. הנימוק היה שישראל צריכה את קטאר כגורם שיתווך בינה לבין חמאס כדי לקדם עסקת חטופים. ואכן, הסרטון נמחק מהרשת, ולא הוחזר עד היום. מכאן ולהבא הגרי ופקודיו נמנעו מלתקוף את קטאר. "צריכים אותם", היתה הגישה.
זה לא היה מקרה יחיד. בינואר 2024 פתחה "קבוצת מחתרת של ישראלים, שמטרתה לנקום בקטאר ובפושע הרוצח שייח' תמים בן חאמד אל־ת'אני, על טבח 7 באוקטובר", חשבון X בשם "הפרויקט הקטארי". שישה ציוצים בלבד, הכוללים סרטונים ותמונות אינטימיים של האמיר הקטארי, הועלו לאוויר במשך יומיים. אבל אז הפעילות נעצרה.
שוב צלצל הטלפון, הפעם מ"משרד ראש הממשלה בתל אביב". המפעילים האנונימיים התבקשו לחדול באופן מיידי מפגיעה בתדמיתה של קטאר. "זה פוגע באינטרס הישראלי", נאמר להם. הם קיבלו את הדין, וחדלו. ששת הציוצים עדיין באוויר, אך "The Qatari Project" מושתק כרגע.
בחזרה לימים הראשונה של המלחמה, ב־25 באוקטובר 23' ראש המל"ל, צחי הנגבי, התחנף לקטאר במילים הבאות, גם כן ברשת X: "אני שמח לומר שקטאר הופכת לגורם חיוני ולבעלת עניין במתן פתרונות הומניטריים. המאמצים הדיפלומטיים של קטאר הם חיוניים בשלב זה". שניים הגיבו לדברי ההתרפסות של הנגבי.
השרה אורית סטרוק השיבה בחמת זעם: "לא צחי! קטאר היא האויב, לא השותף. יש לה מניות בכל אחד ממעשי הרצח האכזריים שחמאס ביצע נגדנו. מי שלא מבין מי האויב, לא יכול לנהל את המלחמה. יש גבול גם ללויאליות שלי".
המגיב השני היה נפתלי בנט, שאז עוד נקט עמדות בנושאים שעל סדר היום, ולא התחבא במנזר השתקנים. "קטאר היא האויב עצמו. קטאר מממנת, מסייעת ומתחזקת את ארגון הטרור חמאס־דאעש. מטרת ישראל המוצהרת היא השמדת חמאס. מטרת קטאר היא הפוכה בדיוק: הצלת חמאס. מי שלא מבדיל בין אויב לאוהב, לא יוכל להשמיד את האויב", דברי בנט.
שנה וחצי אחרי, הכל יודעים שקטאר היא אכן המתווך המרכזי מול חמאס, ושבאמצעותה הושגו שתי עסקאות חטופים. אולם האם התיווך שלה היה הוגן? התשובה בלי ספק שלילית. מיכאל (מייק) הרצוג, השגריר הקודם בוושינגטון, אמר בראיון שפורסם לפני חודש בעמודים אלה כי "כמי שראה את החומרים, אני בתחושה שהם לא הפעילו מספיק לחץ על חמאס לאורך תקופה ארוכה. במשך חודשים אצלנו היתה תחושה שהם לא לחצו מספיק על חמאס, ויש לנו מספיק אינדיקטורים. הם לא עשו כל מה שיכלו".
