הוועידה הערבית: טראמפ ימשוך בחוטים

בסוף, נחזור למו"מ. אם הרעיון המרכזי של ממשל טראמפ הוא להטיל על מדינות שנשענו על ארה"ב את האחריות לגורלן, הרי מפגש גוש המדינות הערביות, בשבוע הבא, עשוי להיות משמעותי מאוד. הפסגה הערבית תתבקש לקבל החלטות באשר לעזה ביום שאחרי, בעיקר משום שממשלת ישראל נמנעה מלעשות זאת, וישראל מוצאת עצמה נסוגה מעזה ומאבדת מכוחה להשפיע על הגורם שיחליף את צה"ל.

זה לא יהיה פשוט. קטאר תרצה לאפשר לחמאס להשפיע על עתיד הרצועה גם אם יעשה זאת מאחורי הקלעים. כמעט כל המשתתפות האחרות, ואש"ף יותר מכולן, ירצו שהנהגת חמאס תסתלק מן השלטון הישיר והעקיף גם יחד. איחוד האמירויות וסעודיה, שימלאו תפקיד חשוב בשיקום הריסות עזה, בניהולה הזמני של הרצועה ואולי גם בהשתתפות פיזית בכוח הביטחון שיבטיח את הסדר והחוק בה, ידרשו שינויים פרסונליים בממשלת הרשות הפלשתינית וצמצום כוחו של הנשיא, מחמוד עבאס. אש"ף, כמובן, יתנגד לכך. כל המדינות הללו ידרשו מישראל להיכנס למשא ומתן עם אש"ף לקראת הקמתה של מדינה פלשתינית, אבל לממשלת נתניהו אין שום כוונה כזו. לכאורה, יש סיבות לא מעטות לחשוב שהוועידה לא תצליח במימוש היעדים שקבעה לעצמה.

אבל יש גם אפשרות אחרת, והיא תלויה, במידה רבה, בנכונותו של ממשל טראמפ לפעול לעיצוב המצב באזור, מבלי שהוא עצמו יהיה מעורב ישירות. יהיה עליו לשכנע את קטאר להבטיח את הרחקת הנהגת חמאס מן הרצועה, ולמנוע ממנה את המשך השליטה בה, למרות מאמציו הברורים של הארגון להוכיח כי רק הוא מסוגל לנהל את עזה. יהיה על הממשל למצוא נוסחה לרפורמה ברש"פ מבלי לפגוע בעבאס, ותוך היערכות לבחירות פלשתיניות בעתיד הנראה לעין. מול ממשלת ישראל יהיה על טראמפ לפעול למען פתיחת משא ומתן עם אש"ף, במגמה להקים מדינה פלשתינית מפורזת, רצוי במסגרת קונפדרטיבית, שתמנע את הצורך בפינוי כלשהו של מתנחלים ממקומות מושבם. מי שרק לפני חמש שנים הגיש תוכנית מפורטת ל"פתרון שתי המדינות" עשוי לעשות זאת שוב.

התקף לב בגרמניה. למחרת הבחירות מצאתי בברלין אנשים מבוהלים מהתממשות הסקרים: כל מצביע גרמני חמישי תמך במפלגה המזכירה ימים אחרים. האמונה שגרמניה התגברה על ימיה האפלים והצליחה להגיע למצב שבו לא תהיה אפשרית הידרדרות לינואר 1933, נראית היום מפוקפקת. המדינה החשובה ביותר באירופה, שמצבה הכלכלי טוב ויציב גם כשהיא נתקלת בקשיים כלכליים, מובילת האיחוד האירופי, זו שהמהגרים לא פגעו בה, ורבים מהם השתלבו ותורמים לצמיחתה - מצאה עצמה מול תעמולה זולה המעוותת את המציאות, והמחלישה את ביטחונה העצמי.

לאחר שהמפלגה הליברלית, שגרמה להקדמת הבחירות, לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה, וכיוון שהנוצרים־דמוקרטים נשבעו שלא להקים ממשלה עם מפלגת הימין הקיצונית, תקום, כנראה בהקדם, קואליציית הנוצרים דמוקרטים והסוציאל דמוקרטים. האחריות עליהם היא לעשות הכל כדי שבבחירות הבאות לא תיפול ארצם לתהום פשיסטית.

פגשתי בברלין בני שיח עגומים מאוד, החוששים כי בבחירות הבאות יגבירו המפלגות הקיצוניות את כוחן. הם עדיין אינם מצליחים להבין איך התערב ממשל טראמפ בבחירות בגרמניה, כאילו אין פעולה טבעית מכך, ומה היה חלקו של אילון מאסק, המתהדר במועל היד שלו, בהישג הגדול של המפלגה הגזענית. הם מקווים מאוד כי יעלה בידן של היריבות הוותיקות אשר יקימו את הממשלה הבאה, לבלום את גל שנאת הזרים. אבל, כפי שאמר לי מדינאי גרמני ותיק, מי שמקבל התקף לב יחשוש תמיד מפני ההתקף הבא, ואנחנו קיבלנו, ביום ראשון, התקף לב.