מתקפת המשובטים: כך נראית המלחמה האמיתית

כמו יצר מיני, כמו אלימות, כמו אמונה בכוח עליון - הביורוקרטיה תמיד היתה. הביורוקרטיה עתיקה כמו הכתב, והיא קיימת מהרגע שבו בני האדם גילו שלא מספיק רק להקים ממלכה ולהרוג את האויב - צריך לספור שלל, למסות את הנתינים, לרשום את הרכוש ולשמור על חוק וסדר.

מצרים הפרעונית לא רק בנתה פירמידות והטתה את מי הנילוס, אלא גם המציאה את הפקיד. אותה דמות חיוורת מיתית ישובה בכיסא, שמתעדת ומקטלגת את המציאות, נולדה במצרים עם כתב החרטומים. סופרי הפפירוס היו יקרים יותר מזהב. מנגנון הפקידות שניהל את האימפריה הפרעונית החזיק בכוח אדיר. יוסף שלנו, ספֶרת היסוד בקבלה, היה פקיד כזה.

שם, במצרים העתיקה שממנה נמלטנו, נוצרו הכלים הראשונים וההיסטוריים של הביורוקרטיה ושל הדיפ־סטייט. הרבה לפני הטלפון החכם והאינטרנט והמחשב, האדם המציא משהו מופלא ומבחיל באותה מידה: האפשרות לשלוט במיליונים באמצעות טופסולוגיה. גיליונות ורשימות, טבלאות וחותמות, הוראות והעתקים. הביורוקרטיה היא המצאה לא פחות מזהירה מהגלגל. הכל נמדד, הכל נספר, הכל נרשם. זה היה כך תמיד, וזה יהיה כך תמיד - כי האדם אוהב לדמיין סדר שאולי בכלל לא קיים במציאות, ואז להמציא מנגנון שיכפה אותו.

במאה ה־18 לפנה"ס, במסופוטמיה, בבל, התפתח מנגנון מדינתי מורכב: ביורוקרטיה מרכזית עם מיסוי ושלטון ריכוזי, גיוס חובה לצבא ומערכת החוק הראשונה - חוקי חמורבי. 1,600 שנה אחרי, מזרחה, בסין הקיסרית של שושלת האן, התפתחה ביורוקרטיה מפוארת ומתוחכמת. כדי להתקבל, הייתם צריכים לעבור מערכת מבחנים קיסרית. במשך שלושה ימים ישבו בתאים קטנים צעירים חיוורים ומבוהלים, כתבו חיבורים על משנת קונפוציוס ונבחנו עליה. מי שהצליח הפך לפקיד, וקיבל משכורת נאה, בית ואפשרות להתחתן עם אישה יפה ולעסוק בדבר הנשגב מכל - כתיבת דוחות. כך נולדה המריטוקרטיה הסינית. אם רצית להתקדם בחיים - למדת קרוא וכתוב.

האימפריה הפרסית? מגילת אסתר חושפת ביורוקרטיה בלי סוף. המן היה פקיד. ברומא פקידי המיסוי היו כה שנואים, עד שהברית החדשה השוותה אותם לזונות - אבל הם היו הראשונים שקיבלו פנסיה מהמדינה. אם לא היית חייל מקצועי - שזה כידוע מאוד מסוכן וכואב - הביורוקרטיה היתה מסלול המוביליות החברתית המושלם.

אנשים חסרי כוח פיזי, הון מולד וקשרים, אך עם יכולת אינטלקטואלית סבירה וכישרון להעתיק טפסים ולהמציא סעיפים, יכלו להפוך לחלק ממנגנון השליטה. בצרפת של המאה ה־16 איכר היה יכול להפוך לפקיד באמצעות רכישת משרה. בסין עני מרוד היה יכול לעלות בדרגות דרך שינון טקסטים וכתיבת חיבורים. העובדה שהאנשים הכי מוכשרים היו מוכנים לעשות הכל כדי להשתייך למנגנון הפקידותי, מלמדת משהו על האנושות.

"חופש היא מילה אחרת", שרה ג'ניס ג'ופלין, "אין לך מה להפסיד". ובפרספקטיבה הזו היא צדקה: בני אדם פחות מתעניינים בחופש ויותר ביציבות ובפנסיה. בלי ביורוקרטיה הציוויליזציה לא היתה מתקדמת לשום מקום.