בינואר 2024 נפתח ברשת X חשבון בשם "הפרויקט הקטארי". שישה ציוצים בלבד, הכוללים תמונות וסרטונים אינטימיים של האמיר הקטארי, הועלו לאוויר במשך יומיים. המפעילים האנונימיים התבקשו לחדול באופן מיידי מפגיעה בתדמיתה של קטאר. הם קיבלו את הדין - וחדלו
לבכירים בממשל ביידן דעה זהה לגבי קטאר. רבים אחרים בצמרת הישראלית, כולל בסביבה הקרובה ביותר לנתניהו, מודעים היטב לתפקיד הבעייתי שממלאת קטאר. לכן רון דרמר וגל הירש, האחראים על המשא ומתן העקיף עם חמאס, ניסו להעביר את מרכז הכובד של השיחות מדוחא לקהיר. גם מצרים לא טלית שכולה תכלת, אך היא גרועה פחות. אולם המאמץ לא צלח. יש אומרים שהקטארים הכשילו אותו. המצרים, על כל פנים, לא סיפקו את הסחורה, והשיחות חזרו לדוחא.
מכיוון שכך, נתניהו נזהר בכבודם. ראש המוסד וראש המל"ל הרי כפופים לו ישירות. כלומר, הצעדים שלהם להגנה על קטאר, מתחילת המלחמה ועד עצם היום הזה, נעשים בשליחותו.
האם כל זה קשור לחשדות הכבדים והחמורים שאלי פלדשטיין קיבל שכר שמקורו בקטאר, העביר עליה ולמענה מסרים חיוביים לעיתונאים ישראלים, ועשה זאת בעודו משמש בפועל דובר של ראש הממשלה? האם בידיעת ראש הממשלה פעל "להלבין" את קטאר בדעת הקהל? האם נתניהו ידע שגורם עסקי הנמצא בקשר עם קטאר משלם שכר לדובר שהתלווה אליו כה רבות? נתניהו מכחיש. עצם שרבובו לפרשה מעורר את זעמו, והוא אחד המניעים לפיטורי ראש שב"כ.
ניתן בהחלט להניח כי נתניהו עצמו פעל משיקולים ענייניים מול קטאר. כנראה העדיף לסתום את האף ולעבוד איתה, לא בגלל מניעים פליליים חלילה, אלא פשוט משום שאין שחקן אחר שיכול להשפיע על חמאס. זה הקלף שקטאר מנופפת בו מאז פרוץ המלחמה, ושישראל החליטה לקנות. ועדיין, כל השאלות על היחס הישראלי לקטאר חייבות להיבדק. רק שהשאלות לא נעצרות במפתן היציאה מלשכת ראש הממשלה.
שכן קטאר מפעילה מערך ניטור עולמי שבודק כל ציוץ - תרתי משמע - על אודותיה. המהירות שבה הם מיירטים פרסומים שליליים מעוררת השתאות בקרב מומחים לתחום. מנהיגיה רגישים לכל מילה רעה שנאמרת עליהם, ובדרכים חלקלקות הם יעשו כל מה שביכולתם כדי לשמר תדמית של לגיטימיות. כל זה קורה אף ש"קטאר היא מדינת טרור אסלאמיסטית, אגרסיבית, עוינת לישראל ואויבת למערב", כדברי יגאל כרמון, נשיא מכון ממר"י, מהבודדים בארץ שמדבר בפה מלא על הנסיכות ומעלליה. כרמון התריע מפני הקשר עם קטאר הרבה לפני המלחמה.
"אי אפשר להמעיט בחשיבותו ובחלקו של היחס הישראלי לקטאר באסון 7 באוקטובר. יחס זה נבע מבורות טוטאלית, בל־תיאמן, של כל גורמי המודיעין והביטחון לגבי מקומה ותפקידה של קטאר. מה שידוע לכל ירקן ונהג מונית במזרח התיכון - מהותה של קטאר - נעלם מידיעתם של ראשי המודיעין הישראלי, והאפיל גם על שיקול דעתם המוסרי - ככל שהיה כזה. קטאר הורשתה במשך עשור ויותר להזרים מיליארדים לעזה שבשליטת חמאס. בורות בל־תיאמן זו של ישראל, שלא היתה מסוגלת להבחין מוסרית בין ידיד לאויב (קטאר דוגלת בווהאביזם ג'יהאדיסטי קיצוני), היא שאפשרה שיתוף פעולה ישראלי עם קטאר בכל הדרגים - המדיניים והביטחוניים - בבניין הכוח של צבא חמאס. לולא שיתוף פעולה זה, אסון 7 באוקטובר לא היה בא לעולם".
לדעת כרמון, גם היום ישראל טועה מן היסוד ביחס לקטאר. המומחה הוותיק משוכנע כי דווקא מתקפה ישראלית חזיתית על קטאר היתה מביאה מזמן לשחרור החטופים במחיר אפסי. "תבין, בלי קטאר חמאס לא יכול להתקיים. לכן אמרתי מהיום הראשון שצריך לפעול בכל הכוח נגד קטאר, למוטט אפילו רק את אחד הבנקים שלה באמצעות סייבר. זה יבריח משם את כל הזרים. אם יאיימו על עצם קיומם, הקטארים ישתוללו ויגרמו לחמאס להחזיר את כל החטופים על אוטובוס אחד, כי כאמור לחמאס אין זכות קיום בלי קטאר".
כרמון לא מאשים את נתניהו בשחיתות, אך כן סבור שהוא מגונן על קטאר מחשש שתחשוף מסמכים שיעמידו אותו במבוכה: "כשהוא מגונן על קטאר, הוא מגונן על עצמו". לטענתו, קטאר עצמה היא גם זו שטרפדה את שיחות המשא ומתן בקהיר, מתוך הבנה שאם יצליחו היא תאבד את מניותיה גם מול ישראל וגם מול ארה"ב.
בכל מקרה, לא רק נתניהו עשה עסקים מלוכלכים עם קטאר, אלא גם רבים אחרים בישראל. לנסיכות הזעירה יש קשרים מסועפים עם הרבה בעלי השפעה בארץ. על פי ההערכות, כ־12 אלף ישראלים התארחו במונדיאל בקטאר ב־2022. רובם אזרחים מן השורה, מיעוטם בעלי שררה וממון שצפו מהמושבים הנוחים ביותר במשחקים הנחשבים ביותר, ובהם חצי הגמר והגמר. עלות הכרטיסים שם הגיעה למאות אלפי דולרים. מי שילם אותם? זו רק דוגמה אחת.
לכן, קשרי קטאר עם בעלי השפעה בישראל חייבים להיחקר לאורך ולרוחב, גם בהיבט הפלילי, גם בהיבט הביטחוני־מדיני, גם באשר לצעדים של נתניהו ושל אנשיו - בין שהיה מודע להם ובין שלאו - גם על פשר ההחלטות שהתקבלו לפני המלחמה, גם באשר להתחנפות לקטאר במהלכה, וגם על מסלול התשלומים לפלדשטיין.
אך, כאמור, לא רק נתניהו. כי יש "קטארגייט", רק שהמעגלים שלה נרחבים בהרבה ממנו ומאנשיו. אם בצוות המשא ומתן להשבת החטופים יושבים מי שיש להם עסקים בקטאר, זה אומר דרשני. אם בעלי עניין ביקשו ממשפחות חטופים שלא לדבר בגנות הנסיכות, זה מעלה סימני שאלה כבדים. כל זה וכל מה שמסביב לזה חייב להיחקר. ואת החקירה לא חייב לערוך דווקא רונן בר. אפשר להיות בטוחים שמחליפו יחתור לגילוי האמת לא פחות טוב ממנו. אולי יותר.
ראש בראש
עם יד על הלב, שאלתי את ח"כ זאב אלקין, לו הייתם אתם נשארים בשלטון, הטבח לא היה קורה? נפגשנו למה שקרוי שיחת רקע כמה שבועות לאחר פרוץ המלחמה. אלקין, מהאנשים החכמים והמנוסים במערכת הפוליטית, היה אז חבר כנסת בוועדת החוץ והביטחון.