הביורוקרטיה המערבית המודרנית מהדהדת את ההיסטוריה. בתקופת נפוליאון בונפרטה הונחו היסודות לשירות המדינה המודרני בצרפת. נפוליאון ארגן מחדש את הממשל על בסיס מרכזי ומקצועי. אחד המוסדות החשובים שיצר היה גוף הפרפקטים (מושלי המחוז), מינהל ציבורי ריכוזי שקיים עד היום. עד המאה ה־19 המשרות בפקידות האנגלית ניתנו דרך שיטת מינויים אישיים, אבל באמצע אותה מאה התחוללה רפורמה: דוח נורתקוט־טרווליאן (1854) המליץ על מעבר לשירות מדינה המבוסס על מבחני כשירות וידע, העתק של המערכת הסינית העתיקה. כעת, במקום למכור משרות למקורבים, הפקידות הבכירה שכפלה את עצמה עם בוגרי אוקספורד וקיימברידג'.

מקס ובר, הסוציולוג הגרמני שהזכרנו לפני שבועיים, הבין ביורוקרטיה אולי טוב יותר מכל אדם אחר. ובר ידע שהמודרניות תביא לא את שחרור האדם, אלא את כליאתו ב"כלוב ברזל" של רציונליות ביורוקרטית. ואז זה מתחיל להיות מסוכן, כי האנשים הופכים לברגים. מטריקס. בספרו "לראות כמו מדינה" ג'יימס סקוט מתאר איך המדינה המודרנית מארגנת את המרחב ואת האנשים באופן שקריא לה. זו היומרה הביורוקרטית להנדס את החברה, שמובילה לרוב לכישלונות קשים ולאסונות הומניטריים.

"דיפ־סטייט" - המדינה העמוקה - זו לא אגדה אלא עובדה. לא תיאוריה אלא מציאות. בטורקיה, מולדת המושג, הצבא ומנגנוני הביטחון האחרים פעלו כשומרי הסף של המשטר החילוני. נאמני אטאטורק. הם סילקו ארבעה ראשי ממשלה שלא מצאו חן בעיניהם, וניסו הפיכה נגד ארדואן. תחת דגל ההגנה על החילוניות והצלת המערביות, הקצינים גם שימרו את המעמד ואת הפריבילגיות שלהם ושל צאצאיהם. ארדואן לא היה יכול להשתלט על טורקיה, עד שפירק את המדינה העמוקה הישנה ובנה אחת משלו.

דיפ־סטייט אינה קונספירציה, אלא ביולוגיה חברתית טבעית. כמו שבקולוניות נמלים מתפתחת היררכיה, כך גם במדינות - מתחת לפני השטח הדמוקרטי התוסס מתארגנות רשתות של כוח ואינטרסים. רשתות אלה מורכבות מפקידים בכירים, שופטים, קצינים, תעשיינים, בעלי הון. הם לא צריכים להתכנס במרתף חשוך כדי לתכנן את העתיד - הם פשוט מבינים זה את זה ללא מילים.
והדיפ־סטייט נעשתה עוד יותר מסתורית בעידן הגלובליזציה. פעם כל מדינה עמוקה דאגה לטריטוריה שלה. כיום יש ביורוקרטיה גלובלית - הבנק העולמי, קרן המטבע, האיחוד האירופי, האו"ם - שלא נבחרה על ידי איש, אך שמחליטה בעניין גורלם של מיליארדים. פקידים בבריסל קובעים את צורתם המדויקת של מלפפון בפרובנס ושל דג מלוח באמסטרדם. מדובר בקסטה חדשה של פקידים מדושנים שעוברים מז'נבה לניו יורק, מבריסל ללונדון, עם חשבון הוצאות פתוח על חשבון משלמי המיסים.

והפיצוץ, כמובן, הגיע. בכל העולם. השיא, כמובן, היה בארה"ב. בנשיאותו הראשונה טראמפ התנגש בהם, בכל ארגוני המודיעין, מחלקת המדינה, הפנטגון. הם לא יכלו לסבול את הכאוס שהביא, כי ביורוקרטיה שונאת כאוס יותר ממוות. כשהבטיח "לנקז את הביצה" - הביצה הגיבה ותפרה לו תיקים. אבל הג'ינג'י חזר. כעת המדינה העמוקה בפאניקה, מארגנת את השורות. כמו אצלנו. הם מפחדים על הכסף. כי זה תמיד הכסף.

כשאני מדבר על דיפ־סטייט אני לא מדבר על רשע, אלא על טבע. הדיפ־סטייט היא תגובה טבעית לכאוס האנושי, לכאוס הדמוקרטי - זו תשובה מטרידה, אפלה, אבל גם מובנת במידה רבה. הביורוקרטיה שמתחילה כמריטוקרטיה הופכת לאוליגרכיה משובטת. מה עושים? יא, ברעכען!