הוא עצר לרגע כדי לחשוב על תשובה. בעשור הקודם אלקין היה הציר שעליו סבבו ממשלות נתניהו, והוא מכיר היטב את הבוס. לאחר שקרא עליו תיגר, נטש בזעם והיה מהמוחות שטוו את "ממשלת השינוי". כלומר, המחנה הביביסטי והרל"ביסטי מוכרים לו היטב מבפנים.
הדבר היחיד שאולי היה שונה, השיב בזהירות, הוא שאולי לבנט או ללפיד הרמטכ"ל היה מרים טלפון בלילה של 6 באוקטובר. היתה שם פחות חשדנות ויותר אינטימיות מאשר עם נתניהו.
לעולם לא נדע, כמובן, את התשובה לשאלה - מה היה קורה אילו? בשנה וחצי שחלפו מאז פרוץ המלחמה למדנו שהרמטכ"ל הקודם הוא אדם מופנם מאוד, שמתייעץ עם מעט מאוד אנשים. כך שספק אם היה מתקשר לראש ממשלה אחר באותו לילה. ואפילו אם זה היה קורה, אין לדעת מה לפיד או בנט היו אומרים לו.
אך מה שכן לומדים מהסיפור הזה הוא עד כמה הכל אישי. הרי מינויו של הרצי הלוי נכפה על נתניהו בשלהי ימיה של "ממשלת השינוי". נתניהו סימן לפני שנים את אייל זמיר כרמטכ"ל הנכון. אלא שב־2019 שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, ניצל נסיעה סודית של נתניה לעומאן כדי להודיע על מינויו של אביב כוכבי לרמטכ"ל ה־22.
בסוף 2021, לאחר שכבר נפלה ממשלת בנט, ותוך עקיפת כל הנורמות האוסרות על ממשלת מעבר לקבל החלטות ארוכות טווח (אז גלי בהרב־מיארה עוד דגלה ב"ייעוץ מאפשר"), נתניהו שלח כיו"ר האופוזיציה שליחים לגנץ, ללפיד ולבנט במאמץ לשכנע שזמיר הוא המועמד העדיף. אלא שבממשלת הרל"ב לא רצו לשמוע, הלוי מונה וכל השאר היסטוריה.
מה היה קורה אם זמיר היה זה שמעדכנים אותו על הדלקת הסימים? האם הוא כן היה מתקשר לנתניהו? או מעלה כוננות? או שומע בטרם עת על "חומת יריחו"? שוב, בהיסטוריה לעולם אין לדעת מה היה קורה אילו. אך מה שכן ברור הוא שמהרגע הראשון נתניהו לא העריך את הרמטכ"ל שיריביו הפוליטיים השאירו לו במתנה. אחר כך הגיעה שנת הסרבנות, שבה הלוי שתק שתיקה רועמת. הסוף המר היה, כמובן, הטבח.כל ההקדמה הזו נועדה לומר שמה שנכון להלוי, רלוונטי כפליים לרונן בר.
אמנם המינוי שלו נעשה כדת וכדין על ידי בנט ולפיד, אך מבחינת נתניהו גם בר הוא גלולה מרה שהושארה לו. לשתקנות מול הסרבנות ולאי־העדכון של נתניהו באותו לילה מר ונמהר נוספו כשלי האבטחה על נתניהו ומשפחתו ועסקת החטופים הגרועה.
נתניהו האשים את בר במחירים העצומים שישראל שילמה על הבאת החטופים. ההאשמה הזו והאחרות הן חלק מהמנגנון הנפשי של נתניהו. הוא מקבל אחריות רק להצלחות. בכישלונות, כולל הטבח, אשמים אחרים. בראיית ראש הממשלה, הוא נתן למערכת הביטחון את כל הכלים, האמצעים והתקציבים כדי להתמודד עם חמאס. ראשי מערכת הביטחון - ובר ביניהם - הם אלה שכשלו. לא הוא.
רונן בר והקודמים לו בתפקיד חולקים מהותית על התזה הזו. מובן ששב"כ פישל באופן נוראי באותו לילה, הם לא מנסים לחמוק מאחריות לכך. אבל, וזה אבל גדול, המלחמה קרתה לשיטתם כתוצאה מהמדיניות של נתניהו, ולא רק בגלל פשלות טקטיות של שב"כ וצה"ל. הצדק עימם, כמובן. נתניהו יוכל לנצח להתכחש לעובדות, אך הוא זה שגידל, האכיל והכיל את המפלצת ששמה חמאס. ואגב, אחרי שכל השחקנים האחרים שהיו אחראים לטבח עזבו, שאלת חלקו של נתניהו רק תגבר עכשיו.
בכל מקרה, למחלוקת היסודית הזו בין בר לנתניהו התווספו התדרוכים וההדלפות, שבחלקן יכולים היו לצאת רק משב"כ. ההודעה הרשמית והמחוצפת שהוציא רונן בר לאחר הודעת הפיטורים, שבה סירב לקבל את הדין, מלמדת בדיעבד כמה עמוק חוסר האמון בין השניים.
"הצורך (הוא) לתחקר את כלל הגורמים, לרבות מדיניות הממשלה וראש הממשלה", כתב רונן בר בהודעה לתקשורת(!). "זכות הציבור לדעת מה הוביל לטבח ולקריסת תפיסת הביטחון של מדינת ישראל", הוסיף ראש שב"כ, כאילו הוא עומד על אחת הבמות בקפלן.
זה לא היה סוף המניפסט. "אחריותי הציבורית היא העומדת בבסיס החלטתי להמשיך בתפקידי", הוסיף בר אחרי שנתניהו הודיע לו באופן פרטי שפוטר, ומסר על כך הודעה לציבור. והאמת היא שזה בלתי נתפס. איך יכול להיות שאדם שנמסר לו "אתה מפוטר", בוודאי כשמדובר בתפקיד כה חשוב, מעז לומר קבל עם ועולם "לא, אני נשאר"? מילא אם היה נאבק בשקט. אבל לצאת למאבק ציבורי? איפה נשמע כדבר הזה?
אפשר לשער שאם כך העז בר להתבטא בציבור לאחר הודעת הפיטורים, אזי בתוך החדרים הוא השמיע טקסטים חמורים יותר. רק על האמירות האלה, שמקומן לא יכירן בשירות ציבורי, מגיע לו להישלח הביתה.
אירופה זזה ימינה
זה לא היה האירוע הכי חשוב השבוע, אך זו נקודת ציון שמעניין לשים לב אליה. חבר הפרלמנט האירופי ארקדיוס מולארצ'יק סייר השבוע בשומרון עם ראש המועצה האזורית יוסי דגן ואמר לו, "אנו תומכים ברעיון החלת הריבונות באזורכם בכל תוקף". ככל הידוע, זו פעם ראשונה שנבחר ציבור אירופי מביע תמיכה ברעיון הריבונות הישראלית ביו"ש.
יממה קודם לכן, פורום שרי החוץ של שבע המדינות המתועשות G7 פרסם הודעת סיכום למפגש שגרתי. בפעם הראשונה נעדר המסמך את "פתרון שתי המדינות". בד בבד, בארץ ביקר ראש הממשלה הצרפתי עד לאחרונה, גבריאל אטאל. בראיון ל"ישראל היום" אמר הכוכב העולה של הפוליטיקה הצרפתית: "אני לא רואה איך פתרון שתי מדינות יכול להיות מציאותי". אטאל הוא יו"ר מפלגת רנסנס של הנשיא הצרפתי מקרון, כלומר איש מרכז־שמאל - לא קיצון ימני.
כשמחברים יחדיו את שלוש הנקודות הללו לקו רציף, המסקנה היא שהמחוג הבינלאומי נע ימינה בכל מה שקשור לישראל. זה די טוב ליהודים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו